ושוב הדור השבועי בשיתוף פוסט אפ ששלחו את מידן בורוכוב ומתן גילור, דני אייזיקוביץ' ואריאל טייב מאצלנו ואורן לוי שהגיע להתארח!
1. כרמלו נבחר לשחקן השבוע במערב. בנימה הומוריסטית זו – מי השחקן שקיבל פרס (חמישיית ליגה, אול-דיפנס, MVP וכו') על לא עוול בכפו (כלומר, ממש לא הגיע לו)?
אריאל טייב
מועמדים רבים לתואר – ה-MVP של ווסטברוק לא הזדקן היטב, קוואי ניצל חוסר עירנות של התקשורת כדי לגנוב לדריימונד בהגנה תואר ועונה זוועתית של ג'מאל קרופורד מנעה מאיגודלה את השחקן השישי. אבל אני מרגיש פריסקי היום, בוא נשחט פרות קדושות – קובי בראיינט – 10 בחירות לחמישיית הגנה ראשונה? בחיים לא. טקס ווינטר (מאמנו) הגדיר את סגנון ההגנה שלו כ"סוג מסוים של איזורית", פיל ג'קסון הודה בספרו שקובי מקבל הרבה יותר מדי קרדיט הגנתי. מגן גדול כשרצה? כמובן. בין חמשת המגנים הטובים בליגה לאורך עשור? אם קוואי לנארד – המגן הגדול של דורנו – מקבל חמישייה שניה כי לא התאמץ מספיק, בהחלט לא.
אורן לוי
דרק רוז ב-2011 היה MVP די מפוקפק בעיני. ההצבעה הלכה לכיוונו בצורה דראסטית, אז אולי אני לא זוכר נכון משהו. אבל כשמסתכלים על המספרים, הדומיננטיות והיעילות – התשובה, משעממת ככל שתהיה לאותה תקופה, היא לברון ג'יימס, שסבל קצת ממוניטין בעייתי אחרי "ההחלטה".
מתן גילור
השחקן שמקבל הכי הרבה קרדיט שלא בצדק העונה הוא קוואי לנארד. שלא תבינו לא נכון – בהחלט יש לו קייס לעמדת השחקן הטוב בעולם. אבל אין לו מקום בדיוני MVP ולא לגמרי ברור לי מדוע הוא נמצא בכאלה. חלוקת עומסים בין המשחקים ותו"כ משחק יותר מהמועמדים האחרים, מספרים אישיים לא מרשימים בשביל MVP וביצועיים קבוצתיים, לכל היותר, בהתאם לציפיות.
מידן בורוכוב
אני כל כך שונא פרסים שמוענקים באופן סוביקטיבי, אם אתה הכי טוב במה שאתה עושה אז מגיע לך פרס. לאורך השנים היו כל הרבה שחקנים שקיבלו פרסים שבראייה היסטורית זה מקבל פרספקטיבה מגוכחת. דיאנדרה ג'ורדן, ג'ואקים נואה, לטרל ספריוול (בעונתו השניה בליגה) נבחרו לחמישיית העונה הראשונה. גם הבחירה במארק גאסול לשחקן ההגנה של העונה תפסה אותי לא מוכן, הבק טו בק של סטיב נאש כאם וי פי של העונה הרגילה. ואת המקום הראשון שלי הייתי נותן לאיגי והזכיה שלו ב-FMVP ב-2015. זה עשה עוול גדול מאוד לסטף קארי וללברון שאמנם הפסיד אבל ניפק סדרה הזוייה בכל קנה מידה.
דני אייזיקוביץ'
התואר שהכי הפריע לי היה תואר ה-MVP הראשון של לנארד בגמר הנבא. מדובר על עונת 2013-2014. לנארד סיים עונה של 12.8 נק' לעומת 16.7 של דאנקן. בגמר לנארד קיבל את לברון כמשימת הגנה ועמד בה יחסית בכבוד. לברון קלע "רק" 28.2 נק' עם 7.8 ריב'.
לנארד קלע 17.8 נק' לעומת פלייאוף של 13.3. הסיבה לעלייה שלו במספרים, הייתה שמיאמי החליטה לרכז מאמצים על פארקר ודאנקן שהיו המנועים של הספרס, כך שלנארד קיבל הרבה מבטים פנויים וניצל אותם. במילים אחרות, הספרס כמו תמיד, שיחקו על השחקן הפנוי, אבל התואר לטעמי הגיע לדאנקן שהיה האיש המרכזי לאורך כל העונה והפלייאוף.
2. הנטס נראים פנטסטי בלי קיירי (3-6 איתו, 7-4 בלעדיו נכון ליום ג׳) גם הסלטיקס נתנו ריצת פלייאוף נאה בלעדיו. מה לא עובד עם קיירי? או שזאת סתם מקריות והנטס יהיו יותר טובים איתו?
דני אייזיקוביץ'
הבעיה של קיירי היא מנהיגותית. הוא פשוט לא מתאים להיות כינור ראשון של קבוצה. הוא שחקן יחסית סגור חברתית, וצריך שמישהו אחר ינהיג ויחבר את הקבוצה. ביום שדוראנט יחזור, החיבור בינו לבין קיירי אמור להרים את הנטס קדימה. עד אז, סימני השאלה ימשיכו לעלות.
מבחינת כישרון, אין ספק שקיירי אחד הגדולים בנבא. אבל הנבא הוא הרבה יותר מכשרון, זה יכולת מנטלית ויכולת להוביל קבוצה. ברגע שלברון הגיע לקליבלנד, קיירי מצא את מקומו, חדי הזכרון, יזכרו שלפני ההגעה של לברון, קליבלנד ניצחה יותר (או בערך אותו הדבר) כשקיירי היה פצוע מאשר ביחד איתו.
אריאל טייב
שקרים, שקרים גסים ומספר ניצחונות. הנטס מנצחים יותר ללא אירווינג, זאת עובדה. מה זה אומר? זה אומר שהזריקה של ספנסר דינווידי התגלגלה פנימה בניצחון 2 הנקודות על הקאבס כעת, לעומת המבט הפנוי של אירווינג מול הוולבס בתחילת העונה או מול ממפיס. הנטס לא נראים טוב יותר (נט-רייטינג כמעט זהה), רוב הקבוצה (למעט דינווידי) קולעים ביעילות נמוכה יותר כשהם לא לצד קיירי ועושים את זה מול תחרות הרבה יותר חלשה. הם נראים מעט שונה, אבל צריך לשים לב שאירווינג הוא עדיין הציוות האידיאלי לשיטה של אטקינסון, וההתקפה איתו נראית דומה לזו של שנה שעברה, עם דאנג'לו ראסל.
אורן לוי
התקרה של הנטס בפירוש גבוהה יותר עם אירווניג. לא נראה לי שבתוך הארגון תמצא מי שחושב אחרת. אבל אני מקווה שאירווינג ולוקח הערות מהספסל. בתחילת העונה הוא השתולל כמו תלמיד שהתבטל לו שיעור, והיה שם משהו שקצת כיבה את השחקנים לידו. הוא יכול להיות מאוד דומיננטי על הכדור – די צפוי מכוכבים בסדר גודל הזה – אבל הוא יהיה חייב ללמוד איך להעצים את האחרים כדי שהנטס באמת יצליחו לצאת מהבור שלהם. לסיכום, הנטס לא טובים יותר בלעדיו, יש יותר על מה לדבר עם הסלטיקס (וגם יותר דרמה מחוץ למגרש). אבל יש לו לאן להתקדם כדי לתרגם את הכישרון שלו להצלחה קבוצתית.
מתן גילור
קליבלנד עם קיירי כמוביל – לוטרי. קליבלנד עם לברון (כולל בלי קיירי) – גמר.
בוסטון בפלייאוף בלי קיירי – גמר אזורי גב אל גב. בוסטון בפלייאוף עם קיירי – חצי גמר אזורי.
ועכשיו הנטס.
הוא שחקן טוב. הם כן יהיו יותר טובים איתו. אבל הוא לא סופר סטאר ולא יכול להוביל קבוצה לשלבים הגבוהים של הפלייאוף. לא בטוח שהוא השחקן שמתאים לצד דוראנט בעונה הבאה.
מידן בורוכוב
אני מאוד מאוכזב מקיירי באופן אישי, בחירת ההחלטות בקריירה שלו שנויה במחלוקת מפירוק השותפות עם לברון והבחירה בנטס. אטקינסון הוציא מים מהסלע בנטס, כנ"ל בראד סטיבנס יכול להיות שהבעייה לא בקיירי אלא במערכת שמצליחה או לא להוציא ממנו את המקסימום. קיירי הוא שוט-גאן. הצייד הנכון יכול להפיק ממנו הרבה יותר. העונה יש לו הזדמנות מצויינת לסחוב את הנטס לפחות לסיבוב שני ואז בעונה הבאה לפרק את המזרח יחד עם דוראנט. מאחר וקיירי והנטס בתחילת הקשר אני חושב שהתוצאות איתו ובלעדיו מיקריות.זה טוב לברוקלין שהם במגמה חיובית אני נוטה להאמין שיחד עם קיירי הם יאימו על כל קבוצה שיפגשו בסיבוב הראשון.
3. אחרי כמעט רבע עונה ואם היית GM, איזה מאמן היית שולח ללשכת האבטלה?
מידן בורוכוב
הייתי מחליף את ברט בראון בפילי שלא מצליח לייצר מהחומר שיש לו קבוצה שתרוץ קדימה ותנצל את הפוטנציאל שלה. הוא לא מנהל נכון את הקבוצה כבר כמה שנים, זה לא יעשה רע לפילי לתת לפיגורה אחרת להיות על הקווים. מאמן נוסף שלא עומד בציפיות הוא בילי דונבן ב-OKC הוא לא פוגע כבר כמה שנים וביחס לפוטנציאל של השחקנים שיש לו אני לא רואה פיתוח של צעירים או יכולת יוצאת דופן. דונובן פישל בענק בגמר המערב של 2016 ובשנים תחת ראסל זה לא נראה טוב. העונה הייתי מנצל את העובדה שאין ציפיות והייתי שולח אותו הביתה.
דני אייזיקוביץ'
פיזדייל מהניקס. באמת צריך לפרט?
הבעיה זה לא שהניקס נראים נורא. זה שפיזדייל לא ממש מבין את זה.
אריאל טייב
ג'ים בוילן. מאמני הליגה של הקבוצות המאכזבות מחולקים לכמה קבוצות – אלו ה-UNTOUCHABLE (פופ, סטוטס במידה), אלווין ג'נטרי והפציעות, והקבוצות המאכזבות רק את עצמן – הבולס והניקס אולי חשבו באופן פנימי שהם יכולים לעשות פלייאוף, אבל הגיעו לקרב אקדחים חמושים ברוגטקה (או במקרה של פיזדייל – בהמון פאוור-פורוורדים). אז לזרוק אותם מתחת לאוטובוס זה די עצל. עם זאת, גם אם לבוילן אמנם מגיע זכויות על שינויים שעשה בהתקפת הבולס (קפצה ל-eFG צפוי של 54 אחוז, שלישי בליגה, אחוז הקליעה – בזכות רוטציית הכנפיים העצובה בליגה – עדיין אחרון בליגה), ההשפעה שלו על הסגל הצעיר – בזכות רוטציה מבלבלת וחוסר חיבור כללי – עדיין נראית שלילית יותר מחיובית.
אורן לוי
ג'ים בוילן. למרות שאם הייתי ה-GM של הבולס הייתי גם לוקח אחריות על הדרך, ומתפטר בעצמי. בוילן עושה רושם של מאמן מכללות בינוני משנות ה-80. הגישה שלו מתנשאת, שטחית, ומתנצחת. כששומעים אותו מתראיין קל לראות שחסר שם מרכיב מהותי של טאקט רגשי, והוא איבד כל קשר עם המציאות של ה-NBA בשנת 2019. והוא גם לא ממש מרשים מבחינה מקצועית בכל מה שקשור לאיקס-עיגול של המשחק. לא הבנתי מה הוא עושה שם מלכתחילה.
מתן גילור
בתכלס, אף אחד. אני לא נוטה לחרוץ גורלות כל כך מהר. אבל לשם הדיון, אלווין ג'נטרי במערב וסקוט ברוקס במזרח הם המועמדים, אחרי שגם בעונה שעברה לא עמדו בציפיות.
4. מי חמישיית הרבעון שלך ? במערב ובמזרח
מתן גילור
נתחיל מזה שמי שלא בפלייאוף אוטומטית לא נכנס. נמשיך מזה שאני נצמד להגדרה של הליגה עם שני גארדים, שני פוורוורדים וסנטר (גם אם פה ושם יהיה ויכוח על עמדה של שחקן ספציפי). מזרח: קמבה ווקר, ג'יימי באטלר, פאסקל סיאקם, יאניס אדטוקומבו, ג'ואל אמביד. מערב: ג'יימס הארדן, לוקה דונצ'יץ', לברון ג'יימס, קוואי לאונרד, קארל אנתוני טאוונס.
מידן בורוכוב
רבע ראשון של עמוס במספרים והיסטרי
חמישיית המערב – ג'יימס הארדן, לוקה דונציץ' , לברון ג'יימס, מוטראז הראל, קארל אנתוני טאונס
חמשיית המזרח – טריי יאנג, בראדלי ביל, סיאקם, אמביד , יאניס
דני אייזיקוביץ'
במזרח:
יאניס, סיאקם ובאטלר מקבלים מקום של כבוד באופן קליל. אמביד הושפל מול גאסול, אבל הוא עדיין המנוע של פילדלפיה והכניסה שלו גם מובטחת. המקום החמישי קצת יותר מורכב. קשה לתת את המקום לקמבה, מאחר וההצלחה שייכת לטייטום ובראון לא פחות, אבל לאור התוצאות והעובדה שקמבה כרגע יותר משמעותי מברוגדון, אני הולך עם קמבה בעמדת הרכז.
במערב:
לברון, דיוויס, לוקה והארדן כמובן עם מקום של כבוד. הקליפרס חייבים נציגות (יותר מדנבר כי דנבר הרבה יותר מאוזנת) והתלבטתי בין וויליאמס ללנארד. בסוף הלכתי עם לנארד עקב המטריקות המתקדמות והנתון הבא: עם לנארד הקליפרס 13-3. בלעדיו 3-3.
אריאל טייב
בדגש על הצלחה קבוצתית (סליחה טריי יאנג, בראדלי ביל)
מערב –
לוקה, הארדן, קוואי, לברון, קאט
התלבטות יחידה בין אנתוני דיוויס לקאט, אותה קאט מנצח בזכות השפעה בלעדית על הקבוצה, בעוד דיוויס מתקשה להוביל את חמישיות הספסל של הלייקרס
מזרח –
מלקולם ברוגדון, באטלר, יאניס, סיאקם, אמביד
כל בעלי הפלוס-מינוס הגבוה בכל הקבוצות המצליחות במזרח (למעט בוסטון כי החיים זה לא תוכנית לבקשתכם ותתרגלו לאכזבות) וזה עומד במבחן העין. אמביד מעט מתחת לרדאר אבל הוא עדיין המנוע של הסיקסרס, כנ"ל באטלר, יאניס וסיאקם,. מלקולם ברוגדון מנצח בנקודות את ואן-וליט וקמבה, כי הניסיונות להכניס את סאבוניס נכשלו (וכי הוא ממש טוב).
אורן לוי
במערב:
לוקה דונצ'יץ', ג'יימס הארדן, לברון ג'יימס, כרמלו אנתוני (סתם, אנתוני דיוויס), קארל אנתוני טאונס.
במזרח:
ג'ימי באטלר, בראדלי ביל, פאסקל סיאקם, יאניס אדטוקומבו, ג'ואל אמביד.
חמישיית המערב די מכתיבה את עצמה. מתוך הרשימה הזאת ביל נראה לי הכי מפוקפק, אבל אני מאשים את המזרח בזה. הוא משחק נהדר, אבל הקבוצה שלו נראית כמו פארודיה של קבוצת כדורסל. שקלתי להכניס גם את מלקולם ברוגדון ואת כל החמישייה של בוסטון. אבל אני אקח את ביל לפניהם לכל מקום שאני אהיה בו.
https://twitter.com/YahooSportsNBA/status/1203032862074781696
5. מילווקי מוחצת כל מה שזז – האם זה יספיק גם ביוני? מה התקרה שלה העונה?
אורן לוי
ידענו שמילווקי תדרוס בעונה הרגילה. במובן מסוים הם הגיעו למעמד שבו העונה הרגילה לא יכולה לספר לנו שום דבר חיובי עליהם, ונצטרך לראות את זה בפלייאוף. אם נתעקש – יאניס ממשיך להשתפר. העונה הוא עושה אפילו יותר עם הדקות שלו, וכבר לא חושב פעמיים לפני שהוא זורק משלוש (חמש זריקות למשחק, האחוזים עדיין לא שם). מה שמפחיד אותי בפלייאוף זו העזיבה של ברוגדון, שהיה חוליה מרכזית כשההתקפה לא שטפה, בתור אחד היוצרים הכי טובים בקבוצה. בינתיים הוא עושה חיים באינדי, ולמילווקי יש חור למלא. כריס מידלטון, אריק בלדסו וג'ורג' היל לא הוכיחו שהם יכולים להניע התקפה בדקות שהיא חורקת.
מתן גילור
זה יכול להספיק ביוני. היא הגיע לגמר אזורי וצברה ניסיון. איבדה את בורגדון שזה משמעותי, אבל יאניס ממשיך להשתפר (איך זה אפשרי?!). האם אני מהמר עליהם כאלופים? לא. אבל אני כן חושב שהיא אחת מארבע הקבוצות הטובות בליגה עם פילי וצמד הל"א. מאמצע מאי פציעות או כושר נקודתי יכולים לכריע לכאן או לכאן, כשאין סופר טיימס כמו בשאר עונות העשור. לסיכום, התקרה היא אליפות, המטרה גמר כללי והרצפה מר אזורי.
מידן בורוכוב
בעונה שעברה לא הימרתי על מילווקי וצדקתי. הם עובדים מצויין בעונה הרגילה ומנצחים בקלות. יאניס מרשים/מדהים/אליל יווני. הייתי מתעכב על המספרים שלו מהקו, בפלייאוף זה יכול להיות עקב אכילס רציני עבורו. בודנהולצר עוד לא הוכיח שהוא מספק את הסחורה בפלייאוף ויש לו חתיכת קוף להוריד מהגב. אני חושב שלמילווקי יש הזדמנות נהדרת העונה להיות אלופה. הם גדולים על המזרח והיחידה שיכולה לעצור אותה היא פילי, השאלה האם הם עושים יוג'ירי ומעיפים את בלאדסו על גארד קצת יותר אמין במאי/יוני. לדעתי הם יקחו את המזרח ואיכשהו יפסידו בגמר הליגה. פחות מזה יהיה כשלון אדיר.
דני אייזיקוביץ'
מילווקי לטעמי המועמדת המובילה לקחת את המזרח. למרות שיש ליאניס כמה סטופרים טובים, הם משחקים פשוט מצויין והעזיבה של ברוגדון כמעט לא השפיעה עליהם. כמה שזה לא סביר, נראה שיאניס עשה עוד צעד קדימה, הוא קולע כעת יותר שלשות (1.6 ב 32% לעומת 0.7 ב 25%).
בכושר הנוכחי, ובאופן שבו מידלטון, בלדסו, לופז, מתיוס והיל משלימים את יאניס קשה לראות קבוצה שבאמת מאיימת עליהם. האורך של מילווקי נותן להם יתרונות שולטת מתחת לסלים (51.8-46.2 בריבאונד) בהגנה (חטיפות וחסימות) וגם משחק ריצה משמעותי. זה צריך להספיק לגמר הנבא. בגמר, מול הלייקרס או הקליפרס (בהנחה ויהיו בריאות) זה כבר סיפור אחר.
אריאל טייב
האם ג'ורג' היל יקלע ב-53 אחוז מהשלוש גם בפלייאוף? זו שאלה קנטרנית, אבל קריטית. קשה להסיק המון מפתיחת העונה הזו. הבאקס שוב מובילים את הליגה ב-eFG, למרות פתיחה בינונית מהשלוש בזכות חלוקת זריקות נכונה, ו-70 אחוז מפלצתיים מתחת לטבעת, בזכות ריצה בלתי פוסקת (מקום ראשון בליגה) ובזכות איזה יווני ארוך (78 אחוז!) ובלדסו (68). אבל עדיין לא ראינו שוני מהפלייאוף שנה שעברה – בלדסו עדיין קולע ב-31 אחוז מהשלוש וללא ספייסינג ראוי בפלייאוף – התקרה של הבאקס ברורה. קבוצות ארוכות מאוד מחכות ליצור קיר כנגד החדירות של יאניס. גם אם הכישרון של יאניס ייצא מהמזרח, מול הקונטנדריות ה"אמיתיות" זה לא יספק.
עם התשובות של מי הכי הסכמתם?
