המדור השבועי 5 על 5 והפעם התכנסו אריק גנות, דני אייזיקוביץ', מידן בורוכוב, והאורחים אוריאל דסקל מ'וואלה' ועמית מאיר מ'פוד אראונד'
תגובות למשחק הראשון בסדרה?
אוריאל דסקל: הפייסרס ניצחו בכל קטגוריה חשובה. הם לקחו יותר ריבאונדים, מסרו יותר אסיסטים, קלעו יותר טוב מהשדה, קלעו יותר טוב מהשלוש אבל בגלל שאיבדו יותר מדי כדורים (24 מול 6 של OKC) המשחק היה נראה אבוד מבחינתם – עד שטייריס הליברטון עשה מה שהוא עושה. מבחינת אוקלהומה, ההפסד הזה הוא קודם כל שעון מעורר. אי אפשר לתלות הכל ב-30+ נק' של SGA ב-45%-50% מהשדה. הם חייבים גם עוד 10-15 נקודות במשחק מצ'ט הולמגרן (6 נק'), עוד 5-10 נק' מג'יילן וויליאמס (17 נק') ואי אפשר לסיים משחק ב-13 אסיסטים קבוצתיים בלבד. הת'אנדר לא היו צריכים בכלל להיות קרובים לניצחון ואני מתאר לעצמי שהם מבינים את זה.
אריק גנות: מה אפשר לומר חוץ מ-"וואו!" ? המשחק עצמו היה כל מה שאפשר לבקש ממשחק כדורסל – מאבק קשה, הגנות על, וקאמבק מטורף בדקות הסיום.
אינדיאנה הוכיחה שוב שאי אפשר להספיד אותה בשום שלב ובשום הפרש. היא אשכרה במאזן חיובי כשהיא במינוס 15 בפלייאוף הזה. האליברטון הוא ביי פאר שחקן הקלאץ' הכי חזק בפלייאוף הזה, ואני לא רוצה להיגרר להשוואות היסטוריות.
אוקייסי מוצאת את עצמה במקום המאוד לא נוח שבו היו קליבלנד וניו יורק מול הפייסרס העונה: קבוצה טובה יותר על הנייר, שנתנה משחק טוב (הגנתית, לפחות), ועדיין הפסידה בבית את המשחק הראשון. זו סיוטאציה קשה במיוחד לקבוצה צעירה.
מידן בורוכוב: אין מילים. הפייסרס מוכחים שוב ושוב בפלייאוף 25 שאי אפשר לקבור אותם. משחק שהיה ביד, בכיס, בכספת של אוקלהומה סיטי ואיכשהו הם איבדו את המפתחות ואת הראש.
שג״א סיפק משחק מצויין, ווילאמס סולדי, קארוסו נתן את הערך מהספסל ואז אינדיאנה התחילה לעשות את מה שהיא עושה הכי טוב בעולם, לצאת מהקבר ומהר. לא היה שחקן בפייסרס שהיה מעל כולם ומיסטר אוברייטד האליברטון עשה זאת שוב.
22 ריבאונדים לניסמית׳ והאליברטון זה מרשים ביותר. OKC ארוכה יותר ואין שום סיבה שתפסיד 56-39 בריבאונד! זה עלה לה במשחק.
ואני שובר את הראש איך אינדי ניצחה למרות 24 איבודים.
דני אייזיקוביץ': לא יאומן. באמת. אני מתקשה לזכור קבוצה שעשתה פלייאוף כל כך מדהים כמו זה של אינדיאנה. זה לא שאינדיאנה משחקת כדורסל מדהים, הת'אנדר שלטו במשחק לכל אורך 48 הדקות.
הפייסרס פשוט קלעו זריקות קשות, במאני של המאני טיים. וזה לא האליברטון (ששוב קלע את הזריקה האחרונה, נכון) זה ממש כל אחד מהשחקנים שהיה שם ברגע האמת.
לא האמנתי להם בסיבובים הקודמים ואני עדיין לא מאמין. הסטטיסטיקה צריכה להתיישר, וכרגע היא לא מתיישרת. אני רק אזכיר שהם קלעו בעונה הסדירה 35% מהשלוש ובפלייאוף הם עם 40%, זה אמור להיות הפוך מעל כולם נמבהארד עלה מ-29% בעונה הסדירה ל-47%. וואו.
עמית מאיר: קבוצה עם יותר נשמות מ-100 חתולים. אם בסוף הם יקחו אליפות, יהיה אפשר לקרוא להם קבוצת הגורל.
בצד המקצועי, אינדיאנה הצליחו קצת להוציא את אוקלהומה מהשיטה שלהם. נכון ששג"א קלע 38 נקודות והיה מאד דומיננטי אבל הוא היה כמעט לבדו במערכה.
במחצית הראשונה, אוקלהומה סיטי הראו לנו הגנה שלא ראינו מעולם. אינדיאנה נראו כאילו המעמד קצת גדול עליהם כשהם מאבדים 19 כדורים במחצית.
במחצית השנייה ההתקפה של אינדיאנה נראתה טוב יותר וגם חלוקת הנקודות בין השחקנים בהתאם. בכל משחק יש שחקן מהספסל של אינדיאנה שמתעלה והפעם הניצוץ הגיע בזכות הצגת שלשות של אובי טופין.
מה יהיו המפתחות של הקבוצות לניצחון?
עמית מאיר: הדבר הכי בולט שהיה חסר לאוקלהומה סיטי זה משחק קבוצתי. אינדיאנה שמרו מעולה כל המשחק והוציאו את אוקלהומה סיטי מהאיזון הקבוצתי שהביא את הת'אנדר לאחד המאזנים הטובים בהיסטוריה. זה התבטא בעיקר באסיסטים. אוקלהומה סיטי מוסרים בפלייאוף 24.6 אסיסטים למשחק. במשחק 1, אוקלהומה סיטי סיימו בסך הכל עם 13 אסיסטים. אוקסיטי חייבים שעוד שחקנים יתעלו. מעבר למטווח שלשות של דורט ברבע השלישי, שגא בעצם שיחק לבד.
באמת שצריך לעשות סרט על הרוח של אינדיאנה. כל המחצית הראשונה, היתה הרגשה שהמשחק יותר קרוב ל-35 הפרש לטובת אוקלהומה סיטי מאשר משחק צמוד. נראה שמה שאינדיאנה צריכים זה להישאר צמודים לקראת הדקות האחרונות והסיכוי שלהם לנצח עולה דרמטית.
אוריאל דסקל: המפתחות של הפייסרס: לא לאבד כדורים, לקלוע את הזריקות שלהם משלוש. המפתחות של אוקלוהמה סיטי, ובואו, להם יש את כל המפתחות – זה להמשיך לעשות מה שהם עושים ברמה הכי גבוהה כי אם זה קורה, לפייסרס אין סיכוי. הכל, אבל הכל הכל הכל הכל תלוי באוקלהומה סיטי ואיך היא מגיעה למשחקים. נקודות החולשה היחידה בקבוצה הכמעט מושלמת שסם פרסטי בנה הן ריבאונדים וזה שאין להם כמעט בכלל קלעי שלשות טבעיים. הפייסרס, לאורך הפלייאוף, קולעים נהדר מהשלוש אבל הם לא קבוצת ריבאונדים טובה במיוחד – אז מאוד יכול להיות שרוב המשחקים יוכרעו אך ורק על איבודים ואחוזים מהשלוש.
אריק גנות: בת'אנדר תהיה חשיבות מכרעת פשוט לכושר גופני וניהול דקות. אחרי מחצית ראשונה שבה ההגנה שלה כפתה איבודים בקצב שובר שיאים, הם לא יכלו להגיע לאותה אינטנסיביות בשניה, ספגו 66 נקודות והפסידו. אתה לא יכול לשחרר את ההתקפה המטורפת של אינדיאנה אפילו לכמה דקות.
לא פחות – וויליאמס והולמגרן פשוט חייבים להיות טובים יותר. אפשר לדבר הרבה על התאמות, מצ'אפים, שיטות הגנה והתקפה – אבל בסוף צריך לקלוע את הזריקות. שניהם היו אפ אנד דאון כל הפלייאוף והת'אנדר יצטרכו אותם במיטבם.
אינדיאנה פשוט צריכה להיות עצמה. להימנע מאיבודים, להמשיך לרוץ. אם היא תוכל לשמור כמו במשחק 1 כל הסדרה זה יהיה מאוד משמעותי.
מידן בורוכוב: אינדיאנה – צריכה לשים 17 שלשות ומעלה בערב ב-38 אחוז ומעלה
שליטה בריבאונד – במשחק הראשון זה היה מעל הציפיות, למרות שהיא ״נמוכה״ יותר, אינדי צריכה להקפיד לא להיות בנחיתות מספרית בקטגוריה
איבודי כדור – למרות 24! בגיים 1, צריכה לשמור על 10-12 כאלו
OKC
צריכה לקבל 30 נקודות ומעלה מהספסל
25 נקודות מאיבודי כדור (עבד להם בגיים 1 ולמרות זאת הפסידה)
אוקלהומה סיטי לא קבוצת שלשות גדולה, 12 שלשות לערב יעשו את ההבדל עבורה.
דני אייזיקוביץ': הת'אנדר שיחקו נהדר במשך 45 דקות. הבעיה שרעדו להם הידיים, הם לא יכולים להתבסס רק על שיי בהתקפה. מצד שני הם היו במרחק זריקה אחת מניצחון במשחק הראשון, הם צריכים להמשיך להפעיל את הלחץ כפי שעשו במשחק הראשון.
הפייסרס חייבים לשחק את הכדורסל שלהם מהדקה הראשונה, ולאבד את הכדור הרבה פחות. מעניין מאוד שהחזרה שלהם הייתה דווקא במהלכי יחיד (נמבהארד, האליברטון וטרנר) ופחות מהנעת הכדור הרגילה שלהם שהובילה להרבה איבודי כדור במשחק הראשון. המסקנה שלי שהם צריכים אולי לתת למישהו אחר להעלות את הכדור ולעבור את החצי ואז כן לנסות לחזור למשחק הרגיל שלהם כדי להוריד עומס מהאליברטון.
אילו שחקנים יהיו האקס פקטורים?
דני אייזיקוביץ': כבר הזכרתי את נמבהארד ואני חושב שגם טרנר. שניהם נתנו משחק ראשון מדהים ואם הם ממשיכים ככה אינדיאנה בהחלט יכולה להפתיע.
המעניין הוא שהת'אנדר כמעט ולא שיחקו עם צ'ט והארטנשטיין (24 ו-17 דקות בהתאמה) והפייסרס ניצחו 56-39 בריבאונד. אני דווקא פחות התחברתי להרכב הסמול בול, צ'ט והארנטשטיין אמורים להיות מסוגלים להתמודד יפה מאוד עם טרנר וסיאקם. אז מבחינתי הם עשויים להיות האקס פקטור.
אגב מעניין גם לציין את דורט שקלע 5-9 מהשלוש ואם הת'אנדר היו מנצחים, היינו מדברים עליו בתור האקס פקטור שעשה את ההבדל. אם הוא ממשיך לקלוע ככה, זה בהחלט יהווה בעיה רצינית לפייסרס.
עמית מאיר: תמיד מחפשים שחקנים שיתנו ערך מוסף לקבוצה. בעיקר בסדרה של הטוב מ-7 משחקים. ואני מודה שאני לא בטוח בכלל שזה המצב בסדרה הזאת.
צריך לזכור שלגמר הגיעו שתי הקבוצות הכי קבוצתיות המבוססת על שיטה קבוצתית שבה כל שחקן (מהראשון בהיררכיה ועד ה-12) חשוב. שתי הקבוצות יודעות שהרמה ההתקפית שלהן יורדות כשהמשחק מבוסס על פעולות יחיד.
כמו שציינתי, אוקלהומה מסרו רק 13 אסיסטים במשחק 1. הם יודעים שזה לא מספיק. הם חייבים לחפות את המשחק שלהם כי בסופו של דבר, הם יודעים שהם הקבוצה הטובה יותר.
אצל אינדיאנה, פשוט להמשיך את מה שהם עושים. ולאף אחד אין מושג מה זה באמת.
אוריאל דסקל: ב-OKC ג'יילן וויליאמס וצ'ט הולמגרן לא יכולים, פשוט לא יכולים להיות כל כך גרועים כמו המשחק הראשון. הם ביחד קלעו 8 מ-28 מהשדה (1 מ-5 מהשלוש). אם הם לא יקלעו, ביחד, 30-40 פלוס-מינוס נקודות ב-40%+ מהשדה, אוקלהומה סיטי לא תצליח לנצח בסדרה הזו את הקבוצה הלוחמת של הפייסרס. מיילס טרנר צריך להמשיך לקלוע 40% מהשלוש כמו במשחק הראשון ולתרום 3-4 בלוקים – ולא לאבד 5-6 כדורים במשחק. ארון נייסמית' צריך להמשיך לקלוע 40% מ-7-8 זריקות מהשלוש. ולא לאבד 5-6 כדורים במשחק. מן הסתם SGA והליברטון יהיו השחקנים המרכזיים בקבוצות שלהם אבל אם המשחק הזה מוכיח משהו, אז הוא מוכיח שלא משנה עד כמה גדול הכוכב שלך, הוא חייב ירחים מתפקדים ברמה גבוהה.
אריק גנות: באינדיאנה זה כל הספסל, אבל הרבה מאוד טופין ומאת'ורין. כשהם קולעים אין ממי לרמות גם בדקות של הספסל, ואינדיאנה רצה. השלשות של טופין היו גורם מפתח בניצחון.
בת'אנדר, מוזר ככל שזה יישמע, אבל אלה וויליאמס והולמגרן. הם אמורים להיות האופציות השניה והשלישית של הקבוצה, אבל שניהם פשוט לא טובים בפלייאוף בצד ההתקפי. כשהם עושים את שלהם הת'אנדר מנצחים די בקלות.
הגנתית אלה גם קארוסו ודורט, שאפשר להתייחס להגנה שלהם כבר כנתון. כשהם במיטבם הם פשוט מוחצים את הקבוצה שמולם, וראינו את זה גם מול הפייסרס הנהדרים במחצית הראשונה. ניהול הדקות שלהם ושימור הרצף בלחת על הפייסרס יהיה מפתח חשוב לניצחון.
מידן בורוכוב: עוד לפני המשחק הטוב מאוד של אובי טופין אני חושב שהוא שחקן מפתח של אינדיאנה. גם בהגנה וגם בהתקפה מול הגבוהים של OKC.
ניסמית׳ יכול להיות ערך מוסף משמעותי בעיקר בקליעה.
קארוסו מוביל את הספסל של הקבוצה, הוא גם המבוגר האחראי ומנוסה. הוא יכול לספק את הסחורה בהגנה ולאפס את היד עם 2-3 שלשות לערב.
לו דורט יכול לעשות את ההבדל דווקא בהתקפה, הנקודות שלו יכולות לעזור ל-OKC לסגור עניין ומהר.
הניקס מפטרים את ת'יבס. מה דעתכם ומי צריך למלא את מקומו?
מידן בורוכוב: דעתי לגביי הפיטורים של ת׳יבס ברורה, לא נשאר לניקס כלום בארסנל, הם עשו טריידים של אול אין בקיץ הקודם. כתבתי בשבוע שעבר שעמדת החולשה שלהם היא במאמן ונראה שגם בניקס הגיעו למסקנה הזו.
למרות הדעה הרווחת אני לא חושב שמייק מאלון מתאים לתפקיד. אני חושב שצריך מאמן צעיר, מישהו שיביא רוח חדשה ויצירתיות לקבוצה. לניקס יש חמישיה טובה מאוד וספסל לא מנוצל.
יש הרבה שמועות שרצות, אחת מהן היא ג׳ייסון קיד (מעניין) , לוק וולטון (מה??? ממש לא, מילא צעיר אחת הדרישות היא גם יכולת אימון) מייק בראון זאת אופציה סולדית.
הייתי הולך על מאמן אחר מטקסס, אודוקה.
דני אייזיקוביץ': לדעתי עשו נכון ויפה שנתנו לו לרוץ עם הקבוצה השנה. לת'יבס יש תקרה ברורה, הוא יודע להוציא הרבה מאוד מכישרון מוגבל, אבל מתקשה להיות יצירתי עם כשרון מורחב. הוא הרוויח את הזכות לניסיון שקיבל העונה והפיטורים בסוף לטעמי מוצדקים כי גם אם היעדים הושגו, נראה שיש לסגל הזה תקרה גבוהה יותר שהם ירצו לבחון.
באופן מפתיע, דנבר שחררו את מייק מאלון והוא יושב כמו כפפה. אצל מאלון מצאו פתרונות לאיטיות ההגנתית של יוקיץ' (הממם, טאונס) ובנוסף מאלון כנראה ידע לשפר את המסירה הרכה של טאונס.
מאלון ידע לנצל את הספסל שלו (כשהיה ספסל) והוא נראה כמו המאמן הנכון בזמן הנכון.
עמית מאיר: שבוע שעבר כתבתי שניו יורק חייבים לפטר את תום תיבודו. ואכן הם עשו זאת. אני באמת אוהב את הסגל הקיים בניו יורק ואני מאמין שעם המאמן הנכון, יש פוטנציאל אמיתי לאליפות שם. בקיץ הקרוב יש לניו יורק אופציות. יש כמה מאמנים בכירים שנמצאים על המדף. מייק מאלון הוא כמובן השם הבכיר זכר לאליפות ששלו עם דנבר. שם נוסף הוא טיילור ג'נקינס. המאמן שפוטר בהפתעה מממפיס ידוע כאחד שיודע להוציא מהקבוצה שלו יותר מסך החלקים.
יש עוד כמה שמות כגון מייק בודנהולצר, מייק בראון ופרנק ווגל אבל לא רואה שום סיבה שמאלון לא יהיה על הקווים במדיסון סקוור גארדן.
אוריאל דסקל: אני חושב שמייק מאלון הוא הבחירה הטבעית לקבוצה שרוצה אליפות כמו ניו יורק ניקס. זו קבוצה שצריכה ניסיון בזכייה בתואר ומאלון הוא מאמן עם כזה ניסיון. אולי הוא גם המאמן שיוציא משהו אחר מקרל אנתוני טאונס. הוא ניו יורקי אסלי, הוא ידע לבנות מערכת טובה סביב כישרון גדול אחד, הוא מתחבר טוב לשחקנים והוא אפילו היה עוזר מאמן של הניקס כאשר ריק ברונסון, אבא של ואחד מעוזרי המאמן "של המועדון" היה שחקן בקבוצה. בניקס שמנוהלת על ידי ליאון רוז, מנסים "להשאיר הכל במשפחה" ונראה לי שמאלון הוא לגמרי הדוד המגניב שעשה עבודה בקולורדו וחוזר למישפוחה בניו יורק.
אריק גנות: בדיוק לפני שבוע שאלנו ב-5 על 5 מה הניקס צריכים לעשות, וכל הכותבים היו תמימי דעים: לפטר את ת'יבס. ברגע הזה היה ברור שגורלו נחרץ.
ההחלטה מתבקשת. הניקס אמנם הגיעו להישגים יפים במשמרת של ת'יבודו, אבל הם עשו את זה עם רמת טאלנט שלא נופלת מאף קבוצה הליגה. לנוכח סגל כזה, המגבלות של ת'יבודו כמאמן בלטו לעין: הוא שחק את החמשייה הראשונה יותר מדי למרות ספסל סביר לחלוטין, וניהל רוטציה וצורת משחק צפויות ולא מאתגרות עבור שועלים כמו קרלייל.
מייקל מאלון הוזכר רבות כמחליף אפשרי שלו. גם פרנק ווגל ובודנהולצר, בעלי ניסיון האליפות, רלוונטיים.
בהסתכלות קדימה, האם אינדיאנה פייבוריטית לצאת מהמזרח גם בעונה הבאה?
אריק גנות: יהיו שינויים בסגלים, כנראה, וייתכן שהטופ במזרח עוד ישתנה, אבל איך שהדברים נראים כרגע אינדיאנה צריכה להיחשב כפייבוריטית כבדה.
קודם כל צריך לזכור שאינדיאנה נהדרת מאז ה-1.1. הקשיים לפני כן כנראה קשורים לפציעה של האליברטון. לעומתם – קליבלנד די הוכחה כנמר של נייר, וקשה לדמיין אותם עושים מהפכה והופכים לקונטנדרים אמיתיים. בוסטון כנראה נשברה עם הפציעה של טייטום ולא תהיה מאוד חזקה בעונה הבאה. הניקס יהיו אתגר, ויכול להיות שמאמן חדש ייקח אותם לגבהים חדשים, אבל הם עומדים מול קבוצה מצויינת – מאומנת לעילא, עמוקה, צעירה ורעבה.
אורלנדו תהיה טובה מתישהו, אבל לא בעונה הבאה. אינדיאנה רמה מעל כל השאר.
מידן בורוכוב: לאינדיאנה יש את כל הסיבות להמשיך להיות בראש המזרח גם בשנה הבאה. בוסטון חטפה מכה עם פצעיתו של טייטום, מילווקי תפורק קרוב לוואדי, קליבלנד תהיה מעולה בעונה הרגילה ותשלשל בפלייאוף, הניקס? המון סימני שאלה מרחפים מעל, פילידלפיה כרגיל תפשל בענק. מה שקורה בשנים האחרונות זה מדהים, אין קבוצה שמציגה עליונות ועיקביות. הכדורסל של אינדי מדהים, הם פתחו את העונה בצורה חלשה אבל הם השתפרו מאוד בהמשך ובפלייאוף הם בכלל ביכולת מרשימה.
צריך להשאיר את טרנר, ההנהלה רוצה את זה.
אסור שאינדי תמתין 25 שנה עד הגמר הבא שלה
דני אייזיקוביץ': אכלתי את הכובע בכל סיבוב השנה, העונה הסדירה נראתה מאוד מנומנמת, ונהוג לומר שאליפות לוקחים קודם כל בהגנה. העניין הוא שאינדיאנה פירקו כל קבוצה בכזו אלגנטיות שאיך אני יכול לומר שהם לא פייבוריטים?
אז לא למדתי לקח, ואני עדיין מאמין שטבעה של סטטיסטיקה להתיישר. הפייסרס נמצאים כרגע בכושר יוצא דופן, משהו שאני מתקשה לזכור בהיסטוריה של המשחק. הם קולעים באופן יוצא דופן היסטורי, בטח בהשוואה לעונה הסדירה שלהם. האם הם פתאום קבוצה של 65 ניצחונות בעונה?
זה לא נראה ככה. אני כן חושב שאם הקאבס יהיו בריאים יותר ומאמן מוצלח יותר לניקס, יש להם סיכוי טוב מאוד לקחת את אינדיאנה.
עמית מאיר: כמובן שאינדיאנה הם הסיפור הכי גדול של הפלייאוף. מסע באמת מופלא. אני מאמין שכל סופרלטיב אפשרי נזרק באוויר.
מודה שלא חשבתי שאינדיאנה הם על אמת מה שנקרא. ובזכות כדורסל יפייפה ורוח לחימה לא אמיתי, הם הפכו אותי למאמין. באמת צריך להגיד תודה לאינדיאנה על הריצה הזאת.
להגיד שזה יקרה שוב שנה הבאה, אי אפשר לדעת. אני מאמין שעם המאמן הנכון, ניו יורק יהיה קבוצה עוד יותר טובה. קליבלנד תבוא עם צורך להוכיח שאכן פציעות הפילו אותם ולא כי הם לא הדבר האמיתי. ואם איכשהו השחקנים ישארו בריאים, פילדלפיה אמורים לעשות הרבה רעש עונה הבאה.
המזרח עונה הבאה יהיה מעניין.
אוריאל דסקל: בהסתכלות קדימה קשה לא לראות את הליגה עצמה דוחפת לשינויים גדולים בסגלי הקבוצות, ולכן אני פשוט לא יכול להגיד או לכתוב שאינדיאנה תשאר פייבוריטית לצאת מהמזרח. אני מאמין שקבוצות במערב כגון פיניקס, סקרמנטו, ממפיס, דאלאס ואולי יוסטון יעשו שינויים משמעותיים שישפיעו על איך שהסגלים במזרח יראו. גם אם אינדיאנה תצליח להשאיר את הסגל כפי שהוא, ספק אם – על הנייר – הוא יהיה הסגל הכי טוב במזרח. מאמין שיהיו שינויים גדולים או משמעותיים בבוסטון, ניו יורק, מילווקי, פילדלפיה, דטרויט – אז הפייבוריטית בתחילת העונה – על הנייר לפחות – לא תהיה אינדיאנה (שלא היתה פייבוריטית לצאת מהמזרח עד המשחק הרביעי בגמר המערב).
