בקושי הספקנו לעכל את האליפות של הניקס, וכבר קיץ עמוס ומשוגע מביא אותנו לקו הזינוק של עונת 2026/27.
האם נראה אלופה תשיעית בתשע שנים? האם דני אבדיה ימשיך את נסיקת האולסטאר שלו? ואיזה רוקי יפרוץ ראשון מתוך השנתון החדש והמבטיח?
פרויקט "קבוצה ביום" של הכדור הכתום חוזר לעשות לכם סדר בבלאגן. יום יום, קבוצה קבוצה. עד לטיפ אוף!
לכל הטורים: https://orangeball.co.il/pre26index/
הקבוצה היום: אינדיאנה פייסרס
עילי שטרן
נשארו: טייריס האליברטון, אנדרו נמבהארד, ארון נסמית', פסקל סיאקם, טי.ג'יי מקונל, אובי טופין, ג'ארייס ווקר, בן שפרד, איביצה זובאץ'
עזבו:
הגיעו: קלי אוברה ג'וניור (חופשי, פילדלפיה), לארי נאנס ג'וניור (חופשי, מקליבלנד). בריידן סמית' (בחירה 38 בדראפט)
מתנדנדים:
מאמן: ריק קרלייל מתחיל את השנה השישית בקדנציה הנוכחית שלו עם הקבוצה.
חמישייה: טייריס האליברטון, אנדרו נמבהארד, ארון נסמית', פסקל סיאקם, איביצה זובאץ.
ספסל: טי.ג'יי מקונל, אובי טופין, ג'ארייס ווקר, בן שפרד, קלי אוברה ג'וניור, לארי נאנס ג'וניור, בריידן סמית'.
המהלכים הגדולים של עונת 2025/26:
19 ניצחונות, ככה שזה הסרטון החשוב ביותר
אז מה היה לנו שם?
אינדיאנה מגיעה לפתיחת העונה אחרי שנה כמעט הפוכה לחלוטין מזו שקדמה לה.
לפני פחות משנתיים הפייסרס הגיעו עד למשחק 7 של גמר ה-NBA שם קרע טייריס האליברטון את גיד האכילס וכך הסתיימה בצורה טראגית אחת מריצות הפלייאוף המרשימות של השנים האחרונות.
בעונה האחרונה, בלי השחקן המרכזי שלה שהוא גם המנוע ההתקפי, אינדיאנה ניצחה 19 משחקים בלבד ונאלצה להפוך עונה שאמורה הייתה להיות המשך ישיר לריצת הגמר לעונת מעבר.
אבל גם בתוך העונה הזו הפייסרס לא נשארו במקום.
באמצע השנה הם ביצעו טרייד אמיץ על איביצה זובאץ, במסגרתו נשלח בנדיקט מת'ורין ללוס אנג'לס קליפרס.
למה אמיץ?
בנוסף למת'ורין נשלחה לקליפרס בחירת סיבוב ראשון של דראפט 2026, ולבחירה הוצמדה הגנה לא שגרתית, מקומות 1-4 ומקומות 10-30 מוגנים עבור אינדיאנה, בעוד שבחירה 5-9 תעבור לקליפרס.
לונג סטורי שורט, אינדיאנה "זכתה" בבחירה החמישית, שאכן עברה לקליפרס.
וגם את זובאץ עצמו הפייסרס כמעט לא הספיקו לראות, הענק הקרואטי שיחק חמישה משחקים בלבד לפני ששבר את הצלע ונח עד סוף העונה.
קיץ חם
אחרי שהתאוששה מהאכזבה על אובדן הבחירה, אינדיאנה ביצעה מספר מהלכים קטנים כדי לפנות מקום מתחת ל-First Apron (תקרת השכר) שבמסגרתם נפרדה מכמה שחקנים שוליים. מה שפינה לה חריגת שכר בה השתמשה כדי להחתים את קלי אוברה ג'וניור לחוזה לשנתיים על סך 16.5 מיליון דולר.
אוברה לא שחקן שמגיע כדי לשנות את הקבוצה, אבל הוא בהחלט מוסיף לה משהו שהיה חסר בעונה האחרונה, עוד שחקן כנף אתלטי שיכול לייצר נקודות בעצמו, לרוץ במגרש הפתוח ולתת דקות בעמדות 2-4.
השאלה תהיה בעיקר מה יהיה התפקיד שלו, כי החמישייה של אינדיאנה די ברורה על הנייר: האליברטון, נמבהארד, נסמית', סיאקם וזובאץ. ומאחוריה יש לאינדיאנה גם לא מעט עומק והמשכיות. טי.ג'יי מקונל ואובי טופין כבר הוכיחו את עצמם כשחקני רוטציה משמעותיים בקבוצה שרצה עד לגמר, כשמקונל מביא אנרגיה, ניהול משחק ולחץ על הכדור מהספסל, וטופין מוסיף אתלטיות, ריצה במגרש הפתוח ויכולת לסיים מעל הטבעת. איתם מחכים על הספסל ג'ארייס ווקר ובן שפרד, שני שחקנים צעירים שכבר קיבלו דקות משמעותיות ויצטרכו לעשות צעד נוסף קדימה העונה. כך שאוברה צפוי להשתלב כאחד השחקנים המרכזיים מהספסל, ובעיקר כאופציה נוספת לייצור נקודות בחמישייה השנייה.
לצד אוברה הצטרף לקבוצה גם לארי נאנס ג'וניור בחוזה מינימום. נאנס כבר בן 33 ולא מגיע להיות שחקן מרכזי ברוטציה, אבל דווקא בגלל השינוי בעמדת הסנטר הוא יכול להפוך לחתיכה מעניינת מאוד בפאזל של קרלייל. מדובר בשחקן סופר אתלטי וחוסם בחסד שמסוגל לשחק גם ב-4 וגם ב-5, לרוץ את המגרש, לחסום ולהתגלגל ולתת לאינדיאנה אופציה הרבה יותר ניידת בעמדה לעומת זובאץ.
והשחקן החדש האחרון הוא בריידן סמית' ממכללת פרדו, שנבחר במקום ה-38 בדראפט וחלק את הפרקט עם עומר מאייר בעונה האחרונה. סמית' בן ה-23 מגיע ל-NBA אחרי 4 עונות בפרדו שבסיומן הוכתר כמלך האסיסטים של כל הזמנים בליגת ה-NCAA. אצל סמית' הציפיות המיידיות כנראה נמוכות יותר. עם האליברטון, נמבהארד ומקונל בקו האחורי, הוא לא צפוי לקבל דקות משמעותיות מהרגע הראשון, אבל כרוקי קשה לבקש סביבה טובה יותר להתפתח בה. הוא יכול ללמוד המון מהאליברטון בכל מה שקשור לדחיפת הכדור קדימה בהתקפה, ליצירת קצב וכמובן לניהול המשחק, ובעיקר מטי.ג'יי מקונל, שיכול לשמש עבורו מעין פרוטוטייפ לאופן שבו גארד בגודל ובפרופיל שלו יכול לבנות לעצמו קריירה ארוכה ומשמעותית בליגה.
אבל עם כל הכבוד לשאר המצטרפים, הרכש המשמעותי ביותר של אינדיאנה לעונת 26/27 הוא בכלל שחקן שכבר נמצא שם, טייריס האליברטון. כ-16 חודשים אחרי שקרע את גיד האכילס במשחק השביעי של גמר ה-NBA האליברטון אמור לפתוח את העונה כשיר ולהחזיר לפייסרס את המנוע שהיה חסר להם לאורך העונה שעברה.
ועכשיו מה, מה עכשיו?
בניגוד לעונה האחרונה בה ניצחה אינדיאנה 19 משחקים בלבד, העונה, לפחות על הנייר, הסיפור אמור להיראות אחרת לגמרי.
כאן חשוב להבין עד כמה הנוכחות של הליברטון משנה את אינדיאנה. הליברטון הוא לא רק הרכז שלה או השחקן הטוב ביותר שלה. כל הזהות ההתקפית של הפייסרס בנויה סביב היכולת שלו לדחוף את הכדור קדימה, לייצר יתרונות עוד לפני שההגנה מסתדרת ולמצוא שחקנים בתנועה. במילים אחרות, זה כמעט ברור מאליו שאינדיאנה של העונה שעברה ואינדיאנה עם טייריס הן שתי קבוצות שונות בתכלית.
אם אפשר לקחת משהו אחד חיובי מהעונה האחרונה בלי האליברטון, הוא שאינדיאנה למדה קצת יותר על השחקנים שסביבו.
אנדרו נמבהארד הראה שהוא מסוגל לקחת הרבה יותר אחריות עם הכדור ולא להיות רק גארד משלים. בהיעדר האליברטון הוא קפץ מ-10 ל-16.9 נקודות למשחק ומ-5 ל-7.7 אסיסטים, כשגם כמות הזריקות שלו עלתה מ-8.3 ל-13.2 למשחק. המחיר היה עלייה באיבודים (2.4) וירידה קלה באחוזים מהשדה(44.2%), אבל אינדיאנה גילתה שיש לה גארד שיכול לנהל הרבה יותר פוזשנים ממה שנדרש ממנו בעבר.
גם פסקל סיאקם נאלץ לקחת על עצמו חלק גדול יותר מהנטל ההתקפי. הוא עלה מ-20.2 ל-24 נקודות למשחק ומ-15.2 ל-18.6 זריקות, כשה-Usage שלו קפץ מ-24.2% ל-30.1% ובמקביל היעילות ירדה, מ-51.9% ל-48.4% מהשדה כך גם האיבודים עלו מ-1.4 ל-2.2 למשחק כל אלו היוו תזכורת לכך שהוא בהחלט מסוגל לשמש כעוגן התקפי, אבל כנראה ישמח שהוא לא צריך לייצר הכול בעצמו.
אצל ארון נסמית' השינוי היה בעיקר בנפח. הוא עלה מ-8.4 ל-11.4 זריקות למשחק, אבל האחוזים ירדו מ-50.7% ל-41.4% מהשדה ומ-43.1% ל-37.9% לשלוש. דווקא במקרה שלו החזרה של האליברטון עשויה להחזיר אותו לתפקיד שמתאים לו יותר, פחות יצירה בכוח ויותר הגנה, תנועה ללא כדור וניצול מבטים הפנויים.
עכשיו, כשהליברטון חוזר, אף אחד מהם לא אמור לקחת צעד אחורה, אלא לחזור לתפקידים "המקוריים" שלהם.
עול הובלת הכדור יירד מעט מנמבהארד, סיאקם יצטרך פחות לייצר יש מאין, ונסמית' יוכל לחזור להיות בעיקר השחקן שמעניש את ההגנה מחוץ לקשת.
בעניין הסנטר נקדים את המאוחר ונגיד שזובאץ הוא ללא ספק השחקן החדש המשמעותי ביותר שנוסף לרוסטר של הפייסרס מאז ריצת הגמר, אך מעליו גם מרחפת השאלה הגדולה לקראת העונה הקרובה של אינדיאנה.
האם זובאץ מתאים לקצב ולסגנון המהיר של הפייסרס?
נשים בצד את עונת 2025/26 ונדבר על העונה שקדמה לה, עונת השיא של הפייסרס בהובלת טייריס האליברטון בקו האחורי ומיילס טרנר בקו הקדמי. אותה קבוצה דורגה במקום השני בקצב (Pace) המשחק וברייטינג ההתקפי במהלך הפלייאוף, ובמקום השביעי ב-Pace לאורך העונה הסדירה. אינדיאנה הייתה קבוצה בה כל מטאטא יכול היה לירות, והתפארה בכך שיש לה סנטר ייחודי בדמות מיילס טרנר שמחד מרווח את המשחק עם קליעה טובה מחוץ לקשת ומאידך מגן טבעת שחוסם בממוצע פעמיים במשחק.
ומכאן נעשה את ההשוואה המתבקשת בין הפרופיל של זובאץ לזה של טרנר: קודם כל עניין הקליעה מבחוץ, טרנר לאורך קריירת ה-NBA שלו קלע 903 שלשות מתוך 2472 נסיונות 36.5% בקצב של 1.3 שלשות למשחק. זובאץ לאורך עשור בליגה זרק(!) 12 שלשות וקלע 1. ואם ההבדל בקליעה מבחוץ לא מספיק, הנה עוד נתון שממחיש את השוני התהומי בין השניים: 48% ממהלכיו של זובאץ היו בפוסט, טרנר מהצד השני עם 7% בלבד.
אבל חשוב להבין שאינדיאנה לא הביאה את זובאץ כדי שיהיה מיילס טרנר החדש. היא ויתרה על הריווח והקליעה מבחוץ, אבל קיבלה בתמורה סנטר הרבה יותר דומיננטי בריבאונד ובמשחק הפנים. לאורך הקריירה זובאץ מוריד 8.3 ריבאונדים למשחק לעומת 6.6 של טרנר, ובעונת השיא שלו ב-24/25 המספר כבר קפץ ל-12.6 ריבאונדים לצד 16.8 נקודות ב-62.8% מהשדה. טרנר, לשם השוואה, רשם בשיאו 18 נקודות למשחק בעונת 22/23, אבל עם 7.5 ריבאונדים בלבד.
גם היעילות שלהם מספרת את אותו סיפור, זובאץ קולע לאורך הקריירה ב-61.4% מהשדה לעומת 49.4% של טרנר. ברור שחלק גדול מהפער נובע מסוג הזריקות השונה, אבל זו בדיוק הנקודה, זובאץ חי הרבה יותר קרוב לטבעת, לוקח ריבאונד התקפה ויכול להעניש מיסמאצ'ים בפוסט. מצד השני, טרנר עדיין מביא משהו שזובאץ לא מחליף: הגנת טבעת ברמה גבוהה יותר. טרנר עומד על 2.14 חסימות למשחק בקריירה ואף הוביל את הליגה בחסימות פעמיים, לעומת חסימה אחת למשחק אצל זובאץ.
אז האם השילוב בין זובאץ להאליברטון יהיה מוצלח?
ימים יגידו, אבל בינתיים אפשר להסתכל על עוד קצת נתונים. זובאץ סיים כ-15% ממהלכיו כחוסם שמתגלגל ב-PnR וכ-16% בחיתוך לצבע, יחס דומה שדווקא מעודד את ההתאמה למשחק ה-PnR המהיר של טייריס ואינדיאנה כולה. טרנר לעומת זובאץ היה ידוע כשחקן של PnP או ספוט-אפ שוטר יעיל שמוציא הגנות מהצבע. לכן, אנחנו עשויים לראות לצד החמישייה הסטנדרטית של אינדיאנה גם הרכבים נמוכים יותר, עם סיאקם, טופין או לארי נאנס ג'וניור בעמדת הסנטר, בעיקר בדקות שבהן קרלייל ירצה להחזיר למגרש את הקצב והריווח שאפיינו את הפייסרס בשנים האחרונות.
וזו בעצם השאלה הגדולה סביב הפייסרס השנה: האם הם יכולים לקחת את הבסיס שהביא אותם לגמר ב-2025, להחזיר אליו את הליברטון אחרי פציעה קשה, להחליף את טרנר בסנטר עם פרופיל הפוך לחלוטין ועדיין להישאר אותה אינדיאנה?
כי מבחינת כישרון, יש כאן בהחלט קבוצה שצריכה לחזור לפלייאוף.
מבחינת עומק, יש לה מספיק כלים כדי להיות אחת הקבוצות הטובות במזרח.
אבל המזרח של העונה הקרובה כבר לא נראה כמו המזרח של אותה ריצה לגמר, והפייסרס יצטרכו להוכיח שהריצה ההיא לא הייתה תקרה חד-פעמית, אלא בסיס שאפשר לבנות עליו.
תחזית:
אם האליברטון חוזר מהר לרמה שהציג לפני הפציעה וההתאמה עם זובאץ עובדת, גם יתרון ביתיות בסיבוב הראשון הוא יעד ריאלי לגמרי.
מצד שני, יש לא מעט דברים שיכולים לדחוף אותה לכיוון ההפוך. אם החזרה של האליברטון תהיה איטית, אם בעיות ההמסטרינג שכבר קצת נשכחו יצוצו מחדש, או אם ניהול העומסים בעקבות החזרה מקרע בגיד האכילס יהיה אגרסיבי, הפייסרס עלולים להתקשות לייצר יציבות לאורך העונה.
לכך מצטרף גם השינוי המשמעותי בעמדת הסנטר, שעלול לפגוע בקצב ובריווח של ההתקפה אם ההתאמה עם זובאץ לא תעבוד כמתוכנן. אם אחד מהתרחישים האלה יתממש, ובוודאי אם כמה מהם יקרו במקביל, אינדיאנה יכולה למצוא את עצמה קרובה יותר לאזור הפלייאין, במיוחד לאור התחזקות המזרח.
בשורה התחתונה, הטווח של אינדיאנה רחב יותר ממה שנדמה, בתרחיש הטוב היא יכולה להיאבק על יתרון ביתיות, ובתרחיש הפחות מוצלח להיגרר לאזור הפלייאין. אם האליברטון חוזר להיות האלי שכולנו מכירים והחיבור עם זובאץ עובד, אני מהמר שהיא תהיה קרובה יותר לקצה העליון של הטווח הזה, כלומר מקומות 4-6 במזרח.
