הסיבוב הראשון בפלייאוף כבר בשלביו הסופיים ( שלוש סדרת כבר הסתיימו) , ולמרות המחסור הברור בקהל הכדורסל דווקא נהדר.
לאחר מדגם המשחקים הקטן שצפינו עד עכשיו, אני אציין מספר נקודות מעניינות שצצו מהמשחקים הללו.
ההגנה של יוסטון :
לאחר הטרייד על קלינט קאפלה, היה קונצנזוס שההתקפה של יוסטון עם 4 שחקנים שמשחקים בחוץ וראסל ווסטברוק אחד בפנים אמורה להיות מבטיחה. לגבי ההגנה, היו לא מעט תהיות לאיך הקבוצה תתמודד עם שחקני פנים דומיננטיים בצד של היריבה. במשחקי הדירוג ועד עכשיו בפלייאוף ההגנה של יוסטון מדורגת במקום ה- 5 בדירוג ההגנתי נגד קבוצה שהחוזקה שלה הוא הנקודות באיזור הצבע. לאוקלהומה יש חודרים נהדרים בדמות אלכסנדר,פול ושרודר ואת אדאמס שאין שחקן ביוסטון שמשתווה אליו מבחינה פיזית. אז איך יוסטון התמודדו עם זה עד עכשיו? הדבר הראשון היה המניעה מחדירות של אוקלהומה. ראינו את זה בעיקר ברבע האחרון של משחק 2 כאשר יוסטון ביצעו ריצת 17-0, שבכל פעם שאחד משחקני אוקלהומה ניסה לחדור, הגיעה עזרה מצד יוסטון כפי שניתן לראות כאן:
וכאן:
הסיבה השנייה היא שיוסטון פשוט מלאה בשחקני הגנה מעולים. בדרך כלל הבולטים הם פ ג'יי טאקר ורוברט קובינגטון, אך דנואל האוס ג'וניור הוא אחד השומרים הכי טובים בליגה לדעתי, גורדון וגרין נלחמים ונותנים גוף וגם ג'יימס הארדן נותן תצוגות הגנה מאוד מרשימות בפלייאוף הזה. במשחק מספר 3, שבו הם הפסידו לאחר הארכה ראינו שאוקלהומה משיגים יותר נקודות מבפנים וזה קרה מכיוון שנכנסו להם יותר זריקות מאזור השלוש והמיד ריינג'. שלישיית הגארדים שהוזכרה מקודם הייתה מעולה וכשהם ביום כזה יהיה קשה לכל הגנה להתמודד איתם. במשחק מספר 4 היה נראה שבדקות האחרונות שומרי הכנף של יוסטון היו עייפים, וזה כנראה נבע מעצם העובדה שהם נאלצים לשמור באופן קבוע ובתדירות גבוהה על שחקנים גבוהים מהם. גם לתלות המוגזמת מהשלוש היה חלק בהפסד הזה, שכן בהתחלה כשהשלשות נכנסו יוסטון היו בשליטה אך בהמשך לא פגעו בכלום ואוקלהומה חזרו למשחק. אני סבור שלמרות ההפסדים הללו, ההגנה הזו של יוסטון מול אוקלהומה תעבוד לטווח הרחוק מכיוון שהיא מנטרלת את החוזקה הכי גדולה של הת'אנדר, ולא בכל יום השלישייה הזאת תתפוס ימים כאלו.
ההתקפה של יוטה :
אם חשבתם שהקפיצה של יוסטון בדירוג ההגנתי היא מדהימה, תעיפו מבט על זאת של יוטה בדירוג ההתקפי. יוטה נכון לעכשיו מובילה את כל הליגה עם דירוג התקפי משוגע של 127.4, עם טרו שוטינג של 64.7% (גם מקום 1) ועם אחוז אפקטיבי של 61.3% (גם מקום 1). את כל זה היא מבצעת ב – Pace הכי נמוך בפלייאוף (ביחד עם דנבר כמובן). הסיבה שהקפיצה הזאת כל כך מפתיעה היא שיוטה משחקים בסדרה הזאת ללא בויאן בוגדנוביץ', שחקן ההתקפה השני הכי טוב בקבוצה ושהם התחילו את הסדרה ללא מייק קונלי. מי שקודם כל אחראי להתפוצצות הזאת הוא כמובן דונובן מיטשל שמשחק בפלייאוף הזה כמו סופרסטאר. הנה הנתונים : 37.6 נקודות למשחק ב- 54.5% מהשדה. 4.4 שלשות ב- 51.2%, 9.2 קליעות עונשין ב- 93.8%. לכל הטוב הזה הוא מוסיף 5.6 אסיסטים ו- 4 ריבאונדים. פשוט לא נתפס.
אני באופן אישי מקבל ממיטשל וויבים של דווין וויד הצעיר עם ג'אמפ שוט. יש למישטל שליטה נהדרת על הגוף ועל הכדור, ידיים ענקיות ביחס לגובה שלו שבאמצעותן הוא מנפק לייאפים וירטואוזיים וכאמור קליעה שנראית מדהימה בפלייאוף הנוכחי.
כמובן שלהיעדרות של וויל בארטון וגארי האריס יש חלק בחוסר היכולת של דנבר להתמודד עם מיטשל, אבל למעבר של מיטשל לעמדת הפוינט גארד "דה פאקטו" יש חלק לא פחות גדול. באחד מן הטורים שלי בעונה שעברה ציינתי כמה ההתקפה של הג'אז הפכה לקטלנית כאשר הכדור היה בידיים של מיטשל, ואפשר לראות את זה באופן מובהק עכשיו. ועם כמה שמיטשל מדהים, מגיע קרדיט גם לגובר שבנוסף להגנה הנהדרת נותן תרומה לא מבוטלת בכלל בהתקפה (17.6 נקודות למשחק), לקלארקסון שנותן אחלה של תרומה מהספסל ובשניים משלושת המשחקים האחרונים גם למייק קונלי שחזר לשורות יוטה ומספק נתונים יוצאים מן הכלל. אין ספק שליכולת הזאת פיללו ביוטה כשביצעו את הטריידים על קונלי וקלארקסון. דנבר הצליחה לנצח במשחק 5 בעיקר בזכות ערב קליעה מדהים של מארי ויוקיץ' אבל היא תהיה חייבת להיות חדה בעיקר בצד ההגנתי מול ההתקפה הלוהטת של יוטה כדי לשרוד.
הגאונות של בראד סטיבנס:
בראד סטיבנס הוא מבריק. את זה כבר רובנו יודעים. אולם המשקל שיש למאמן בסקאלה שלו על סדרת פלייאוף לפעמים חומק מהמודעות שלנו. גם עם המחסור הברור של פילדלפיה בדמות בן סימונס מדובר בקבוצת הגנה טובה שהצליחה בהתחלת הסדרה לנטרל את הסטים של בוסטון. הסלטיקס אוהבים למסור לגבוה שלהם באזור קשת השלוש (בדר"כ תייס) ומשם למצוא את השחקנים שלהם שממוקמים מסביב לקשת ע"י חיתוכים, חסימות ללא כדור ומהלכי Handoffs:
פילי הצליחו לנטרל את המהלכים האלה בזכות אמביד. אמביד היה מוצב על תייס ולכן בכל זמן שתייס החזיק בכדור, אמביד יכל להישאר בצבע ללא פחד משריקה ל- 3 שניות. המיקום של אמביד אפשר לשחקני פילדלפיה להיצמד עם הפנים לשחקני בוסטון בלי פחד מחיתוכים שלהם כלפי פנים בגלל הנוכחות של אמביד. ככה זה נראה.
התגובה של סטיבנס לכך הייתה להריץ יותר פיק אנד רול. בידיעה שהגבוה של פילי (אמביד או הורפורד) מתכנן לעשות Drop כשתייס מקבל את הכדור, הוא שלח את תייס לחסום את השומרים של מובילי הכדור לג'אפרים פנויים:
מעבר לעובדה שסטים כמו זה התבצעו מחוץ לקשת ומחוץ לצפיפות שהגנת פילי יצרה, הם הוציאו את הכדור מהידיים של תייס ובכך מנעו מהגבוה של פילי להישאר בצבע בעקבות חוק השלוש שניות, כמו שניתן לראות במהלך הפותח של משחק 3:
גם בהגנה היו לסטיבנס התאמות חכמות, כאשר את הדקות של קאנטר הוא תיאם עם אמביד ואת הדקות של גראנט וויליאמס עם הורפורד. התוצאה : וויליאמס עם מדד פלוס מינוס מצטבר של 13+ וקאנטר עם 34+ !. לאחר שסטיבנס הביס את בראון בקרב המאמנים, מחכה לו חתיכת מצ'אפ מול מאמן העונה הטרי ניק נרס,שמאמן את ההגנה השנייה הכי טובה בפלייאוף הנוכחי. זה הולך להיות קרב שחמט מרתק.
