בדצמבר 2013 טורונטו ראפטורס ביצעה את אחד הטריידים המשמעותיים בהיסטוריה (הקצרה) של הקבוצה. היא העבירה את רודי גיי, שהיה הקלע המוביל שלה בשנה וחצי שבה שיחק בקבוצה, ביחד עם ארון גריי וקווינסי אייסי בתמורה לפטריק פטרסון, גרייביס ואסקז, צ'אק הייס וג'ון סלמונס. הטרייד הזה העביר את המפתחות של הקבוצה לקייל לאורי ודמאר דרוזן, שרשמו את הופעותיהם הראשונות באולסטאר בשנתיים הבאות. על אף העובדה שטורונטו ויתרה על שחקן כל כך משמעותי מבלי לקבל אפילו שחקן חמישייה, הקבוצה השתפרה מאוד מאותה נקודה. היא סיימה את העונה במאזן חיובי ועם מקום בפלייאוף – שני הישגים שהיא לא רשמה מאז 2008.
טורונטו הפסידה בסיבוב הראשון לברוקלין המנוסה על אף יתרון הביתיות, ובעונה לאחר מכן הגיעה שוב לפלייאוף והפסידה לוושינגטון בסיבוב הראשון. בקיץ מסאי יוג'ירי, הג'נרל מנג'ר, החליט שהגיע הזמן להתקדם שלב. אחרי שנתיים של הפסדים בסיבוב הראשון, טורונטו רוצה לנצח סדרת פלייאוף – דבר שעשתה רק פעם אחת בהיסטוריה (הקבוצה הוקמה ב1995). לשם כך, בוצעו שינויים נרחבים בסגל – דמארי קרול, קורי ג'וזף, לואיס סקולה וביסמאק ביומבו הגיעו, כשלו וויליאמס, אמיר ג'ונסון וגרייביס ואסקז עושים את הדרך ההפוכה. הקבוצה גם השלימה את תהליך המיתוג מחדש שהחל בעונה שעברה, בהובלת בעליה החלקיים של הקבוצה, הראפר דרייק.
אחת הסיבות שטורונטו לא הצליחה להביא את היכולות שלה בפלייאוף היא שהראפטורס הסתמכו בעיקר על ההתקפה שלהם, ולא עשו יותר מדי הגנה. בפלייאוף ההגנות מתכוננות במיוחד לקבוצה היריבה, ולכן קשה יותר לשים את הכדור בסל. ההתקפה של טורונטו אכן התקשתה, ולא הייתה לה הגנה שתנצח משחקים כשקשה. כדי לשפר את העניין הזה הובאו דמארי קרול וקורי ג'וזף, שני שומרי פרימיטר מצוינים. ג'וזף מחליף את ואסקז ולו וויליאמס, שני שחקנים שלא ידועים בהגנה שלהם (בלשון המעטה), וקרול נכנס לחמישייה במקום טרנס רוס, ושומר על השחקנים הטובים ביותר של היריבה.
כמו שאפשר לראות בגרף, ג'וזף וקארול שומרים יותר טוב מהשחקנים שעזבו. ג'וזף מוריד את האחוזים של יריביו ב1.4% כשהוא שומר עליהם, כשואסקז ו-וויליאמס העלו את האחוזים של יריביהם בעונה שעברה ביותר מ-2%. קארול אמנם לא מוריד את האחוזים של יריביו, אלא מעלה אותם ב-0.6%, אבל זה בעיקר בגלל שהוא שומר על השחקנים הטובים בליגה מדי משחק. הסיבה הזו גרמה לכך שטרנס רוס העלה את האחוזים של יריביו ב-2.6% בעונה שעברה. הראפטורס אמנם איבדו את אמיר ג'ונסון, שהיה מנהיגם בהגנה ועשה הרבה דברים שלא רואים בסטטיסטיקה, אבל עדיין שיפרו את ההגנה שלהם באופן משמעותי. הראפטורס היו ביעילות הגנתית של 104.8 (ספיגת נקודות ל-100 פוזשנים) בעונה שעברה (מקום 23 בליגה), והשנה הם ביעילות הגנתית של 101.1 (מקום 10 בליגה).
השיפור בהגנה בהחלט מעודד, אבל הראפטורס צריכים לדאוג מהירידה ברים פרוטקשן של ג'ונאס ולנציונאס. בעונה שעברה הליטאי שמר על הטבעת ב-46.5%, בעוד שהעונה הוא עושה זאת ב-57.3%. ולנציונאס היה פצוע ולכן שיחק רק 20 משחקים מתוך 37 העונה, ולכן ביומבו, ששומר על הטבעת ב-45.2%, נכנס לחמישייה בחלק מהמשחקים. עכשיו, כשהוא החלים מהפציעה שלו, ולנציונאס כנראה ישתפר באספקט הזה, והשיפור בשומרי הפרימיטר יקל עליו, אבל חסרונו של אמיר ג'ונסון עלול לבלוט יותר אם הליטאי לא יחזור לעצמו.
בצד השני של המגרש קרה דבר הפוך – ההתקפה של טורונטו נחלשה מ-108.1 נקודות למאה פוזשנים (מקום שלישי בליגה) בעונה שעברה, ל-104.3 נקודות למאה פוזשנים (מקום 6 בליגה). הסיבה המרכזית לכך היא לו וויליאמס. השחקן השישי של השנה שעברה, שהיה הקלע השלישי בטיבו בקבוצה, עזב בקיץ, ולא הובא שחקן שיחליף את תפוקת הנקודות שלו (15.5 למשחק). בשנה שעברה הספסל של הראפטורס קלע 38.6 נקודות למשחק (מקום חמישי בליגה), והשנה המספר הזה ירד ל-26.3 (מקום 28) ההפרש הגדול נובע בעיקר מהעזיבה של לו וויליאמס, וגורם להתקפה של הראפטורס להיות תלויה יותר בשחקני החמישייה.
קייל לאורי נענה לאתגר, כשהוא קולע 20.6 נקודות למשחק העונה, לעומת 17.8 בעונה שעברה. אחד הדברים שמאפשרים לו לעשות זאת הוא האחוזים שלו לשלוש. לאורי זורק 7.1 שלשות למשחק, המספר הגבוה בקריירה, וקולע אותן ב-37.3%, אחרי שבשנה שעברה קלע ב-33.8% משלוש בלבד. בעונה שעברה השילוב בין לאורי לדרוזן בקו האחורי היה קצת מסורבל בגלל היעדר הקליעה היציבה של שניהם לשלוש, אבל השנה לאורי מצליח לשמור על יציבות באספקט הזה. בנוסף ללאורי, השחקנים שהגיעו בקיץ – קארול וסקולה – קולעים באחוזים טובים מהשלוש ומרווחים את המגרש. סקולה, שנכנס במקום אמיר ג'ונסון (קלע רק 0.3 שלשות למשחק בעונה שעברה), קולע 1.6 שלשות למשחק ב-41.7%. קארול זורק 4.8 שלשות ב-37.8%, כשבניגוד לטרנס רוס, הוא מאפשר לשחק בהרכבים נמוכים שבהם הוא בעמדה 4. הריווח הזה מאפשר לגארדים לחדור לצבע בקלות:
אפשר לראות בגרף שההשפעה של הקליעה והריווח היא עלייה בכמות החדירות של הקבוצה, ובייחוד של לאורי ודרוזן. דרוזן זורק הרבה פחות זריקות מחצי מרחק השנה (8.5 בעונה שעברה ל-6.8 העונה) ומחליף אותן בחדירות, שמהן הוא משיג זריקות הרבה יותר יעילות.
למרות שההתקפה של טורונטו יעילה יותר מהשנה שעברה, היא עדיין צריכה עוד נקודות מהספסל כדי להגיע לפלייאוף בלי פציעות של שחקני החמישייה (לאורי ודרוזן משחקים יותר מ-36 דקות למשחק העונה). המועמדים לעשות זאת הם טרנס רוס ופטריק פטרסון. רוס, שבשנה שעברה פתח בחמישייה, היה השחקן החלש ביותר בה. זו אחת הסיבות שקארול הובא על העמדה שלו. רוס אמנם ירד לספסל, אבל הוא קיבל בקיץ הארכת חוזה של 31 מיליון דולר לשלוש שנים, כך שטורונטו מאמינים שיש בו יותר פוטנציאל ממה שהציג עד כה. למרות זאת, הוא קולע 8.1 נקודות למשחק בלבד, ולא מצליח להתרגל לתפקידו לייצר הרבה נקודות בזמן קצר. השני הוא פטרסון – פטרסון קולע ב-38.2% מהשדה בלבד, אחרי שבשנה שעברה קלע ב-44.9%, וזה גורם לכך שהוא קולע 6.1 נקודות למשחק בלבד, לעומת 8 בשנה שעברה.
טורונטו אמנם השתפרה בהגנה, והפכה את ההתקפה שלה ליותר יעילה, אך חסרים לה הדברים הקטנים כדי לברוח מהדבוקה במזרח – שני משחקים בלבד מפרידים בין מקומות 2-7 – וחשוב מכך, להגיע לאפריל עם קבוצה שמסוגלת לדבר חזק בפלייאוף, ומי יודע – אולי אפילו להגיע לגמר המזרח.
