75 שנות פופוביץ' / איתי גודר

לכבוד הפרישה של גרג פופוביץ' מאימון, אנחנו מפרסמים את הפרק שכתב עליו איתי גודר בספר '18 תלתן ירוק – סיכום עונת 23-24 בליגת הNBA'.

צביקה שרף זוכר שיחת טלפון אחת, אי שם בשעות הקטנות של הלילה. זה קרה לפני כמעט שלושים שנים, כאשר אימן אז את הפועל תל אביב. "היינו במחנה אימונים, או לקראת משחק כלשהוא בגביע אירופה בשלבים המוקדמים של העונה. אני כבר לא לגמרי זוכר". בקושי היו אז טלפונים ניידים. את זה ניתן לקבוע בוודאות. "אני כן יודע להגיד שהייתי רדום לחלוטין כאשר הטלפון בחדר צלצל והעיר אותי".

הקול מהצד השני של האפרכסת היה נחרץ. "שלום. מדבר גרג פופוביץ'. אני עוזר המאמן של גולדן סטייט ווריורס מליגת ה-NBA. האם הגעתי ל-זבי שרף?"

המאמן הישראלי, מופתע שלא לומר הלום בואך המום, אישר. "אתה יודע מה השעה עכשיו, מר פופוביץ'?", התעשת מיד הרס"ר.

"אני ממש מתנצל על זה, קואץ'. אבל אם כבר ענית, האם נוכל לדבר?".

למרבה התדהמה, זבי שרף, באותם ימים בשיא כושרו, חיבב את הבחור כבר מהרגע הראשון: "מה אתה צריך, פופוביץ'?"

"רציתי שנדבר על רוי טארפלי", ירה הפופוביץ'.

"כמה זמן יש לך", התעניין המאמן הישראלי.

זה היה דיאלוג ארוך (לא על מושא השיחה, אגב). רוי ג'יימס טארפלי, כישרון העל שנכנע לקוקאין ואלכוהול, המשיך לעורר עניין בליגה גם לאחר שהושעה ממנה בשל שימוש סיטונאי בסמים. הגלות האירופאית שלו, שהסתיימה בזכייה בגביע אירופה למחזיקות גביע עם אריס סלוניקי, נטעה תקווה בקרב רבים בליגה כי אחת הדמויות הטרגיות בתולדות ה-NBA, השתקם ובשל לחזור לקדנציה שנייה. שרף, מעלה באפו את ניחוח האלכוהול שנדף מטארפלי בתחילת כל אימון, היה נחרץ וקצר "שלא תעז לגעת בו".

"המשכנו לדבר על שלל נושאים נוספים", נזכר שרף. "בעיקר הרשימה אותי הבקיאות שלו בכל מה שמתרחש בכדורסל האירופי. הוא הכיר שמות של שחקנים, ידע לדקלם ממוצעים ובעיקר הרגיש לי כמו אחד שחי את המשחק לאקסטרים. אני רוצה להזכיר לך שאנחנו מדברים על ימים בהם לא היה אינטרנט, המידע לא היה נגיש כפי שהוא היום. דיברנו כמעט שעה וחצי".

הדייט השני בין השניים כבר התבצע פנים מול פנים, אך באיחור של שלושה עשורים. בספטמבר 2017 הגיע פופוביץ', אז כבר מאמנה האגדי של סן אנטוניו ספרס, לישראל כדי לצפות במשחקי היורובאסקט שנערכו בתל אביב. שרף לא היסס וניגש אליו באחד המשחקים. "לאחר שהצגתי את עצמי, הוא מיד עשה את הקישור", מתאר שרף בסיפוק. "המשפט הראשון שאמר לי היה: 'אני חייב לך תודה גדולה'. אמרתי לו שהעונג כולו שלי. שנינו, כמובן, הצטערנו על טארפלי שמת שנתיים קודם. אבל חוות הדעת שלי, לדבריו, מנעה מגולדן סטייט מפח נפש".

לא מובן מאליו שזכר.

"ממש לא, במיוחד בגלל שחלפו כל כך הרבה שנים. גם התכונה הזו, מתברר, הופכת אותו לאחד המאמנים הגדולים אי פעם".

*

כפי שקשה לדמיין את הרולינג סטונס ללא מיק ג'אגר, את ה-CNN ללא וולף בליצר, ספק אם מישהו יכול לדמיין את ליגת ה-NBA ללא גרג פופוביץ'. ב-31 במאי 2024, מלאו שלושים שנה ליום בו הוצג פופוביץ' כסגן הנשיא של סן אנטוניו לענייני כדורסל. שנתיים וחצי מאוחר יותר, במהלך שעד היום מעורר אמוציות ברחבי טקסס, הוא פיטר את המאמן בוב היל, מינה את עצמו לתפקיד ומאז לא הביט לאחור. קרוב לארבעה עשורים ניצב פופוביץ' על הקווים כמאמן הראשי של הספרס, אבל במקרה שלו מדובר בהרבה יותר ממאמן. "אני זוכר קיץ אחד", נזכר ז'רקו פספאל מהעבר השני של האפרכסת ומיד פורץ בצחוק.

מה מצחיק?

לא, עזוב. חשבתי לספר לך משהו, אבל תיאלץ להישאר סקרן".

אלה לא דברים שעיתונאי צריך לשמוע, אתה יודע

"תסמוך עליי. זה עדיף. רצית לדבר על פופ, לא? אז תכתוב היטב את המשפט הבא: אין ספק שהוא אחד המאמנים הגדולים בהיסטוריה, נכון?

אין ספק.

יפה. אז תקשיב: מבין כל המאמנים הגדולים בהיסטוריה, הוא הבנאדם הכי טוב בעולם. אני מכיר עוד כמה מאמנים יוצאי אקס יוגוסלביה, שיכולים להתחרות איתו על התואר הזה, אבל עבורי, פופ במקום הראשון. הוא הגדול מכולם".

מעטים הם אנשי הכדורסל שהשפיעו כל כך על הליגה ועל האופן בו הכדורסל משוחק ומנוהל בדור האחרון, וסביר שפופוביץ' נמצא בחמישייה הראשונה הזו, ובצמרת שלה. אין כמעט פינה ברחבי הליגה שטביעות אצבעותיו של פופוביץ' לא מורגשות, אם באמצעות שחקנים שהדריך, מאמנים שעיצב ומנהלים שהשפיע על חשיבתם. גאון כדורסל, מנטור, מנהיג, חבר, בנאדם, כל מי שעבד לצד פופוביץ', או פגש בו מהצד השני, יעיד שמדובר בדמות חד פעמית, יוצאת דופן, שהנוכחות שלה ב-NBA חורגת מכל מה שאנחנו מכירים. אבל כדי להכיר את פופ לעומק צריך ללכת אחורה. הרבה אחורה.

מעשה שהיה: את יורובאסקט 1989 אירחה זאגרב באחד ממפגני העוצמה האחרונים של נבחרת הכדורסל האלמותית, בטרם פורקה הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה. כמו בשתי אליפויות אירופה שקדמו לה, גם לטורניר ההוא התייצב פופוביץ' ("פשוט כי זה מה שהוא אוהב לעשות, אתה מבין?", אומר פספאל. "לא כמו שקורה עכשיו שכל מיני מאמנים וסקאוטים מגיעים לראות משחקים ברחבי העולם רק כי זה הדבר הנכון לעשות"). ב-1985, באליפות שנערכה בשטוטגרט, הכיר הפופ את אלכסנדר וולקוב מנבחרת ברית המועצות. שנתיים מאוחר יותר, באליפות שנערכה בפיראוס, הוא התוודע לשארונאס מרצ'ולוניס הליטאי שסחף את ברית המועצות עד לגמר, עד שהוכרע על ידי ניקוס גאליס ונבחרת יוון. אבל עם הסטרץ' פור המיתולוגי מהמולדת הישנה זו היתה אהבה ממבט ראשון. "הוא משלנו", ממשיך פספאל. "אמא שלו קרואטית, אבא שלו סרבי. כמו רוב האנשים מהאזור שלנו. התחברנו מיד". הם הכירו ערב האליפות, במחנה אימונים שקיימה נבחרת יוגוסלביה במערב גרמניה. זוראן ראדוביץ', חבר בסגל הנבחרת ההיא ומי ששיחק בעונת 1980-81 במכללת וויצ'יטה סטייט ואף העפיל עימה לפיינל פור, וזוראן יובאנוביץ', עם עבר בלואיזיאנה סטייט, שימשו כמתורגמנים.

בעונת 1987-88, הגיע פופוביץ' לראשונה ל-NBA. לארי בראון, תחתיו עבד פופ כעוזר באוניברסיטת קנזס, מונה אז למאמן הספרס וגייס את פופוביץ' כעוזר מאמן ראשי. כבוגר אקדמיית חיל האוויר ב-1970 עם תואר בלימודי ברית המועצות וידע רב על התרבות במזרח אירופה, הוא לא נדרש להתאמץ כדי לקנות את לבו של הנער מפודגוריצה. שבועיים לאחר סיום האליפות היה פספאל על המטוס לטקסס עם חוזה ביד בשווי 350 אלף דולר. בדברי הימים של הליגה, עונת 1989-90 היתה היסטורית: יחד עם פספאל הגיעו לליגה שני עמיתים יוגוסלביים נוספים: דראז'ן פטרוביץ' (פורטלנד) וולאדה דיבאץ (לייקרס). לצד מיודעיו הקודמים של פופ, מרצ'ולוניס (גולדן סטייט) ו-וולקוב (אטלנטה), הם השלימו את "חמישיית הגרין קארד", כפי שכינה אותם ה"ספורטס אילוסטרייטד". באותה התקופה הם היו חמשת השחקנים היחידים שלא הגיעו לליגה דרך הדראפט ומשכך עוררו עניין רב משני צידי האוקיינוס ​​האטלנטי. "הציבור היה סקרן לראות איך הזרים מסתדרים בליגה הטובה בעולם", נזכר פספאל. ההגעה ששלו לסן אנטוניו חפפה את זו של דיוויד רובינסון ואנתוני בואי. כדי להקל על התאקלמותו במדינה החדשה הזמין פופ את פספאל להתגורר בביתו. "יש מצב שהוא מצטער על כך עד היום", הוא צוחק. פספאל, מעשן סיגריות כבד עוד משחר נעוריו, הגיע לגן עדן והתמכר לשפע הקפיטליסטי (ולפיצה האט). עד כדי כך שבסן אנטוניו מספרים שכאשר נחתך השחקן מהקבוצה, שלושה ימים לפני תחילת הפלייאוף באביב 1990, נאלצו לאוורר את דירתו במשך שבועות רבים כדי לגרום לעשן להתפוגג באוויר.

איך זה קשור לפופ?

"הוא היה שם בשבילי. הוא הבין אותי. הוא לא שפט אותי. אני יודע שלארי בראון לא אהב אותי. לא באמת השקעתי בהגנה. הגעתי מאירופה, כל מה שעניין אותי זה לקחת כדור לרוץ לסל. את הדקות שאני הייתי אמור לקבל, הוא העביר לשון אליוט. לתוך אמצע העונה כבר היה די ברור שלא אמשיך, אבל אני עדיין זוכר את הימים האלה כי זו היתה התקופה הכי טובה בחיים שלי.  חוץ מהעניין של הכדורסל, הכל עבד נהדר. פופוביץ', לכאורה, הוא סיפור הצלחה אמריקאי קלאסי: בן מהגרים שהצטיין בתחומו ועלה לגדולה. אבל אני אומר לך, שזו מראית עין בלבד. ברור שהוא רוצה לנצח, זה הדרייב שלו, אבל באמת שלו, אנשים מעניינים אותו הרבה יותר. בני אדם מרתקים אותו. בגלל זה היו לנו שיחות מופלאות. הוא לעולם לא מתיישר עם המיין סטרים. בשלב מסוים הוא אמר לי: 'אתה יכול להמשיך לעשן. זה לא מפריע לי'.

אני משתף את דייוויד קפסקה במשפט האחרון של פספאל. שותפו לחדר של פופ מאקדמיית חיל האוויר מקשיב בעניין ולאחר מכן פורץ בצחוק. "זה הבנאדם. זה בדיוק האיש", אומר קפסקה. "אנחנו מכירים מ-1968. כלפי חוץ הוא לעולם ינסה להראות קשוח, עוקצני ומרוחק. אבל בפנים הוא בדיוק להיפך. אי אפשר להאשים אותו. ככה בדיוק חינכו אותנו".

כאשר גרג פופוביץ' בן ה-17 הגיע לאקדמיית חיל האוויר של ארצות הברית ב-27 ביוני 1966, הוא ושאר 1,034 המגויסים הצעירים, צעדו מתחת לקשת ובמעלה רמפה רחבה אל שטח הקמפוס, ממש צפונית לקולורדו ספרינגס. מייק מונרו מ"האתלטיק" תיאר בעבר את הרגע בו פנה אליהם מפקד הצוערים של האקדמיה, גנרל לואי סיית'. המסר שלו, קצר ומלא תקווה, הבטיח להם שהם מהווים את עילית הנוער האמריקאי. בשעות שלאחר קבלת הפנים מעוררת התקווה של הגנרל, הצעידו סגניו את הנערים הצעירים אל מסכת מפרכת של התמצאות, אינדוקטרינציה, חיסונים והשפלות שגרמו ל"בשר הטרי" לבלבול משתק. זה היה השיעור הראשון, ואולי החשוב ביותר, שלהם: התגבר על עצמך. מעטים הבינו את זה ביסודיות כמו פופוביץ'.

"פופ לקח את זה לאקסטרים", ממשיך קפסקה ומוסיף מיד בחיוך: "בדיוק כמו שהרבה כתבים ועיתונאים הבינו והפנימו זאת לאורך השנים".

איזה מן אדם הוא?

הכרנו בשנים שהיו מאוד משמעותיות בעיצוב הזהות שלנו. אני חושב שאם הייתי צריך לבחור מילה שתתאר אותו באותן שנים, אז הייתי אומר: נחישות. במקום הזה, השהות באקדמיה צבאית מאוד התאימה לו. לצד הלימודים הקשוחים, הוא שאף להיות שחקן כדורסל מקצועני ולא הירפה גם כאשר הוצב בתורכיה, בתפקידו הראשון בחיל האוויר כקצין מודיעין, כדי לנטרל אלקטרונית שיגורי טילים סובייטים".

פופוביץ' עזב את תורכיה כששובץ לקבוצת כוכבי כדורסל של כוחות הצבא שזכתה באליפות ה- AAU וסיירה באירופה ובברית המועצות. איכות משחקו של פופוביץ' עם האולסטארס זיכה אותו בהזמנה למבחנים האולימפיים לנבחרת הכדורסל של ארה"ב, לקראת אולימפיאדת 1972. פופוביץ' אמנם לא הגיע לסגל הסופי של הנבחרת, אבל דווקא שם הוא פגש באדם שימלא תפקיד מרכזי בקריירת ה-NBA שלו. לארי בראון, ששיחק עבור המאמן המיתולוגי האנק איבה באולימפיאדת 1964 בטוקיו, שם זכתה נבחרת ארה"ב במדליית הזהב. איבה, שנועד לאמן את הנבחרת האולימפית של ארה"ב בפעם השלישית ב-1972, ביקש מבראון לסייע לו במבחנים. זו היתה הפעם הראשונה בה הוא שם את עינו שם על פופוביץ' בן ה-23, שהרשים אותו מאוד בתחרותיות ובאינטליגנציה שלו במגרש. פופוביץ', כיום מאמן נבחרת ארצות הברית למשחקים האולימפיים, התקשה לאורך שנים להשלים עם העובדה כי מקומו נפקד מאותה נבחרת, שנשדדה במשחק על מדליית הזהב באותה גמר שנוי במחלוקת נגד ברית המועצות באולימפיאדת מינכן.

"לא, אני לא חושב ש(פופוביץ') היה צריך להיות בנבחרת ההיא", אמר בראון לימים. "אבל הוא באמת שיחק מצוין במחנה הזה. אנשים לא מבינים איזה ספורטאי הוא היה, וכמובן, איזה מתחרה גדול הוא. הוא היה שחקן כדורסל לגיטימי ומאוד מאוד אינטליגנטי".

בשנת 1973, חזר פופוביץ' לאקדמיית חיל האוויר כעוזר מאמן תחת מאמן הכדורסל הראשי של בית הספר, האנק איגן. אותו איגן הפך ברבות השנים לעוזר מאמן תחת פופוביץ' בסן אנטוניו. בתקופתו כעוזר מאמן באקדמיה, פופוביץ' קיבל תואר שני בחינוך גופני ומדעי הספורט מאוניברסיטת דנבר. ב-1974, כשבראון אימן את דנבר נאגטס ששיחקה אז בליגת ה-ABA, הוא הזמין את פופוביץ', אז כבר אחד מעוזריו של המאמן האנק איגן בנבחרת הכדורסל של חיל האוויר, למחנה האימונים של הקבוצה. בראון לא חשב שפופוביץ' מתאים גם לדנבר. "ל(לארי) היה האומץ הבלתי פוסק לבחור את דייוויד תומפסון על פני", התלוצץ פופוביץ' במסיבת עיתונאים לאחר שנבחר למאמן השנה ב-NBA לעונת 2013-14. "תזכירו לו שגם בחרתי במונטה טאו", אמר בראון לאחר ששמע על זעמו המדומה של פופוביץ'. צחוק בצד, פופוביץ' ובראון יצרו קשר שכאמור התהדק עם השנים ובסופו של דבר היה בעל משמעות עצומה עבור פופוביץ' והספרס.

בחזרה לקפסקה: "אני חושב שניתן לראות בקלות שהקשרים המשמעותיים שפופ יוצר הם לכל החיים. הוא יודע לקלוט בני אדם ברגע אחד. הוא לא אדם קל, זה ברור, אבל מי שעונה לו על צורך כלשהו, אפילו הבסיסי ביותר. נשאר איתו לתמיד. אתה יכול לקחת אותי בתור דוגמא. אנחנו לא בקשר יום יומי, אבל אנחנו מכירים כבר יותר מ-55 שנה והוא מעולם לא שכח את יום ההולדת שלי".

יש משהו בדברים האלה. "אתה יושב  במטוס, ופתאום נוחת מגזין על הברכיים שלך, ואתה מביט למעלה וזה פופ", אומר שון מרקס, עוזר מאמן הספרס לשעבר, שכיום הוא הג'נרל מנג'ר של ברוקלין נטס. "הוא הקיף איזה מאמר על עיר הולדתך ורוצה לדעת אם זה מדויק, ואיפה אתה אוהב לאכול ואיזה סוג יין אתה אוהב לשתות. ומהר מאוד הוא מציע מקומות שבהם אתה צריך לאכול, והוא מבצע הזמנות עבורך ועבור אשתך או חברתך. ואז אתה הולך, והוא רוצה לדעת על זה הכל, איזה יין היה לך, מה הזמנת ואז יש עוד מקום ללכת אליו. ככה זה מתחיל. וזה אף פעם לא נגמר". בספרו "קוד התרבות: הסודות של קבוצות מוצלחות במיוחד", כותב דניאל קויל שאת דפוס העבודה עם שחקניו, אותו הוא נוהג לשנן לעוזרי המאמן שלו, ניתן לתמצת במשפט אחד: "חבק אותם והחזק אותם. אנחנו חייבים לחבק אותם ולהחזיק אותם".

מה זה אומר? קויל ממחיש זאת, איך לא, באמצעות סיפור: "לפני כמה שנים, צוות של פסיכולוגים מסטנפורד, ייל וקולומביה גילה שצורה מסוימת של משוב מורים הגבירה את המאמץ והביצועים של התלמידים כל כך עד כדי כך שהם ראו בכך 'משוב קסום'. המשוב לא היה מסובך. למעשה, הוא כלל ביטוי אחד פשוט: אני נותן לך את ההערות האלה כי יש לי ציפיות מאוד גבוהות ואני יודע שאתה יכול להגיע אליהן. זהו זה. רק 18 מילים. אף אחת מהמילים האלה לא מכילה מידע על איך לשפר. עם זאת, המילים הללו מגדירות תרבות ארגונית: אתה חלק מהקבוצה הזו; הקבוצה הזו מיוחדת – יש לנו כאן סטנדרטים גבוהים; אני מאמין שאתה יכול להגיע לסטנדרטים האלה. לכל אחד מהמשפטים הללו יש השפעה מוגבלת. ה'משוב הקסום' הוא בשילובם של המשפטים לכדי תובנה אחת: עבור הספרס, כל ארוחת ערב, כל נגיעה במרפק, כל סמינר מאולתר על פוליטיקה והיסטוריה מסתכמים כדי לבנות ולחזק נרטיב, אתה חלק מהקבוצה הזו. הקבוצה הזו מיוחדת. אני מאמין שאתה יכול לעמוד בסטנדרטים הגבוהים שלנו. במילים אחרות, הספרס לא מצליחים כי הם טובים בכדורסל. הם מצליחים כי הם מיומנים בספורט הרבה יותר חשוב, בניית מערכות יחסים חזקות.

אבל אנחנו מקדימים את המאוחר.

ב-1979 עמד פופוביץ' להיכנס לעונתו השישית כעוזר מאמן בנבחרת חיל האוויר. הוא הועלה לדרגת קפטן, אבל בחר להתפטר לאחר שהוצעה לו הזדמנות להיות המאמן ראשי של קבוצת NCAA מהליגה השלישית, פומונה-פיצר. Pomona College ו-Pitzer College הם שניים מחמשת בתי הספר לאומנויות המרכיבים את מכללת קלרמונט, הממוקמת בקליפורניה. מי שהמליץ על פופוביץ' לתפקיד היה חברו הטוב ועוזר מאמן האקדמיה של חיל האוויר, רס"ן רג'י מינטון. היה זה דווקא מינטון אותו רצו בפומונה-פיצר למנות לתפקיד המאמן הראשי. "לא רציתי לוותר על שנות הוותק שלי בצבא", אומר מינטון, כיום בן 83. "ונאלצתי לסרב. אבל באותה נשימה אמרתי: 'יש לי את המועמד המושלם עבורכם". פופוביץ', שכבר שקל את האפשרות לעזוב את חיל האוויר לתפקיד מאמן ראשי, חיפש משהו נוסף שהג'וב יספק לו "יותר זמן בקמפוס, יותר זמן להיות עם אשתי ושני ילדי", כפי שאמר לעיתון הסטודנטים של מכללת קלרמונט, The Student Life, בשנת 2020. "העניין שלי בכדורסל לא היה גדול יותר מהצד האקדמי. רציתי להיות חלק ממכללה, מקהילה". פופוביץ' קיבל את התפקיד ועד מהרה גילה שהמצב באמת מושלם עבורו, עבור אשתו ארין וילדיהם, מיקי וג'יל. בני הזוג פופוביץ' נהנו מהאווירה הליברלית בקמפוס שנפרס על פני קילומטר רבוע. עד היום ממשיך פופוביץ' לכנות את עצמו "בחור מהליגה השלישית" וטוען שהיה שמח להישאר בפומונה-פיצר במשך כל קריירת האימון שלו.

"זו תפאורה וסביבה מדהימה", אמר עוזרו של פופוביץ' לשעבר ופעמיים מאמן השנה ב-NBA מייק בודנהולצר בשנת 2014. בודנהולצר הפך לשחקן כוכב בפומונה-פיצר לאחר שפופוביץ' שכנע אותו להגיע למכללה. "אתה עשוי לעבור מקמפוס אחד למשנהו ואפילו לא לדעת שהמכללה מורכבת מחמישה מרכזי לימוד שונים. אני לא יודע אם זה קיים במקום אחר: חמישה בתי ספר לאומנויות ליברליות שהם קהילה אחת שבאמת מסתדרת. אני לא יכול להגיד לך כמה חזק אני מרגיש לגבי זה".  פופוביץ' הפך לפרופסור חבר להיסטוריה, לימד שיעור אחד בסמסטר ובמקביל הפך את תוכנית הכדורסל של המכללה, שהייתה בהרס מוחלט עד הגעתו, לאלופי הכנס האתלטי הבין-מכללתי של דרום קליפורניה. "פופ לקח את תוכנית הכדורסל של פומונה-פיצר ממשהו שלא נלקח ברצינות והפך אותה למערכת כדורסל לגיטימית. הוא בנה משהו מכלום". לאחר שנתו השביעית בפומונה-פיצר, עודד המנהל הספורטיבי את הפרופסור חבר-מאמן הכדורסל פופוביץ' לקחת שבתון, שנה בתשלום הרחק מהקמפוס כדי לחקור עיסוקים אקדמיים אחרים. זה נחשב לחלק חשוב בתהליך האקדמי. זו תתברר כאחת השנים המשמעותיות בחייו. פופוביץ' קבע להתחיל את שנת השבתון שלו, 1986-87, כמשקיף באימוני טרום העונה של אוניברסיטת צפון קרוליינה. בראון, אז המאמן הראשי באוניברסיטת קנזס, החליט גם הוא לבקר בצ'אפל היל למספר ימים. הוא התחבר מחדש לפופוביץ', שציין כי הוא צופה בעיקר באימונים, עם אינטראקציה מועטה עם מאמן צפון קרוליינה, דין סמית' והצוות שלו. "ראיתי שהוא לא עושה הרבה, אז אמרתי לו לבוא להתארח איתי בקנזס", אמר בראון. "אז הוא בילה איתי את השנה בקנזס. (הוא) ישב על הספסל והיה חלק גדול מהתוכנית שלנו. בילינו כל כך הרבה זמן ביחד והיו הרבה חילופי רעיונות. יש לו תכונות שלא לוקח הרבה זמן להבין שהוא מיוחד. פשוט אהבתי אותו כאדם. כיבדתי את הידע שלו, ברור, אבל הוא גם אחד מהחבר'ה הכי הגונים ונאמנים שהייתי בסביבתם, ורק רציתי שנהיה מחוברים". לבלות את שארית שנת השבתון שלו כעוזר לא רשמי על הספסל של בראון יעצב את שארית חיי האימון של פופוביץ'.

שנה מאוחר יותר, בזמן שפופוביץ' השלים את העונה האחרונה שלו בפומונה-פיצר (בעונת 1987-88 השיגה המכללה את הרקורד הטוב ביותר שלה מזה 68 שנים, 16-12, וזכתה שוב בתואר ה- SCIAC), נאנקה סן אנטוניו ספרס בשנה מייסרת עם מאזן של 31-51 בהדרכת המאמן בוב וייס. אוהדי הספרס היו ממורמרים. הבעלים דאז של ספרס, החליט שהוא צריך לעשות שינוי. הוא פיטר את וייס ושכר את בראון, שהוביל אז את קנזס לתואר ה-NCAA. בראון דרש, וקיבל, להביא עימו לסן אנטוניו את כל שלושת עוזריו בקנזס: אלווין ג'נטרי, אד מאנינג ו-אר.סי ביופורד. הוא התעקש גם על עוזר רביעי, אחד מהליגה השלישית, בשם גרג פופוביץ'.

בראון עזב את סן אנטוניו במהלך עונת 1991-92. פופוביץ' סיים את העונה ההיא תחת המאמן הזמני בוב באס, שהיה גם הג'נרל מנג'ר של הקבוצה. זמן לא רב אחרי שהעונה הסתיימה, הג'נרל מנג'ר ומאמן גולדן סטייט דון נלסון התקשר אליו ושאל אם הוא רוצה להצטרף לצוות האימון שלו. השניים ייצרו ידידות לכל החיים, ופופוביץ' יושפע מחשיבתו מחוץ לקופסה של נלסון. "אני לא אשכח את המפגש הראשון איתו", משחזר שארונאס מרצ'ולוניס. "פתאום שמעתי משהו ברוסית. הסתובבתי וזה היה פופ. שאלתי אותו, קואץ', אתה מדבר את שפת האויב? הוא ענה: 'שקט. אסור שאף אחד ידע על זה כאן'. שנינו פרצנו בצחוק".

איך היה לעבוד איתו?

הוא איש מצוין, את זה בטח כבר הבנת. מה שהרשים אותי מאוד היה הידע העצום שיש לו על המשחק. הוא הכיר בשמות שחקנים באירופה וידע עבור איזה קבוצות הם משחקים. מעולם לא פגשתי אדם עם ידע כזה נרחב על המשחק, ממש ברמות הגבוהות ביותר. אני קורא לו קוונטין טרנטינו של הכדורסל. הוא מכיר מערכי משחק של מאמנים ליטאים, סרביים ותתפלא, אפילו של ישראלים. הערכה שלו לכדורסל האירופי היא עצומה. שים לב, שחוץ אולי מדיוויד רובינסון, כל הכוכבים הגדולים של הספרס בשלושים השנים האחרונות הם שחקנים בין-לאומיים. וגם כאלה שלא בטוח שהיו זוכים לאותה הצלחה אם היו משחקים עבור קבוצות אחרות. טוני פארקר ומאנו ג'ינובילי, למשל, הם שחקני על, אבל האם הם היו הופכים לסופרסטארים שהם נהיו גם במועדונים אחרים? אני לא בטוח".

עד כמה שפופוביץ' נהנה להיות העוזר של נלסון, כשהוצע לו, בשלהי מאי 1994, להתראיין לתפקיד הבכיר בספרס, זו הייתה הצעה שהוא לא יכול היה לסרב לה. העיתונאי אלעד זאבי דייק ב"הארץ" כשכתב כי באופן כללי, פופוביץ' תמיד התעקש שבסך הכל שיחק לו המזל. "למשל, כשלארי בראון שלף אותו מקולג' אלמוני לעמדת עוזרו בסוף האייטיז, או כשדיוויד רובינסון נפצע בתזמון שהעניק לספרס את הבחירה הראשונה ב-1997, או כשתינוק בשם טים דאנקן נולד באיי הבתולה. הוא היה הראשון להודות ששיחק לו המזל עם הבחירה ה-57 בדראפט, ארגנטינאי מופרע בשם מאנו ג'ינובילי, או עם הבחירה ה-28, צרפתי צנום שהשאיר עליו רושם ראשוני מזעזע, טוני פארקר. את הקרדיט תמיד העדיף לחלק בין כולם, מאחרון השחקנים ועד לנער המים של הג'נרל – מנג'ר, כאילו שהוא עצמו בכלל אלרגי לשבחים".

המהלך הראשון אותו ביצע פופוביץ' בתפקיד היה להחזיר את אייברי ג'ונסון לקבוצה לתפקיד הרכז הפותח. ג'ונסון, ששימש בהמשך כמאמנה של דאלאס מאבריקס, החשיב את פופוביץ' כמאמן שהשפיע עליו הכי הרבה בקריירה. מהלך שנוי במחלוקת אותו ביצע פופוביץ' כג'נרל מנג'ר היה טרייד על דניס רודמן תמורת וויל פרדו לאחר שרודמן לא השתלב היטב בקבוצה ולא הסתדר עם כוכב הקבוצה, הסנטר דייוויד רובינסון. בתחילת עונת 1996-97 נפצע רובינסון והקבוצה, שהגיעה עד אז בקביעות לפלייאוף הפסידה במשחקים רבים והציגה יכולת רעה. בעקבות כך פיטר פופוביץ' את מאמן הקבוצה בוב היל לאחר 18 משחקים בלבד ונטל על עצמו את משרת האימון. רובינסון, שחזר לשחק, נפצע שוב במהרה. הקבוצה לא הצליחה להתאושש וסיימה את העונה בתחתית הטבלה.

כל מה שקרה מאז, נחקק כבר בספרי ההיסטוריה. במרץ 2022 הפך גרג פופוביץ' לשיאן הניצחונות בכל הזמנים כשעקף את המנטור שלו, דון נלסון עם 1336, לאחר 102:104 דרמטי בבית על יוטה. פופוביץ', אגב, הגיע לפסגה היוקרתית במשחקו ה-2030, בעוד שנלסון השיג 1335 ניצחונות ב-2398 משחקים. המאמן הוותיק, שחגג השנה יום הולדת 75,  הספיק לזכות בחמש אליפויות. "רק אתמול דיברנו שוב", סיפרה בקי האמון, המאמנת של לאס וגאס אייסז מליגת ה-WNBA. "הוא העיר לי על מהלך מסוים שביצענו". ב-2013 היא השתתפה באימוני סן אנטוניו ספרס מליגת ה-NBA כמשקיפה, לבקשת פופוביץ'. אחרי פרישתה באופן רשמי ממשחק פעיל, היא מונתה לעוזרת מאמן תחת פופוביץ'. בקיץ 2015 הפכה האמון לאישה הראשונה להוביל קבוצה בליגת הקיץ של ה-NBA, כשהובילה את קבוצת ליגת הקיץ של הספרס לזכייה באליפות ליגת הקיץ של לאס וגאס. ב-2016 השתתפה כעוזרת מאמן במשחק האולסטאר של ה-NBA, שוב – האישה הראשונה לעשות זאת. בדצמבר 2020 הייתה לאישה הראשונה שאימנה קבוצת NBA כשהחליפה את פופוביץ' במהלך משחק מול הלוס אנג'לס לייקרס, לאחר שזה הורחק לקראת סיום הרבע השני. "מה אני כבר יכולה להגיד עליו", היא שואלת.

תחליטי את.

"אוקיי. אתה ביקשת. אז בוא נהפוך את זה לאישי, גם בגלל שאין לי הרבה זמן: אני אוהבת אותו".