סיפור סינדרלה הוא לא ביטוי מתאים לליגה כמו ה-NBA. הרי כל מי שדורך על אחד מ-30 הפרקטים המבוקשים בעולם שלנו, עבר לפני כן אינספור מבטים, ביקורות, ביקורים ודו"חות סקאוטינג כאלו ואחרים בכדי להצדיק כמה הוא ראוי להיות שם. אומר שהמילים המדויקות יותר יכולות להיות הצלחה, כישלון, או "עמד בציפיות". באווירה אופטימית זו, נדבר כאן על כמה משחקני הליגה שלא "עמדו בציפיות" מפאת היותם אנונימיים יחסית, וכישלון זה לא בבית ספרנו – הרי מי אנחנו שנבקר שחקנים שהגשימו את החלום של כולנו?
רבע דרך לתוך העונה הסופר מעניינת, בעיקר בצד המזרחי (לשם שינוי), צדו את עיניי דווקא כמה מהשמות הפחות מפוצצים או נוצצים, אך לגמרי שווים התעוררות באמצע הלילה. מלבד היותם שנה שנייה ומעלה, אין שום קריטריון או רף כזה או אחר שקבעו את כניסתם של השחקנים לחמישייה ה"מכובדת", אלא ראייה אובייקטיבית בלבד. אז כדאי לרשום בפנקסים:
דנזל וולנטיין – שיקגו בולס
הבחירה 14 של הבולס בדראפט 2016, מראה כבר בעונתו השנייה שהפציעה של זאק לבין לא אמורה להיות עד כדי כך מורגשת. נכון, הבולס לא באחת העונות המוצלחות שלה, אך נראה שיש שם שלד חיובי שנרקם לשנים הבאות, ו-וולנטיין הוא חלק בלתי נפרד ממנו. אם נשווה את הסטטיסטיקה שלו בעונה הנוכחית אל מול החודשיים הראשונים בעונת הרוקי, נשמח לגלות שהסניור ממישיגן סטייט שילש את דקות המשחק שלו עד לכמעט 30 דק' לערב ומציג מספרים שרק ילכו ויתפחו עם השנים:
איך יהפוך לאולסטאר?
מזכיר מאוד את קליי תומפסון בצורת המשחק שלו. לשחקנים מהסוג הזה יש פער די גדול בין החוזקות לחולשות שלהם – במקרה של דנזל, משחק האחד על אחד חלש בהרבה ביחס למשחק ה-Catch and shoot. לכן, חיזוק החוזקות יצטרך להיות המוטו שלו, כיוון שהרמה אליה ירצה להגיע כקלעי מוכח בליגה תדרוש ממנו עוד קיץ אחד בלבד, אל מול שיפור החולשות שלו שיצריכו לפחות שלושה קייצים ועד אז יוכל להיעלם לנו.
קלי אוברה ג'וניור – וושינגטון וויזארדס
בחירה 15 בדראפט 2015 (עונה שלישית בליגה). השחקן אולי עם הפוטנציאל הגדול ביותר להפוך לסופרסטאר בליגה בחמישייה שלפניכם, עם גודל מושלם לעמדת הגארד הגבוה. מוטת ידיים ארוכה שעוזרת לו לסיים מעל השומרים שלו די בקלות. מכפיל את ממוצעיו בדקות, נקודות, ושלשות למשחק בין עונה לעונה.
איך יהפוך לאולסטאר?
להבדיל מוולנטיין, אוברה ג'וניור צריך וגם עושה בשכל כאשר כל קיץ משקיע את מירב זמנו וכספו על אחד מהמאמנים האישיים הטובים בארה"ב, דרו הנלן (כנסו ללינק המצורף – שווה את זה), על ידי ירידה לדקויות משחק האחד על אחד, שתקפיץ אותו למעמד של שחקן חמישייה בליגה. מעבר לכך, חייב לעשות חושבים לקראת סוף העונה האם להישאר בוויזארדס עם שני מאוהבי כדרור כמו וול וביל, או לצאת אל דרך המלך.
גארי האריס – דנבר נאגטס
חברו לקו האחורי של דנזל וולנטיין מהימים אצל טום איזו. בחירה 19 בדראפט 2014 שפתח לפני חודשיים את עונתו הרביעית בליגה. מאחר והוא לא רכז בטבעו, ניתן להגדיר אותו די אנדר סייז לעמדה בה הוא משחק. עם זאת, האריס משחק בהמון ביטחון, כשהוא זורק השלשות המוביל של הנאגטס, ובאחוזים מעולים של 45%. מדורג שני במדד ה+/- בקבוצה כשהוא על המגרש ושני מהסוף כשהוא על הספסל. משמע, קיימת תלות בהאריס, שמוביל את הנאגטס עד המקום ה-6 במערב. המבחן הבא שלו יהיה לעמוד מול אריות הליגה ולדעת לנצח גם אותן.
איך יהפוך לאולסטאר?
יצטרך להפוך לשחקן הגנה מהטובים בליגה. למרות שעומד על ממוצעים של שתי חטיפות למשחק, יהיה חייב לנצל את הרגליים החזקות שלו ולשמור אחד על אחד בצורה חכמה יותר מול הגארדים המובילים ב-NBA. כרגע, הם מצליחים לשחק ולחדור עליו לצבע. בהתקפה, מעבר לשלשות, האריס צריך להגיע יותר לקו העונשין (זורק פחות מעונשין אחד למשחק).
טיומטי לוואוו-קברוט – פילדלפיה 76
שחקן השנה השנייה הצרפתי של הסיקסרס נבחר במקום ה-24 של דראפט 2016. מקבל רק 17 דקות בממוצע למשחק. לוואוו-קברוט הוא מהשחקנים שאומרים עליהם שיש להם הכל אבל שום דבר לא מושלם. הוא חיית משחק במלוא מובן המילה. בכל הזדמנות שניתנת לו הוא מוכיח את עצמו, לא כופה מהלכים, נכנס למשחק כל פעם בדרך אחרת, ובעיקר רץ את המגרש כמו ציפור אחרי ריבאונד הגנה.
איך יהפוך לאולסטאר?
לצרפתי יש עוד הרבה עבודה ועם זאת גם המון כישרון. הדבר הראשון עליו יצטרך לשים דגש הוא האחוזים מחוץ לקשת. כרגע הוא עומד על 32% בכמעט ארבע זריקות בממוצע למשחק. שחקן שרוצה לקנות את הדקות שלו יהיה חייב לקלוע באוטומט. לוואוו-קברוט עדיין לא שם; אמנם תבנית הזריקה שלו נכונה ונקייה אך השחרור יחסית איטי שמאפשר להגנה זמן לסגור אותו ולהפריע לו בקליעה. בנוסף, כמו שהוא רץ כציפור למתפרצת, כך גם הוא ממעט להשתתף בריבאונד ההגנה. Trust the Proccess!
ווילי קאולי סטיין – סקרמנטו קינגס
הביג מן בחמישייה. בחירה שישית בדראפט 2015. כשהעונה של סקרמנטו נראית כמו שהיא נראית, לקאולי סטיין יש הזדמנות לפרוח כשאין לו יותר מדי מה להפסיד, והוא מחזיר זאת בגדול. חוסם נהדר בפיק אנד רול, זריז ברגליים, מסיים בשתי הידיים ובעל התמצאות טובה בתוך הצבע. העונה, לעומת התקופה המקבילה בעונותיו הקודמות, הסנטר מקנטאקי מראה שיפור כמעט בכל האספקטים. מלבד התפוקה בנקודות, קאולי סטיין מוכיח שהוא גם יודע לראות את המגרש כשהוא מוסר לחותכים בתוך הקשת ולקלעים שמחכים מחוצה לה.
איך יהפוך לאולסטאר?
הסיבה שקאולי סטיין משחק רק 25 דקות בממוצע למשחק נובעת מחוסר התאמתו נכון להיום למשחק ה"סמול בול", בו השלשות הן חלק בלתי נפרד ממנו, וגם הגבוהים לא יכולים לברוח ולהתעלם מהעובדה הזאת. מעבר לכך, בכדי להפוך לאולסטאר לגיטימי, ממוצעים של דאבל-דאבל בנקודות וריבאונד הם בגדר חובה.
נופו מהסגל הסופי:
טיוס ג'ונס – מינסוטה טימברוולבס
ובצער רב! אחד השחקנים האהובים עליי בכדורסל המכללות לדורותיהם. למרות שהשבוע פתח לראשונה בחמישייה של ת'יבודו נגד הסאנס, עקב היעדרותו של ג'ף טיג הפצוע, והחזיר עם דקות מעולות, ג'ונס לאט לאט מאבד את ערכו ומעמדו בליגה. כמה חשוב זה לקחת את ההחלטות הנכונות בקריירה. אולי עוד עונה אחת אצל קואץ' קיי הייתה עושה את ההבדל ומכניסה את ג'ונס מהדלת הראשית של ה-NBA. הלוואי ויקום אחד מהג'נרל מנג'רים שייתן לו את מפתחות הרכז הראשון.
רון בייקר – ניו יורק ניקס
היה נראה כי הקלעי מוויצ'יטה סטייט, שלא נבחר אפילו בדראפט והראה ניצוצות כמו של קייל קורבר בימיו הראשונים בפילדלפיה, הולך לפרוץ העונה. לאחר שהשתקע במנהטן והחל לנסוע כמו אחרוני האזרחים בסאבווי ל-MSG, התפתחה אצלו פציעה טורדנית בכתף. בנוסף, התעלות של טים הארדוואי ג'וניור לא השאירו יותר מדי ברירות לניקס אלא לשלוח אותו לג'י ליג. אולי בזמן אחר, אולי במציאות אחרת.
ג'ונת'ן סימונס – אורלנדו מג'יק
כי עשה טעות גדולה שעזב את הספרס, כי לשחק תחת פופוביץ בהיותו מאמין בך שווה הרבה יותר מעוד כמה מיליונים שמקבל בפלורידה, כי הוכיח שהוא שחקן פלייאוף מעולה, כי המג'יק רחוקים מפלייאוף.
