המדור השבועי בשיתוף פוסט טפ והפעם ניב שכטר, אריק גנות, מידן בורוכוב דני אייזיקוביץ' ואורח עמית זילברבוש משיימס ברשת והרכש האחרון של מרגישים NBA
דייויד סטרן. האם סגנון ההובלה שלו היה עובד בליגה של היום?
ניב שכטר: דייויד סטרן היה האדם הראשון שחשבתי עליו בתחילת העונה, כשהעננה הסינית ריחפה מעלינו. סטרן היה הראשון לקדם גלובליזציה של המשחק ולשים את השחקנים במוקד. אבל הוא לא היה מישהו שבעלי הקבוצות או השחקנים ראו בו כחבר. אני חושב שלמרות שהמוניטין של סילבר ללא רבב בליגה, דווקא עכשיו הליגה היתה זקוקה למישהו שינווט אותה עם קצת יותר מקל וקצת פחות גזר כלפי השחקנים שנראה שעושים בקבוצות כרצונם. השחיקה בחשיבות העונה הרגילה, וסמל הקבוצות עצמן כששחקנים עוברים בין קבוצות כאילו היינו במשחק פיק אפ בשכונה הופכת את הליגה לפחות משמעותית. הייתי שמח לראות אותו מתמודד עם התהפוכות שהליגה עברה בשנים האחרונות.
אריק גנות: קשה מאוד לדעת. הליגה עברה הרבה מאז תקופת סטרן. הנושאים לדיון מאוד שונים. הכוכבים הפכו להיות הרבה יותר דומיננטיים. יכול להיות שהוא היה מנסה להילחם במגמות האלה, וזה בהחלט סיכון. אבל מנהל מוצלח זורם עם שינוי, ויש להניח שגם סטרן 19', לו היה עדיין הקומישנר, לא היה משתמש באותן שיטות וכבול לאותן תפיסות של סטרן 00'.
מידן בורוכוב: הליגה לא הייתה במצב כל כך טוב לולא דוויד סטרן, מישהו זוכר מי היה הקומישנר לפניו? הסגנון שלו היה חסר פשרות ואני בספק אם זה היה מתאים היום. דוויד סילבר נוקט בגישה הרבה יותר סלחנית. לחשוב על תקרית המכות והגידופים של טאונס ואמביד בתקופת סטרן הם היו יוצאים מזה בשן ועין עם עונשי הרחקה ממושכים. קוד הלבוש שהוא הכניס לא היה תופס כיום ונראה שהעולם התקדם מאז, גם בעולם העסקי יש יותר ויותר מנכל"ים בג'ינס ונראה שעידן החליפות והרשמיות גוסס. אדם סילבר מנסה להכניס שינויים ולשמור על עכשיווות, אני בספק אם דרל מורי היה נשאר בליגה עם סטרן היה הקומישינר.
עמית זילברבוש: התשובה המתבקשת היא "לא, מה פתאום". בעידן הרשתות החברתיות וחופש הביטוי אין מקום למי שמחזיק ערוץ תקשורת וחצי ושולט מה יפורסם. בעידן בו ה- awareness לאחר, לשוויון, אין מקום להגיד לאנשים לא ללבוש מכנסיים כאלה או סגנון שיער אחר.
אבל – בזמנים שמותג הקבוצות קצת נחלש, שכוכבים כמעט לא מוצאים ערך בלהיות פרצוף המועדון, כשבנייה לטווח ארוך כבר לא קיימת כי מה הטעם – הייתי שמח אם היתה מחשבה איך להקשיח את התנאים. כן, אני יודע, שוק חופשי, אנשים יכולים לבחור לעצמם – אבל ספורט זה לא הייטק, ואחת הסיבות שאנחנו אוהבים ספורט זו הזדהות עם הקבוצות, ועם שחקנים שיהיו שם שנים.
דני אייזיקוביץ': המספרים מדברים בעד עצמם, השנים האחרונות של סטרן בתור הקומישינר לא ממש עבדו. ההכנסות של הליגה נכנסו לקיפאון, ואפילו ירדו. ב 4 השנים האחרונות, מאז שסילבר לקח את המושכות, הליגה הכפילה את ההכנסות שלה (כמעט) מ 4.79 מיליארד דולר ל 8 מיליארד ב 2018.
הפופולאריות הבינלאומית שלה צמחה משמעותית, וגם נראה שהרבה שינויים חשובים (למשל פלייאוף מעורבב בין מזרח למערב) צפויים להגיע בקרוב. בשורה התחתונה, סטרן היה קצת שמרן, ולטעמי החלפת הכיסאות עשתה רק טוב לליגה.
הצוות המסייע של דאלאס נחשב על הניר מהחלשים בליגה, מה בכל זאת עובד שם טוב ולמה?
דני אייזיקוביץ': קודם כל ריק קרלייל. שנית, דאלאס עמוקה בשחקנים צעירים שקצת עוברים מתחת לרדאר. החיסרון של לוקה קצת ממחיש את זה, כאשר ברונסון (עונה שנייה), פורזינגיס וקארי קפצו קדימה. בנוסף, הארדוואי הוא אחלה גאנר שלא מגזים בזריקות מיותרות. תוסיפו את קליבה, קארי ורייט בעונת פריצה ונראה שקרלייל ממש מצא את הנוסחא. הם גם קולעים מצויין מבחוץ, למשל פורזינגיס, קארי, הארדוואי ובראה קולעים 8 שלשות ב 39% משותפים. העומק מאפשר להם למצוא את השחקן החם של הלילה וגם להכניס כל הזמן רגליים טריות מה ששומר את ההגנה שלהם רעננה ואת הסגירה לריבאונד מצויינת כשהם מדורגים במקום החמישי בליגה למשחק.
ניב שכטר: את מירב הקרדיט אני אתן למישהו אחר על הספסל- ריק קרלייל. קרלייל יודע לנצל את המירב משחקנים עם כישרון ספציפי. כשצריך הוא יזרוק את בובאן למערכה, ומשחקים אחרים הענק לא יראה מגרש. סת' קרי שם כשהמצ' אפ מתאים וג'יילן ברונסון במשחקים מסויימים נראה כמו סטאר ומשחקים אחרים בקושי רואה דקות. לנווט ככה בין 7 שחקני ספסל כדי לקבל תפוקה מכל אחד מהם בזמן נתון מבלי שהמרמור יעלה מצריך קרדיט גדול למאמן ולמערכת כולה. אחרי כמה שנים שהעזתי לחשוב האם קרלייל הוא אוברייטד, השנה הוא שוב מוכיח שהוא אחד המוחות המבריקים בליגה.
אריק גנות: לא יודע אם "אחד החלשים בליגה" זו הגדרה מדויקת. הוא סגל עמוק של שחקני NBA לגיטימיים, אבל אין בו שחקנים שיכולים להוביל קבוצה, גם לא כשחקנים שישיים. מה שעובד טוב כרגע זה קודם כל ההגנה, כאשר פאוול, קליבה, קרי וברונסון משחקים מצוין בצד הזה. ניתן לייחס הרבה לחזרה של טים הרדאווי לקליעה סבירה. ובסופו של דבר הרבה פעמים הצלחה גוררת הצלחה, והביטחון העצמי מהאומנה שנרכשים בנצחונות באים לידי ביטוי גם כשהכוכב פצוע.
מידן בורוכוב: באופן כללי אני חושב שטיב של צוות מסייע הוא פועל יוצא של מאמן. קרלייל הוא ביג דוג בליגה וממנהל בצורה טובה את הרוטציה שלו. יש קבוצות ומאמנים שמאפשרים לשחקנים לקבל את הבמה ולפרוח. לקבוצות של מייק ד'אנטוני שמשחק על רוטצייות מאוד קצרות אין בדרך כלל שחקנים מקצה הספסל שפורחים. 8 שחקנים של דאלאס קולעים בין 6 ל- 9.2 נקודות למשחק. קליבה, ברונסון, פאוול ורייט משחקים ביעילות ולא נותנים למעמד להפחיד אותם. סת' קארי הוא רול פלייר אמין שיכול לתרום נקודות בכל ערב נתון, לאחר האפיזודה בפורטלנד נראה שהחזרה לדאלאס עושה לו טוב. כל הכבוד לשחקנים שלא מפשלים ולקרייל כמובן.
עמית זילברבוש: אני לא מתכוון ליפול למלכודת הזאת. אחכה לסוף העונה בשביל להגיד "אמרתי לכם".
וברצינות: כשכתבתי את הפריוויו רבים טענו שהגזמתי לגמרי עם הערכת יתר של 46 נצחונות. עכשיו לוקה בחוץ, נראה מתי יחזור ואם יצליחו להשאר בקצב.
אני חושב שיש שם אחלה צוות מלבד המובן מאליו: החלק הפחות מדובר בטרייד הארדווי ג'וניור, התוספות בקיץ עם סת' קארי, מאמן מצויין טופ 5 בליגה.
קרלייל משתמש בהרבה שחקנים (גם כשלוקה לא פצוע הוא עם 32.2 דק' למשחק – מקום 46 בליגה). לא יודע מה זה אומר לגבי הפלייאוף שם רוטציות מתקצרות, אבל ממילא עצם ההגעה לשם יהיה הישג גדול העונה.
ג'רו הולידיי על הטרייד בלוק, כנראה השחקן הכי משמעותי שיכול לעבור. איזו קבוצה (שיכולה להביא אותו, להציע טרייד ריאלי) הכי תרוויח משירותיו?
עמית זילברבוש: דאלאס יכולה אבל לדעתי לא כדאי לה (עם היוסג' של לוקה אין טעם להביא עוד מוביל כדור.)
מיאמי זו אופציה שנראית לי הכי מתאימה, למרות שהם רצים טוב. ברור שהם "נחמדים" אבל לא ממש קונטנדרים. העניין הוא שאני די משוכנע שהוא לא שחקן שיקדם אותם ממשעותית גבוה יותר מהתקרה הנוכחית.
במקום שני הצדדים, הייתי נשאר בניו אורלינס. קבוצה צעירה זה סבבה אבל צריך גם ווטרנים. לטעמי, שהוא מתאים לקבוצה שמתכננים לבנות שם.
זה היה אידיאלי למילווקי לולא החליטו לשלם ככ הרבה כסף לבלדסו.
דני אייזיקוביץ': הגיע הזמן לפרק את הפרויקט של מינסוטה. הדרך הכי טובה לעשות את זה, היא לוותר על וויגינס. משהו לא עובד בחיבור בינו לבין קאט, ובנוסף הבעיה העיקרית של מינסוטה היא הגנתית ומנהיגותית. ראינו בעבר שהולידי שיחק מצויין ליד גבוה כמו דיוויס, זה בהחלט יכול לעבוד במינסוטה, על הדרך הייתי מוותר כנראה גם על טיג ומביא איזה סמול הגנתי. במקרה הכי גרוע, החליפו חוזה רע אחד, בחוזה רע אחד. גם לפליקנס יש אינטרס, כאשר זה משחרר את המושכות ללונזו בול, שם את וויגינס בשוטינג ואת זאיון בסמול.
ניב שכטר: החשודות המיידיות הן מילווקי שתשמח להחליף את בלדסו בגרסת בלדסו 2.0, או הלייקרס שישמחו לחבר את קוזמה ו-KCP להשלמת הסט של אקס לייקרים בניו אורלינס. אבל טורונטו ודנבר הן הקבוצות הכי מעניינות לדעתי במרדף. על דנבר אתן לאחרים לדבר אבל השאלה לגבי טורונטו היא דווקא לא לגבי לאורי אלא מה עושים עם ואן ווליט שירצה חוזה גדול בעונה הבאה. הולידיי יתן להם תעודת ביטוח לשנים הקרובות במידה ו-ואן ווליט יברח. זה יצריך ספיגת השכר של פייבורס והחוזה הנגמר שלו, וויתור על אונונובי (שלדעתי עונה אחת מלאבד ערך אמיתי), לאורי ובחירת דראפט אבל יתן להם חיזוק משמעותי לעתיד הקרוב.
אריק גנות: קבוצה אחת שהגיוני לה לחפש טרייד כזה היא מיאמי, שההצלחה הפתאומית שלה יכולה לגרום לה לרצות להשתדרג לקונטנדרית. טרייד של דרגיץ', מאיירס לנארד, טיילר הירו ודיון ווייטרס בשביל הולידיי, רדיק ומור ייתן להם קו אחורי מעולה לצד באטלר, בלי לאבד יותר מדי בקו הקדמי. הפליקנס יקבלו בעיקר את הירו – עוד כשרון צעיר עם עתיד מבטיח.
עוד אפשרות היא הקליפרס, שיכולים להביא את הולידיי בשביל הארקלס, זובאץ, גרין, שאמט ורובינסון – כולם חוזים נחמדים כאשר שאמט ורובינסון אמורים להיות הטאלנט הצעיר. לא בטוח שזה מספיק. הצד של הקליפרס נראה ברור.
מידן בורוכוב: הפעם בדקתי בטרייד מאשין, אני חושב שהוא מתאים פרקפט למילווקי בעיקר כי אני לא מחזיק מבלדסו במאני טיים.הבאקס צריכים לוותר על אילייסבה בטרייד ונסות לקבל את ג'וש הארט.זה טרייד שיכול לעזור לבאקס לקבל שחקן עם ביצים קצת יותר גדולות משל בלאדסו וגם כזה שיכול לתרום בשלבים המאוחרים של הפלייאוף.
אם אינדיאנה תוותר על וורן וג'רמי לאב יהיה איחוד מרגש של האחים לבית הולידיי – אארון,ג'רו וג'סטין.
סיכוי או סיכון – האם שווה לזאיון, סטף קארי, קליי תומפסון או קווין דוראנט לשחק כדורסל השנה או להמתין בסבלות לשנה הבאה?
מידן בורוכוב: לדעתי כל שחקן בריא חייב לשחק כדורסל. המקרה היחיד שהייתי נזהר הוא קווין דוראנט שלא ישחוזר מקרה דרק רוז שלא הצליח לחזור לעצמו והפך למועד לפורעונות. הספלאש ברות'רס לא ישחקו העונה (תחושה שלי, זה פשוט לא מתאים לתוכניות של גולדן סטייט), אני חושב שבמקרה של ה-2 שנה בלי כדורסל זה יותר מידיי, אם יש להם שאיפות לשחק בטוקיו הם יהיו חייבים לשחק קצת העונה. אם השיקול של וילאמסון לא לשחק יהיה תואר רוקי העונה אז זו ממש בדיחה. יחסית להייפ שלו הוא יכול לנצל את העובדה שהעונה של ניו אורלינס מתה ולשחק 20-25 דקות למשחק ולהסתער על העונה הבאה.
עמית זילברבוש: זאיון – כן. אם הוא בריא לגמרי, למה בעצם שלא ישחק כשהוא יכול כדי לצבור קצת נסיון NBA ולא להתחיל מהתחלה עונה הבאה?
קארי, קליי, דוראנט – לא רואה סיבה לשתף אותם העונה. הווריירס לא יהיו בפלייאוף העונה והנטס לא יגיעו ממש רחוק. אין סיבה לשתף אותם העונה.
דני אייזיקוביץ': צריך להפריד בין שחקנים שיש להם מה להשיג בעונה הזו (זאיון, דוראנט) לבין שחקנים שלא. במקרה של זאיון, יש אינטרס לראות איך עובד החיבור שלו עם שארי שחקני הפליקנס הקיימים על מנת להתכונן לחוזים של העונה הבאה. דוראנט יכול להצטרף לברוקלין בפלייאוף וביחד עם קיירי להפוך לסוס השחור של המזרח שיגיעו עד הגמר ואולי אפילו יותר (ברוקלין טובה למדי בלי שניהם, איתם זה אמור להיות סיפור אחר).
לתומפסון וקארי אין באמת אינטרס לחזור, פוגע בבחירה של גולדן סטייט לעונה הבאה. אולי רק קצת על מנת להכנס לכושר וזהו.
ניב שכטר: דעתי היא שמי שיכול לשחק כדורסל, צריך לשחק. באופן אישי נמאס לי מכל החישובים האלה בשביל להשיג בחירת דראפט כזו או אחרת. דוראנט זה סיפור אחר כי מראש היה ידוע שלא ישחק, אבל קרי ותומפסון צריכים לחזור ולשחק. ובטח שזאיון, שכל דקה על המגרש תתרום לו להתפתחות חייב לחזור, גם אם יצטרכו להגביל אותו מבחינת דקות משחק וניהול עומסים.
אריק גנות: קרי ותומפסון לא צריכים לשחק העונה. גולדן לא תגיע לשום מקום מעניין איתם, ובלעדיהם יש לה סיכוי לשחזר את עונת 96' של הספרס בה רובינסון נפצע, והם הביאו את דאנקן בבחירה הראשונה בדראפט.
ברוקלין נראים כאילו יגיעו לפלייאוף, ואם קבוצה בלי דוראנט ובלי קיירי מגיעה למאזן פלייאוף ודוראנט מבריא, בוודאי שהוא צריך לחזור ולנסות להביאו אותה כמה שיותר רחוק.
זאיון צריך לצבור ניסיון, אבל לא הייתי משקיע בזה יותר מדי העונה. גם סימונס, אמביד ובלייק גריפין העבירו עונה שלחמה בלי לשחק ולא קרה להם כלום.
מי האנדרייטד/אוברייטד של השליש הראשון בליגה?
אריק גנות:
אנדרייטד – ההגנה של דנבר. כמעט אף אחד שם לא נחשב לשחקן הגנה מהטופ, אבל כקבוצה הם עם הרייטינג ההגנתי השני בליגה.
אוברייטד – התהליך שהפליקנס עשו. דובר רבות על תהליך של retooling שיאפשר להם להיות גם טובים עכשיו וגם בהמשך, אבל זה הסתבר כאוסף אקלקטי של שחקנים שלא מתחבר לכדי קבוצת כדורסל. הפציעה של זאיון בוודאי השפיעה, אבל גם בלעדיו יש להם מספיק כשרון בהולידיי ואינגראם. אבל בול, פייבורס, רדיק של השנה לא נותנים מספיק והצעירים בקבוצה כנראה יישארו הבטחה לפחות עד לעונה הבאה.
מידן בורוכוב:
אנדרייטד – הארדן, הוא מדהים והזרקור הולך ללוקה, הגריק פריק ולברון. אם הוא ישמור על ממוצעיו הוא יספק את העונה ההתקפית הכי טובה בהיסטוריה של הליגה(הקיזוז ווילט צ'מברלייין) והוא מאיים על שיא השלשות לעונה של סטף קארי. (402) אפשר לא לאהוב אותו אבל צריך לתת לו הרבה יותר ריספקט.
אוברייטד – המאזן של הלייקרס. 0-18 מול קבוצות מתחת ל 50 אחוזי הצלחה זה מרשים אבל מאזן של 5-6 בלבד מול קבוצות מעל 50 אחוז זה בינוני ומטה. הפתיחה שלהם אולי טובה בהיסטוריה של הלייקרס אבל ללוח המשחקים שלהם יש חלק נכבד בכך.לא מן הנמנע שהלייקרס תמצא את עצמה רק במקומות 4-6 בליגה בסוף העונה.
עמית זילברבוש:
אוברייטד: 3. ההתחלה הגרועה של הספרס 2. דוריס ברק
קיירי – בוסטון טובים בלעדיו. הנטס עם 7-4 איתו ו- 6-11 בלעדיו. כן, הוא שחקן התקפה אדיר, מהדריבלסטים הטובים בהיסטוריה ואין הרבה מסיימים טובים ממנו. אבל מה שכייף בכדורסל שזה לא משחק אינבידואלי, והפרסונה משפיע על המרקם הקבוצתי, והצלחתה.
אנדרייטד: 3.OKC 2. פרד ואן וליט
1. אריק ספוסלטרה – כשלברון הגיע למיאמי דובר שהם יקחו אליפות "למרות המאמן". סופר שלברון נכנס לריילי למשרד ורמז שאולי יחזור לקווים. היום, אחרי שנים שמיאמי כמעט תמיד אובראצ'יברית, משחקים כדורסל כייפי באינטנסביות גבוהה ברור שהמנצח על הסיפור הוא בטופ של המאמנים בליגה, אבל מגיע לו יותר מזה.
דני אייזיקוביץ':
אנדרייטד – אינדיאנה. ברוגדון משחק כמו הרכז הטוב במזרח, וזוכה להייפ, אבל לא כזה גדול. הוא לגמרי ראוי ליותר. לצידו, סבוניס קולע 18 נק', מוריד 13.3 ריב', מוסר 3.8 אס' ולא זוכה לקרדיט. אחרון חביב זה טיג'יי וורן. מספיק לראות את כמות הקרדיט שנותנים לבאטלר על העונה של מיאמי, לחבר'ה של אינדיאנה מגיע לא פחות.
אוברייטד – קאט. הגיע הזמן לומר את זה. הוא קולע 8 נק' יותר מסבוניס, לפרקים מדברים עליו בתור הסנטר הטוב בליגה. מצטער, הסגל סביבו שווה הרבה יותר מעוד עונה של מקום 12 במערב, בייחוד כשכל כך הרבה קבוצות חוות עונה רעה.
ניב שכטר: האנדרייטד הרגיל- טוביאס
כולם מדברים על סימונס ואמביד, אבל האריס תמיד יופיע לעבודה, בהגנה ובהתקפה. יתן 20 נק' ו-7 ריב' מבלי לדרוש את הכדור ואת אור הזרקורים. בפילי יודעים למה העדיפו לשלם לו גם במחיר איבוד באטלר.
אוברייטד- זו עונה מיוחדת בכך שאני לא יכול לחשוב על כוכב שלא מספק את הסחורה ואפשר לקרוא לו אוברייטד. בראייה לאחור אולי המחשבה שמייק קונלי היה אנדרייטד התגלתה כאוברייטד?
