המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם התכנסו: אריק גנות, מידן בורוכוב, דני אייזיקוביץ' והאורחים המיוחדים אוריאל דסקל מ'וואלה' וינון בר שירה מג'אמפבול
למרות פציעות של כמה שחקני רוטציה, הספרס פותחים את העונה בצמרת. כמה זו מגמה שתימשך?
אוריאל דסקל: נראה שסן אנטוניו ספרס בשלים לקפיצת המדרגה שציפו לה כבר בעונה שעברה. חזרתו של ד'ארון פוקס לחמישייה כנראה תלווה בקשיי הסתגלות – בכל זאת, וומבי והוא כמעט ולא שיחקו ביחד בעונה שעברה – אבל פוקס, כמו וומבי, הוא שחקן שיכול לקחת על עצמו הרבה משחקים. ברגע שלסן אנטוניו יהיה את הקו האחורי שלהם וגם לוק קורנט יחזור לשחק על בסיס קבוע ובעצם לקחת מוומבי הרבה מהמשימות בהגנה, אנחנו נראה את ספרס חזק בצמרת עד הסוף. אין להרבה קבוצות שלושה גארדים כל כך דינמיים כמו לספרס ואין לאף קבוצה את ויקטור וומבניאמה. יש להם את כל מה שצריך כדי להיות קבוצת צמרת חזקה.
מידן בורוכוב: יכול להיות שהמיקום של הספרס קצת מרמה, הם פתחו את העונה עם לוח קל יחסית. למרות זאת, לדעת לנצח את המשחקים שאתה צריך, במערב צפוף לכל משחק תהיה משמעות בהמשך הדרך.
מלבד וומבינאמה (לעמידות שלו תהיה אימפקט משמעותי על המיקום הסופי של הספרס) יש לספרס לא מעט שחקנים מוכשרים. קאסל, ווסל, ג׳ונסון, דילן הארפר ואפילו האריסון בארנס. החזרה של ד׳ארון פוקס עשויה להשתלם לספרס. קשה לי להאמין שהספרס תהיה בצמרת המערב אבל גם מקומות 5-7 זה יעד מכובד וריאלי.
הספרס צעירים, הם צריכים לעבור תהליך. כניסה לפלייאוף העונה תהיה אבן דרך משמעותית בפרוסס שהקבוצה עוברת.
אריק גנות: כל דיון בספרס לטווח הארוך מתחיל בשאלת הבריאות של וומבי. אחרי קרישי הדם בעונה שעברה, ועם הגוף החייזרי שלו, יש סיבות טובות לחשוש.
אבל אם הוא בריא, יש לספרס המון סיבות לאופטימיות. וומבי ללא ספק שחקן טופ 5 בליגהף והשנה הוא גם מצליח לתרדם את היכולות שלו לנצחונות. ההגנה של הספרס עד העונה היתה אנומליה – המון שחקני הגנה טובים איכשהו יצרו קבוצת הגנה לא טובה. השנה זה סוף סוף נדבק, הסתנכרן – ורואים תוצאות.
נוסיף לכך חזרה של פוקס, סוהאן וקורנט מפציעות, פתיחה סופר מבטיחה של הארפר, ואת קאסל הצליח לעשות את הצעד קדימה – ונקבל קבוצה חזקה כבר עכשיו.
דני אייזיקוביץ': חד משמעית הספרס נראים כמו קבוצת צמרת לכל דבר ועניין.
כל החלקים התחברו, וומבי חזק במירוץ ל MVP, יש כבר כינור שני מובהק (קאסל) וסגל מסייע נהדר. רק נזכיר שקלדון ג'ונס, היום מנהיג את הספסל, בעברו היה הכינור הראשון של הקבוצה, ואסל כבר נתן עונה של 19 נקודות בעברו ואליהם מצטרפים ג'רמי סוהאן שהוא פאוור פורוורד סולידי לגמרי, ובסה"כ בן 22 אחרי 3 עונות לא רעות בכלל (11 נקודות למשחק בכל עונה).
כדי להוסיף התרגשות, גם הרוקי דילן הארפר פתח את העונה טוב ומסביב יש אחלה ווטרנים כמו האריסון בארנס, קורנט אוליניק, סימן השאלה היחידי כמו תמיד – הבריאות.
ינון בר שירה: שני המשחקים האחרונים סימנו מספר מגמות מדאיגות, קבוצות סוגרות על וויקטור ומהמרות על הקליעה הגרועה בהרכבים מסביבו, הפציעה של הארפר פגעה מאוד, מאחר שגם קאסל וגם ואסל לא מובילי כדור טבעיים והספרס מבלים פוזשנים שלמים בנסיונות עקרים לייצר משהו בריווח הבעייתי כשלעתים וומבי אפילו לא מקבל את הכדור.
אז למה בכל זאת אני חושב שהספרס יהיו בסדר? קודם כל כי הבסיס המטורף ההגנתי של הקבוצה הזאת עם וומבי ייתן להם כח עצום, שגם מאפשר לשחקנים כמו קאסל, שאמפני וסוהאן להיות הרבה יותר אגרסיביים. אך מעבר להכל, החזרה של פוקס תעשה נפלאות לוומבי כשיהיה לספרס עוד דרך לייצר עוד איום על ההגנות מלבדו.
אחרי שגרם לפיטורי המאמן הקודם, ג'א מוראנט כבר בתאקל עם המאמן החדש. הגיע הזמן לטרייד עליו?
ינון בר שירה: קודם כל, הזמן לטרייד עליו בהחלט הגיע, אולי אפילו כבר עבר הזמן להעביר אותו בפיק ואליו (אבל זו בהחלט חכמת בדיעבד). כן, זה מתחיל קודם כל מחוסר המודעות הקיצונית למצבו והיכולת המרשימה להסתבך שוב ושוב מחוץ למגרש.
אבל יש סיבה הרבה יותר עצובה. ג'ה אמנם בן 26 אבל כנראה הוא כבר אחרי השיא של הקריירה שלו. אחרי כל הפציעות , האתלטיות היא לא מה שהיתה בגיל 22, הקליעה בכלל לא והאיש שהיה פעם אמור להיות העתיד של הכדורסל האמריקאי, כבר לא נראה כמו שחקן שיכול להוביל קבוצה רצינית בתור האופציה הראשונה בהתקפה. קצת מזכיר את הקריירה של ג'ון וול. לצערי
אוריאל דסקל: ג'א מוראנט היה מפלצת אתלטית שעשה דברים מדהימים וגם היה עם הכריזמה והכישרון להפוך לדבר הכי טוב שיצא ממפיס מאז ג'סטין טימברלייק. אבל השתן עלה לו לראש וזה די ברור מההתנהלות שלו בשלוש השנים האחרונות. הוא בעיקרון גורם להרבה כאבי ראש עם ההתנהלות שלו ואם פעם זה היה עוד עובר כי הוא היה כוכב שיכול להוביל את הקבוצה למקום השני בעונה הסדירה, היום – אחרי שאיבד לא מעט מהאתלטיות שלו – הוא פוינט גארד שלא מנהל את ההתקפה כמו שצריך, לא קולע טוב מהשלוש ובקושי עושה הגנה סבירה. ברור שהגיע הזמן לטרייד עליו אבל מי תרצה אותו בכלל. הוא פרויקט שיקום.
מידן בורוכוב: האם כדאי לעשות טרייד על פרנצייז פלייר? אני חושב שלא. משהו רע מאוד עובר על הגריזליס. על פניו זו קבוצה שעברה תהליך דומה לזה של OKC. שיקום מהיר מאוד דרך שחקנים שהגיעו מהדראפט.
הטרייד על זדמונד ביין הייתה סנונית שבישרה את בוא הסתיו? ראינו דברים מדהימים ממוראנט, צריך לשאול למה שחקן בן 26 דועך ביחס ליכולת שלו בשנים קודמות? אני לא בטוח שזה תלוי במאמן, קצת חבל לי על מוראנט. אין ספק שכדורסל הוא יודע, שחקן מחונן עם בעיות בצד המנטלי.
לא הייתי ממהר לעשות עליו טרייד, אני חושב שממפיס טעתה כשנתנה לו השעייה ממשחק בשל ביקורת (מוצדקת למי שצפה במשחק מול הלייקרס) על צוות האימון.
אריק גנות: ג'א הוא גורם שלילי בממפיס כרגע. מחות למגרש הוא תמיד היה, אבל גם על המגרש הוא מזיק. הגנה אף פעם לא היתה לו, אבל בהתקפה החדירות שלו עשו הבדל, בין אם הסתיימו בדאנק או לייאפ ובין אם בהוצאת כדור לקלע.
היום פשוט נמאס לו, ורואים את זה. הוא מסתפק בזריקות מרחוק, ומחטיא אותן באופן מביך – (14% עונתי). הוא קולע הכי מעט מאז עונת הרוקי. ההתקפה של ממפיס טובה יותר כשהוא לא על המגרש.
טרייד אמור להיות פתרון, אבל לא ברור שיש מי שתרצה את ערמת הצרות הזו, עם חוזה מקסימום, תמורת מחיר שמשאיר את ממפיס תחרותית.
דני אייזיקוביץ': כן.
מוראנט מזכיר מאוד את הסיפור של ארינאס, המון כישרון, מעט מאוד מחוייבות אמיתית למשחק.
בסופו של יום, הנבא זו אחת המסגרות הקשות ביותר בעולם, ואם לומר את האמת, מאז רודמן קשה להזכר בעוד שחקן שהיה טראבל מייקר ועשה קריירה מוצלחת. הכי קרוב זה רון ארטסט, אבל אחרי שהוא הורחק מהליגה הוא חזר שונה לגמרי. הוא היה מנהיג נהדר ביוסטון ואולי קצת מוזר אבל ממש לא בעייתי בלייקרס.
מי שיגיד לי דריימונד גרין, זה סיפור שונה לגמרי, שם ראינו שחקן שמחוייב למשחק ומתפוצץ מכעס כשהחברים לא מתאמצים, זה לא המקרה של מוראנט שנראה לא מחובר לקבוצה.
אורלנדו נתפסה כקבוצה שאמורה לעשות את הקפיצה העונה, אבל פתחה חלש. מה הולך שם?
דני אייזיקוביץ': הגנה. אורלנדו סופגת השנה 117.6 לעומת 105 בעונה שעברה.
הסיבה לשינוי, היא המטרה המוצהרת של הקבוצה לשפר את ההתקפה, בין היתר דרך שלשות וקצב המשחק. אז אכן הקצב עלה עלה מהמקום ה-29 למקום החמישי בליגה (102.6 לעומת 96.1 וגם אחוזי השלשות עלו (בקטנה ממש, מ 31.8% ל 33%).
על הדרך, הזהות של הקבוצה קצת הלכה לאיבוד, מקבוצה הגנתית לקבוצת בינונית בשני צידי המגרש.
זה מאפיין של קבוצה שמחפשת זהות, ואפשר לצפות שככל שהעונה תתקדם, ההגנה תתייצב ואורלנדו תפתח זהות יציבה יותר בשני צידי המגרש, בדגש על הצד ההגנתי כמובן.
ינון בר שירה: המג'יק התחילו מאכזב מאוד, וזה קודם כל בגלל התקפה חסרת השראה שמוביל ג'מאל מוזלי. כמעט ללא תנועה, בלי פעולות מעבר לניסיון הראשון, עם ניסיונות שבלוניים של פיק אנד רול בין פאולו וביין כדי להביא את פאולו לזריקת מיד ריינג' לא יעילה.
דזמונד ביין לא פוגע בכלל וזה מתישהו ישתנה אבל גם אם הכדורים יכנסו יותר עדיין פשוט לא מנצלים אותו נכון.
אבל לא. הבעיות לא מסתיימות בהתקפה. המג'יק פתחה את העונה בצורה נוראית גם בצד השני של המגרש. קבוצה כמוהם פשוט לא יכולה להרשות לעצמה להיות 19 בדירוג הגנתי, לאפשר חדירות קלות ולאפשר לקבוצות ממול שוב ושוב להגיע לקו העונשין.
אוריאל דסקל: נראה שאין לאורלנדו את השחקנים שמתאימים ל-NBA המודרני. בשנות התשעים הם כנראה היו הקבוצה הכי טובה בפער אבל בלי פוינט גארד שיכול לצלוף מהשלוש, עם שני ווינגס גדולים שצריכים את הכדור ביד שלהם ומפת הזריקות שלהם נראית יותר דומה לזו של כרמלו אנת'וני מאשר של כוכב NBA עכשווי, וקשיי קליטה של דזנמונד ביין, שהמג'יק שילמו עליו את כל בחירות הדראפט שלהם בערך – זה לא יכול להיראות טוב. והכי גרוע זה שהם אפילו לא טופ 10 בדפנסיב רייטינג. משהו שם חורק במה שהם היו צריכים להיות בו הכי טובים בליגה לצד אוקלהומה סיטי ת'אנדר. מרגיש שהם צריכים מאמן חדש ויש כמה בלי קבוצה.
מידן בורוכוב: במקום לשאול מה הולך שם, צריך לשאול – מה לא הולך שם?
יכול להיות שאורלנדו פספסה קצת עם הטרייד על ביין, בינתיים ההוא לא מספק את הסחורה ונראה שהוא קצת מתוסכל. לאורלנדו יש 2 שחקנים מצוינים בדמות באנקרו וואגנר וסגל מסייע לא רע. אני חושב שקבוצות צריכות ללמוד מ-OKC, במקום להביא ״תותחים״ החתימו את קארוסו והרטנשטיין שהיו חתיכות חסרות בפאזל.
אורלנדו שסיימה במקום ה-2 בדיפנסיב רייטינג ב-2 העונות הקודמות. איבדה קצת מהמרקם ההגנתי שלי והתקפית היא עדיין מדשדשת.
לא הייתי ממהר לסתום את הגולל, יקח להם זמן להתחבר ולשלב את ביין במערכת.
אריק גנות: כשהמג'יק הביאו את ביין בטרייד, המחשבה הרווחת היתה שהם יצליחו להשתפר התקפית בלי לאבד מההגנה החונקת שלהם. רק חצי מזה התממש, כאשר המג'יק עלו ב-4 נק' ל-100 התקפות יחסית לעונה שעברה – אבל איבדו 5 עם הירידה ההגנתית שלהם.
קשה למצוא סיבות טובות למה ההגנה ירדה כלך כך, ואולי המשחקים האחרונים של המג'יק מראים שיפור בתחום. בסך הכל זו אותה קבוצה, וביין לא מגן טוב פחות מקק"פ.
אולי חלק מהבעיה זה לו"ז קשה במפתיע. המג'יק הפסידו לשיקגו ופילי הלוהטות, לדטוריט החזקה ולאטלנטה עם ובלי טריי יאנג. רק אחת מההפסדים האלה הוא לקבוצה פחות טובה במובהק.
יוסטון עורכת ניסוי מעניין עם ההרכב הגבוה שלה. מה דעתכם עד כאן?
אריק גנות: המשחק של הרוקטס הוא משהו שלא ראינו בעבר. הגארד היחיד בהרכב של הקבוצה הוא גם היחיד שלו מסוגל לקלוע שלשות. הקלעים המרכזיים הם הגבוהים – סמית' ודוראנט. ברוב הזמן אין אף אחד על המגרש מחת לגובה 2.01 מ'.
אבל אולי השינוי הגדול ביותר הוא התפקוד של שנגון, שמשמש ברוב הזמן כפליימייקר המרכזי של הקבוצה. הוא מגיע מבחוץ פנימה בכדרור כמו גרסה גבוהה וגמלונית של לוקה, מייצר יתרון בלתי נמנע על השומר שלו בפרימטר, ומתרגם את זה לנקודות, אסיסטים, וכשמשאירים אותו – לשלשות באחוזים מטורפים (43%) לסנטר.
כרגע זה עובד מדהים, גם אם מול לו"ז קל יחסית.
דני אייזיקוביץ': אני מאוד אוהב את מה שקורה ביוסטון, שנגון הופך לפויינט סנטר בדומה ליוקיץ'. הקבוצה שולטת בריבאונד (מובילה את הליגה עם 50 ריבאונדים למשחק), סוגרת את הצבע והיטב והאורך של כל השחקנים מאפשר לה להחליף כמעט בכל מהלך בהגנה.
למרות זאת, ולמרות פתיחה מרשימה של 5-2, משהו בהתקפה קצת מקרטע, אמנם הם קולעים נהדר (124 נקודות למשחק) עם אחוזים יפים מהשלוש (42%) אבל יתכן מאוד שזה גם קשור ליריבות (ברוקלין, טורונטו, בוסטון, דאלאס וממפיס) שכולן לא ממש קבוצות צמרת.
אז למרות הרצף היפה, צריך לקחת את התוצאות בעירבון מוגבל ולהבין שמול קבוצות חזקות יותר, המחסור בגארד יוצר טבעי יהיה מורגש יותר.
ינון בר שירה: הניסוי של הרוקטס בהחלט מעניין אבל הןא כרגע ממשיך בעיקר מחוסר ברירה. ריד שפארד עד כה מאכזב מאוד ופשוט לא נראה מוכן לתפקיד המוביל הכדור הראשי, כתוך כדי הוא שומר אישי פשוט נוראי (למרות מספרי החטיפות)
בעקבות ההעדרות של אדאמס, הרוקטס עברו להרכב טיפה יותר נמוך עם ג'וש אוקוגי ועדיין ברור שהרבה מאוד נשען על האמונה באמן תומפסון. הרוקטס אמרו אמן ובהתחלה התפילות לא נענו, אך במשחקים האחרונים תומפסון מוצא את עצמו יותר ויותר והרקטות שוב נראים טיל.
האם זה יעבוד בטווח הארוך? זה תלוי מאוד בדוראנט וביכולת שלו להשתלב גם כפליימייקר וגם בשיפור של שנגון ותומפסון. יהיה מעניין
אוריאל דסקל: נראה שיוסטון עושה טוב את מה שניקו הריסון רצה לעשות בדאלאס מאבריקס (אלא אם כן הוא פשוט רצה לסדר ללייקרס את לוקה דונצ'יץ' ובתמורה יקבל תפקיד של נשיא כבוד בלוס אנג'לס אחרי שיפוטר בבושת פנים). כל הקבוצה גדולה וארוכה ולמרות שהם לא יצרני הספייסינג הכי טובים בעולם, הם לוקחים ריבאונד התקפי בבערך 50% מההתקפות שלהם בזכות המאסה שיש להם מתחת לסל (בעיקר אלפרן שנגון וסטיבן אדמס). זה גם הסוד העיקרי לאופנסיב רייטינג המעולה שלהם. זה והפורוורד ההתקפי מהטובים בהיסטוריה – קווין דוראנט. השאלה הכי חשובה היא איך הם נשארים בריאים עד הפלייאוף. כרגע הם אחת משלוש הקבוצות הטובות בליגה.
מידן בורוכוב: יוסטון פתחו את העונה עם מכה רצינית בכנף לאחר הפציעה של ואנווליט. בנוסף הם הפסידו את 2 המשחקים הראשונים שלהם.
יוסטון קבוצה ארוכה. דוראנט זה שחקן שלא משחק לפי הס״מ שלו. ג׳בארי סמית ארוך, שנגון עם IQ כדורסל מרשים, אדמס וקפלה זה גרזנים. אודוקה יהיה חייב לדעת לשחק בהרכבים כאלו. אפשר לשקול הסבה של KD לעמדת ה SG. המשחקים האחרונים של יוסטון היו נוחים, מול קבוצות שהיא הייתה חייבת לנצח. זמן טוב של אודוקה לעשות ניסויים.
הקו האחורי של יוסטון לא מאוזן, אין לאודוקה הרבה ברירות, במשחק שכל ס״מ חשוב, לשחק עם הרכב גבוה עשוי להשתלם ביג טיים.
האם הנטס בדרך לעונת הפסדים היסטורית?
מידן בורוכוב: הנטס קבוצה חלשה ודווקא הצליחו לרשום W מפתיע השבוע, את שיאי ההפסדים לפתיחת עונה הם לא ירשמו. המטרה של הנטס להגיע ל-10 ניצחונות ולהמנע מהמאזן הגרוע ביותר לקבוצה בעונה של 82 משחקים נראית כמטרה ברת השגה.
אני מניח שהם יצליחו לקושש כמה ניצחונות בשליש האחרון של העונה. גם דטרויט 23-4 שהפסידה 28 משחקים ברציפות סיימה את העונה עם 14 ניצחונות (ואיזה קפיצה היא עשתה בעונה הקודמת)
בין אם תשבור שיאים או לא, הסגל של הנטס מהגרועים בליגה
אריק גנות: כדי לנצח משחקים ב-NBA, צריך שחקני NBA. לנטס יש מעט מאוד כאלה. מתוך הותיקים שלה, מייקל פורטר ג'וניור שיש 20 קבוצות בליגה שהוא פותח אצלן. קאם תומאס הוא אמנם סקורר, אבל מאוד לא יעיל, וניק קלקסטון הראה פוטנציאל אבל היום ברמה של שחקן שביעי בקבוצה סבירה.
חוץ מהם – מדבר. טרנס מאן הוא היחיד שבבירור שחקן רוטציה בליגה. הצעירים רחוקים מלפרוץ כרגע.
כשמסתכלים על קבוצות גרועות היסטוריות, יש להן בערך את אותה רמת כשרון. פילי 16' עם אוקפור, נואל ואיש סמית', הנטס 10' עם אלסטון, דווין האריס וברוק לופז.
אז כן, לנטס יש מתמודדת רצינית לתואר הגרועה בהיסטוריה.
דני אייזיקוביץ': כרגע זה נראה נורא ואני חושב שאפילו בנטס לא האמינו כמה רע זה עשוי להיראות.
בנטס חשבו שפורטר ג'וניור יהפוך לכוכב של 25-30 למשחק, וביחד עם קאם תומאס האקספלוסיבי, טרנס מאן, ניק קלאקסטון וקצת צעירים תהיה קבוצה שתסיים בתחתית הליגה עם 20 ניצחונות, אבל נכון לכתיבת שורות אלו הקבוצה מסתכלת על 10 ניצחונות עונתית, ניצחון אחד יותר מהעונה הגרועה ביותר אי פעם.
אבל אם נשווה אותם לדטרויט של 23-24, הסגל שלהם טוב יותר ואפילו דטרויט הצליחה לקחת 14 משחקים. אני עדיין רוצה להאמין שברוקלין תתבזה, אבל תסיים סביב ה 18 ניצחונות את העונה.
ינון בר שירה: זה נראה שהנטס עשו הכל בקיץ כדי לבטח את עצמם ממקרה העונה הקודמת, בה ג'ורדי פרננדז הצליח להוציא מהחבורה המוגבלת של הנטס קצת יותר מדי נצחונות והלוטרי הובילה אותם למקום 8 בלבד.
הנטס בחרו חמישה שחקנים וכרגע… אף אחד מהם לא נראה טוב בכלל. פאוול, טראורה ודני וולף לא מצליחים לראות פרקט, דיומין לא פוגע בכלום ובן שרף לצערנו פשוט עוד לא נראה מוכן לליגה בשני צדי המגרש.
כשמוסיפים לזה את הפציעה של קאם תומאס, אז הדרך היחידה של הנטס לנצח תהיה התפוצצויות של מייקל פורטר ג'וניור, שמייצר לעצמו אבל לא לאף אחד אחר.
הפעם גם ג'ורדי לא יצליח למנוע מהם להפסיד.
אוריאל דסקל: אף אחד לא רוצה לשבור את השיא הזה של שרלוט בובקאטס (7 ניצחונות בעונה מקוצרת) או פילדלפיה (9 ניצחונות) ואני גם לא רואה את ברוקלין נטס וג'ורדי פרננדס מנצחים פחות מ-9 או 7 משחקים. הם יאספו ניצחונות פה ושם נגד קבוצות שבורות כמו אינדיאנה או קבוצות גרועות כמו וושינגטון ויוטה. גם מדי פעם יתפלק להם ניצחון על מילווקי נטולת יאניס או איזו דאלאס שתרצה לעשות טנקינג כי אבדו הסיכויים להגיע לפלייאוף. גם צריך לצאת מתוך נקודת הנחה שיש כמה שחקנים בסגל כמו מייקל פורטר ג'וניור, טראנס מאן או ניקולאס קלקסטון, שצריכים לנצח בשביל לצאת מהשיט-הול שברוקלין נמצאת בו.
