שלוש נקודות וזריקות עונשין 19-2-19

שלוש נקודות הוא טור לסיכום התופעות שראינו בשבוע האחרון בליגה. הטור יחולק ל-3 נקודות עיקריות וזריקות עונשין.

1. בחירתו של ג'ורג'

הרבה פרשנים הופתעו מאוד מהבחירה של פול ג'ורג' להתחייב לאוקלהומה סיטי ל-4 עונות, שניות אחרי פתיחת שוק השחקנים החופשיים. במשך שנה וחצי שמענו וקראנו בעיקר על הרצון של ג'ורג' להגיע ללייקרס, וזה הסתדר לכולם יופי עם ההגעה של לברון באותו קיץ. ג'ורג' היה אמור להיות השוליה של לברון, אבל ג'ורג' לא רצה להיות שוליה וליד לברון אי אפשר להיות הכוכב. סימן השאלה היה האם אפשר להיות הכוכב ליד ווסטברוק?

ג'ורג' היה הכוכב הראשי בפייסרס החל מעונתו השלישית בליגה. באותה שנה הוא הגיע לראשונה לגמר המזרח והפסיד ללברון ג'יימס. עונה לאחר מכן הוא השיג את אותה תוצאה. את העונה החמישית הוא הפסיד לפציעה והפייסרס נשארו מחוץ לפלייאוף. הוא חזר לאינדיאנה חלשה יותר והוביל אותה פעמיים לפלייאוף, אבל עף בסיבוב הראשון. המעבר ל-OKC שם אותו בעמדה שהוא לא הכיר – השחקן השני הכי טוב בקבוצה. OKC הייתה הקבוצה של ראסל ווסטברוק. ג'ורג' הגיע על חוזה לעונה והנוכחות של כרמלו אנתוני לא סייעה להתאקלמות הלא פשוטה גם ככה. היוסג' של ג'ורג' מימי אינידיאנה ירד. במקביל ירד היוסג' של ווסטברוק משיא בלתי אפשרי של 41.7 ל-34.1. ועדיין ההפרש התחלק בין ג'ורג' וכרמלו, שסיים יותר מדי התקפות.

העונה, למרות העזיבה של כרמלו, שהשאירה 15 זריקות פנויות, היוסג' של ווסטברוק המשיך לרדת, בזמן שהיוסג' של ג'ורג' חזר לימי אינדיאנה. לצורך הדיון נזכיר את המשמעות של יוסג' – סך ההתקפות ששחקן מסיים (זאת אומרת זרק לסל, הלך לקו או איבד כדור), מתוך סך ההתקפות הכללי של הקבוצה. אסיסטים לצורך העניין לא נספרים בכלל. ווסטברוק עדיין מחזיק ביוסג' גבוה יותר מג'ורג' (30.9 לעומת 29.8). הפער הקטן הזה נובע ממספר האיבודים של ווסטברוק (4.6) לעומת מספר האיבודים של ג'ורג' (2.6). מכיוון שווסטברוק מוסר יותר אסיסטים, מספר האיבודים שלו לא חריג. ווסטברוק עומד על יחס של 2.43 אסיסטים לאיבוד, לעומת ג'ורג' שמוסר 1.57 אסיסטים לאיבוד. ג'ורג' זורק יותר מווסטברוק (20.9 זריקות מהשדה לעומת 19.7), ומגיע לקו יותר (7 פעמים במשחק לעומת 6.3 של ווסטברוק). כמעט חצי מהזריקות של ג'ורג' מגיעות משלוש ו-70% מהן מגיעות ממסירה. החצי השני הוא זריקות מ-2 ורק 30% מהן מגיע ממסירה. המשמעות של הנתון הזה היא שג'ורג' מקבל המון מהלכים ויכול ליצר לעצמו.

מה שהמספרים מוכיחים הוא שווסטברוק מקבל את ג'ורג' לידו כשווה (האם ווסטברוק שווה לג'ורג' זאת שאלה אחרת לגמרי). היעילות הגבוהה של ג'ורג' לעומת היעילות הנמוכה של ווסטברוק מטה את תואר השחקן המוביל של הקבוצה לכיוון של ג'ורג'. ווסטברוק עדיין המנוע של הקבוצה והאיש שעל פיו יישק דבר. הוא מוכן לתת לג'ורג' את הבמה, גם במהלכי הקלאץ' וזה ממש לא מובן מאליו משחקן, שלא תמיד היה מוכן לתת לדוראנט את הבמה באותם מהלכים. זו התמונה שאנחנו רואים בעונה הרגילה. הפלייאוף יכול להיות סיפור אחר. אם ווסטברוק יחזור להשתלט על מהלכים, OKC לא יגיעו רחוק. אם ראסל ייתן לג'ורג' להוביל הם יכולים להגיע רחוק (לפחות עד שיפגשו את גולדן סטייט).

בתוספת ההגנה המצוינת של הקבוצה הזו (כשהם קמים על הצד הנכון), יש להם את הכלים לעשות את זה. הכל תלוי במנטליות ובשיתוף הפעולה של שני הכוכבים. ליד לברון זה לא היה קורה. אולי זה מה שגרם לג'ורג' להשאר ב-OKC, אולי זה מה שירתיע כוכבים אחרים מלבוא לשחק בלייקרס. ווייד היה חבר של לברון ולכן קיבל אותו בזרועות פתוחות. אלו לא אותן מערכות יחסים כמו שיש לו עם קוואי, דוראנט ואחרים, והצד המקצועי יכול להרתיע את אותם כוכבים מלבוא ללייקרס בקיץ.

2. להתראות דל, תודה על הדגים

כתבתי בעבר המון על הטעויות של דל דמפס, ולכן אני רק אסכם: מאז הבחירה בדייוויס, ניו אורלינס ויתרה על כל בחירות הסיבוב הראשון שהיו לה. היא החתימה שחקנים על חוזים גדולים, ובכל שלב בזבזה קאפ ספייס ונכסים על שחקנים שלא מתאימים. עדיין, אני ממש לא חושב שדמפס היה ה-GM הכי גרוע בליגה, בטח לא בתקופה שאנחנו רואים את ארני גראנפלד, רוב הניגן, תום תיבודו ואחרים. זה גם לא אומר שהוא חף מטעויות. דמפס הוביל קו מאוד נחרץ שבו הוא העדיף שחקנים עם ותק בליגה על פני בחירות דראפט ורוקיז. בניגוד לקבוצות שאספו מהדראפט 2-3 כוכבים ואז הלכו להביא וטרנים שיקדמו אותם (אוקלהומה סיטי, גולדן סטייט, פילדלפיה), דמפס חשב שדייוויס אחד מספיק, וכבר אחרי עונה אחת של דייוויס התחיל להקיף אותו בווטרנים. יש כמה בעיות עם הגישה הזו:

1. וטרנים הם יקרים וסותמים את היכולת שלך לחזק את הקבוצה. חוזה רוקי זה החוזה הכי משתלם בליגה, ולא רק שהוא זול, אם זה לא עובד, אפשר להיפטר ממנו אחרי שנתיים בלבד. הבחירה להביא וטרנים, ובמקביל לוותר על בחירות סיבוב ראשון, למעשה פגעה ביכולות של הקבוצה להתחזק.

2. בקבוצות שוק קטן קשה מאוד להביא וטרנים ברמה גבוהה. בפועל מסתפקים בשחקנים מהדרג השני-שלישי (הולידיי, טייריק) ונאלצים לשלם להם כמו לדרג הראשון (ראו החוזה של הולידיי). זה מקפיץ את הקבוצה מעל תקרת השכר מהר מאוד, ושוב פוגע ביכולות להתחזק.

בשורה התחתונה, דמפס בנה סביב דייוויס קבוצה ראשונה שכוללת את הולידיי, גורדון, טייריק, אנדרסון ואשיק עם תוספות. הקבוצה הזו אמנם הגיעה לפלייאוף ב-2015, אבל גם באותה עונה היה לה הרבה מזל. קווין דוראנט היה פצוע רוב העונה, והפליקנס עלו לפלייאוף מהמקום השמיני, עם מאזן זהה לאוקלהומה סיטי, בזכות יתרון במשחקים הפנימיים. גם היתרון הזה הגיע בזכות שלשה מטורפת של אנתוני דייוויס.

הפליקנס ירצו לזכור את 42 הדקות הראשונות של משחק 3, אבל בפועל הביקור הזה בפלייאוף הסתיים אחרי 4 משחקים. הקבוצה חזרה ללוטרי ל-2 עונות, לפני הופעת פלייאוף נוספת, מרשימה יותר, שגם נגמרה נגד הווריורס. בקיץ האחרון כבר היה ברור שזה לא יקרה. החתמות זמניות, ממלאי חורים ושחקנים שבאו על חוזים זולים בלי זכויות בירד. זה לא יכול להחזיק מעמד. הבקשה של דייוויס הייתה רק פורמלית.

קבוצות שזוכות בנכס כמו דייוויס חייבות להסתכל על הטווח הארוך. יש להן 4-5 עונות לבנות סביבו קבוצה עם בסיס טוב. מה שלא יקרה עד אז כבר לא יקרה. לפליקנס היה עדיף אולי לוותר על דייוויס כבר לפני 2 עונות. בשלב ההוא המחיר שלו היה הרבה יותר יקר. דחיית הקץ הידוע מראש רק הורידה את המחיר של דייוויס.

3. בשביל מי קלאץ' ספורטס עובדים?

ובאותו עניין – הפליקנס בסופו של דבר עשו את מה שטוב להם, למרות הלחץ של הלייקרס וקלאץ' ספורטס. הבעיה היא שעכשיו הם בעצם נכנסו לאזור דמדומים שבו דייוויס נמצא בקבוצה אבל לא באמת. הם מעדיפים לשמור עליו מפציעות ולהשיג בחירת לוטרי גבוהה, אבל דייוויס רוצה לשחק. גם הליגה רוצה שהוא ישחק, אז אנחנו רואים כל מיני משחקים שבהם דייוויס משחק 24 דקות ולא ממש תורם לקבוצה. זה לא מגיע לאוהדי הפליקנס, זה גם לא מגיע לדייוויס שנתן 6.5 עונות טובות לניו אורלינס. אי אפשר להאשים את הנהלת הפליקנס שעשתה את מה שטוב לקבוצה. התלונות צריכות לבוא לסוכן של דייוויס מקלאץ' ספורטס, שהתחיל בלאגן שהוא לא ידע איך הוא יצא ממנו. זו לא פעם ראשונה שהם עושים את זה.

זוכרים את המשא ומתן של טריסטן תומפסון וקליבלנד בקיץ 2015? תומפסון סירב לחתום, איים שיחתום על הצעת ההיענות, לא עשה את זה, והמשא ומתן נכנס לתוך מחנה האימונים. לתומפסון לא היו יותר אופציות, למעט לשבת שנה בחוץ. קליבלנד הצילה אותו כשנכנעה לדרישותיו. גם שם עשו בלאגן בקלאץ' ספורטס וניצלו בזכות הכוח של לברון. פה לא היה מי שיציל אותם, ונראה שמישהו בקלאץ' שכח לחשוב על מה יקרה אם דייוויס לא יעבור בטרייד דד ליין, או לכל הפחות שכח לספר לדייוויס מה יקרה. עכשיו דייוויס תקוע במצב מחורבן שאין לו שום שליטה עליו.

וכאן עולה שאלה אתית, שאלת ניגוד העניינים. האם קלאץ' ספורטס חשבו על טובתו של דייוויס כשהתחילו את הבלאגן, או על טובתו של הלקוח מספר 1 שלהם, ולפי השמועות אחד מהבעלים של הסוכנות? האם התיאוריה שהם מנסים למנוע מבוסטון להשיג אותו נכונה? ואם כן, האם זה בגלל דייוויס או בגלל לברון? אני לא יודע לענות בוודאות, אבל בעיני זה משהו שהליגה צריכה לחקור. זה הרבה יותר חמור מטמפרינג. אם בקלאץ' ספורטס עובדים קודם כל בשביל לברון ואחר כך בשביל שאר הלקוחות שלהם, איגוד השחקנים והליגה צריכים להתערב.

זריקות עונשין

1. כשדאלאס שיחררו את סלאח מג'ירי, אף אחד לא חשב שהוא יהיה אחד מהמרוויחים של הטרייד דד ליין. בפועל הם שיחררו את מג'ירי בשביל שיוכלו לקבל 2 שחקנים מהקינגס בטרייד על האריסון בארנס. אחרי ששיחררו את ראנדולף הם החתימו מחדש את מג'ירי עד סוף העונה. יוצא שדאלאס שילמו למג'ירי 1.5 מליון דולר לכל העונה, ועכשיו מג'ירי קיבל בונוס של חצי מליון דולר.

2. הקבוצות עם הכי הרבה כסף מת (משלמות לשחקנים ששוחררו):

קבוצה	סכום	מרוויחים
ניו יורק ניקס	60 מליון דולר	ווסלי מתיוז, אנאס קאנטר, ג'ואקים נואה (18 מליון דולר לכל אחד), רון בייקר (4.5 מליון דולר)
אטלנטה הוקס	43.6 מליון דולר	כרמלו אנתוני (25 מליון דולר), ג'רמי לין (12 מליון דולר), ג'אמאל קרופורד, דניאל המילטון, ג'אבארי בירד
ברוקלין נטס	39.8 מליון דולר	דווייט הווארד (19 מליון דולר), קנת' פאריד (13 מליון דולר), גרג מונרו
פיניקס סאנס	39.5 מליון דולר	אוסטין ריברס (12 מליון דולר), טייסון צ'אנדלר (11.5 מליון דולר), דארל ארתור (7.5), ויין אלינגטון (6.2), דבון ריד, אייזיה קיינאן
לוס אנג'לס קליפרס	30.9 מליון דולר	מרצין גורטאט (13.5 מליון דולר), מילוש תאודוסיץ' (6.3 מליון דולר), אלכסיס אג'ינסה (4.5), מייקל ביזלי (3.5), ג'אוון אוונס, קרלוס דלפינו, מירוסלב ראדוליצה

200 מליון דולר בין 5 קבוצות, ובהערכה גסה לכל הליגה 300 מליון דולר שכר לשחקנים שכבר לא משחקים בקבוצות שלהם. אנחנו עובדים בחינם 🙁

חלק מהשכר שולם במהלך העונה לשחקנים האלו על שירות. זה עדיין נרשם תחת סעיף של כסף מת. קחו בחשבון שעונת הבייאאוט עדיין בעיצומה, והסכומים למעלה לא כוללים סכומים עתידיים (לניקס למשל יש עוד 18 מליון דולר לשלם לנואה ב-3 העונות הבאות) ושחקנים כמו צ'אנדלר פארסונס, ג'י אר סמית' שטכנית עוד לא שוחררו, אבל זה כסף מת.

אגב דטרויט עדיין משלמת לג'וש סמית', ותשלם לו גם בעונה הבאה. משחקו האחרון של סמית' במדי הקבוצה היה ב-21 לדצמבר 2014. למה לא משלמים לנו בשביל לא לשחק בקבוצת NBA?

3. מחפשים חיזוק לפלייאוף? ריי אלן פנוי.