מרבית הראיונות הקשורים לספורט בכלל ול NBA בפרט מתקיימים עם שחקנים או מאמנים והם בדרך כלל עמוסים בקלישאות ומשפטים סטנדרטיים. נדיר לשמוע או לקרוא ראיון עם אחד מבעלי הקבוצות ובטח אחד שמדבר בפתיחות ובהומור על עצמו, על חייו ועל הקבוצה.
זה קרה כשביל סימונס פגש לשיחה את סטיב באלמר, הבעלים של לוס אנג'לס קליפרס. באלמר שהיה במשך 14 שנים מנכ"ל חברת מיקרוסופט, רכש את הקבוצה לפני שלוש שנים תמורת סכום, שנראה אז דימיוני והיום נשמע סביר, של 2 מיליארד דולר. אני מניח שראיון עם טביב, מזרחי או יעקב שחר יהיה בעיקר סביב הישגי הקבוצה שלהם, לעומת זאת השיחה עם באלמר נגעה בעיקר בהיבטים הכלכליים של בעלות על קבוצת NBA ובדילמות שמלוות אותו.
יכול להיות שאתם לא תזהו את באלמר ברחוב, אבל אתם בטוח מכירים את האיש הגבוה (1.96 מ') והמקריח שיושב מאחורי הסל בסטייפלס סנטר ומרעים בקול הבס העמוק שלו על השחקנים. נכון, זהו סטיב באלמר.
אני אנסה בטור הזה לתת קצת היילייטס מהשיחה המרתקת שהתנהלה בין סימונס, שהוא הרבה עיתונאי והרבה אוהד, לבין באלמר, שהוא הרבה בעלים והרבה אוהד.
סימונס מתחיל את השיחה בתהייה לגבי סכום הרכישה של הקבוצה ובאלמר מציין שמצד אחד זה מוצר במחסור כי בשנים האחרונות כמעט אין קבוצות למכירה ומצד שני הכסף הפנוי בשוק הולך ועולה, בעיקר הכסף של קרנות הגידור ואנשי ההייטק שמחפשים אפיקי השקעה חדשים ומבינים את הפוטנציאל הטמון בהוספת עוד ועוד טכנולוגיות סטרימינג ומחשב לשידורים, שישפרו את חווית הצפייה ויגדילו את ההכנסות.
חלק גדול מהשיחה מוקדש לדילמה של הקבוצה לגבי האולם בו היא משחקת, סטייפלס סנטר. באלמר מספר שהחוזה עם האולם מסתיים עוד שבע שנים והוא אינו מתכוון לחדש אותו במתכונת הנוכחית שלו, מאחר והוא השוכר השלישי של האולם אחרי הלייקרס וקבוצת ההוקי של העיר, לוס אנג'לס קינגס. מסתבר שלשתי הקבוצות האחרות יש עדיפות בקביעת תאריכי המשחקים, כך שהקליפרס נאלצים לשחק במועדים בהם קשה להביא קהל, לדוגמא: ימי שני, שבהם מתקיים "מאנדיי נייט פוטבול", או מול טקס האוסקר וכדומה. בעוד שבע שנים נגמר החוזה, אבל באלמר כבר חושב על כך. ככה מנהלים עסק. ככה בונים קבוצה.
באלמר מנתח ביחד עם סימונס את הדילמות בבנייה של אולם חדש ואת החלוקה האופטימלית בין תאי היוקרה, המושבים הרגילים ואיזורי עמידה שתופסים מקום הולך וגדל באולמות ובאיצטדיונים החדשים שנבנים בארה"ב, שתמקסם את הכנסות הקבוצה, בלי לפגוע יותר מדי ברוכשי הכרטיסים. לאוזן ישראלית הדיון הזה הוא ממש דימיוני. נראה לכם ששמעון מזרחי יסכים לשים על השולחן לדיון פומבי את הנושאים הללו?
הדו שיח הזה מדגים בצורה נפלאה את ההבדלים בתפיסת הספורט בין האמריקאים ליבשת הישנה. אצלם זה סוג של בידור שאמור להניב רווחים כספיים ולכן מתייחסים אליו בתערובת של שיקולים עסקיים קרים ואהדה לקבוצה ואילו אצלנו זה בעיקר חיבור רגשי עמוק למועדון ולכן קשה מאוד לנהל על כך דיון שכלתני ופתוח.
סימונס הוא אוהד בוסטון סלטיקס מילדות, אבל מאז שעבר לגור בלוס אנג'לס הוא מחזיק כרטיס מנוי עונתי של הקליפרס ומרבה לכתוב עליהם. הוא מספר שכיום חלק גדול ממחזיקי המנויים מוכרים כרטיסים באינטרנט וזה מאפשר לאוהדי הקבוצות היריבות להגיע במאסות הולכות וגדלות למשחקים ושניהם מביעים אכזבה עמוקה מכך, מאחר והיו מעדיפים לראות רק את אוהדי הקליפרס באולם. באלמר מספר שהוא בוחן את אופן ניהול ותמחור הכרטיסים בכדורגל האירופי, כולל הוספת חובת הצטרפות למועדון אוהדים כתנאי לרכישת כרטיס כלשהו. שניהם שוכחים, או פשוט לא יודעים, שבכדורגל מקובל להקצות חלק מהמושבים לאוהדי הקבוצה היריבה, כך שתמיד תהיה להם נוכחות ביציעים.
על פי האתר של "פורבס" באלמר שווה כ 30 מיליארד דולר והוא נחשב העשיר ביותר מבין בעלי הקבוצות בספורט המקצועני בארה"ב. הוא עדיין מתגורר בסיאטל ומשתדל להגיע למרבית משחקי הבית של הקליפרס. זה די פשוט כשיש לך מטוס פרטי. אחת הסיבות בגללן הוא שומר מרחק מלוס אנג'לס היא הרצון להגן על ילדיו מהתגובות והיחס של האוהדים בכלל וחבריהם בבית הספר בפרט.
אחד הנושאים המרתקים הוא המתח המובנה בין הבעלים ועובדיהם, כלומר השחקנים, שהם שותפים שווים ברווחים. אף אחד לא מגיע להיות מנכ"ל חברה כמו מיקרוסופט אם אין לו סוג של "פוליטיקה אירגונית" ובאלמר לא שכח את התורה והוא מפרגן לקומישינר סילבר ולחבריו, בעלי הקבוצות, על ניהול הליגה ועל הסכם חלוקת ההכנסות שלדבריו הוא הוגן וסביר.
סימונס מספר שג'רי באס, הבעלים המנוח של הלייקרס, היה תמיד הדמות השקולה, הרגועה והמפשרת בישיבות מועצת בעלי הקבוצות שמקבלת את ההחלטות הקריטיות בנוגע לליגה, ומלאה במיליונרים עמוסי אגו, ומתעניין מי נטל את התפקיד אחרי פטירתו של באס. באלמר מציין כמובן את מארק קיובן כאחד המשפיעים ביותר, אבל למרבה הפתעתי קובע שדווקא מיקי אריסון, הבעלים של מיאמי היט ובנו של טד אריסון, הוא היום "זקן השבט" שדעתו מקבלת משקל יתר בדיונים.
באלמר מספר בגילוי לב שבשנה הראשונה לא היה לו שמץ מושג בניהול קבוצת כדורסל ובעיקר בנושא תקרת השכר וניהול סגל השחקנים. כיום הוא כבר מבין את השיטה ועוזר בעיקר בתכנון המשאבים הכספיים וחלוקתם בתוך התקרה ולא בבחירת שחקנים ספציפית. בנוסף, במהלך הזמן הוא סיגל לעצמו הרגלי עבודה ותקשורת מול השחקנים ומול הצוות הניהולי. הוא מעורב בכל האספקטים הניהוליים והשיווקיים כולל כמות החולצות שנזרקות לקהל והשירים המושמעים בפסקי הזמן ומדגיש את הצורך ביצירת חוויה איכותית לרוכשי הכרטיסים.
אחרי יותר משעה של שיחה סימונס מגיע סופסוף לשאלה המרתקת לגבי שלושת כוכבי הקבוצה (פול, גריפין ורידיק) שמגיעים לסיום החוזה שלהם בסוף העונה הנוכחית, בלי שהגיעו להישג משמעותי. לבאלמר ברור שהחתמה שלהם לחוזה נוסף תלויה בהצלחת הקבוצה בפלייאוף המתקרב והוא בהחלט מציב את ההגעה לגמר כיעד ריאלי וסביר, בהתחשב בכך שאין לקבוצה פציעות משמעותיות וכל השחקנים בעלי ניסיון בפלייאוף.
לקראת סיום השיחה, שמתנהלת כולה באוירה מחוייכת ולא ברצינות התהומית המקובלת במקומותינו, מבקש סימונס מבאלמר שיחזור להרגלי העידוד ודחיפת הקבוצה שאיפיינו אותו בעבר, כדי שהקבוצה תצליח בפלייאוף. באלמר ,שציין בהומור במהלך הריאיון שהרף שהציב הבעלים הקודם, דונלד סטרלינג, היה הרף הנמוך בעולם, הבטיח להמשיך ולדחוף את הקבוצה קדימה ממקומו הקבוע מאחורי הסל.
