האמת היא שקשה להסביר כמה קר פה בטורונטו. הטמפרטורה היא מינוס 20 מעלות אבל הרוח הצורבת גורמת לך לאבד תחושה בפרצוף. אין ספק שרוב האקשן יקרה מחר בערב בתחרות ההטבעות וביום ראשון בערב במשחק הראשי, אבל גם ליום שישי היה מה להציע.
לפני שעוברים לדבר על המשחק המדהים שהיה הלילה, משחק ללא הגנות, חשוב להבין שהעבודה הנהדרת שאדם סילבר עושה עם הליגה והעובדה שאנחנו כנראה צופים בקבוצה הכי טובה מאז מייקל ג'ורדן, הופכת את הנ.ב.א למוצר הספורט מספר אחת בארצות הברית. כראוי למוצר הספורט הטוב באמריקה, אולסטאר 2016 הוא אופרציה משוגעת, פסטיבל כדורסל ברמה הכי גבוהה שיש, כמו שרק הנ.ב.א יודע להוציא לפועל.
חלק ממה שהופך את הנ.ב.א למוצר כל כך טוב זה כמה שהוא נקי (לא כמו הפוטבול). רוב השחקנים כבר לא מסתבכים מחוץ למגרש ויש תוכניות מצוינות לשחקני הרוקי (כן כן, אני זוכר את זה בלייק גריפין וג'אליל אוקפור.. לא כולם מושלמים)
וגם ביום שישי, שבוע האולסטאר תמיד דואג לתדמית של הליגה ותמיד מספק טיפה מעבר לכדורסל. בשישי בבוקר כבר נחתו כל השחקנים וב-12 בצהריים כמעט כולם כבר קיבלו משימה ראשונה: לארוז אוכל למשפחות נזקקות באזור טורונטו. נסיעה קצרה של 15 דקות ממלון ה "וייסטרן" היכן שרוב השחקנים מתארחים, ומגיעים לEnercare Centre
רוב תשומת הלב של התקשורות המקומית מוסבת אוטומטית לדמאר דרוזן ולקייל לאורי.
אבל כל הכוכבים הגדולים באו גם הם לעזור.
התמונה של אדם סילבר ואייזיאה אוסטין מסמלת אולי בצורה הטובה ביותר את התדמית של הנ.ב.א בשנים האחרונות.
עכשיו בואו נחזור למה שקרה על הפרקט היום.
הדבר הבולט ביותר היה עד כמה מוכשר הדרפט של 2015. קשה לי לחשוב אפילו על בחירת לוטרי אחת גרועה.
אם לומר את האמת, המשחק היה ללא הגנה יותר מידי מה שגרם למעט עניין, אבל בהחלט היה ניתן ליהנות מכמה כישרונות מופלאים- וויגנס, פורזינגיס, מודיאיי, זאק לאבין וטאונס.
אנדרו וויגנס
אין ספק שוויגנס הגיע לאולסטאר במצב רוח טוב. בארבעה משחקים הוא והטימברוולבס לקחו 3 ניצחונות גדולים על הקליפרס, שיקאגו והרפטרס, והעובדה שהוא משחק מול הקהל הביתי בטוח לא מזיקה.
מהדקה הראשונה הקהל גרם לשחקן להרגיש בבית, והוא דאג להחזיר להם עם 29 נקודות ועם 13 מתוך 15 מהשדה וכמה דאנקים ישר לטופ 10.
מה שעדיין חסר לשחקן זה זריקה משלוש; הוא קולע ב-24 אחוז מזריקה לשלוש, וגם הלילה הוא היה 0-2.
לדעתי בחצי השנה השנייה של וויגנס נראה אותו מחזיר את מינסוטה לתמונת המקום השמיני במערב.
קריסטאפס פורזינגס
כנראה כבר דיברו מספיק השנה, והכול פה יישמע כמו ניגון חוזר.
מה שהיה הכי בולט זה באיזו קלות הוא עושה נקודות נגד שחקנים בגודל שלו, וקשה לדמיין כמה טוב הוא יהיה אם הוא יעלה 20 קילו. טיפה מפחיד לחשוב על זה…
עמנואל מודיאיי
השחקן שאולי הכי חיכיתי לראות מקרוב הוא מודיאיי. אין ספק שמאז שהוא חזר מהפציעה שלו בחודש ינואר הוא מתחיל לספק את מה שציפו ממנו. הוא שיפר את האופנסיב רייטינג שלו מ-99 (דצמבר) ל-108 ואת האופנסיב דפת' שלו מ-96.5 ל-107.5.
הבעיה הגדולה של מודיאיי הייתה הקליעה ובעיקר הקליעה מרחוק, הלילה הוא קלע ב50% 5-10, ומה שלא פחות חשוב, עושה רושם שנעשתה עבודה רצינית על כל אלמנט הקליעה שלו.
עדיין צריך עבודה על איבוד הכדור שלו, אבל זה בטוח יגיע עם הזמן, עושה רושם שגודל לנו עוד רכז מפחיד.
זאק לאבין
זאק כנראה מרגיש נהדר כשהוא שומע אולסטאר וויקאנד, ומגיע רעב לקחת גביעים.
גם הוא כמו וויגנס מגיע במצב רוח מצוין ויכולת טובה במשחקים האחרונים, והלילה הוא היה נראה פשוט מצוין.
עם 30 נקודות, 4 אסיסיטים ו-7 רבאונדים, קליעה לא רעה מבחוץ, הכישרון של זאק הוא אדיר, ואם יצליח לייצב את הקליעה שלו, לא יהיה לנו עוד ג'ארלד גריין בליגה ומיניסוטה תוכל להתפתח להיות קבוצה מאיימת מאוד
קארל-אנתוני טאונס
כן כן, הבחירה הראשונה בדרפט מגיע גם הוא במצב רוח מרומם, ועליו בכלל עוברת עונה מצוינת ויחסית יציבה. מה שהיה הכי בולט במשחק של היום, משחק מהיר עם הרבה התקפות מתפרצות, הוא היכולת של טאונס להוביל מתפרצות. לא זכור לי הרבה שנים סנטר מכדרר ככה במגרש פתוח, ובכדורסל המהיר של היום הוא פשוט נראה מושלם לשיטת המשחק הזאת.
