משחק של שתי קבוצות שעדיין סף פלייאוף, אבל כרגע לא נראות כך. עם מעט כשרון התקפי נוכחי בסגל. וויד בסבב הביקורים האחרונים שלו לקראת הפרישה מסמן וי יפה על ניו אורלינס חסרת החשק. נקודות, הגנה,מנהיגות על הפרקט, את זה אף אחד לא ייקח לדווין וייד לעולם. גם ליד לברון הוא עשה את זה. מה שהוא כבר שכח יש שחקנים שלעולם לא ילמדו. 3 טבעות על היד ועדיין נראה עם יותר מוטיבציה מרוב הקבוצה שלו ובטח יותר מוטיבציה מכל בניו אורלינס ביחד, כולל האוהדים.

המשחק עצמו היה בשליטה של מיאמי מהרגע הראשון, וגם כאשר ניו אורלינס ניסו משהו, וייד (19 נק'  6 רב'), וייטסיד (17 נק' 12 רב') וריצ'רדסון  (22 נק') השאירו את המשחק בצד של מיאמי. במהלך המחצית הראשונה כבר הגיע יתרון מיאמי ל 17 נק' אבל התעוררות זמנית של רנדל ודיוויס צמצמה את הפער עד 3. ואז הגיע אחד וייד וקבר זריקת שלוש בלתי אפשרית עם הלוח. בפתיחת המחצית השנייה מישהו בניו אורלינס דיבר על קשיחות? אז שתי שלשות רצופות של טיילר ג'ונסון ושתי עצירות בהגנה והיתרון חזר לנוע סביב הדו ספרתי, ומכאן זה היה נדנדה של 6-14 יצרון כל הזמן.

בצד של ניו אורלינס אין כאמור הרבה מלבד אנטוני דיוויס (27 נק' 12 רב')  ג'רו הולידיי במשחק בינוני (22 נק') וג'וליוס רנדל (17 נק' ו 11 רב') המשתדל, בעיקר לקראת חוזה בשנה הבאה.  אבל במבט מהצד זה נראה כמו קבוצת תחתית לכל דבר, בטח ברמת המוטיבציה שהשחקנים מפגינים ובראשם דיוויס. נראה כאילו הוא מחפש רק שהשנה הזאת תעבור כבר לקראת המעבר לקבוצה אחרת.

102-96 למיאמי קצת מחמיא לניו אורלינס.