בזמן שפלייאוף 14.5.22
מילווקי באקס 95 – בוסטון סלטיקס 108 (3-3 בסדרה)
דרור האס
יאניס אדטוקומבו וג'ייסון טייטום נתנו הלילה תצוגה לדורות בנצחון של בוסטון במשחק 6, כשכל אחד מהכוכבים קלע מעל 40 נקודות כשבוסטון כפתה משחק 7מול מילווקי.
טייטום היה מצויין בלילה בו היו צריכים אותו וסיפק את התצוגה הטובה בסדרה וקלע 46 נקודות יחד עם 9 ריבאונדים ו-4 אסיסטים. יאניס היה שוב דומיננטי מאוד עם 44 נקודות יחד עם 20 ריבאונדים ו-6 אסיסטים. 2 הקבוצות ממשיכות לנצח בתורנויות כשאף קבוצה לא מנצחת 2 ברצף, ועד כה רק 2 נצחונות ביתיים מול 4 נצחונות חוץ בסדרה. מה זה אומר על משחק 7?
Celtics open -5 in Game 7.
— Hardwood Paroxysm (@HPbasketball) May 14, 2022
טייטום: ג'ייסון טייטום לא תמיד נראה במיטבו בסדרה הזו, אך שחקנים טובים לא נותנים למשחקים רעים להפריע להם. טייטום הראה זאת העונה, ובמיוחד הלילה במשחק 6 שהוא שחקן גדול. כשהעונה של הסלטיקס על הקו, הוא התייצב למשימהונתן את אחת מהתצוגות הטובות של הקריירה.
הוא התחיל בשאגה עם שתי שלשות בפתיחה, אך השפעתו העיקרית הייתה ברבע האחרון. הסלטיקס כבר ראו את יתרון 18 הנקודות שלהם צונח ומתכווץ ל-4 בלבד, ופלאשבקים למשחק 5 החלו להופיע (לפחות אצל חלק מהאוהדים) טיטום דאג להשאיר אותם כזכרונות רחוקים ולמנוע קריסה.
מה שיפה זה שהפעם טייטום לא הכריח זריקות, דאג להגיע למצבים ולא התפשר. בפרק זמן של 3 דקות הוא קלע 11 מהנקודות של בוסטון כולל 10 רצוף ודאג לתת לבוסטון מספיק מרווח נשימה, והבאקס לא הצליחו להתקרב יותר.
"הוא בפירוש קלע כמה סלים חשובים במשחק הזה" אמר עליו אימה יודוקה מאמן בוסטון, "עשה זאת ועשה זאת במשחק טוב. לילה אדיר עבורו. בהחלט נזקקנו לזה."
טייטום קלע 16 נקודות ברבע האחרון, וסיים עם 46 סה"כ, יחד עם 9 ריבאונדים ו-4 אסיסטים 17-32 מהשדה.
"זה למה הוא מקבל את המשכורת הגדולה" אמר עליו מרכוס סמארט. "הוא נכנס לוד אחר שם. ראיתי את זה בעיניים שלו. הוא היה אגרסיבי, אמר לי 'תביא לי את הכדור', נתתי לו את הכדור. הוא ביקש את הכדור ונתנו לו."
מי שעדיין לא ראה, יום ראשון ב-22:30 הזדמנות אחרונה.
אה, והדבר האחרון שאתם רוצים ביום שישי ה-13 זה לפגוש מישהו ממסצ'וסטס בשם ג'ייסון שחשבתם שהוא כבר מת https://t.co/qUOVhOoJfv pic.twitter.com/S9HPP7Uk5q— Eran Soroka (@sorokman) May 14, 2022
https://www.youtube.com/watch?v=oG603GO8xO4
אל יווני: מילווקי היו כבר "טופ הבי" עוד לפני הפציעה של קריס מידלטון, ואיתה הבעיה החמירה. היעדרותו של מידלטון רק הכריחה את יאניס לסחוב את הבאקס לבדו. היו משחקים בסדרה בהם הוא יכל לעשות זאת, ובצורה מרשימה. אך אפילו השחקנים הטובים ביותר, לא יכולים לעשות זאת לבד, כפי שנוכחנו במשחק 6.
יאניס היה אדיר, קלע 17 נקודות ברבע הראשון על מנת לשמור את הבאקס במשחק למרות הפתיחה החזקה של בוסטון, והמשיך לתקוף כל המשחק.
"יאניס היה פשוט מדהים, וחסר מעצורים" אמר עליו ג'יילן בראון. "הוא פשוט ממשיך לרוץ, ממשיך לתקוף. הכושר שלו מדהים וזה נראה כאילו הוא אינו מתעייף. הוא פשוט ממשיך."
הגריק פריק סיים עם 44 נקודות, 20 ריבאונדים ו-6 אסיסטים, קלע 14-15 מהעונשין והפך לשחקן הראשון מאז שאקיל ב-2001 עם משחק של 40-20 בפלייאוף. יאניס סיים עם 45.2 אחוז יוסג', והיה אחראי ל-52 מתוך 95 הנקודות של מילווקי.
זה היה מאמץ הירואי וזה לא הספיק. ג'רו הולידיי ופט קונאטון היו השחקנים היחידים האחרים שקלעו בספרות כפולות. הבאקס חסרים את מידלטון בסדרה, אך במשחק 6 זה בלט במיוחד.
חוסן מנטאלי: הסלטיקס התפרקו בסוף משחק 5, ולא מעט קבוצות אחרי הפסד כזה כשצריכות לשחק במשחק חוץ היו מגיעות מובסות מנטאלית, וממשיכות את ההתפרקות.
"בגלל הצורה בה הפסדנו את המשחק ההוא, זה כאב לכולם במיוחד. צפינו בוידאו, למדנו מהטעויות והיינו מוכנים. לא היינו מובסים. האמנו אחד בשני." אמר טייטום.
העבודה רחוקה מלהיות שלמה, ולנצח את השחקן הטוב בעולם משחק שני ברצף לא יהיה קל. עד כה הסלטיקס לא עשו זאת בסדרה, ויהיה מאוד קשה לעשות זאת הפעם, כשהאלופה עם גבה לקיר. ועדיין, תצוגת אופי כזאת כמו במשחק 6 יכולה להיות סיבה לגאווה.
גולדן סטייט ווריירס 110 – ממפיס גריזליס 96 (הווריירס מנצחים את הסדרה ועולים לגמר איזורי)
רותם גלנטי
יפה זה לא היה, אבל בסופו של משחק הלוחמים המנוסים מצליחים לנצח את ממפיס במשחק מס׳ 6. כמה נתונים שצועקים לשמיים מהמשחק (שגם היו משמעותיים מאוד בסדרה ויהיו משמעותיים לסדרה הבאה, לא משנה נגד מי תהיה) ונעבור לסיכום הסדרה:
1. Game 6 Thompson – קליי עם 8 שלשות ו-30 נק׳ במשחק, כמה שגולדן סטייט הייתה צריכה אותו במשחק שבחלקים גדולים ממנו, שום דבר לא נכנס חוץ מהזריקות שלו
2. 17-6 באיבודים לטובתה של ממפיס, אחת הסיבות העיקריות לזה שהמשחק היה היה צמוד כל כך עד לאמצע הרבע האחרון
3. קוון לוני עם 22 ריב, 11 מתוכם בהתקפה, עוזר לגולדן סטייט לנצח את ממפיס 70-44!!! בריבאונד, ו 25-10 בריבאונד התקפה, זה הנתון בעיני שמסכם את הסדרה.
אז מה היה לנו בסדרה הזו?
משחק 1 – צמוד, דריימונד מורחק לפני המחצית, מגיע עד לזריקה האחרונה, ג׳ה בתרגיל נפלא מהחוץ מגיע לזריקה קשה שלא נכנסת, 1-0 גולדן.
משחק 2 – הפעם ברוקס מורחק אחרי 3 דק משחק (broke the code). שוב צמוד, אבל הפעם, ג׳ה מתעלה ועם 15 הנקודות האחרונות של ממפיס לוקח עליו את המשחק ובמו ידיו מנצח אותו, 1-1.
משחק 3 – התפוצצות של גולדן סטייט, כולם קולעים מכל מקום, ההגנה מתקתקת, זה נגמר ב-30 הפרש. 2-1 גולדן. ג׳ה נפצע במהלך הרבע האחרון ומשם לא חוזר לסדרה (broke the code 2).
משחק 4 – שוב צמוד, ללא ג׳ה ממפיס חוזרת להגנה החזקה ולמשחק העומד ומקשה על גולדן להכנס לקצב. ממפיס עוד מובילה עד ל-45 השניות האחרונות שם הוטרנים של הווריורס משתלטים על המשחק 3-1.
משחק 5 – התפוצצות של ממפיס, כל מה שעבד לגולדן במשחק 3 עובד לממפיס במשחק 5, ניצחון ראשון בריבאונד בסדרה באחת התבוסות הקשות שהווריורס ספגו בעידן סטיב קר, 3-2.
משחק 6 – חוזרים לסן פרנסיסקו שם גולדן סטייט מצליחה לסגור סיפור עם משחק ענק של תומפסון ולוני, 4-2.
הקרב על הריבאונד
ממפיס הייתה קבוצת הריבאונד (סה״כ והתקפה) הטובה ביותר בעונה הסדירה, ב-2.5 ריב׳ למשחק, שווה להפרש בין המקום ה-2 למקום ה-16! עד כדי כך היא קבוצת ריבאונד מובהקת. גולדן סטייט לעומתה דורגה במקום ה-7, עם כמעט 4 ריב פחות למשחק. במהלך הסדרה גולדן סטייט ניצחה את ממפיס בריבאונד ב-5 מתוך 6 משחקים, כשההפרש הגדול שבהם הוא כמובן במשחק מס׳ 6. במשחק היחיד בו ממפיס ניצחה בריבאונד (משחק 5), היא פירקה את גולדן סטייט במה שיזכר כאחת ההשפלות ביותר של השושלת הזו. אפשר להתווכח אולי על הפציעות, אבל בעיני, הריבאונד הוא מה שהכריע לחלוטין את הסדרה הזו.
פציעות והעדרויות
חבל שזה נכנס לסיכום הסדרה אבל אין מה לעשות – פייטון שלא שיחק מאז שנפצע בתחילת משחק 2, מוראנט מסוף משחק שלוש, פורטר מאמצע משחק 5, אדאמס במשחקים 2-4, איגואדלה שלא שיחק כל הסדרה ואפילו סטיב קר שלא היה שם במשחקים 4-6. כולם השפיעו על התוצאה של הסדרה הזו, וחבל. הייתה פה סדרה מהנה ומרגשת, אבל זה היה יכול היה להיות כל כך הרבה יותר כיף איתם.
איבודים
גולדן סטייט ידועה כקבוצה שחיה על כדורסל חכם, המון נעת כדור, קצב, מסירות בין כל ההגנה. כשזה עובד, זה הכדורסל הכי יפה וחכם שיש. כשזה לא עובד, כמו במשחק 5 ובשלושה מתוך ארבעת הרבעים של משחק 6 – זה הכדורסל הכי טיפשי ולא אחראי שיש, וזה פשוט נורא לראות. גולדן סטייט ממוקמת המקום ה-4 לאיבודים למשחק, היא הקבוצה היחידה בין שמונה המובילות בקטגוריה שעוד בפלייאוף, והיחידה בין 5 הראשונות שבכלל עברה את הסיבוב הראשון. אם גולדן סטייט רוצה איזשהו סיכוי לאיים על הקבוצה נגדה היא תשחק בסיבוב הבא, היא חייבת לשמור טוב יותר על הכדור, ולא לשחק לידי הקבוצה היריבה. משחק 6 היה דוגמא מדהימה לשני הכיוונים, כשבאמצע הרבע השלישי גולדן סטייט מאבדת כדור אחרי כדור והשדרים מתחילים בסיקוונס של onother one, and another one, ובסוף הרבע הרביעי גולדן סטייט פתאום מצאה את עצמה, הלכה פנימה, מסרה כדורים נכונים לאנשים בעמדות הנכונות וראו זה פלא, 15 הפרש.
המלחמה על הצבע
ביחד עם הריבאונדים, זה אחד הקרבות המעניינים של הסדרה. בשלושת המשחקים הראשונים גולדן סטייט ניצחה בנקודות בצבע, במשחקים 4 ו-5 זו הייתה ממפיס, ובמשחק מס׳ 6 הווריורס ניצחו בשתי נקודות בלבד, אבל זה הרגיש לגמרי כמו ניצחון של ממפיס. בשני המשחקים האחרונים של הסדרה ממפיס נעלה את הצבע, המון בזכות אדאמס שחזר וכמובן ג׳קסון, שהוא אחד החוסמים הטובים בליגה. זה הקשה מאוד על הווריורס להכנס לקצב, הוציא אותם מתכנית המשחק שלהם וגרם להם לבחירת זריקות רעה מאוד. בשלושת הרבעים הראשונים של משחק 6 ממש אפשר היה לראות את הגארדים של גולדן סטייט נכנסים לצבע ומבינים שנקודות כבר לא יצאו להם מזה, מחפשים נתיבי מסירה ומוצאים ידיים ארוכות לעוד איבוד לסטטיסטיקה. גולדן סטייט ידועה בקליעה שלה, אבל ההתקפה שלה מונעת המון מהחדירות של קרי ופול לצבע, ומההתכווצות של ההגנה שמאפשרת זריקות פנויות. כשהם לא באמת מאיימים על הצבע, זה מוציא המון מהערס של ההתקפה של גולדן סטייט.
קליי
בהסתכלות קדימה, המשחקים בהם קליי היה טוב, היו המשחקים בהם גולדן סטייט ניצחה ניצחון חד משמעי וברור. הווריורס צריכים את קליי טוב, ובשביל לקבל קליי טוב צריך לעבוד בשבילו קצת בתחילת המשחק ולתת לו לעשות את מה שהוא יודע משם והלאה. קליי הוא מהקלעים הגדולים שידע המשחק, וגם בימים שלא הולך לו הוא יכול להתחמם מתישהו ולהכנס לקצב, אבל לרוב הוא לא זה שיוצר לעצמו את המצבים (למרות שגם את זה הוא יודע לעשות כשהוא חם). אבל אם אני סטיב קר, במקום התרגילים הקלאסיים לצבע בתחילת המשחק, אני דואג ליצור לקליי מצבי קליעה פנויים עד כמה שאני יכול כדי להכניס אותו מוקדם למשחק.
העתיד של ממפיס
ממפיס יכולה לצאת מהסדרה הזו בראש מורם! בסדרה קשה, מול קבוצה מנוסה ומלאת כוכבים, ממפיס נלחמה בכל משחק, עשתה התאמות והצליחה להקשות על גולדן סטייט, בטח כשחושבים על זה שהיא לא שיחקה עם הכוכב שלה במשך יותר מחצי סדרה. התפקיד של הפרונט אופיס של ממפיס בקיץ יהיה לשמר עד כמה שאפשר את הקיים, בהנחה שהחבר׳ה התבגרו ויתבגרו ויגיעו רחוק יותר בעונה הבאה. זה מרגיש שיש להם את כל החלקים, ורק הניסיון חסר.
המשך הפלייאוף של גולדן סטייט – רוטרציות ומאצ׳אפים
המון שינויי רוטציה ראינו בגולדן סטייט במהלך הפלייאוף בכלל ובסדרה בפרט. התחלנו עם סטף על הספסל ובייליצה שראה לא מעט דקות בסדרה מול דנבר, עברנו לפתוח עם הספלש טריו, משם פול ירד לספסל ופייטון על במקומו עד שנפצע, משם קומינגה נכנס לחמישיה ויצא ממנה לטובתו של פורטר שנפצע גם הוא ובסוף חזרנו להרכב הטוב והישן עם לוני ב-5. בתוך כל זה איגואדלה שהייתה לו סדרה טובה מול דנבר נפצע במהלכה ולא ברור מתי יחזור. זה המוןןן שינויים לתקופה בשנה בה אתה רוצה לייצר יציבות עד כמה שניתן.
סטיב קר, לכשיחזור, יצטרך למצוא את ה7-8 שחקנים שהוא סומך עליהם (בתקווה שאף אחד לא יפצע) ולנסות לייצר יציבות. לוני שחזר בענק היום, יהיה קריטי להמשך הפלייאוף בין אם מול פיניקס/דאלאס בגמר המערב או מי שלא תבוא מהמזרח. גולדן סטייט קבוצה קטנה שאוהבת להיות קטנה, אבל יש מפלצות בפלייאוף הזה שידעו לנצל את זה, לכן הרווח מהמשחק היום הוא לא רק שלוני היה טוב אלא גם שהוא חזר להיות רלוונטי להמשך הפלייאוף.
קשה מאוד לצפות איך תראה גולדן סטייט בהמשך הפלייאוף, יש ימים בהם היא נראית כמו המועמדת המובילה לאליפות, ויש כאלה בהם אתה לא מבין איך היא הגיעה לכאן. בשביל להראות כמו הראשונה שבהן, היא תצטרך למצוא את הרוטציה הנכונה ולשחק כדורסל אחראי.
הטופ 5 היומי
קרא עוד
