נגמר הסיפור שאינו נגמר. קובי שבר שיאים גם הלילה ופרש עם משחק של 60 נק' ב50 זריקות מהשדה, בניצחון שהשווה את המקום השמיני במספר נצחונות אי פעם לשחקן. ממבה אאוט.

המשחק הלילה היה הצגה. זה התחיל בטקס המרגש בדיוק במידה לפני המשחק, טקס שגרם לשחקנים לעלות עם ידיים רועדות. קובי פתח עם 5 החטאות רצופות וגם כשמסר הכדורים לא נכנסו לטבעת. בצד השני יוטה לא הצליחה לברוח כשמצאה את עצמה משחקת לא רק נגד קבוצה בינונית (מינוס, מינוס) מLA אלא גם נגד הרצון העז של הקהל לחזות בהצגה מקומית. על הפרקט נרשמו אחר כבוד המספר 8 בצד אחד ו24 בצד השני, וכל הכדורים הלכו לקובי. הקהל עודד, החזיק את הנשימה וקיווה שהכוכב הוותיק יתחמם. כשקובי התחמם, הוא להט. 

אחרי 5 ההחטאות קובי קלע 5 רצופות ונראה סופר וינטאג' עם 12 נקודות ב2:30 דקות. הקהל השתגע ולי נמרח חיוך על הפרצוף. זה קרה שוב ברבע האחרון. אפשר לכתוב את הסיפור הזה בכמה דרכים, ובכולן קובי ענק. יוטה הובילה ב9 בכניסה לרבע המכריע, וקובי כבר רשם הופעה מאוד מכובדת: 37 נקודות בשלושה רבעים. לפי תוכנית המשחק קובי היה צריך לשחק ב6 הדקות האחרונות של הרבע, ולהגיע למניין דקות של 36, חורג מהרגיל שלו העונה. אבל כשקובי רוצה לשחק אין מי שיוריד אותו מהמגרש, ובניגוד לתוכניות הוא שיחק 42 דקות, והיה כל כולו של הרבע האחרון של הלייקרס הלילה, עם 23 נקודות אישיות מתוך ה35 של הקבוצה. אפשר לספר על 3 הדקות האחרונות, כשקובי החזיר את הלייקרס בעצמו מפיגור של 10 נקודות. או על ריצת 13-0 בפחות מ2 דקות שחתמה את המשחק והנצחון של הלייקרס. ואפשר לספר על 60 הנקודות של קובי הלילה, שהיו המופע המרכזי, יותר מהנצחון.  

לא רק אוהדי לייקרס וקובי-FANS נהנו מהמשחק הבוקר. מי שהרשה לעצמו להחמיץ את ההסטוריה שנרשמה באוקלנד לא ראה משחק כדורסל רגיל, או ניצחון מפתיע של אחת מנמושות הליגה במשחק חסר משמעות; מה שקרה בלוס אנג'לס הלילה זו הצגת כדורסל של איש אחד, שחורגת מהכדורסל – כי הכדורסל בהחלט היה שם, אבל הרגשות עלו עליו. 

זה היה משחק 60+ נקודות שישי בקריירה הארוכה של בריאנט, והראשון מאז 2009. וזה היה משחק מאוד קוביי או בריאנטסקי: מול 5 ג'אזים שקלעו בספרות כפולות היו 2 לייקרים (קלארקסון החצוף קלע 12); קובי זרק 50 פעמים מהשדה, שאר הקבוצה? 35; הלייקרס מסרו 9 אסיסטים פחות מיוטה, כשהאחרון שבהם היה המהלך האחרון בקריירה של קובי; 24% קבוצתי לשלוש: 6-25. מתוכם 6-21 של קובי; 12 נסיונות מהקו היו לממבה, מתוך 15 של הקבוצה. מפתיחת המשחק כולם זזו הצידה ונתנו לקובי את הבמה. בעצם מפתיחת העונה, והנהלת הלייקרס לא התביישה להודות בכך. הנצחון לא היה חשוב, אבל היה מרגש. קובי יכול היה לקלוע 15 הלילה וזה לא היה פוגע לו במורשת. אבל קובי קלע 60, שיא עונתי בנקודות לשחקן, והוא עשה זאת בגיל 37 כשהוא דואב וכואב, ובדיוק בדרכו. 

 

מיד אחרי המשחק פתחתי את הפייסבוק, ומצאתי הפתעה. התזכורת הבדרך-כלל-מעצבנת של מארק צוקרברג לדברים שקרו וירטואלית לפני כך וכך שנים הפתיעה אותי הפעם: מסתבר שהיום לפני 3 שנים פורסם טור הכדורסל הראשון שלי בו ניתחתי את כמות הדקות הלא סבירה שקובי שיחק רגע לפני הפציעה, וטעיתי בתחזית הגעתה של הלייקרס הגלאקטית ההיא לפלייאוף, על חשבונה של יוטה. אחרי כתיבת הטור ההוא (ולפני פרסומו) קובי נפצע, הלייקרס פספסו בסופו של עניין את הפלייאוף, והשושלת התפרקה. אבל הפציעה והחזרה הקשה למגרשים מסמלת את האופי של הממבה העקשן; הנראטיב של העונה הגרועה בקריירה של קובי יזכר בחיוך. האקורד הצורם של פתיחת העונה הפך למלודי ככל שהעונה התקדמה, ודמם הלילה אחרי פורטיסימו מרגש. 

אקנח בפראפרזה של קובי בין בריאנט בעצמו על משפט גדול של בייב רות': 

https://twitter.com/VintageLakers/status/720477610015387649

"גיבורים באים והולכים, אבל אגדות ישארו לעד"

https://twitter.com/_MarcusD_/status/720477828333088768