מבירא עמיקתא לאיגרא רמא, זה המשפט שיתאר בצורה הכי טובה את מה שעבר על נבחרת ישראל בכדורסל בשבועיים האחרונים. רק לפני שבועיים נבחרת ישראל בכדורסל סיימה את אחת מתקופות ההכנה החלשות שהיו לה אי פעם עם מאזן של 7 הפסדים וניצחון בודד. האווירה הכללית לקראת טורניר היורובאסקט הייתה רעה מאוד והתחושה הייתה שאנחנו הולכים להתמודד על המקומות האחרונים בטורניר. 5 משחקים מאוחר יותר, הנבחרת נמצאת אחרי 3 ניצחונות, הפסד בשניות האחרונות לבוסניה והפסד במשחק שוויתרו עליו מראש כדי לנוח ולחכות ליריבה בסיבוב הבא. ההתלהבות מהנבחרת בשיאה, והמבקרים מתחבאים, אבל עדיין מחכים בפינה.
הקמפיין הזה הוא הצלחה, למרות שהפסד במשחק הבא נגד איטליה ישאיר אותנו באותו מקום שבו אנחנו נמצאים ב20 השנים האחרונות, מקומות 9-16. ההצלחה היא בכך שהנבחרת הצליחה לעורר ציפיות בקרב אוהדי הכדורסל, היא משחקת כדורסל משובח, ומנצחת יריבות עדיפות בגובה. הנבחרת הזו מזכירה לנו את אותן נבחרות לוחמות שהיו כאן לאורך הדורות. היא התעלתה על הציפיות ממנה, ושימחה את אוהדיה. מכאן, כל נצחון נוסף הוא בונוס.
לקראת המשחק שיערך מחר ב 1930, זמן ארוחת החג שלנו, החלטנו בכדור הכתום לתת סקירה מעמיקה על המץ'-אפים, המפתחות והדברים שיעשו את ההבדל עבור הנבחרת שלנו.
הדרך של ישראל לשמינית הגמר:
ישראל פתחה את האליפות בהתמודדות נגד רוסיה. הרוסים חסרים המון שחקנים, אבל עדיין היו טובים יותר וסיימו את המחצית בהפרש דו ספרתי. ברבע השלישי הנבחרת הראתה את הלחימה שאיפיינה אותה בהמשך הטורניר וחזרה עד שיוויון. המומנטום היה לצידה והיא המשיכה ועלתה ליתרון 10. כאן הרוסים התעוררו וצימקו לנקודה, אבל הנבחרת הראתה שהיא עשויה מחומר אחר והצליחה לשמור על הנצחון.
המשחק השני נגד פינלנד היה אחר. הנבחרת הגיעה עם כל המומנטום וכבר בחצי הובילה ב15. פינלנד צימקה ל8 אחרי 3 רבעים, אבל כמו שאמרנו, הפעם יש מנטליות אחרת, וברבע הרביעי אליהו וכספי סגרו עניין. העליה נראתה בטווח השגה. כאן הגיעה האכזבה נגד בוסניה. גם כאן הנבחרת פתחה מצויין אבל מחצית שניה רעה והחלטות רעות בסיום (בכל זאת משחק 3 בשלושה ימים) גרמו להפסד בהארכה. הפסימסטים כבר חגגו.
יום המנוחה אחרי ההפסד לבוסניה עזר ונגד פולין שוב ראינו נבחרת לוחמת. לפולנים היה יתרון גובה וכח עצום בצבע, אבל ישראל לא ברחה מהמאבקים. אם אי אפשר לקחת להם ריבאונד, נגרום להם לאבד. פולין מאבדת 23 כדורים במשחק, וישראל מנצלת את זה במשחק מסוגר ואחראי. דקות הסיום מאיימות לשחזר את המשחק הקודם, אלא שגיבורינו מראים שיש למידה ממשחק למשחק, והפעם גל מקל לוקח אחריות וקולע 6 מ6 מהקו בשביל לנצח את המשחק. ישראל לא רק עולה לשמינית הגמר, אלא מבטיחה את המקום השני בבית.
המשחק האחרון נגד צרפת משמש בעיקר למנוחה. אליהו עם הקרסול, ועמרי עם ברך נפוחה ושניהם מקבלים מנוחה. אדלשטיין מנצל את המשחק בשביל לתת לילדים דקות ונסיון חשוב. דאוסן, רותברט ואחרים משחקים נגד האלופה הנוכחית, ויורדים מובסים אבל עם התנסות חשובה לעתיד של הנבחרת. ועכשיו לשמינית.
הדרך של איטליה לשמינית:
האיטלקים שובצו ל"בית המוות" של הטורניר. ביחד איתם שיחקו שתי טוענות לכתר (סרביה וספרד) ועוד שתי קבוצות לגיטימיות למקום ב-7 הגדולות שיכול להוביל לאולימפיאדה (גרמניה וטורקיה. 2 הראשונות עולות אוטומטית לריו, 5 האחרות מגיעות לטורניר הקדם אולימפי ב2016). במשחק הראשון האיטלקים הפסידו הפסד כואב ב 2 נק' לטורקיה. המשחק הסתיים בצורה יחסית דומה למשחקי הנבחרת שלנו עם קומדיה של טעויות בסיום, החטאות עונשין לא אופייניות (דנילו גאלינרי וארדן) ובסוף 2 נק' יתרון לטורקים.
במשחק השני איטליה פגשה את איסלנד וניצחה אותה בקלות יחסית בדרך למפגש השלישי בטורניר מול הספרדים. הספרדים שהפסידו לסרביה בפתיחת הטורניר היו אמורים לטרוף את המגרש, אבל בפועל האיטלקים נתנו את המשחק הטוב ביותר שלהם בטורניר עם 11 שלשות ב 46%, זריקות מטורפות של בלינלי (7-9 מהשלוש) וניצחון מדהים של 105-98 על הספרדים.
האיטלקים המשיכו את המומנטום הנפלא שלהם מול הגרמנים עם ניצחון 89-82, אבל בדומה לישראל הם הובסו במשחק האחרון של הסיבוב מול הסרבים. הדמיון לישראל היה בהחלטה של המאמן האיטלקי שהוא לא נלחם על המשחק הזה כשהוא נותן לבלינלי לנוח, וגאלינרי שיחק רק 23 דקות.
מץ'-אפים עיקריים וסגלים:
הכוכב הראשי של איטליה הוא דנילו גאלינרי שמשחק בתור הסמול פורוורד הפותח של דנבר נאגטס. גאלינרי נתן עד עכשיו לא מעט משחקים אדירים בטורניר עם 33 נק' נגד טורקיה, 29 נגד ספרד ו 25 נגד גרמניה. גאלינרי מוביל את הקלעים של איטליה עם 21 נק' למשחק, 7.4 ריב', 76% בלתי נתפסים ל 2 נק' ו 43.8% מהשלוש. בנבחרת איטליה גאלינרי ישחק רוב הזמן בעמדה מספר 4 וצפוי לפגוש את ליאור אליהו שיאלץ לצאת אליו לשלשות.
בצד שני גם לישראל יש שחקן דומיננטי מאוד – עומרי כספי. כספי נותן עד עכשיו טורניר מצויין עם 18.5 נק' למשחק, 7.5 ריב' ו 3.5 אס'. האחוזים שלו קצת פחות טובים מאלו של גאלינרי (50% ל 2 נק', 50% ל 3 נק'), אבל אין ספק שהוא עומד בכבוד בהשוואה הזו. עומרי כספי כנראה יתמודד מול ג'נטילה שמשחק באיטליה בדר"כ בתור הסמול פורוורד בזמן שגאלינרי מוסט לעמדת הפאוור פורוורד.
לשתי הנבחרות יש עוד שני שחקני מפתח עיקריים שנמצאים בעמדות הגארד (בלינלי מול מקל) ובעמדות הפנים (אליהו מול בארניאני). למרות תחושת הדמיון הגדולה בין הקבוצות, חשוב לציין שכאן זה נגמר. מקל ואליהו הם שחקנים שמעדיפים לשחק קרוב לטבעת, בזמן שבארניאני ובלינלי יעדיפו לזרוק את כל הזריקות שלהם מבחוץ. בלינלי הוא קלע חסר מצפון (ועוד נגיע אליו) ומקל הוא רכז ומנהל משחק לא רע בכלל, אבל קליעה נחשבת לאחת מנקודות התורפה שלו.
ההבדלים הכי גדולים בין הסגלים מתחילים ברגע שאנחנו מסתכלים מעבר לשלושת השחקנים המובילים. בישראל השחקנים הבאים בהיררכייה מגיעים בעיקר מליגת העל (לימונד, אוחיון, פישר) בזמן שהצוות המסייע של האיטלקים מבוסס על שחקני NBA או שחקני יורוליג. לואיג'י דאטום (שנפצע וסיים את הטורניר) שחתם בקיץ בפנרבחצ'ה הספיק לעשות סיבוב של 2 עונות ב NBA בדטרויט ובוסטון (כשחקן קצה רוטציה). אלסנדרו ג'נטילה נבחר על ידי מינסוטה בדראפט, אבל בחר להישאר במילאנו והפך להיות אחד הכוכבים הבולטים שלה כאשר בעונה הקודמת הוא קלע 14.3 נק' למשחק ביורוליג. כמובן שיש להם בנוסף את דניאל האקט ופייטרו אראדורי שנחשבים לשחקני חמישייה לגיטימיים ביורוליג.
מפתחות עיקריים:
שלשות
האיטלקים מתבססים על משחק התקפה מהיר, המון שלשות (קולעים 8.4 שלשות למשחק ב 37%) וסקור גבוה (מקום שני בטורניר עם 86.8 נק' למשחק). ישראל מהצד השני זורקת וקולעת מעט מאוד שלשות (4.4 שלשות למשחק ב 44%), משחקת התקפות הרבה ארוכות ומנסה לפתור את בעיית הריבאונד שלה על ידי אטימת הצבע ומתן רשיון חופשי ליריבות לזרוק לשלוש. שימו לב לטבלת השלשות הבאה:
| ישראל | איטליה | ||
| יריבה | כמות השלשות של היריבה | יריבה | כמות השלשות של איטליה |
| רוסיה | 3-11 | טורקיה | 8-20 |
| פינלנד | 10-34 | איסלנד | 9-27 |
| בוסניה | 11-29 | ספרד | 11-24 |
| פולין | 6-20 | גרמניה | 10-32 |
| צרפת | 8-20 | סרביה | 11-30 |
| סה"כ | 7.6-22.8 (33.3%) | סה"כ | 9.8-26.6 (36.8%) |
כשמסתכלים על הנתונים ונזכרים ששתי הנבחרות סיימו לא מעט משחקים בהפרש של סל בודד, ניכר ששלשה אחת לכאן או לכאן יכולה להכריע את המפגש, או במילים אחרות – על השפיץ של המגף.
נראה שהמשחק כולו בעצם יסתובב סביב היכולת של איטליה לקלוע מבחוץ והיכולת של ישראל לעצור את השלשות של האיטלקים. שחקן המפתח של האיטלקים הוא כמובן מרקו בלינלי שקולע 3.8 שלשות למשחק וזורק מספר בלתי נתפס של 9.5 שלשות למשחק.
2) משחק הריצה הישראלי מול ההגנה האיטלקית
לצד העוצמה האיטלקית בצד ההתקפי, אטליה מפגינה חולשה יחסית בצד ההגנתי, כשהיא סופגת 86.8 למשחק שממצבים אותה במקום ה 22 בטורניר. גם לפני התבוסה לסרביה הם ספגו 98 מספרד, 89 מטורקיה ו 82 מגרמניה.
משפט המפתח שנפוץ אצל הפרשנים הישראלים הוא שנבחרת ישראל צריכה לנצל את הרגליים הזריזות שלה כדי לרוץ בכל הזדמנות אפשרית. פורוורדים כמו ליאור אליהו, ועומרי כספי יודעים לסיים מתפרצות מהר מאוד ולנצל את החיסרון שלנו בגובה ליתרון בזריזות.
מצד שני דווקא נגד איטליה יכול מאוד להיות שמשחק ריצה מהיר מדי יהפוך להיות עכב אכילס עבור הנבחרת שלנו. הרוטציה הישראלית יחסית קצרה, כשעומרי כספי משחק 37.8 דקות למשחק.
האיטלקים מחזיקים רוטציה רחבה יותר וכמו שראינו בפסקאות הקודמות, אם יש משהו שהאיטלקים אוהבים זה לשחק מהר, בזמן שהנבחרת שלנו מעדיפה דווקא את המשחק העומד והאיטי.
הצצה לעמודת קלעי השלוש שלנו מבהירה שרק שני שחקנים ישראלים קולעים בעקביות מבחוץ והם עומרי כספי (1.8 שלשות למשחק ב 50%) ויוגב אוחיון (1.0 שלשות למשחק ב 45.5%). רוב הסלים של הנבחרת מגיעים מתחת לסל מ"גוייבות" של ליאור אליהו, או משחקי פוסט של מקל, כספי, ולימונד על השומרים שלהם.
לשמחתנו נקודת התורפה של איטליה היא בדיוק בהגנה על הטבעת, שימו לב לטבלה הבאה:
| שם השחקן | נקודות נגד איטליה | ממוצע בטורניר |
| סמיח ארדן (C, טורקיה) | 22 | 14.4 |
| פאו גאסול (C, ספרד) | 34 | 21.6 |
| דניס שרודר (PG, גרמניה) | 29 | 21.0 |
| נמניה בייליצה (PF, סרביה) | 19 | 14.0 |
היוצא מהכלל הוא דניס שרודר שמשחק בעמדת הרכז בגרמניה, אבל גם במקרה שלו זה לא מדוייק. שרודר זרק רק 2 שלשות נגד איטליה (קלע מהן 1) שאר 16 הזריקות שלו היו מה2, 8 מתוכן היו לייאפים שהסתיימו בטבעת. כלומר 16 מתוך 29 הנקודות שלו הגיעו מחדירות לסל, חלק נוסף מהן הגיע מחדירות שהסתיימו בעבירה וזריקות עונשין:
המספרים האלה לא מפתיעים כשנזכרים שברניאני, גאלינרי וגם בלינלי לא נחשבים לשחקני הגנה גדולים במיוחד אלא לשחקנים שאוהבים קודם כל את הקליעה. במילים אחרות, מה שעבד לישראל התקפית עד עכשיו, אמור לעבוד גם מול איטליה.
3) ריבאונד הגנה
אחת הטענות הנפוצות ביותר שניתן לשמוע בשידורי הנבחרת הם שישראל לא יודעת לסגור לריבאונד. המספרים של הטורניר מספרים דווקא סיפור אחר. ישראל מדורגת במקום השמיני בטורניר בריבאונד ההגנה עם 26.3 למשחק ובהתחשב בזה שאין לנו סנטרים גדולים במיוחד זה מיקום לא רע בכלל.
איטליה לשם השוואה מדורגת במקום ה 11 עם 25.2.
נתון מעודד נוסף הוא שהאיטלקים מדורגים במקום ה 18 בריבאונד ההתקפה שלהם עם 9 ריבאונד למשחק. במילים אחרות, לפחות מהבחינה הזו ישראל לא אמורה לדאוג ואמורה להיות מסוגלת למנוע מהאיטלקים את ההזדמנות השנייה. ישראל אגב מורידה רק 7 ריב' בהתקפה מכיוון שהיא משתדלת לעצור את משחק הריצה של היריבה. האיטלקים שזורקים המון שלשות גם כן מהירים להגנה בדיוק מהסיבה הזו שהשחקנים שלהם נמצאים קרובים יחסית לחצי, ולכן אפשר לצפות ששתי הקבוצות לא יצליחו לפתח משחק ריצה ומתפרצות בשני צידי המגרש.
4) עייפות ורוטציה
אחד האלמנטים החשובים בטורנירים מהסוג הזה הוא העייפות המצטברת של השחקנים השונים. ב NBA אנחנו נוטים לדבר על משחקי בק-טו-בק בתור אלמנט מכריע עבור אחת מהקבוצות. בטורניר היורובאסקט כל הקבוצות משחקות בק-טו-בק של 4-5 משחקים רצוף.
זו הסיבה ששני המאמנים החליטו לנוח במשחק האחרון של הסיבוב אחרי שהבטיחו את מקומם בסיבוב הבא. מצד ג'נטילה הוא זה ששיחק הכי הרבה בשתי הקבוצות עם 168 דקות ואחריו נמצאים גאלינרי וכספי עם סה"כ של 151 דקות. מצד שני כספי עשה את זה ב 4 משחקים והפך להיות השחקן שאין לו מחליף בישראל עם 37.8 דקות למשחק (באחד מהם בגלל הארכה). מקל ובלינלי גם משחקים הרבה מאוד עם 33 דקות למשחק ולכן אפשר לומר שמבחינת עייפות שתי הקבוצות מגיעות במצב פיסי יחסית דומה, כאשר שחקני הנבחרת הישראלית מגיעים למעשה אחרי 3 וחצי ימים של מנוחה והפעם תירוצים של עייפות לא אמורים לתפוס כאן.
סיכום ותחזית
על הנייר האיטלקים טובים יותר, עם יותר שחקני NBA, יכולות קליעה מגוונות יותר ועוד.
מצד שני הסטטיסטיקה מראה שגם לנבחרת ישראל יש כמה יתרונות קטנים, בייחוד כשאנחנו לא משווים שחקן אחד מול השני (למשל כספי מול גאלינרי).
אומרים שהנבואה היא לשוטים, ולכן אני שמח להמר על ישראל במשחק צמוד של 3 נקודות.
התמונה בכותרת –
"Omri gasspi israel-finland" by Jaripk – Own work. Licensed under CC BY-SA 3.0 via Commons – https://commons.wikimedia.org/wiki/File:Omri_gasspi_israel-finland.jpg#/media/File:Omri_gasspi_israel-finland.jpg
