עוד לפני שחגיגות האליפות ההירואית של לברון וקליבלנד שככו, הגיע שוק השחקנים החופשיים ב-1 ביולי והפך את הליגה. חודשי הקיץ חלפו עברו ביעף, הסתיו הגיע, ויחד איתו הריח של עונת NBA חדשה. רגע לפני שהעונה נפתחת, זה הזמן לסקור את הקבוצות.
הקבוצה היום: קליבלנד קאבלירס
מי עזב: (C) טימופיי מוזגוב, (G) מת'יו דלבדובה, (F) דאנת'יי ג'ונס, (C) סאשה קאון
מי הגיע: (G) קיי פלדר (דראפט), (C) כריס אנדרסן (שוק חופשי), (F) מייק דאנליבי (טרייד)
אז מה היה לנו שם?
אליפות. פאקינג אליפות. אחרי שתושבי העיר לא נהנו מאף אליפות מאז זו של הקליבלנד בראונס ב-1964 (בפוטבול), הם סוף סוף זכו לקצת נחת. הנקמה בווריוורס הושלמה, בדרך שבה גם טובי התסריטאים היו אומרים "זה מופרך מדי": לאחר שעונה קודם הלוחמים חגגו אליפות בבית של קליבלנד, הקאבס לא נשארו חייבים וחגגו אליפות מרגשת באורקל, עם קאמבק מדהים מפיגור 3-1.
הקיץ הקודם של קליבלנד היה שקט, וחוץ מהעזיבה של הפצוע הכרוני ורז'או במהלך העונה, לא קרה הרבה. היה די ברור שקליבלנד תגיע לגמר, אך השאלה הייתה באיזו יכולת. העונה נפתחה בצורה סבירה ללא קיירי, שנפצע בסדרת הגמר של 2014/15, ומשם המשיכה בצורה די פושרת, עד שהגיעה נקודת המפנה: המשחק נגד הווריוורס בקליבלנד. הלוחמים פשוט טאטאו את הקאבס מהפרקט ברמה הכי מביכה שיכולה להיות ועוררה הרבה שדים מרבצם. דייוויד בלאט, נציגנו בליגה הטובה בעולם, פוטר לאלתר, וקליבלנד הפכה מהקבוצה האהובה ביותר בישראל לשנואה ביותר. טיירון לו, אהוב השחקנים, תפס את מקומו. אמנם לא ראינו המון התאמות טקטיות חדשות, אבל ראינו מאמן שמיודד עם חדר ההלבשה, ולפעמים זה שווה הרבה יותר ממהלך חדש.
בפלייאוף, רג'י ג'קסון ודראמונד גררו את הקאבס למשחקים צמודים, אבל בסוף זה עדיין נגמר בסוויפ על דטרויט. גם אטלנטה לא ממש עשתה בעיות בסיבוב השני, ושני הניצחונות של טורנטו בסדרת גמר המזרח לא היוו מטרד לקליבלנד. סדרת הגמר, שבמשך שישה משחקים חד-צדדיים הייתה הזויה וקצת לא אטרקטיבית אם נודה על האמת, הגיעה למשחק 7 מדהים, מרגש, וכל סופרלטיב שאפשר להעלות על הדעת. בסוף, גם אותו קליבלנד ניצחה.
ברמה האישית, קיירי נתן פלייאוף מהסרטים, במיוחד בסדרת הגמר. הוא קלע 27.1 נק' למשחק נגד הווריוורס, כולל משחק היסטורי של 41 נק', צלף שלשה של אליפות ועשה הגנה לא רעה בכלל על ה-MVP שנבחר פה אחד, דבר שלא ציפינו ממנו. גם במשחק 1 בגמר קיירי שמר מצוין, והוסיף בלוק גדול על קרי, כך שאפשר להגיד סופית שכשקיירי רוצה הוא יכול לשמור.
מנגד, קווין לאב הוכיח רשמית שזה כבר לא ממש ביג 3, אלא יותר ביג 2 וסגן. קיווינו שהעונה הראשונה של לאב בקאבס הייתה עונת התאקלמות, אבל ההתאקלמות לא הגיעה, לא בהתקפה ובטח לא בהגנה. הוא קלע 14.7 נק' למשחק בפלייאוף ב-38.5% מהשדה, וגם את הקצת שאפשר לצפות ממנו, שירווח את המשחק בצורה אפקטיבית, לא ממש קיבלנו. הוא אמנם סיים את הפלייאוף עם 41% לשלוש, אבל כשנתקל ביריבה רצינית שלא פראיירית בהגנה כמו הווריוורס, הוא השתנק. את סדרת הגמר הוא סיים רק עם 26% לשלוש.
אה, ויש גם את הבחור הזה
זה אמנם לא סל, אבל זה מהלך ששווה אליפות מכל זווית שתסתכלו על זה.
קיץ חם
השינוי הכי קריטי בסגל היה העזיבה של דלבדובה לחוזה מכובד במילווקי. דלי שחקן מצוין, אבל לקאבס ממש לא השתלם להשוות את ההצעה של הבאקס. לצערם של הקאבס הם איבדו שחקן שהביא קליעה, הגנה וקשיחות מהספסל, וכל זה ללא צורך בכדור. עמדת הרכז המחליף הפכה למעט בעייתית בעקבות עזיבתו, בצירוף הפרישה של מו וויליאמס ממשחק פעיל בעקבות בעיות ברכיים.
כדי למלא את החור בעמדת הרכז המחליף הקאבס החתימו מהר את טוני דגלאס, שהעביר עונה די מוצלחת בסטנדרטים שלו בפליקנס, אך בסוף שוחרר עוד לפני תחילת העונה בעקבות החתמתו של ג'יי אר סמית'. בנוסף, בקאבס שילמו לאטלנטה על הבחירה ה-54 בדראפט ובחרו את קיי פלדר, רכז בגובה 1.75 שמיועד לתפוס את עמדת הרכז המחליף. הוא רכז קטן ומהנה לצפייה, וההשוואות בגובה ובסגנון המשחק לאייזאה תומאס (הנוכחי) בלתי נמנעות. גארד נוסף שהצטרף הוא מייק דאנליבי, שנשלח משיקאגו בתמורה לזכויות על ולדימיר ורמנקו. דאנליבי יכול להחזיר קצת ממה שדלי לקח, עם קליעה טובה מחוץ לקשת וקשיחות בלתי מתפשרת.
לברון חתם על חוזה לשלוש עונות, כשהאחרונה היא אופציית שחקן, וירוויח בעונה הקרובה כמעט 31 מיליון דולר, הכי הרבה מאז מייקל ג'ורדן ב-97/98. גם טיירון לו חתם על חוזה חדש של 35 מיליון ל-5 עונות, כי הרכב מנצח לא מחליפים, ואין המון מאמנים שמתאימים ללברון בפן החברתי. אם כבר מדברים על לברון וחברים, אז הבירדמן, כריס אנדרסן, חתם על חוזה מינימום של וטרנים. לברון ואנדרסן חברים טובים מימי ההיט, וזו אחת הסיבות להגעתו. מבחינת קליבלנד הוא יספק עוד קצת עומק לגבוהים, במקום מוזגוב שעזב ללייקרס בשביל חוזה מופרך. בקבוצה גם מימשו את האופציה על ג'ורדן מקריי, שהרשים מאוד בליגת הקיץ, עם ממוצע של 24.3 נק' למשחק ובחירה לחמישייה הראשונה של ליגת הקיץ.
אחרי שבקיץ שעבר טריסטן תומפסון מרח את קליבלנד ודרש חוזה גדול, כזה שהקאבס לא ממש רצו לתת, הפעם הגיע תורו של ג'יי אר סוויש לעשות את אותו הדבר. סמית' רצה 15 מיליון לעונה והקאבס התעקשו על 10, כי אחרת הם היו משלמים הרבה מס עקב חריגה מתקרת השכר (ותודה לטריסטן תומפסון). שני הצדדים נשארו עיקשים בעמדתם עד למחנה האימונים, ובסופו של דבר, כמו במקרה של תומפסון, קליבלנד החליטה שהיא לא יכולה לוותר על השחקן והתקפלה. סמית' חתם על חוזה של 57 מיליון דולר ל-4 עונות, שאולי עלה לקאבס הרבה כסף, אבל שווה לה, כי הוא שחקן כל כך חשוב עבורם. הוא השוטינג גארד המושלם לחמישייה של הקאבס, שמביא קליעה מפחידה ומתעלה על עצמו בפלייאוף. לצורך העניין, אם את העונה הסדירה הוא סיים עם ממוצעים מצוינים של 2.6 שלשות למשחק ב-40%, בפלייאוף זה כבר קפץ ל-3.1 שלשות ב-43%!
ועכשיו מה, מה עכשיו?
עכשיו מנסים לשפר את הקיים. לא עשו בקבוצה שינויים גדולים, וגם על המגרש לא בטוח שנראה משהו חדש. הקאבס אמנם אלופים, אך הם לא השתפרו במהלך הקיץ, ואיבוד דלבדובה יכול לעלות להם ביוקר, כי עמדת הרכז נמצאת בבעיה. קיירי שחקן די פציע, וגם אם הוא לא יפצע ברמה משמעותית במשך העונה, עדיף לא לשחוק אותו לקראת הפלייאוף. המחליף של קיירי הוא פלדר הרוקי, ויכול להיות שבונים עליו יותר מדי. הייתה שמועה שמנסים להשיג את מריו צ'אלמרס, אבל בינתיים זה רק בגדר שמועה. לברון כמובן ישחק דקות כרכז, אבל צריך רכז טבעי שיהיה אפשר לסמוך עליו וגם יוריד עומס מלברון. בגלל המחסור ברכז, לא נופתע אם בקבוצה יעשו טרייד. לאחרונה הגיע דיווח שמינסוטה ועוד קבוצות פנו לקליבלנד במטרה להשיג את שאמפרט בתמורה לרכז מחליף, אך מהלך כזה ידרוש הרבה מג'ורדן מקריי כשוטינג גארד מחליף. בינתיים שום דבר עוד לא סגור.
דאנליבי הוא שחקן ששווה יותר ממחליף שלישי ללברון וג'פרסון, ולכן אם ישאר כנראה שנראה את ג'פרסון ודאנליבי חולקים גם את עמדות 3-4, כשדאנליבי יהיה זה שירווח את המשחק (39.4% לשלוש). דאנליבי וג'פרסון יתנו ללברון את הפריבילגיה של לשחק דקות רבות גם בעמדה 4 וגם כרכז. אחד מהיתרונות של לברון ב-4 הוא היכולת לרוץ ועדיין לא לוותר בכלל על ריבאונד. בכל זאת, מדובר בריבאונדר השלישי בטיבו בקבוצה, כך שבזמן שטריסטן תומפסון או קווין לאב נחים הדקות שלו בעמדה 4 הן קריטיות – וכבר ראינו במשחקי 6-7 בגמר איך יתרון כזה בריבאונד יכול לעזור. לברון בעמדה 4 גם יוצר את ההרכב ההגנתי הכי טוב של הקאבס, עם תומפסון בעמדת הסנטר ולאב על הספסל. הרכב כזה יכול להתמודד מצוין מול הרכב סמול בול אחר, כמו למשל זה של דוראנט וגרין.
אז כמו שאמרנו, מנסים לשפר את הקיים, ויש איך ולאן להשתפר. הרבה שוכחים את זה אבל קיירי אירווינג רק בן 24 והוא עדיין הולך ומשתפר מעונה לעונה. ברמה האישית הפלייאוף האחרון היה מצוין מבחינתו, והגמר היה פשוט ללקק את האצבעות. למרות שבסדרת הגמר קיירי קלע "רק" ב-40% לשלוש, עד אליה הוא קלע ב-45.6%. תנו לנתון הזה לחלחל לרגע. בשורה התחתונה, זו העונה של קיירי להפוך משחקן ענק לסופרסטאר בלתי מעורער. הסטטיסטיקה והכישרון בצד שלו, אך בצד השני אורבות הפציעות.
עוד בקו האחורי יש את ג'יי אר סמית'. אין ממנו ציפייה לעשות שיפור משמעותי במשחק ההתקפה בגיל 31 (בטח לא ביכולת המצוינת שבה הוא נמצא כרגע), אך בצד ההגנתי הוא ממוצע במקרה הטוב. את העונה הרגילה הוא סיים עם דירוג הגנתי של 104.4 – הכי גרוע בקליבלנד חוץ משחקן אחד, קיירי אירווינג. שיפור הגנתי של שניהם יהיה שווה המון לקאבס, בטח עם העזיבה של דלבדובה. דלי ושאמפרט היו שני השחקנים היחידים שהיו שומרים טוב מאוד בקו האחורי, ובמאצ'-אפ מול הווריוורס (אם וכאשר) אין הרבה דברים יותר חשובים מגארדים ששומרים.
אם בהגנה עסקינן, חייבים לדבר על קווין לאב. לפי איך שזה נראה נחרץ גורלו של לאב להיות ה"כריס בוש" של השלישייה ולקחת צעד גדול אחורה. היה נחמד לראות אותו משיג סטופ מול קרי בדקה האחרונה של משחק 7 בגמר, אולי בפוזשן ההגנתי הכי חשוב של הקאבס אי פעם, אך ככל הנראה זו הייתה הבלחה חד-פעמית ולא ברור אם טיירון לו יוכל להחזיר אותו לרמת אולסטאר. מה שכן ברור הוא שבגלל היכולת ההגנתית הגרועה שלו לאב לא על המגרש במאצ'-אפים מסוימים, כי בניגוד להמון שומרים רעים, הוא לרוב לא מחפה על ההגנה עם יכולת התקפית טובה.
שיפור של לאב בשני צידי המגרש יהיה שווה זהב לקליבלנד. אי אפשר לבנות על זה, אבל גם אי אפשר לדעת. העונה ארוכה, ועם העליונות של הקאבס במזרח אין להם את הלחץ של לסיים כמה שיותר גבוה בטבלה. יהיו להם המון הזדמנויות לבצע כל מיני ניסיונות, הרכבים שונים והתאמות על מנת למצוא את הנוסחה הטובה ביותר.
תחזית: מקום ראשון במזרח, כמות הניצחונות לא באמת משנה. אם פחות ניצחונות יובילו למנוחה טובה לשחקנים כמו קיירי ולברון, עדיף. אינדיאנה/טורונטו/בוסטון יעשו קצת בעיות, אך לא משהו שאי אפשר יהיה להתמודד איתו. בגמר זה כבר עסק אחר, שיכול להתפתח לשני הכיוונים.
וגאס חזתה לקאבס 56.5 ניצחונות, חושבים שאתם יודעים יותר טוב? בואו לשחק במשחק האובר-אנדר שלנו.
