המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם התכנסו אריק גנות,מידן בורוכוב, אור עמית, איציק גרינוולד מבטח – 'הדורבן' ואורח מיוחד: אוריאל דסקל – 'וואלה ספורט'.
דני אבדיה שחקן השבוע! תואר עם משמעות או נחמד אבל לא הרבה מעבר?
אור עמית: שניה, אני צריך את המים הזה.
ועכשיו להסבר של ההתחכמות הזו: לתואר הזה אין משמעות בפני עצמו והשבוע הזה של דני (28/9.3/8) לא באמת שונה מהותית מהממוצעים העונתיים שלו. יש שני דברים שהם כן שונים: הראשון, שהוא השיקול לבחירה בתואר, הוא שפורטלנד ניצחה בשלושה מתוך ארבעת המשחקים האלו (ובחמישה מהשישה האחרונים). זו בעצם הסיבה שהתואר הזה משמעותי בעיני. פורטלנד מתחילה לנצח משחקים שהתקשתה בהם קודם. השני – ונצטרך לעקוב כדי לראות שזו מגמה ולא אירוע חד פעמי – הוא נושא האיבודים. בשלושת המשחקים האחרונים של השבוע דני מסר 30 אסיסטים על 6 איבודים בלבד. לשם ההשוואה שבוע לפני היו לו גם 30 אסיסטים אבל על 18 איבודים.
אוריאל דסקל: ברור שזה משמעותי. הישראלי הראשון שזוכה בתואר הזה – כמה שזה תואר שולי – זה חתיכת אירוע לכדורסל הישראלי. והתואר הזה חשוב גם לפורטלנד כי הוא מלמד אותה שדני יכול להיות הכוכב הכי גדול במערב בשבוע שלם. אבל אם נשים את הדברים האלה בצד, אף אחד לא באמת זוכר מי זכה בתואר "שחקן השבוע" שבוע שלפני. בקושי זוכרים מי היה שחקן החודש (ג'יילן בראון בטוח יזכו)). בקיצור, מה שחשוב זה שדני מוביל קבוצה ואין בכלל ספק בקשר לזה. הנתון הכי מדהים זה שמאז שהוא התחיל לשחק רכז הוא רשם 15 משחקים של 25+ נק', 5+ ריב' ו-5+ אס'. יותר מאשר כל שחקן אחר.
אריק גנות: בעונה אופיינית, בין 15 ל-25 שחקנים שונים זוכים בתואר "שחקן השבוע". שלא במפתיע, אלה בגדול אותם שחקנים שנבחרים לאולסטאר, לחמישיות העונה, זוכים לתשומת לב תקשורתית ונמצאים בדיון על איך בונים סביבם קונטנדרית.
במילים אחרות, שחקן השבוע הוא עוד תואר שאתה מצפה לקבל כשאתה כוכב מוביל, וזה מה שדני כרגע. הוא השחקן שהכדור הולך אליו ברגעי קלאץ' – ומנצח. הוא מוביל קבוצה עם חצי סגל פצוע לפליי אין. ברוב המשחקים שלו הוא השחקן הכי טוב על המגרש. הוא מוביל את הליגה בזריקות עונשין, ב-And 1, ואחד משלושת המובילים בייצור נקודות.
זו עונה חלומית, שאמורה להסתיים באולסטאר ובחמישיות הליגה.
מידן בורוכוב: זה תואר ללא משמעות אבל דני ראוי לו, בשבוע טוב לא רק מבחינה אישית גם קבוצתית, פורטלנד משחקת כדורסל טוב יחסית שמוביל לניצחונות. זה נותן פוש משמעותי לאבדיה שעדין יש מי שמרים גבה לגביי הלגיטימיות שלו לאולסטאר.
בהמשך השבוע הוא ניפק משחק מעולה מול יוסטון. אני חושב שזה טוב לדני, זה מכניס אותו לתודעה ארצית (ארה״ב כן), זה יכניס אותו לדיוני חמישית עונה.
אני לא בחור סנטימנטלי במיוחד אבל דני גורם לי לאושר גדול, הקריאות MVP של הקהל בפורטלנד היו חתיכת ארוע וכבוד ששמור לשחקנים גדולים באמת.
איציק גרינוולד מבטח: שיקום מי שזוכר מי זכה בתואר הזה בשבוע שעבר. אני מתערב שפחות מ-1% מהקוראים זוכרים שלפני שבועיים זה היה ג'ארן ג'קסון ג'וניור של ממפיס. גם אני לא זכרתי. אז האם התואר חשוב? כן ולא. מצד אחד, ברמה האישית תואר שכ-20 שחקנים זוכים בו כל עונה לא באמת חשוב. מצד שני, הוא עוד חותמת לעונה המופלאה שעוברת על הנציג שלנו מעבר לים, חותמת שעוזרת לשמור אותו בתודעה של המצביעים – וחשוב מזה, של הכתבים ושל המאמנים שגם בוחרים בסוף לאולסטאר. ואתם יודעים לאיפה עוד הכתבים בוחרים? לתואר השחקן המשתפר של העונה.
הת'אנדר במאזן שלילי מול קבוצות פלייאוף המערב ובנוסף גם הפסד לשארלוט. להתחיל לדאוג?
איציק גרינוולד מבטח: הת'אנדר לא לבד, גם הניקס, הספרס ודטרויט מגמגמות לאחרונה. אנחנו נמצאים בתקופה מוזרה בעונה, שקורית כמעט כל עונה לפני האולסטאר ויש לזה הרבה סיבות, למשל שקבוצות לא יכולות להתכונן לכל משחק בעונה, אבל דווקא כשאתה בצמרת קל יותר להכיר ולהתכונן אליך, ולשים מקלות בגלגלי הטקטיקה שלך. אז גם הת'אנדר – הם משחקים על קרוז קונטרול, ועדיין הם מקום ראשון, בפער די גדול מאלו שאחריהן במערב. הם פשוט זוכרים את מה שאנחנו נוטים לשכוח: העונה היא מרתון, לא ספרינט. מתי יהיה צריך לדאוג? אולי אחרי פגרת האולסטאר, וגם אז – לא בהכרח.
אור עמית: לא במיוחד. בסוף מדובר על קבוצה שב-37 משחקים עלתה עם 13 חמישיות שונות. ג'יי דאב נראה כמו מי שעדיין מתרגל לקצב מחדש ושלושה מתוך ששת ההפסדים ב-12 האחרונים היו לספרס. שני הבדלים מספריים מהפתיחה המשוגעת: הם ירדו ל-33% מחוץ לקשת ב-12 המשחקים האחרונים (אחרי 38% ב-25 המשחקים הראשונים), שזה מספר שסביר שיתאזן לאזור ממוצע הליגה מתישהו. המספר השני קשור ליחס זריקות העונשין: אחרי שהיו בערך בממוצע הליגה עם 28% (זריקות עונשין\זריקות שדה) ב-25 הראשונים, ב-12 האחרונים הת'אנדר עם 23.5%, שזה לפני אחרון בליגה. בלי עונשין, בלי שלשות ומתוקף היותם מקבוצות ריבאונד ההתקפה החלשות בליגה – אין להם מספיק אפשרויות לייצר נקודות עודפות על היריבה
אוריאל דסקל: אף קבוצה לא יכולה לנצח 82 משחקים. רק שתי קבוצות בהיסטוריה ניצחו 70 משחקים. אז צריך להיות מאוד מיוחדים כדי לרשום עונה היסטורית. אוקלהומה התחילה בקצב של 70 ניצחונות ועדיין יכול להגיע ל-70 ניצחונות. זה קשה לתחזק רמה גבוהה למשחק 82 משחקים ותמיד יהיו נפילות. גם בכושר הפיזי, גם בכושר המנטלי – זה רק טבעי. האם להתחיל לדאוג? לא, ההפך. סם פרסטי הוא איש של תהליך אבל אם הוא יזהה איזושהי נפילה שצריכה תיקון לפני שנכנסים לשלבים המכריעים של העונה, הוא יעשה שינוי. ויש לו בערך 1,589,949 בחירות דראפט בסיבוב הראשון כדי לעשות את השינוי הזה. אז טוב שהסלאמפ קורה עכשיו ולא בעוד חודש.
אריק גנות: "לדאוג" זו לא המילה הנכונה. הת'אנדר עדיין קבוצה מצוינת, אבל לא דומיננטית כמו שחשבנו. ברמות האלה אפשר לצפות גם לתקופות פחות טובות, והת'אנדר בסך הכל עם מאזן 7-6 חיובי מאז ה-24-1 מתחילת העונה, שזה ממש לא נורא.
השאלה היא האם הסגל הנוכחי הוא זה שנותן לת'אנדר את הסיכוי הטוב ביותר לאליפות. יש להם כרגע שני שחקנים פצועים בחוזי רוקי, המון בחירות עתידיות, וסגל שלא בהכרח יוכל להישאר לאורך זמן משיקולי משכורת. האם כדאי להם לתת הצעה על יאניס, למשל? על דיוויס? לפני חודש זה נראה היה מופרך, אבל כרגע לא כל כך.
מידן בורוכוב: הפתיחה של OKC הייתה מדהימה, פלרטוט עם העונות ההיסטריות של הבולס, גולדן סטייט כשגם שיא הניצחונות הרצופים של הלייקרס (72-3) נראה בהישג יד.
אוקלהומה סיטי נראית פחות טוב. 3 הפסדים לספרס נתנו תקווה למערב שהמקום בגמר הליגה לא מובטח.
בהחלט יש סיבה לדאגה, כי קבוצות אחרות צריכות להאמין ש-OKC פגיעה (סטיב קר לדוגמא ויתר על המשחק מול אוקלהומה כשנתן מנוחה לסגל הבכיר לפני בק טו בק) ההגנה של אוקלהומה עדיין הטובה בליגה, העונה ארוכה. אם כבר משברון אז עכשיו זה הזמן הטוב ביותר.
יש מרווח בטחון יפה מהדולקות אחריה והמערב צפוף ממילא. צריך להגיע בשיא הכוח באפריל.
טריי יאנג עבר לוושינגטון – מחשבות?
מידן בורוכוב: איזה טרייד מזעזע של הוויזארדס שבוחרת להיות מועדון הכדורסל הגרוע בליגה. הם עשו החלטה טובה אחת בעשור וזה החוזה הנמוך לדני. לא הספיקה להם התקופה עם בראדלי ביל? מה הערך שיאנג יביא למועדון? מה אם יסרב להאריך חוזה?
אטלנטה מצידה עברה מייק אובר מטורף. מי האמין לפני שנתיים שגם יאנג גם דז׳נוטה מארי, בוגדנוביץ והאנטר לא יהיו בקבוצה? אטלנטה נראתה טוב ללא יאנג, הם קיבלו את המקסימום האפשרי מהטרייד.
מקולום גארד אמין שמוסיף קצת וותק לקבוצה צעירה, קורי קריספט שחקן סביר, יכול להביא ערך מוסף מהספסל.
הוויזארדס יכלו להיות במקום אחר עם אבדיה, גאפרוד, הצ׳ימורה
ימשיכו לדרוך במקום.
איציק גרינוולד מבטח: אף פעם לא הייתי מחסידי יאנג, אבל הוא מרים רצפה, והרצפה של וושינגטון כל כך נמוכה שמשם אפשר רק לעלות. הוא ישפר את אלכס סאר, שמתאים לו כמו כפפה ובמקרה הכי גרוע – שמסתמן כריאלי לאור הדיווחים שוושינגטון לא תשחק עם יאנג בעתיד הקרוב – היא תנחית עוד בחירת דראפט גבוהה. זה לא שהיא שילמה מחיר יקר, וגם אם תצטרך לבלוע צפרדע עם החוזה ליאנג בקיץ, לא נורא. מה שמוביל אותי לאטלנטה. במקום לפרק את העסק כשהמנייה בשיאה, הם קיבלו שאריות מחוממות על אולסטאר. כמה שלא יעטפו את זה במסר של "רצינו לצאת לדרך חדשה", הם יצאו פראיירים בענק.
אור עמית: אה, כן, הגאולה של טראוויס שלנק הגיעה סוף סוף. שלנק היה ה-GM בהוקס בתקופת הבניה מחדש אחרי הקבוצה ההיא של הורפורד, קורבר, מילסאפ וטיג. זה אומר – למקרה שאתם לא על הטיימליין – שהוא אחראי לטרייד ההוא ששלח את לוקה דונצ'יץ' לדאלאס עבור טריי יאנג ובחירת דראפט. עכשיו שוב שלנק (סגן נשיא לענייני סגל בוויזארדס) חתום על טרייד שמצרף את טריי יאנג, הפעם בתמורה נמוכה בהרבה. מה זה הולך לעשות לוויזארדס? לא לגמרי ברור. זה כנראה איתות לגבי זה שהם רוצים להתחיל לשנות מסלול (במקום בריאן קיף הייתי מרענן קו"ח) אבל בסוף אנחנו שוב נשארים עם קבוצה שטריי יאנג הוא האופציה האמיתית היחידה שלה, וניסיון העבר מלמד שהתקרה של זה לא משהו.
אוריאל דסקל: טריי יאנג לא יוכל לתרום לקבוצה רצינית. זה הדבר הכי ברור מהשנים האחרונות שלו באטלנטה הוקס. לשמחתו יש כמה קבוצות לא רציניות בליגה שמעוניינות בשחקן כמוהו שאולי יכול להדביק כמה תחתים למושבים. ולכן וושינגטון מושלמים עבורו. גם טרוויס שלנק, הג'נרל מנג'ר הגאון שבחר בו בדראפט במקום לוקה דונצ'יץ' (כן אנחנו לא שוכחים את זה) בוושינגטון אז בכלל מושלם. מה יותר טוב מקבוצה של צעירים (מוכשרים יותר או מוכשרים פחות) שמשחקים לפי החליל של שחקן שלא התבגר אף פעם, לא יכול לעשות הגנה ואשכרה רוצה לשחק בוושינגטון כי היא הקבוצה היחידה שמוכנה לקחת אותו. אולי יהיו כמה אוהדים שימצאו את זה מלהיב.
אריק גנות: אפשר להסתכל על הצד של וושינגטון בשתי צורות: האחת, זה טרייד מלא אפסייד – אולסטאר 4 פעמים בשיא הקריירה בשביל חוזה נגמר ורול פלייר, אז למה לא?
אבל השניה יותר מעניינת – יש פה הודאה בכישלון של תהליך הבניה מחדש של הקבוצה. הוויזרדס בחרו 6 בחירות בטופ 10 בשבע השנים האחרונות, ונשארו עם שחקן אחד שהוא בבירור מעל הממוצע בליגה בטווח הארוך. אפשר לומר שהם לא יודעים לפתח שחקנים.
ואז מגיע טריי. למרות המגבלות הידועות, הוא מרים את הרצפה שלהם, מאפשר להם לצרף עוד כוכב עם הקאפ ספייס, ואולי להגיע לבינוניות המיוחלת אחרי שנים של התבוססות בתחתית.
הקליפרס נראים כאילו מצאו את עצמם ויצאו מהבור עם כמה נצחונות לאחרונה. חוזרים לעצמם?
אריק גנות: הפתיחה הרעה של הקליפרס היתה מפתיעה. אותה קבוצה שהיתה בינונית בעונה שעברה עם פאוול ובלי קוואי, פתאום גרועה כשקוואי בעונה בריאה וביכולת שיא?
כנראה שהיתה סיבה להעיף את כריס פול מחדר ההלבשה. הוא מייצר הרבה לחץ ולא תמיד קבוצות מגיבות לזה טוב. בנוסף הפציעה של זובאץ עזרה להכניס את קולינס לעניינים, וגם ברוק לופז מצליח לתרום אחרי שנראה גמור לגמרי במהלך העונה.
הקליפרס לא אמורים להיות קבוצת תחתית, וזה מה שאנחנו רואים כרגע. כל עוד קוואי בריא ונראה כמו שחקן חמישיה ראשונה ב-NBA, הארדן ביכולת של אולסטאר וזובאץ מזכיר את העונה שעברה, הם אמורים להיות קבוצת לגיטימית.
מידן בורוכוב: הקליפרס שהיו הפתעת העונה הקודמת פתחו את העונה בצורה מזעזעת. העזיבה של כריס פול הוסיפה עוד מסמרים במה שנראה ארון הקבורה של הקליפרס.
קוואי ניפק כמה משחקים לפנתיאון כולל שיא קריירה. יש לקליפרס יכולת להיות קבוצה מסוכנת אבל נראה שהם פספסו את הרכבת במערב. מאבקי פלייאין נראים ריאלים אבל לא בטוח שהקליפרס מסוגלת למשהו מעבר לזה.
יש התעניינות בזובאץ׳, חבל שבחירת הדראפט שלהם שייכת ל-OKC. יש להם אינטרס לאומי להצליח העונה ולא לתת לאוקלהומה סיטי בחירת לוטרי נוספת.
איציק גרינוולד מבטח: כל שנה יש כאלה שמתלהבים אחרי כמה שבועות טובים של קוואי, אבל הרשו לי לספיילר לכם: זה ייגמר בזה שהוא יחזור לסורו וייפצע בסוף. ככה זה עם פציעה כרונית שלא הולכת ומשתפרת בגיל 34. גם הארדן בתקופה טובה, אבל גם הוא כבר בן 36, ובאופן כללי הקליפרס מסתמכים יותר מדי על רגליים מבוגרות שלא יעמדו בזה כשהאינטנסיביות תתגבר בסוף העונה ובפלייאוף, אם הם יגיעו לשם בכלל. הדבר היחידי שמדרבן אותם לא לפרק הכל זה שהבחירה שלהם שייכת לאוקלהומה סיטי העונה, וזה הפחד הכי גדול של כל הליגה.
אור עמית: מדגם קטן, אבל שימו לב לנתון הזה: הארדן וקוואי נמצאים בנט רייטינג של +5.9 בדקות שלהם על המגרש יחד העונה. הצמד הזה נמצא בנט רייטינג שלילי (-2.2) כשהם על המגרש עם זובאץ', הם בנט רייטינג של כמעט +14 כשהם משחקים לצד ברוק לופז. הכישרון שם, זה היה ברור לכולם, אבל השאלה כמה זמן יש לצמד הזה עד שהוא יתפרק – ואני מדבר באופן הכי פיזי שאפשר. אם הם ישכילו לצוות את הארדן ולופז יותר יחד (מה שיפתח להארדן נתיב לסל בלי לדאוג משומר שמחכה בצבע) יש מקום להשתפר, אבל קשה לי לראות את הקבוצה הזו הופכת לאיום אמיתי כרגע.
אוריאל דסקל: מה זה חוזרים לעצמם? הכי טוב שהם יכולים להיות העונה זה קבוצה בפליי-אין. אם הם מגיעים לפליי-אין עם קוואי לנארד בריא, אז אולי הם יגיעו לפלייאוף. אם הם יגיעו לפלייאוף וקוואי עדיין בריא הם יוכלו לנצח משחק או שניים בסדרה הראשונה מול אוקלהומה סיטי סן אנטוניו או דנבר נאגטס. ואם איכשהו הם יצליחו להגיע לשישה או שבעה משחקים אנחנו כבר יודעים מי יחרבן במכנסיים במשחק השישי או השביעי. אם לוס אנג'לס קליפרס תעשה טרייד ענק ותביא איזה אנתוני דיוויס (שהוא וקוואי יכולים, אולי, ביחד, לשחק 82 משחקים בעונה), אז הם יוכלו להגיע לסיבוב הראשון בפלייאוף ולהפסיד לקבוצה טובה מהם.
שנת 2025 הסתיימה. איך תסכמו אותה מבחינת כדורסל?
אוריאל דסקל: שנת 2025, נראה לי, הבהירה עוד יותר כמה תרבות מועדון חשובה יותר מכמה בוהק הכוכב האינדיבידואלי. אחרי שב-2024 בוסטון סלטיקס עם חבורה מגובשת של כוכבים ניצחו בגמר את הקבוצה שנבנתה סביב כוכב העל אחד (לוקה דונצ'יץ'). ב-2025 הת'אנדר ניצחו בזכות קבוצה שנבנתה לתפארת מדינת אוקלהומה – סביב שחקן ברמת MVP שהתפתח ביחד על הקבוצה שלו בצורה אורגנית (שיי גילג'ס אלכסנדר). הקבוצות שמנצחות בכדורסל של 2025 הן קבוצות שנבנו על ידי אנשים שמבינים בכדורסל, לא לפי גחמות של סופרסטארים. וזו מגמה שככל הנראה תמשיך ב-2026.
אריק גנות: הסיפור הגדול של השנה האזרחית הוא האינדיאנה פייסרס. הסינדרלה הכי גדולה מאז יוסטון 95', שהגיעה מהמקום הרביעי בקונפרנס המזרחי הדי חלש להובלה במשחק 7, כמה עשרות דקות מאליפות. הפציעה של האליברטון, שהיתה מפח נפש ואיכשהו צפויה, הטרייד על טרנר שסימן פירוק של הקבוצה הנהדרת הזו, והעונה הזו, שהיתה מוכנה במקומותינו עונה פיננסית. אני בטוח שאני אל היחיד שמייחל לפרק ב', שבו האליברטון חוזר והפייסרס מביאים איזה קאם בוזר.
עבורנו הישראלים הסיפור הוא אבדיה, כמובן. מי שהיה הולך לישון בסוף דצמבר 24' ומתעורר היום, בחיים לא היה מאמין שהשחקן עם הפתיחה המגומגמת בפורטלנד מועמד כרגע ל-MIP וחמישיות עונה.
מידן בורוכוב: אני לא אוהב לסכם שנה בצורה קלנדרית אבל השנה הייתה מעולה לכדורסל.
ה-NBA תחרותית ומעניינת מאי פעם וגם יש תחושה של משהו פרש (רענן). יש משחקי עונה רגילה טובים, קבוצות צעירות, מגה סטארים וכמובן לנו יש דני.
אליפות אירופה הייתה מצויינת עם קו בוהק בין כוכבי הליגה לבין השאר (למרות שגרמניה לקחה בסוף), אני חושב שישראל אכזבה קצת וטופ 8 היה ריאלי יותר.
הכדורסל האירופי חזר לישראל ממש לקראת סוף השנה וזה שינוי מבורך. אני עוד לא מצליח לעכל את מה שקורה עם הפועל תל אביב ביורוליג.
אני עוקב בקטנה אחרי ליגות באירופה וגם שם נראה שיש עלית רמה משמעותית (ספרד, טורקיה ויוון)
שרק ימשיך ככה
איציק גרינוולד מבטח: הרשו לי לסכם אותה מעולמי הצר כעולם נמלה: ב-2025 ראינו את אוהדי הספרס נהיים מומחים לרפואה בכל הקשור לפקקת ולשבץ, ואז את מי שהצעיד את המועדון שלושה עשורים נאלץ להעביר את שרביט האימון הלאה. במחי שנה אחת הקבוצה עשתה דברים שלאחרות לוקח כמה שנים לפחות, כשעברה משתיים וחצי עונות טנקינג לעונה שבה היא, מבלי לפתוח פה לשטן, צפויה לסיים בצמרת המערב או לכל הפחות עם 50 ניצחונות וצפונה. בדרך היא אספה שחקן אולסטאר בדמות דיארון פוקס בתמורה לשקית בוטנים, נהנתה שנה שנייה ברציפות משחקן שזוכה ברוקי העונה, ובחרה בדראפט עוד גארד מחונן בבחירה השנייה. אני כבר מחכה ל-2026.
אור עמית: האמת? מבחינת כדורסל נטו זו הייתה לדעתי השנה הכי טובה כבר איזה זמן. אחרי שנים של קבוצות שמעתיקות אחת את השניה אנחנו רואים יותר התאמה של סגנון המשחק לפרסונל של כל אחת מהקבוצות. זה שיאו של תהליך שמתבטא לא רק בכמות האלופות השונות בשנים האחרונות אלא בזה שהסגנון של כל אחת מהקבוצות שונה מהאחרת. פיזור הכישרון ברחבי הליגה שם את הדגש על האינטנסיביות והשקעה בסגל הרחב. אם הליגה תשכיל להוריד (עוד יותר) את נושא האובר-קולינג זה רק יעזור, אבל סה"כ הייתה אחלה של שנה.
