*הטור נכתב ופורסם באפריל 2015 (לפני הפלייאוף ולפני האליפות).
העונה הנוכחית של גולדן סטייט ווריורס היא העונה הסדירה הטובה ביותר אי פעם. טובה יותר מהעונות הענקיות של ג'ורדן, פיפן, רודמן וקוקוץ' בשנות ה90 האגדתיות.אני לא טוען שהם קבוצה טובה יותר, אני טוען שהם מסיימים בעוד שבועיים עונה מושלמת, כזאת שהליגה מעולם לא ראתה לפני כן.מאחר ואני לא יכול להשוות את העונה הזו עם כל העונות שכל הקבוצות שיחקו בעבר, לצורך הדיון נשווה אותה לעונה שנחשבת לעונה הטובה ביותר אי פעם, שיקגו בולס של 95-96.
לפני שנכנס לדיון בואו נגדיר מהם הכללים שלפיהם אנחנו יכולים לשפוט הצלחה של עונה סדירה. אחרי לא מעט מחשבה ניסחתי כללים שעל בסיסם אפשר לנהל דיון. מי שלא מסכים עם הכללים מוזמן לדון בזה בתגובות.מטרת העונה הסדירה היא להביא את הקבוצה לפליאוף במצב אידיאלי כך שתמקסם את סיכוייה של לזכות באליפות. בכדי להשיג זאת יש לעמוד בשלושה קריטריונים:
1. על הקבוצה להגיע לפליאוף ולהחזיק ביתרון ביתיות מול כמה שיותר קבוצות (מדד: מאזן ומיקום)
2. על הקבוצה להגיע לפליאוף בכושר שיא (מדד: מאזן והפרש סלים בחודש האחרון של העונה).
3. על הקבוצה להגיע לפליאוף כשהשחקנים שלה בריאים וכשירים ככל האפשר (מדד: סך דקות המשחק של שחקני המפתח של הקבוצה בעונה הסדירה)
חלק 1- מאזן, הפרש סלים ומיקום
גולדן סטייט סיימה עם מאזן של 67-15. הקבוצה הבטיחה את יתרון הביתיות במערב ולאורך כל הפלייאוף. כולנו יודעים כמה נצחונות היו לג'ורדן ב96 (ואם אתם לא יודעים ולא נעים לכם להודות אז זה 72) המקום השני בהיסטוריה שייך לאותה קבוצה עונה אחר כך עם 69-13.
אחת הדרכים הנוספות והמאוד פופלריות למדוד הצלחה של קבוצה הוא הפרש הסלים הממוצע למשחק, אותה הבולס של אותן שנתיים סיימו עם הפרשים של 12.2 ו-10.8 נקודות בהתאמה. הווריורס השנה עם +10.9 נקודות למשחק. שוב נוגעים בשיא אבל לא שם, גם פה הבולס של 96 לוקחים בהפרש די גדול. ומלבדם יש עוד שלוש קבוצות עם הפרש ממוצע טוב מהווריורס (כולן מתחילת שנות ה70).
השילוב של המדדים האלה מראה שהווריורס נותנים עונה היסטורית, בלי ספק אחת העונות הטובות בהיסטוריה. אבל רק התחלנו להראות כמה העונה שלהם גדולה.
הבעיה עם סטטיסטיקות כאלה שהן שייכות למספרים מהדור הישן, כמו נקודות למשחק או אסיסטים הן לא מנורמלות לשום דבר ולכן קשה להתייחס אליהן כמו שצריך. אני אינני מתמטיקאי ואני לא יודע איך לבצע נירמולים כאלה, אבל אני יכול לחשוב על הקריטריונים לפיהם הייתי רוצה שינרמלו את המידע הזה. ראשית וחשוב ביותר ואני משער שתסכימו איתי צריך לדעת את איכות הקבוצות האחרות, אם נסתכל על המאזנים של הקבוצות האחרות בצמרת הליגה (וביתר ספציפיות בקונפרנס שבו הקבוצה מתמודדת) נוכל ללמוד ללמוד כמה טובה הייתה התחרות (כמובן שלא נוכל להסתכל על המאזן של כל הקבוצות בליגה כי הוא תמיד יהיה 50% נצחונות והפרש סלים 0).
.
בהסתכלות על התחרות בליגה החלטתי לבחור את 10 הקבוצות המובילות, כי עשר זה עגול ויפה ונוח למניפולציות (וזה גם שליש מהליגה).
9 הקבוצות ה"אחרות" ב95-96 היו: מג'יק, פייסרס, קאבס וניקס מהמזרח וספרס, ג'ז, סוניקס, לייקרס ורוקטס מהמערב. בממוצע הן נצחו 65.71% מהמשחקים שלהן.
9 הקבוצות ה"אחרות" העונה הן: אטלנטה, קאבס, בולס מהמזרח ורוקטס, ממפיס, קליפרס, פורטלנד, ספרס ודאלאס מהמערב. בממוצע הן נצחו 65.87% מהמשחקים שלהן עד כה.
על אף שהממוצעים די דומים בסה"כ, הווריורס מקבלים יתרון כשמתחשבים בכך ש6 מ9 הבכירות העונה משחקות איתה באותו קונפרנס ב96 רק שלוש מ9 היריבות הבכירות של הבולס שיחקו איתה באותה קונפרנס,משמעותי גם בגלל שקבוצה משחקת 3 או 4 פעמים בעונה נגד היריבות שלה מאותו הקונפרנס ורק פעמיים נגד קבוצות מהצד השני. גם אם נסתכל על תחתית הפליאוף יש לווריורס הנוכחיים יתרון, ב96 מיאמי הגיעה לפליאוף עם 42 נצחונות,ניו אורלינס הגיעה לפלייאוף עם 45, כשגם לאוקלהומה סיטי שנותרה בחוץ יש אותו מספר נצחונות.
חלק 2- כושר שיא
הווריורס מגיעים לפליאוף בכושר כמעט לא יאמן, הם ניצחו 21 מה24 האחרונים (באחד ההפסדים הם נתנו מנוחה לסטף, קליי, איגואדאלה ובוגוט) והם עשו את זה עם נצחונות על: דאלאס, פורטלנד, קליפרס פעמיים, אטלנטה, ממפיס ופיניקס פעמיים. והם עשו את זה בקלילות, 20 הפרש על הסאנס, 20 הפרש על ההוקס, 40 על וושינגון, 15 על פורטלנד, 23 על ממפיס. בממוצע הווריורס ניצחו ב15 הפרש את היריבות שלהן בחודש הזה. דומיננטיות כמעט חסרת תקדים.
הבולס סיימו את העונה במאזן של 72-10 (87.8%) אבל דווקא האטו קצת באופן יחסי לקראת הסיום עם מאזן של 12-3 (80%) ב15 משחקים האחרונים. גם הם הביסו את היריבות שלהם (הפרש ממוצע של 18 נקודות) אבל רק שלושה היו נגד קבוצות צמרת מהמזרח, שניים מהם הם הפסידו (לפייסרס של רג'י והניקס של יואינג).
הווריורס מסיימים את העונה כשהם נראים באופן מפתיע יותר טוב אפילו מהפתיחה המדהימה שלהם, הבולס ניסו להצהיר על כוונות אבל דווקא כשלו מול היריבות הצפויות בפליאוף בחודש האחרון של העונה (ואחר כך נתנו לכולן בראש בפליאוף, בקלות, אבל זה נושא שנדבר עליו אולי אחרי הפליאוף)
חלק 3- כשירות הסגל
בואו נסתכל על שחקני המפתח של שתי הקבוצות.
לבולס היה אחד מייקל ג'ורדן, הוא שיחק 82 משחקים בעונה ההיא עם ממוצע של 37.7 דקות למשחק, אף אחד אז לא היה מושיב שחקנים לנוח ואני מאחל בהצלחה מכל הלב למאמן שיגיד למייקל שהיום הוא לא משחק סתם כי הם רוצים שהוא ינוח.
סטף קרי הוא הסופרסטאר של הווריורס, הוא שיחק 80 משחקים עם ממוצע דקות של 32.7 למשחק. אם נסתכל לאורך עונה שלמה זה אומר שסטף כאילו שיחק 12 משחקים פחות ממיקל בעונה הזו רק כי הוא נח ברבע הרביעי כל כך הרבה פעמים כשהמשחק היה גמור.
פיפן ורודמן שיחקו 36.7 ו32.6 דקות למשחק בהתאמה. קליי תומפסון ודריימונד גרין שיחקו 31.9 ו31.5 דקות למשחק בהתאמה. שוב מדובר בהפרש דו ספרתי של "משחקים" לאורך עונה שלמה.
אין ספק שהווריורס פחות לחצו על הגז במהלך העונה, הם נתנו מנוחה לשחקנים שלהם גם על חשבון הפרש הסלים וכנראה גם על חשבון 3-4 נצחונות שהם יכלו לנצח.
מה יקרה אם ניקח את הנתון של דקות משחק של החמישיה וננרמל את הפרש הסלים מהחלק הראשון לנתון הזה?
הבולס כמובן ישארו על 12.2 (עם ממוצע דקות חמישיה של 32.1) לווריורס ממוצע דקות של 29.7 והפרש סלים מתוקנן של 11.8, זה כבר ממש קרוב וכבר הראינו שהווריורס עושים את בקונפרנס (ולכן גם בלוח משחקים) חזק בהרבה מזה שבו שיקגו שיחקה ב96.
נדבך נוסף לטיעון שלי נשען על כתפיו הרחבות של אנדרו בוגוט, בוגוט הוא אחד משחקני ההגנה הטובים בליגה (הוא מוביל את הליגה ביכולת של שחקנים לסיים בצבע כשהוא נמצא שם) אבל הוא גם שחקן עם היסטוריית פציעות בלתי נגמרת. בעונה שעברה בוגוט החמיץ את כל הפליאוף בגלל שבר בצלע וזה אחרי שהוא כבר ריסק כל איבר אחר בגוף שלו מכתף דרך הקרסול וכלה בברך. אז הצוות של הווריורס הבין שבעוד בוגוט הוא מפתח ליכולת של הווריורס לקחת אליפות הכי חשוב זה שהוא יגיע לשם כשיר. אז בוגוט שיחק העונה 23.6 דקות למשחק (למתקשים זה פחות מחצי משחק) הפלוס מינוס של הקבוצה כשהוא על המגרש הוא +17 לכל 100 פוזשנס (שני רק לסטף קרי עם +17.1) אפשר בקלות לדמיין כמה הקבוצה הייתה מנצחת יותר אם הוא היה משחק, נניח 30 דקות למשחק. זה גם לא שיש לווריורס מחליפים ברמה גבוה במקומו כאשר הסנטר המחליף ממולא על ידי שילוב של פסטוס אזילי, דיוויד לי ומוריס ספייטס. הווריורס בחרו באופן מודע לאבד משחקים ולחסוך בהפרש נצחון כדי לקבל בוגוט כשיר לפליאוף. בהחלט הדבר הנכון לעשות אבל גם מה שככל הנראה מנע מהם מאזן היסטורי.
את כל זה הווריורס עושים עם צוות אימון חדש לחלוטין ושיטה חדשה לחלוטין, כזו שרק עכשיו הותמעה באופן מלא. אין ספק שגם זה עלה להם במספר הפסדים ואפשר לראות את זה על פי כמות הכדורים שהקבוצה איבדה בחודש הראשון של העונה. הווריורס בזמן שהם לומדים רוטציה חדשה (עם איגואדאלה ולי על הספסל) ושיטה התקפית שונה לחלוטין מזו שהם היו רגילים לה תחת מרק ג'קסון הצליחו גם לדרוס את הליגה, הם עומדים לסיים עונה ענקית, המאזן שלהם במקום העשירי אי פעם, הפרש הסלים הרביעי בטיבו בהיסטוריה ויתרון הביתיות יהיה שלהם לכל אורך הפליאוף. את כל זה הם עשו כשאנדרו בוגוט משחק רק חצאי משחקים (כשהוא משחק, החמיץ כבר 15 משחקים) וכששחקני המפתח האחרים שלה משחקים בין 28 ל33 דקות למשחק בלבד. את כל זה הם עושים בקונפרנס מהחזקים ביותר שנראו הרבה מאוד שנים בליגה, קונפרנס שבו ראסל ווסטברוק ואוקלהומה סיטי צופים בפליאוף מהבית למרות שניצחו משהו כמו 45 משחקים ושבו האלופה מסן אנטוניו לא הצליחה להשיג יתרון ביתיות אפילו בסיבוב הראשון.
אני לא חושב שיש תקדים לעונה כזו, קבוצה שסיימה בקושי במקום השישי בעונה שעברה, לוקחת מאמן חדש והופכת כמעט בין לילה לאחת הקבוצות הטובות בהיסטוריה, אם זו לא עונה מושלמת, אני לא יודע מה בדיוק חסר.
