בקושי הספקנו לעכל את האליפות של הניקס, וכבר קיץ עמוס ומשוגע מביא אותנו לקו הזינוק של עונת 2026/27.
האם נראה אלופה תשיעית בתשע שנים? האם דני אבדיה ימשיך את נסיקת האולסטאר שלו? ואיזה רוקי יפרוץ ראשון מתוך השנתון החדש והמבטיח?
פרויקט "קבוצה ביום" של הכדור הכתום חוזר לעשות לכם סדר בבלאגן. יום יום, קבוצה קבוצה. עד לטיפ אוף!
לכל הטורים: https://orangeball.co.il/pre26index/
הקבוצה היום: וושינגטון וויזארדס
נשארו: בילאל קוליבאלי, באב קארינגטון, ג'סטין שמפייני, קיישון ג'ורג', טרה ג'ונסון, וויל ריילי, אלכס סאר, טריסטאן ווקצ'ביץ', אנתוני דיוויס, טריי יאנג (חוזה חדש, 212.8 מיליון ל-4 עונות. עונה אחרונה אופציית שחקן)
עזבו: קצת קשה לדבר על שחקנים משמעותיים שעזבו בהקשר של הקבוצה של שנה שעברה, אבל ג'יידן הארדי, דיאנג'לו ראסל, ג'וליאן ריס וקאם וויטמור נשלחו בטריידים במהלך הפגרה.
הגיעו: דיאנדרה אייטון, קריס מידלטון וטרה מאן הגיעו בטריידים. אבל המהלך המשמעותי של הקיץ היה צירופו של איי.ג'יי דיבאנטסה מהדראפט.
מתנדנדים: בגדול? מרבית השחקנים שהיו בקבוצה שנה שעברה משחקים על העתיד שלהם בליגה.
מאמן: בריאן קיף, אפרופו מתנדנדים, מתחיל את שנתו הרביעית בקבוצה. מאזנו עומד על 43 נצחונות ב-203 משחקים. לשם ההשוואה הת'אנדר הגיעו בעונה שעברה ל-43 נצחונות במשחק הראשון אחרי פגרת האולסטאר.
חמישייה: טריי יאנג, איי.ג'יי דיבאנטסה, אלכס סאר, אנתוני דיוויס. לגבי החבר החמישי בחמישיה כרגע ESPN משבצים את קיישון ג'ורג' אבל אני לא אתפלא אם טרה ג'ונסון או אפילו קוליבאלי יזכו בספוט הזה.
ספסל: באב קארינגטון, ג'סטין שמפייני, שניים מבין ג'ורג'\קוליבאלי\ג'ונסון, וויל ריילי, טריסטאן ווקצ'ביץ', דיאנדרה אייטון, קריס מידלטון, טרה מאן
המהלכים הגדולים של עונת 2025/26:
לא באמת היו לוויזארדס היילייטים, אז הנה חמש דקות של דיבאנטסה
אז מה היה לנו שם?
העונה של וושינגטון התחילה – כצפוי – באופן מעפן. הם היו הקבוצה הגרועה ביותר בליגה והאוהדים בישראל בירכו את הרגע ששלח את דני אבדיה לפורטלנד. מייקל ווינגר ושותפיו וויל דוקינס וטראוויס שלנק (תזכרו את השם הזה) הלכו לעונת טנקינג\פרוסס פר אקסלנס. ואז, בתוך חודש באמצע העונה, הוויזארדס שלפו שניים מהמהלכים הכי פחות צפויים של השנים האחרונות: בראשון הם שלחו את סי.ג'יי מקולום וקורי קיספרט לאטלנטה עבור טריי יאנג. יאנג – שטראוויס שלנק היה הג'י אם של ההוקס כשהקבוצה החליטה לתת אור ירוק להחלפה שלו עם לוקה דונצ'יץ' – עמד בפני העונה האחרונה בחוזה שלו והאווירה בינו לבין הצוות המקצועי והניהולי באטלנטה הייתה עכורה.
פחות מחודש לאחר מכן הוויזארדס הוציאו לפועל מהלך תמוה עוד יותר כשקלטו את אנתוני דיווס – כן, איחוד מרגש של אלו שיזכרו כשחקנים שעברו עבור לוקה – בטרייד מדאלאס עבור קריס מידלטון ושאריות (וקצת בחירות נמוכות).
שני המהלכים לא היו מוזרים בגלל תג המחיר שהוויזארדס שילמו. למעשה מבחינת כישרון וושינגטון יצאה מנצחת בענק בכל אחת מהעסקאות. הם היו מוזרים כי הם שינו את המסלול שהוויזארדס כיוונו אליו. ראינו כבר קבוצות לוטרי מצרפות שחקנים שהם "מגדירי תרבות" (אוקלהומה סיטי ופיניקס עם כריס פול, פורטלנד עם ג'רו הולידיי) אבל לרוב היה ברור שהשחקנים האלו הם בגדר שחקנים משלימים ולא כוכבי הקבוצה. בשתי העסקאות האלו הוויזארדס צירפו את מי שהם בבירור שני השחקנים המוכשרים ביותר בקבוצה, וכאלו שאמורים לשים אותה – לכאורה לפחות – בקרב משמעותי על הפלייאוף, מה שלא מסתדר עם הצורך בפיתוח של שחקני הסגל. צורך שווינגר הדגיש רק שנה וחצי קודם לכן כששלח את דני אבדיה – אז בן 23.5 – לפורטלנד כי הוא "מקדים את הטיימליין של הקבוצה". אם דני הקדים, איפה נמצאים יאנג בן ה-28 ואנתוני דיוויס בן ה-33?
לצירוף שני האולסטארים לשעבר לא הייתה השפעה על מאזן הקבוצה. לא כי הם לא היו טובים, אלא פשוט כי הם לא היו. יאנג שותף לחמישה משחקים בחודש מרץ ואנתוני דיוויס המשיך את המנוחה שקיבל מדאלאס ויערוך את הבכורה שלו (בתקווה) העונה. הוויזארדס אגרו 17 ניצחונות בכל העונה וזכו בפרס הגדול – הבחירה הראשונה בלוטרי.
אם צריך לסמן בכל זאת נקודה חיובית מהעונה שעברה זו תהיה היכולת של אלכס סאר – הבחירה השניה בדראפט 2024 – יחד עם הבלחות מיתר שחקני הסגל הצעירים.
קיץ חם
דראפט 2026 סומן מראש כחריג ברמתו, גם מבחינת הכישרון וגם מבחינת העומק שלו. למרות טענות שהוויזארדס פוזלים לכיוונו של דארן פטרסון הקונצנזוס היה שהם ייקחו את איי.ג'יי דיבאנטסה. דיבאנטסה שיחק עונה אחת לפרוטוקול ב-BYU (ועוד לפני כן שיחק בתיכונים ביוטה, מה שהפך אותו למטרה מאד נחשקת מבחינת הג'אז) הוא ווינג אתלטי וארוך (2.05 עם מוטת ידיים משוערת של כ-2.13) שהוכיח את עצמו בתור סקורר על בכל מסגרת בה שיחק. למרות צורך בליטוש – חכו לפרק הבא – הוא נחשב לאחד היהלומים הגדולים שהגיעו לליגה בשנים האחרונות, עם השוואות לפול ג'ורג' וטרייסי מקגריידי (שגם אליהן תיכף נגיע).
אחרי שהפרק הזה נסגר, הוויזארדס התפנו לקצת שינויים קוסמטיים: דיאנדרה אייטון (עוד אחד שהועדף על לוקה. וושינגטון אוספים אותם) הושלך מהלייקרס ו-וושינגטון קלטו אותו כתעודת ביטוח נדרשת לדיוויס וקריס מידלטון הוחזר בסיין אנד טרייד עם דאלאס, כנראה כי וושינגטון אהבו את ההשפעה שלו על הצעירים בקדנציה הקצרה שלו בקבוצה. הוויזארדס גם סימנו וי על ההחתמה של טריי יאנג, שאפילו עשה להם הנחה מסוימת (לקח את החוזה שהיה יכול לקבל בשוק הפתוח – כלומר ללא זכויות בירד – ולא הארכה גבוהה יותר וארוכה יותר עם שימוש בזכויות הבירד).
ועכשיו מה, מה עכשיו?
וואלה, שאלה טובה. מישהו יכול לעזור לי?
איפשהו לפני חמש שנים בגולדן סטייט התחילו לדבר על "שני צירי הזמן" של הקבוצה: הציר של השחקנים הותיקים (קרי, דריימונד ובזמנו גם קליי) שימשיכו להתחרות על האליפות ובמקביל לזה פיתוח של שחקני הסגל הצעירים שנבחרו בלוטרי: ג'יימס וייסמן וג'ונתן קומינגה. חמש שנים אחר כך שני הצירים האלו נראים ככאלו שהגיעו למבוי סתום. וייזמן וקומינגה כבר לא בגולדן סטייט וגם הופעות הפלייאוף האחרונות של הקבוצה לא בדיוק מעוררות תקווה. במקרה של וושינגטון המצב נראה מוזר עוד יותר: לדיוויס ויאנג אין קבלות עם הוויזארדס (ואפשר לטעון שהפעם האחרונה שמישהו מהם נתן קמפיין פלייאוף טוב היה ב-2021) ובמקביל שחקני הסגל הצעירים נראים רחוקים יותר מהתוצר המוגמר.
למעשה מעניין לערוך את ההשוואה הזו בין קומינגה לדיבאנטסה: קומינגה סירב להבין את המקום שלו בהיררכיה הקבוצתית ואיך הוא יכול לתרום למערך הקבוצתי. דיבאנטסה – כנראה מעולם – לא היה בסיטואציה בה הוא לא השחקן הטוב ביותר בקבוצה (וכנראה על המגרש) ובפער משמעותי מיתר חבריו לקבוצה. אני לא טוען שדיבאנטסה לא יודע לשחק ללא הכדור. אני טוען שאני לא יודע, כי בשום סיטואציה קודמת הוא לא נדרש לכך. הסכמה ההתקפית – גם של BYU וגם קודם לכן – הייתה "תנו לו את הכדור ותקוו לטוב". בקבוצת לוטרי "קלאסית" היה לו את המקום להיות עם הכדור בידיים, להבין איך ה-NBA מתנהלת ולעשות המון טעויות, אבל כשהוא משחק ליד טריי יאנג, אחד שאוהב את הכדור בידיים לא פחות וכזה שיש לו איזשהו רקורד (ותלוש שכר) להציג: עד כמה הכדור יהיה בידיים של דיבאנטסה?
למעשה אחד הפערים הגדולים שיש לדיבאנטסה לסגור במשחק שלו הוא נושא בחירת הזריקות והפליימייקינג. מדובר מצד אחד בשחקן שלא פגש זריקה שהוא לא אהב ומצד שני בשחקן שניהול המשחק שלו – המסירה מתוך הבידודים או מהפיק אנד רול – עדיין לוקה בחסר, בטח כשהוא עדיין לא נבחן מול הגנות ברמת NBA. כאן לדעתי נמצא הפער מול פול ג'ורג' וטרייסי מקגריידי שהיו מקבלי החלטות טובים עם הכדור. ונשאלת השאלה: כשאתה שחקן שידוע בבחירת הזריקות הבעייתית שלו מצד אחד ושכמות הזריקות שלו והנגיעות שלו בכדור צפויה לרדת מהצד השני – מה הסיכוי שתעבוד על האספקט של הורדת כמות הזריקות הרעות? מה הסיכוי שאתה תקשיב למי שאומר לך שגם בחלק מהנגיעות שאתה כן מקבל אתה צריך לתעדף מסירה ואת ההחלטה הנכונה לקבוצה?
וכאן אנחנו חוזרים לעמדת המאמן: מבחינת כישרון רביעיה של יאנג, דיוויס, דיבאנטסה וסאר אמורה להיות תחרותית. גם אם לא ברמת הפלייאוף, לכל הפחות לאיים על מקומות 7-8. השאלה היא האם יאנג, שעבר זמן מאז שהוא תרגם את הכישרון שלו לכדורסל מנצח, ודיוויס שנראה כמישהו שלא מבין מה הוא חטא שהגיע לוושינגטון יסכימו להרתם לפרוייקט הזה ואם כן האם בראיין קיף, על 43 הנצחונות בקריירה שלו, הוא האדם הנכון להוביל את הספינה הזו.
זו שאלה שאני באמת לא יודע את התשובה אליה, אבל לתחושתי היא שלילית. אני לא חושב שלהניח שבריאן קיף הוא המאמן הראשון שיפוטר העונה זו הנחה מוגזמת.
התרחיש האופטימי לדעתי בהקשר של וושינגטון הוא שדיוויס ויאנג מבינים שהוויזארדס הם הסיכוי האחרון לשקם את הקריירה שלהם. מבחינת דיוויס זה אומר להפוך למנטור של סאר, בעיקר בכל מה שקשור לחלק ההגנתי, וניסיון להשאר על המגרש כדי לצבור בחזרה ערך טרייד לקראת הדדליין, בו איזשהי קבוצה תשכנע את עצמה שדיוויס הוא החלק שחסר לה כדי להתחרות ברצינות על אליפות. מבחינת יאנג זה אומר להוריד את כמות זריקות הפול-אפ המוגזמות, לחזור לחדור לסל, לכווץ את ההגנה ולהוציא קיק-אאוט או לסיים. הנוכחות של דיבאנטסה לצידו – וגם של דיוויס, האמת – אמורה לפתוח לו נתיבי תנועה לסל שהוא לא זוכר מימיו באטלנטה.
מבחינת דיבאנטסה המטרה היא ללמוד לשחק גם בלי הכדור. לנוע ואפילו לשמש כחוסם ליאנג בפיק אנד רול במצבים שיכולים להשאיר את ההגנה בבעיה. דיבאנטסה הוא מיס מאץ' מהלך, ארוך מדי בשביל גארדים (נניח אלו שיופקדו על יאנג) ומהיר מדי בשביל מרבית הביג מנים. כשהוא על המגרש לצידו של יאנג הוא יצטרך להיות מעין תואם אדג'קומב, בשלב הזה. כזה שמסיים מתפרצות, קולע את הזריקות הפנויות או תוקף קלוז אאוטים. בדקות בהם יאנג נח הוא כבר יהיה השחקן עם היוסג' הגבוה יותר, כשהוא מקבל הזדמנויות ליצור בפיק אנד רול ובבידוד, ועל הדרך גם ישפר את ראיית המשחק שלו.
דיבאנטסה כבר הצהיר שהוא רוצה לקחת את הוויזארדס לפלייאוף. סביר שגם מבחינת יאנג ודיוויס זה התרחיש הטוב ביותר, אבל כדי שזה יקרה הוויזארדס צריכםי למצוא את השחקנים המשלימים מתוך הצעירים שנמצאים אצלהם. הצירוף של אייטון – עוד אחד שיצטרך את המאמן הנכון – הוא מהלך נכון מבחינת הגיבוי לדיוויס ונניח שמידלטון עוד מסוגל לתת 15-18 דקות משמעותיות בערב, אבל מעבר לכך אף שחקן בסגל של וושינגטון לא הוכיח את עצמו כשחקן בקבוצה מנצחת. טרה ג'ונסון בהחלט הראה הבזקים כאלו, אולי גם ג'ורג', אבל מעל כולם עדיין מרחף סימן השאלה של "האם הוא סתם שחקן שקלע בספרות כפולות בקבוצה הכי גרועה בליגה". ג'ורג' גירד את ממוצע הליגה בטרו שוטינג. יתר השחקנים – כולל סאר, אגב – היו מתחתיו. האם הם יכולים לשפר את זה בזכות העובדה שההגנות יתמקדו השנה ביאנג, דיוויס ודיבאנטסה? זו כנראה השאלה עליה תקום ותיפול העונה של הוויזארדס.
תחזית:
כמו שאולי הבנתם בין השורות אני לא מאמין גדול בניסוי הנוכחי של הוויזארדס, ולמרות זאת: יש מספיק קבוצות בינוניות במזרח כדי שהוויזארדס יוכלו להראות כמו קבוצה תחרותית. מילווקי, שיקאגו וברוקלין אמורות לסיים מתחת לוושינגטון די בוודאות ואני לא בטוח ששארלוט וטורונטו – ואתם יודעים מה? אפילו אטלנטה – עדיפות משמעותית על הוויזארדס, בהנחה שטריי יאנג בריא ודיוויס בריא בסטנדרט שלו. אני צופה קצת קשיים בהתחלה עם בחירת הזריקות והמקום של דיבאנטסה, אבל זה אמור להשתפר ככל שהעונה תתקדם. היצר התחרותי שלו הוא גבוה וגם אם זה ייקח קצת זמן הוא יבין איפה הוא יכול לתרום לטובת ההצלחה הקבוצתית.
שני סימני השאלה המרכזיים בקבוצה, לדעתי הם כמה זמן קיף ישאר שם והאם דיוויס הולך לצלוח את הטרייד דדליין.
