היום, לפני 21 שנים בדיוק, באסקוניה (או "טאוגרס" / "טאו קרמיקה ויטוריה", כפי שנקראה בזמנו), זכתה בתואר האירופי הראשון והיחיד בתולדותיה, לאחר שגברה 81:88 על פאוק סלוניקי בגמר גביע ספורטה המנוח, במשחק שנארח ב"פאבליון אראבה" – אותו אתם מכירים כיום כ-"פרננדו בואסה ארנה" – אולמה הביתי של באסקוניה.
מבנה הטורניר בזמנו, היה של שלושה סיבובים מוקדמים של צמד משחקים מול יריבה בהגרלה, בדרך לשלב רבע הגמר, ששוחק במסגרת של שני בתים של שש קבוצות כל אחד, ממנו העפילו השתיים הראשונות אל שלב חצי הגמר. הבאסקים גברו 81:94 ו-91:97 על נמיקה לאהטי הפינית בשלב השני, סיימו ב-65:65 ו-74:104 מול KK זאגרב בסיבוב השלישי ושובצו בבית א' של רבע גמר הטורניר, יחד עם נציגה ישראלית מכובדת – בני הרצליה שמה.
התואר האירופי היחיד בהיסטוריה של באסקוניה.
קרדיט תמונה: אתר Eurobasket
ההרצליינים הוגרלו מול ספרטק סובוטיצה היוגוסבלית בשלב השני ולאחר הפסד 79:76 במשחק הראשון, השכילו להפוך את התוצאה עם 76:80 בשני ולעלות לשלב הבא, שם פגשו "ניו ווייב שארקס" השבדים (כיום "גותיקה באסקט" – נשבעים לכם), מולם הסתדרו ביתר נוחות עם 86:98 במשחק הראשון והפסד מינימלי של 74:71 בדרך לרבע הגמר. לישראל הייתה נציגה נופסת במפעל, הפועל גליל עליון, אך סגנית אלופת ישראל (3:0 למכבי ת"א בתום עונת 1994/95) הצליחה פחות מהרצליה, שבכלל סיימה 6 באותה עונה בו גליל הגיעה עד לגמר מול הצהובים. בכל אופן, הצפוניים החלו את דרכם ישר בסיבוב ה-3, אך "זכו" להגרלה קשה הרבה יותר – מול פרטיזן בלגרד החזקה, אשר גברה על גליל בשני המפגשים, עם 69:76 ו-64:87.
אותה פרטיזן שובצה גם היא לבית עם ויטוריה והרצליה, אך שתיהן לא השכילו לסיים באחד מצמד המקומות הראשונים, אותם איישו באסקוניה וז'לגיריס קובנה בסופו של דבר. ויטוריה, כאמור, זכתה לבקר במבצר "היובל" בהרצליה, שם ניצחה 70:82, הודות ל-26 נקודות של אחד, העונה לשם ולימיר פראסוביץ' – המאמן הסרבי המצוין, אותו אנו מכירים כיום כמי שעומד על הקווים של אנאדולו אפס איסטנבול, ומי שהוליך את אותה באסקוניה לחצי גמר היורוליג בשנה שעברה. ומי סיים כקלע השני בטיבו, אתם שואלים? לא אחר מאשר מרסלו ניקולה – עוזר מאמן הפועל ירושלים השנה – שסיים במשחק ההוא עם 18 נקודות. אגב, היה גם ילדון שהתרוצץ באותו הערב באולם היובל – קראו לו חורחה גרבחוסה, שימים ספורים לפני יום הולדתו ה-19, סיפק 8 נקודות עבור המנצחת.
אי אפשר שלא לעבור על רשימת הקלעים של הרצליה, שלהזכירכם – הגיעה לעונת 1995/96 כמחזיקת הגביע הגאה (התואר הראשון והיחיד בתולדות המועדון) לאחר שגברה 77:88 על הפועל חולון בגמר ביד אליהו. בכל אופן: אמיר כץ וג'ון האדסון סיימו עם 15 כל אחד, ליאור ארדיטי סיים עם 14, דייוויד ת'רדקיל האגדי סיים עם 12 נק', קורן אמישה תרם 7, אמיר מוכתרי ניפק 5 ועוז פליישר קלע 2.
איכשהו, מהתואר האדיר הזה של בני הרצליה, זוכרים דווקא את התגרה הגדולה שהתפתחה בסיומו.
גם במשחק בספרד נחלו השרונים הפסיד,67:81. הבאסקים הגיעו לאותו משחק בסגל הרבה יותר מלא בהשוואה לזה שהגיע לארץ במפגש הראשון, ונהנו מ-24 נק' של רמון ריבאס, 20 של קני גרין האגדי (לא ההוא ששיחק בבולטס ובסיקסרס בשנות ה-80, אלא ה-MVP של הליגה הספרדית בעונת 1996/97 – לא להתבלבל) ו-16 מבית היוצר של מיגל אנחל רייס, שהצטיין גם במשחק בהרצליה. פראסוביץ' כמעט ולא שיחק וניקולה תרם 7, (אם שאלתם). ואצל הרצליה? 13 היו לאמישה, 12 להאדסון ולת'רדקיל, 10 למוכתרי ולפליישר.
ויטוריה סיימה את הבית במקום ה-1 במאזן של 7 ניצחונות ו-3 הפסדים, בעוד שהרצליה סיימה עם מאזן הפוך בדיוק, אך חתמה את השתתפותה בטורניר עם ניצחון נהדר – 89:93 ביתי על ז'לגיריס קובנה (חבורתו של מולי קצורין ניצחה גם פעמיים את אוסטנד הבלגית, שסיימה במקום האחרון בבית). אותו ניצחון של הרצליה השפיע מאוד על הבית, בכך שסייע לבאסקים לסיים בראשותו והדיח את הליטאים אל המקום ה-2, מה ששלח את ז'לגיריס להיאבק בפאוק החזקה (מולה הפסידה 2:0 בסדרת חצי הגמר) וסידר לבאסקוניה מפגש עם דינמו מוסקבה (אותה ניצחה 0:2 בסדרה המקבילה).
הגמר, אגב, היה סופר-מותח ולאחר שהיוונים ירדו להפסקה ביתרון 44:50, הבאסקים הפכו את התוצאה עם מחצית מהאגדות, בדרך ל-31:44 ול-81:88 בתום ההתמודדות. ראמון ריבאס היה פשוט בלתי ניתן לעצירה, כשסיים עם 31 נקודות ו-14 כדורים חוזרים. וחברינו, שאלתם? מרסלו ניקולה היה נפלא עם 19 ופראסוביץ' הנהדר סיים עם 17. גם בצד השני היו כמה שמות מעניינים: אחד מהם, למשל, הוא בחור בשם פרדרג סטויקוביץ', ש-20 הנקודות שלו לא סייעו ליוונים לסיים את אותו הערב עם התואר. בתום אותה עונה, סטויקוביץ' המשיך לשדרג את המשחק שלו, נבחר פעמיים לאול-סטאר היווני, סיים כקלע-המוביל ביורוליג בעונת 1997/98 (עם 20.9 נק' למשחק) ולאחר שהשלים 4 עונות נהדרות ביוון, עשה את דרכו ל-NBA, שם ניפק קריירה מרשימה, אשר כללה 3 הופעות אולסטאר וזכייה אחת באליפות, עם דאלאס, ב-2011.
ולמופרעים שביניכם – הנה משחק הגמר, במלואו. תבלו.
