המדור השבועי בשיתוף פוסט אפ והפעם רשמים ראשונים ממשחקי ההכנה עם מידן בורוכוב, אריק גנות, דרור האס והאורחים אוריאל דסקל ורון טחן מ'הופס'.
השבוע החלו משחקי ההכנה! רשמים ראשונים?
אוריאל דסקל: קודם כל בול בול הוא בולר. אם הוא יכול לשחזר את ההופעה שלו במשחק ההכנה הראשון במשחקי NBA אז וואו, הוא גניבת הדראפט. כמו ניקולה יוקיץ' – רק ביותר ארוך. מילווקי לא נראים כאילו היו בפגרה – וחזרו בדיוק לאותו סגנון וקצב. גם יאניס. לייקרס וקליפרס במוד קדם עונה – זה לא נראה משהו אבל הלבן על הזקן של לברון גורם לי להרגיש הרבה יותר מבוגר. מעניין איך הוא מרגיש עם זה.
אריק גנות: משחקים כדורסל! סוף סוף!
רושם ראשון: זה לא באמת זה, ותעיד על כך דנבר שעלתה עם סנטר כרכז. סביר שכמו במשחקי ההכנה לעונה נראה עוד הרכבים מוזרים לפני שהקבוצות יתגבשו להרכבים הרגילים שלהן לקראת תחילת (סוף) העונה.
רושם שני: בול! אף פעם לא הבנתי איך שחקן עם סטטס כמו שלו נפל עד לסיבוב השני. נכון, הוא היה פצוע והיה ספק אם הוא ישחק, אבל לא להשקיע בו חוזה רוקי של בחירה נמוכה? עדיף להמר על האפסייד העצום של טיי ג'רום? מש מקווה שהוא ימצה את הפוטנציאל שלו.
רון טחן: לשמחתי נראה שרוב השחקנים נמצאים בכושר גופני טוב, ואני כבר לא יכול לחכות לרגע בו דנבר תחליט לעלות עם חמישיית ה"טול בול" מול יוסטון.
כמו כן, נורקיץ' נראה טוב בחזרה שלו לפורטלנד, וצריך לקנוס כל קבוצה שתפסיד לנטס או וושינגטון.
מידן בורוכוב: טוב שהליגה חזרה.
מרגיש מאוד מוזר לראות את הפארקט עם הלוגו של הליגה והכיתוב black lives matter. מבחינת כדורסל זה מרגיש כמו משחקי פרי-סיזן. קשה לאמוד את היכולות האמתיות בעיקר בגלל שאף אחד לא משחק יותר מ 22-3 דקות לערב.
ללייקרס יש הזדמנות להריץ את ווטרס ו-JR, בול בול, סת קארי ובובאן נתנו הצגות אבל אני לא באמת יודע האם זה משקף להמשך הדרך.
יאניס נראה כאילו הפגרה לא הייתה שם.
אני מקווה שהמשחקים שיחלו ב-30 ליולי יהיו תחרותיים ואינטנסיביים יותר למרות שיש לי חשש מסויים שקבוצות שדי נעולות על המיקום יעבירו את העונה בניוטרל עד הפלייאוף.
דרור האס: פחות גרוע ממה שחשבנו שיהיה. בינתיים עוןשה רושם שלא מעט שחקנים הגיעו מאופסים, בכושר ותחזיות האיימה על אחוזים גרועים ויכולות נמוכות בינתיים לא מתממשות. (טפו טפו מלח מים). כן יש בעיה שחלק מהסגלים בהרכב חסר בינתיים ולמשל דנבר שהגיעו למשחק עם 8 שחקנים כשירים נאלצו לשחק טול בול, ולא כי מייקל מאלון רצה לנסות הרכב אלא כי חלק מהשחקנים עדיין לא הגיעו או שהגיעו באיחור ועדיין בבידוד. נקווה שגם זה יסתיים מהר ונקבל את הקבוצות שאנו רוצים וצריכים.
גילינו מציוץ שדנבר הגיעה עם 8 שחקנים. מונטי וויליאמס סירב לחשוף מי נמצא מסגל פניקס וגם פרנק ווגל התחמק מלענות על שאלות בנושא עד לפרסום הסגלים הרשמי (לאחר מחאות עיתונאים). זכות הציבור לדעת או שזכות הקבוצות לא לחשוף מי נמצא, מי מאחר, מי לא מגיע ומי נוטש ולמה? ואיפה עובר הגבול?
דרור האס: הבעיה העיקרית שלי בעניין הזה היא אחרת. הרי למה העמימות? היו לנו דיווחים ועדכונים על דברים אחרים כולל ברמת הבעיות במערכת העיכול. העניין כאן הוא שיש דיווחים על חולים מאומתים והחשש הוא שאם ידווחו על 3 חולים למשל ואז ידווחו ש-3 לא הגיעו או עדיין מאחרים, התקשורת והקהל יעשו 1+1 ויבינו מי חולה. וזה העניין: למה יש בושה סביב המחלה הזו? למה יש הרגשה שמי שחולה זה בהכרח באשמתו עד כדי כך שחלק מהשחקנים לא מוכנים להודות שנדבקו? הסטיגמה סביב ההידבקות חייבת להיעלם.
אוריאל דסקל: זה ממש בעייתי שלא מפרסמים מי נעדר ולמה. זו בעיה מול העיתונאים והציבור אבל גם מול מי שהליגה רוצה להיות שותפים שלו – חברות ההימורים החוקיים. מדובר על שותפות שעשויה להיות שווה מיליארדים לליגה אבל בשביל שתצא לפועל, הליגה צריכה לשתף את הארגונים הללו בהרבה מאוד דאטה ואינפורמציה. אם שחקן פצוע, צריך לעבור ניתוח או חולה – אלו דברים שעשויים להשפיע על הליינים ולכן הליגה – והקבוצות – חייבות לפעול ביותר שקיפות. מצד שני, עניין הבועה גם ככה בעייתי בכמה אלמנטים ובעיקר באלמנט הפרטיות שהולכת להיעלם לחלק מהקבוצות שלושה חודשים או יותר. שבתחילת הדרך אפשר להיות טיפה דיסקרטיים ולא כל היעדרות אמורה לעניין מישהו. ברגע שמתחילים – חייבים להיות שקופים.
אריק גנות: לא רואה איך יש פה עניין של זכויות. אף אחד לא נפגע מכך שהקבוצות לא ששות לחלוק מידע, וסביר להניח שהקבוצות עצמן מתמודדות עם חסר וודאות, כך שעוד לחץ ועוד שאלות לא יסייעו להן .
הייתי מסמן את הגבול במצב שבו קבוצה איבדה כל כך הרבה מהסגל עד שבפועל היא לא כשירה לשחק. ואכן במקרים האלה הקבוצות היו כנות (הנטס, וושינגטון).
רון טחן: אני מבין את הקבוצות.
זו תקופה לחוצה גם כך, ואם יש שחקנים ואנשי צוות שסובלים כרגע מבעיות רפואיות/משפחתיות, זוהי זכות הקבוצות לאפשר להם שקט תעשייתי עד לקבלת ההחלטה.
מידן בורוכוב: יש עניין רגיש מבחינת הפרסומים. כל שחקן שלא מגיע או יוצא מהבועה מעורר שורה של ספקולציות. אם יש לשחקן בעיה אישית עם בן משפחה אז מן הראוי לשמור על הפרטיות שלו. הבעיה שהעונה/בועה בשלב כל כך מתקדם שיש צורך בפרסום של הסגלים המלאים. זה לא ספורטיבי לא להודיע מי נמצא ומי לא. זה יכול לתת יתרון מסויים לקבוצות מסויימות, מזכיר לי שטיקים של שנות ה 80 שקבוצת היו מחביאות שחקנים פצועים שהיו לפתע עולים לשחק. מן הראוי לפרסם סטטוס מינמלי של מי נמצא ומי לא.
הליגה החליטה שהתארים ינתנו על בסיס העונה עד מרץ. המשחקים שישוחקו רלוונטיים והשחקנים שלא יהיו ממילא כנראה לא במועמדויות. האם זה מוצדק? מי עשוי להיפגע ומי להרוויח?
מידן בורוכוב: אני ממש לא מבין את ההחלטה הזאת. זה מוריד מאוד מהערך של 8 המשחקים הנותרים. מאחר ואני לא צופה שינוי קיצוני בבועה כנראה שכמות המשחקים ששוחקה עד עכשיו תספיק לקבוע את הזוכים.
הפסדנו מאבק פוטנציאלי בין לברון ליאניס על ה MVP. כנראה שהם לא ייתנו את האקסטרה אם אין משמעות לכך. יכול להיות שהארדן היה מעלה הילוך להוכיח שהוא הטוב שבטובים.
בכל אופן החלטה לא ברורה, הייתי משכלל את הבועה רק בגלל שמירת אלמנט התחרותיות.
דרור האס: התשובה בגוף השאלה: כל התחרויות בין שחקנים שנמצאים בבועה, ואין שום סיבה לטעמי שלא לתת לשחקנים את האופציה לצמצם פערים או לתקן רושם. לברון יכל לתקן, זאיון ובטח ובטח שאחד המאמנים. אז לטעמי לא מוצדק וצריך היה לתת להם וזה ללא ספק היה גם מוסיף לעניין של 8 המשחקים שלפני הפלייאוף.
כתוצאה מכך הרוויחו מי שכבר מיצבו את עצמם בראש המירוץ: יאניס אדטוקומבו וג'ה מוראנט שהיו ברמת הקונצנזוס בחודש מרץ.
אוריאל דסקל: התארים הרלוונטים לא מחולקים, בדרך כלל, בזכות המשחקים באפריל – כך שמרץ, בדרך כלל, זה הזמן שבו מקבלים החלטות. כמו כן, בשנים האחרונות כמעט אף פעם לא חולק תואר לשחקן מ-8 הקבוצות הגרועות (מלבד רוקי השנה). דווקא בתארים מי שאמור לזכות לא ייפגע. אולי רק לברון ג'יימס לא נהנה מהמומנטום שהתחיל לקראת סוף העונה במאבק שלו מול יאניס על ה-MVP. מי הרוויח? שחקנים שמגיע להם להרוויח – אלו שנתנו עבודה מתחילת העונה.
אריק גנות: ברמה התיאורטית ניתן לטעון שזה לא מוצדק. אם RJ בארט, למשל, היה נהנה מקמפיין רוקי מאוד מוצלח אפשר היה לטעון שלא פייר שלא ניתנה לו הזדמנות לסגור את הפער מהרוקיס האחרים.
בפועל אין פה נפגעים או מרוויחים אמיתיים. ה-MVP, כמובן לא רלוונטי. שני המועמדים לרוקי השנה יתחרו על מקום בפלייאוף המערב. המועמדים לשחקן השישי בכלל מגיעים מאותה קבוצה. ושחקני ההגנה הטובים גם הם לא משחקים בקבוצות חלשות.
רון טחן: לא מוצדק.
מדובר במשחקים רשמיים שישפיעו על תמונת הפלייאוף, וכולם משחקים באותם תנאים.
המרוויח הגדול מבחינתי הוא טיילור ג'נקינס, כי גם אם ממפיס תתמוטט פתאום בבועה ותסיים מחוץ לטופ-8 (לא תרחיש מופרך), הוא עדיין יהיה מועמד מוביל לזכות בתואר מאמן העונה.
המפסיד? כנראה שדניס שרודר, שיכול היה לנצל את ההיעדרות האפשרית של הארל כדי לעקוף אותו בדרך לתואר השחקן השישי של העונה.
ראינו מה הליגה עושה כדי להגן על הבריאות הפיזית של השחקנים. נאמר שיושם דגש גם על הבריאות הנפשית. מה הליגה יכולה ו\או צריכה לעשות?
רון טחן: אני לא פרופסור לס (יורם), אבל אם כולם שליליים, למה ממשיכים לשמור על ריחוק ולא מאפשרים להם לשבת ביחד על הספסל?
בכל הנוגע לתחום הנפשי, אני לא פרופסור לס (מנחם) ולא יודע איך הליגה הייתה מתנהלת לו היינו בשנות ה-70, אבל ב-2020 יש מודעות גדולה לנושא ואני מאמין שמי שזקוק לעזרה ותמיכה יקבל אותה בזמן.
מידן בורוכוב: חיים של שחקני NBA שונים מחייהם של רוב האנשים. אני בטוח שאם היה מי שהתלונן על התנאים בבועה אז המצב עלול לגרום לשחקנים מסויימים לאבד את החוזק המנטלי.
מאחר ולא הייתי מעולם בתנאים כאלו אז קשה ליעץ מה עשוי לעזור לשחקנים. אני מניח שביקורים של בני משפחה מחוץ לתחום אז אולי להקפיד לבדוק באופן אישי עם כל שחקן מה שלומו. לדאוג שהוא שומר על קשר עם הבית והחברים. אפשר לחשוב על דרכים להנעים את זמנם של השחקנים. נראה לי שלערוך מסיבות פה ושם או לארגן הופעה זה משהו שיכול לתרום למורל.
דרור האס: הליגה ניגשה לזה באותה רצינות ורמת חשיבות שניגשה למנגנון הבטחון מפני קורונה, וזה עוד לפני העניין של השנתיים האחרונות שהובל על ידי קווין לאב ודמאר דרוזן. לסגור אנשים לתקופה של בין חודש ל-90 יום זה אף פעם לא קל, וזה עלול ליצור בעיות גם בעולם ללא קורונה. יש פסיכולוגים ופסיכיאטרים במתחם, יש קווי טלפון עם מומחים העומדים לרשותם ויש מגוון פעילויות ואפשרויות להירגע והסחת דעת, כולל פעילויות חברתיות. אני לא איש מקצוע בתחום, ולא סגור בבועה אז לא ממש יכול להעיד על מידת היעילות של הצעדים הללו, כן יכול להניח שהם משקיעים מספיק.
אוריאל דסקל: השחקנים צריכים להרגיש שהם יכולים לפנות לעזרה מבלי שישפטו אותם על זה. זה הדבר הכי חשוב. אז צריך אנשי מקצוע שזמינים 24/7 עבורם. בטלפון או בקמפוס. להבנתי יש אנשי מקצוע לזה בבועה. הקשר עם המשפחה חשוב מאוד, השחקנים גם קיבלו תוכניות מדויקות לאיך הם יכולים לחזור מאירועים משפחתיים לבועה מבלי לפגוע יותר מדי בקבוצה שלהם. אגב, אם הייתי יכול להמליץ להם משהו אחד – אז זה יהיה לייצר קשר בין חיילים אמריקאים בכל העולם לשחקני NBA. ממש שיחה יומית. גם בשביל הפרופורציות וגם בשביל ה-PR בבועה בה Black Lives Matter זה המוטו.
אריק גנות: שאלה קשה. החיים של כדורסלן NBA קשים מבחינה נפשית. מצד אחד, דרישות בלתי מתפשרות במשחקים ובאימונים, כשכל תנועה שלך מצולמת, מתועדת, ויכולה לעלות מליוני דולרים בחוזים עתידיים. גם הטיסות האינסופיות וריבוי המשחקים לא עוזרים. מצד שני, יש לך אינסוף כסף, אתה רחוק מהמשפחה, ומוקף בפיתויים. לא קל.
לא ברור שיש הרבה מה לעשות. סביר שהקבוצות עצמן מספקות ייעוץ פסיכולוגי, ובדיקת הסמים מקטינות את הפיתוי מחוץ למגרש. אבל התנאים הבסיסיים של הליגה מעמיסים, ואין מהלך ברור, פשוט וחסר מחירים שיכול לשנות את זה.
מינסוטה למכירה, האם כדאי לקנות? הרבה כסף במצב בו יש סיכוי לרווחים נמוכים ואפילו הפסדים. בנוסף קווין גארנט כמובן מעוניין לקנות, לא כדאי אולי תקופת צינון בשל מעורבות רגשית גבוהה מדי?
אריק גנות: ברמת הביזנס – קשה מאוד לדעת. בעבר הקבוצות נתנו תשואה מעולה לבעלים שלהם אבל עם הקורונה והמשבר – יש שצופים אפילו שפל מתמשך – יש פה סיכון עסקי גדול.
מצד שני, רוב האנשים לא קונים קבוצת כדורסל כהשקעה עסקית טהורה יש פה איזושהי אהבה למשחק, ואף אחד לא מזוהה עם אהבה לטיוולבס יותר מקווין גארנט.
אני לא רואה בעיה עם המעורבות שלו בקבוצה. הוא אמנם שיחק עם טאונס, אבל קשה לראות איך זה ישפיע על הקבוצה לרעה. הפוך – אולי מינסוטה צריכה בעלים שייקח יותר סיכונים וינסה לקחת אותה לרמה הבאה. בסך הכל ניהול שמרני לא הביא אותה רחוק מדי.
רון טחן: כן! הערך של קבוצות עולה מהר יותר מנדל"ן בישראל, והליגה מנוהלת על ידי אנשים מאוד חכמים שימצאו דרכים להתגבר על משבר הבריאות העולמי והמשבר עם סין.
בנוגע לגארנט, אני דווקא בעד שייכנס כבר עכשיו. גם ניפטר ממנו כפרשן, וגם הוא יוכל לאיים על קא"ט שאם הוא לא ישמור הוא יחזיר את וויגינס, ועל הדרך הוא יחולל היסטוריה כשחקן ה-נ.ב.א הראשון שרכש את הקבוצה בה שיחק והפריש את הגופיה של עצמו (האמריקאים והסטטיסטיקה שלהם…)
מידן בורוכוב: אני יכול להבין למה למכור עכשיו, יש משבר כלכלי וכל פיסת מזומן תעזור.
למי שמאמין שהמצב יחזור לקדמותו במהרה (עד חצי שנה) זאת עסקה כדאית מאוד. בטווח הארוך הערך של הקבוצות עולה ולמינסוטה יש נכסים שיכולים להבשיל לכדי קבוצה תחרותית.
בסופו של עניין קבוצת כדורסל היא נכס פיננסי וככזה השיקול חייב להיות פרקטי ולא רגשי. אני בטוח שהקונים עושים תחשיבים עם מיטב רואי החשבון. גם חברות מפסידות מסוגלות לייצר ביקושים גבוהים (מאד) למנייה שלהם. בסוף המשקיעים ימצאו את הדרך לגזור קופון.
קווין גארנט כבעלים זה משהו שיכול להועיל לקבוצה שכבר למעלה מעשור וחצי לא הצליחה להתרומם.
דרור האס: קבוצת ספורט לא קונים בשביל רווח וזו תמיד קניה טובה, עדיף כמה שיותר מוקדם. (אם אפשר עם מכונת זמן אז בכלל, במיוחד מינסוטה). אני לא בטוח שקווין גארנט יהיה זה שיצליח לקנות אותה לאור העובדה שרק לפני מספר חודשים אמר על גלן טיילור "שהוא (גארנט) לא מתכוון לעשות עסקים עם נחשים". ואמנם אמר בהודעה הרשמית (טוויטר זה הודעה רשמית בימינו) שאין שני אנשים שיותר דואגים למיניאפוליס מאשר הוא עצמו וגלן טיילור, אבל אני בספק אם זה יעזור לו פה ואני חושש שהוא בעמדת נחיתות.
לגבי השאלה ניהול אמוציונאלי תמיד היה בעייתי אבל אני בטוח שיהיו איתו אנשים שידעו לאזן אותו.
אוריאל דסקל: גארנט לא צריך תקופת צינון. ההפך. הוא צריך להיכנס ולשים את הלב לתוך הקבוצה, להיות דומיננטי ולהיות הפנים של הארגון הכושל הזה – ואולי להפוך את קרל אנתוני טאונס לשחקן יותר תחרותי. הוא יצליח להביא משקיעים ונותני חסות. כמו כן, אין הזדמנות טובה יותר לרכוש קבוצת NBA מאשר עכשיו – כשהמחיר יהיה נמוך יחסית.
