טור מתורגם מאתר הפליירז טריביון שנכתב על ידי שחקן העבר – ואיש העסקים\פעיל חברתי בתחום הקנאביס בהווה – אל הארינגטון. תרגמתי את הטור הזה לאחר שלאחרונה פורסם שהארינגטון עובד על זן מריחואנה חדש לצידו ובהשראתו של אלן אייברסון.
לא מעט דברים השתנו בכיוון שהארינגטון מדבר עליו מאז שינויי הממשל בארה"ב, אבל כמו לא מעט פעמים – יש דברים שאפשר להקיש מהמצב בארה"ב למצב כאן אצלנו.
אני זוכר את הפעם הראשונה שסבתא שלי ניסתה קנאביס. היא הייתה בת 80. ישבנו אצלי במוסך ב-2011 ואני נפלתי מהכסא כשהיא אמרה לי שהיא מוכנה לנסות את זה. היא הייתה רצינית ב-100%
אבל הסיפור אפילו יישמע משוגע יותר כשאני אספר לך מי זו סבתא שלי. היא אישה דרומית ומתוקה בשם וויולה, שעדיין קוראת לי 'בייבי דול'. ולמען האמת? אני סבבה עם הכינוי הזה. תמיד היינו קרובים.
והעניין האחר הוא שהיא תמיד פחדה ממריחואנה. היא גדלה כשהיא מאמינה במה שהממשלה סיפרה על מריחואנה. על זה שזה מסוכן כמו סמים אחרים כמו אקסטזי או הרואין. אתם יודעים, כל הדברים שכולנו שמענו על איך זה יהפוך אותך לפושע, לאדם רע
אז ב2011 אנחנו יושבים, אני וסבתא שלי – אישה שעדיין לוקחת איתה ספר תנ"ך לטיסות – יושבים במוסך שהפכתי לחדר אורחים. ואנחנו יושבים שם ומדברים ואז היא מפילה את זה עליי: הוא סובלת מכאבים כרוניים כבר זמן ממושך.
זה היה יום שלא אשכח. סבתא שלי מעולם לא סיפרה לי על הכאבים האלו קודם לכן. היא התחילה לספר לי על תחושת דקירה קבועה מאחורי העיניים. זה החל והחמיר עד לנקודה שבה זה התחיל להשפיע על הראיה שלה. היה לי קשה לראות אותה ככה.
"זה אתה בייבי דול? אני בקושי יכולה לראות אותך". דברים כאלו. זה היה קשוח.
היא סירה לי שהרופאים רשמו לה משככי כאבים ותרופות אחרות. הן לא עזרה והן עשו אותה עייפה ומדוכאת. היא הייתה אומללה וזה היה ככה במשך שנים.
מריחואנה הייתה כבר חוקית בקולורדו, אבל אני לא התעסקתי איתה עדיין. הייתי אז בליגה והNBA בדקה אותנו. אבל יותר מזה החזקתי בדעות מיושנות בנושא. הסתכלתי על זה באותה נקודת מבט שהייתה לי בתור ילד – כסם מפחיד ושום דבר מעבר לזה.
אבל ביום השני שבו שהתה איתה היא הממה אותי כשהסכימה לנסות את זה. צריך לזכור – זו אישה יראת שמים מהדרום שמעולם לא נגעה בסם כל חייה. היא לא שתתי אלכוהול היא אפילו לא אהבה ללכת למסעדות. סבתא שלי בנאדם… אולדסקול במלוא מובן המילה אבל היא הייתה נואשת למצוא אלטרנטיבה.
שום דבר לא היה אותו הדבר אחרי שהיא ניסתה.
יום אחרי שהיא צרכה קנאביס בפעם הראשונה היא התקשרה לאמא שלי לספר לה על זה. אמא שלי למעשה הקליטה את השיחה מרוב שהיא הייתה המומה. בשיחה אפשר לשמוע את סבתא שלי מדברת על איך העולם נראה 'בהיר יותר'. היא קראה לזה נס. היא אמרה "אני יכולה לקרוא בתנך שוב!". מאז סבתא שלי המשיכה לקחת קנאביס והיא מצאה את המינון הנכון עבור הסימפטומים שלה. היא סובלת מהרבה פחות כאבים, וזה די מדהים לראות.
עכשיו שמעת על סבתא שלי. היא אחלה.
אז אני רוצה לשאול אותך, האם סבתא שלי עושה משהו שגוי? לפי החוק הפדרלי, כן. היא מבצעת פשע.
לשם הגענו? אנחנו באמת רוצים לשים סבתות במעצר על שימוש במריחואנה לטיפול בכאבים?
אני אספר לך מה אני חושב שהוא הנתון החשוב ביותר בנוגע לשימוש במריחואנה.
קודם כל נחזור לשנות ה-80 באורנג', ניו ג'רזי. שם גדלתי וחייתי עד שהייתה בתיכון. שמעת שאנשים אומרים "אתה לא יודע מאיפה באתי"? אורנג' הוא מקום שאנשים אומרים את זה. אם ידעת אז ידעת.
כדי לדמיין איפה גדלתי ראה מולך קומפלקס דירות עצום בצורת U. כנראה שהיו שם מאות דירות בקומפלקס. באמצע הU הזה היה מגרש דשא גדול בו אני והילדים האחרים שיחקנו פוטבול, כדורגל ובייסבול כשהיינו בני 10, 11,12. כמעט כל יום אחרי שסיימנו לשחק כולם היו הולכים למכולת בפינה של טרטמונט וסקוטלנד. הייתי קונה בדרך כלל בקבוק מים ושקית צ'יפס. לפעמים סוכריות גומי. זה עלה לי 65 סנט סך הכל. בחחלק האחורי של החנות היו משחקי ארקייד – סטריט פייט וNBA ג'אם. אם נשאר לנו כסף היינו משחקים בהם. אם לא היינו בחוץ עם כל שאר הילדים.
גדלתי בתקופת המלחמה בסמים. לא ידעתי איך קראו לזה אבל ידעתי מה ראיתי. כמעט כל שבוע, בשלב כזה או אחר, מכונית משטרה הייתה עוצרת בפינת הרחוב. אם הייתה קבוצה של גברים שחורים צעירים עומדים בפינה זה היה רק עניין של זמן. זה היה פשוט נורמלי עבורנו. היינו סתם יושבים בחוץ והמשטרה הייתה עוצרת ומכריחה את כולנו לרוקן את הכיסים. הם היו מחפשים עלינו. מעמידים אותנו עם הפנים לקיר. כל הרוטינה. "למי יש סמים? תראו לי את הסמים" אבל לי ולחברים שלי מעולם לא היה. מעולם לא התעסקתי עם מריחואנה בתר ילד. ידעתי שאמא שלי תהרוג אותי אם זה יקרה. אבל בלי צחוק אף פעם לא התרגלתי לחיפושים האלו. הייתי בן 12, בנאדם – והשיט הזה היה מפחיד. סירנות מהבהבות ומחפשים עליך אנשים עם אקדחים. זה משוגע. תמיד הרגשתי שעשיתי משהו לא בסדר, למרות שלא עשיתי כלום.
באורנג' זה היה בעיקר מריחואנה שהם חיפשו. אני בטוח שהיו גם דברים קשים שם, אב זה נראה כאילו זה בעיקר וויד. זה היה הגטו – והגטו אומר וויד זול. אז אנשים היו מגיעים אלינו מכל מקום כדי לקנות.
לפעמים ילדים היו נקטפים. לפעמים לא שמעת מהם אחרי זה. היום אני בן 37 ולפעמים אני עדיין תוהה מה קרה לילדים האלו. אולי הם יצאו מזה בסדר, אבל בחייאת. אם הגעת מהשכונה שמעת יותר מדי סיפורים הפוכים. חיים שהשתנו לנצח. מערכות יחסים שהשתנו לעד. גברים שחורים שלא יכולים לקבל עבודה כי יש להם רישום על עבירה לא אלימה של מריחואנה.
עברתי מאורנג' לשכונה טובה יותר בתיכון והמשכתי לליגה מיד לאחר מכן. בפעם הראשונה בחיי פגשתי אנשים מכל מיני מקומות. חלק מהאנשים גדלו בסביבה טובה. חלקם במקומות כמו אורנג'. רובם הלכו לקולג'.
בשיחות איתם שמעתי את הצד השני של המלחמה בסמים. הדרך שבה חלק מהאנשינם תיארו את זה מריחואנה הייתה בכל מקום בפרברים ובקולג'ים, אבל למשטרה לא היה אכפת מזה יותר מדי. שמעתי על אנשים שמוכרים סמים כאילו זה שום דבר – ומעולם לא נתפסים. שמעתי שכולם מעשנים סמים בקולג' באגביות כאילו מדובר בשיעור. בעתם שמעתי איך המשטרה לא אוכפת בקהילות מסוימות את נושא המריחואנה כמו שאני הייתי רגיל.
אוקיי, עכשיו אני אספר לך על הסטטיסטיקה סוף סוף. נתקלתי בה לפני כמה שנים:
שיעור השימוש במריחואנה הוא יחסית זהה בין הגזעים השונים. אבל הסיכוי של אנשים שחורים להעצר בעקבות שימוש במריחואנה גדול פי ארבע.
שניה למחשבה. במילים אחרות יו… כולם משתמשים במריחואנה באותה תדירות אבל לא כולם נענשים באותו האופן.
אכיפת החוקים הקשורים למריחואנה עולה למדינה בערך 3.6 מיליארד דולר בשנה, אבל היא לא עצרה את השימוש או אפילו הקטינה את הזמינות שלה.
חשוב יותר, חיים של אנשים השתנו בגין שימוש או מכירה של משהו שהוא חוקי היום במספר רב של מדינות. היום תעשיית הקנאביס מגלגלת מיליארדי דולרים ועדיין יש אנשים בחלקים אחרים של המדינה, בעיקר מיעוטים אם מסתכלים בכנות על המספרים, שכלואים בגין אותו החומר.
אולי לא ידעתי את ההגדרה של המלחמה בסמים כשהייתי בן 12, אבל עכשיו אני יודע. זו לא הייתה מלחמה בסמים. זו הייתה מלחמה באנשים מסוימים שהשתמשו בסמים, וזו עובדה.
נתקלתי בכאבים בשלב מוקדם בקריירה שלי. ואז נתקלתי בכדורים שאומרים לך שיעזרו. היה לי מזל שמעולם לא התמכרתי.
אחרי השנה השניה שלי בליגה הייתי צריך לעבור ניתוח בגב. זו הייתה הפעם הראשונה שבה הכרתי כאב אמיתי וממושך. הדלקת בגב שלי, ומאוחר יותר בברכיים, הייתה קרב שנלחמתי בו במהלך כל הקריירה. הרופאים רשמו לי וויקודין ומשככי כאבים אחרים עבור חודש או שניים מיד לאחר הניתוח, כשהכאב היה חזק במיוחד, אבל אז הפסקתי. לא אהבתי את הדרך שבה זה גרם לי להרגיש. היו לי כל מיני תופעות לוואי – כאבי בטן, סחרחורות. זה היה נורא.
אבל אני מחשיב עצמי כבר מזל, לא כחזק. זה היה חלון לעולם של האופיאטים. משככי כאבים שעושים מה ששמם אומר. הם משככים את הכאב (באנגלית – Pain Killers. הורגי או מחסלי כאבים א.ע). אבל זה זמני – ואז אתה צריך עוד כדי לשכך את אותו הכאב. אולי ראית את הנתון הזה: בשנה האחרונה (2018 א.ע.) 64 אלף בני אדם מתי באמריקה ממנת יתר של אופיאדים. כשקראתי את זה, המחשבה הראשונה שלי הייתה כמה מההתמכרות מתחילה עם פציעה אמיתית, כמו שהייתה לי בגב, ואז מתגלגלת משם ללא שליטה. לכן אני מחשיב את עצמי כבר מזל.
הדבר הנפוץ ביותר שרשמו לי הוא משהו בשם סלברקס, עבור דלקת. שיחקתי 16 שנים בקריירה וכמעט כל הקריירה שלי לקחתי איזשהו סוג של כדור נגד דלקת. הייתי לוקח שני סלברקס בבוקר ואחד בלילה עבור דלקות, רק כדי שאוכל להתאמן או לשחק או לעבור את היום. כנראה שעדיין יש לי בקבוקים של סלברקס באיזו מגירה אצלי בבית. במבט לאחור, מי יודע איזה השפעה תהיה לזה עליי לטווח הארוך. אף אחד לא מדבר איתך על תופעות הלוואי או על הטווח הארוך. צריך רק לקחת את הכדור ולתת לו לעשות את שלו. ראית את הפרסומות האלו בטלוויזיה כשהקריינית תמיד נשמעת סופר-שמחה כשהיא מפרטת 43 תופעות לוואי? (בארה"ב, בניגוד לישראל, יש לציין את כל תופעות הלוואי הנפוצות משימוש בתרופה בעת פרסום בטלוויזיה א.ע.) "זה ירפא את זה – אבל העיניים שלך יצאו מהמקום" "זה יגרום להרגשה טובה – אבל יש סיכון של מוות פתאומי". זה משוגע, בנאדם. הגענו למקום שבו תופעות הלוואי הן מעין רעש רקע. אני מאתגר אותך לספר לי כמה מקרים של מנת יתר היו לקנאביס. אני אמתין.
כמו שאמרתי מעולם לא הייתי בעניין של מריחואנה כשהייתי בליגה אבל ניסיתי כל מה שהרופאים רשמו לי. אחרי סיום הקריירה שלי, כשהייתי בן 32 בערך, אחרי שראיתי מה הקנאביס עשה עבור סבתא שלי ניסיתי קנאבידיול, שזה סוג לא פסיכו-אקטיבי של קנאביס – מקבלים את האפקט האנטי דלקתי ואת ההקלה בכאבים ללא הTHC, הכימיקל במריחואנה שממסטל אותך. לקחתי את הקנאבידיול (CBD) כקרם או שמן שאפשר למרוח באופן מקומי.
ואני לא מנסה לתת לך עצה רפואית אז אני רק אומר את זה – עבורי קנאביס שינה את החוויה של הכאבים. זה עבד טוב יותר, עם פחות תופעות לוואי, מכל דבר שקיבלתי מרופא. עד היום, בגיל 37, אחרי 16 עונות בNBA וניתוח גב וכל המיילים על הגוף שלי, אני עדיין משחק כדורסל כל שבוע בלוס אנג'לס. אפשר לפגוש אותי במשחקי אחר הצהריים בשלישי וחמישי. לא כדאי לך.
לפני כמה שנים הקמתי כאחד השותפים חברה שמייצרת קנאביס ללא החומרים הפסיכו-אקטיביים לצד מוצרים מבוססי THC. מריחואנה שינתה את חיי בהקשר של הכאב וכעת זו המטרה השניה שלי אחרי הכדורסל, ובדרך מסוימת הכל חוזר ליום ההוא לפני 7 שנים עם סבתא שלי במוסך.
בהיותי מיעוט, תעשייתי הקנאביס גרמה לי להבין כמה זה נדיר. לכן אני פעיל בMCBA (אגודת עסקי הקנאביס המנוהלים על ידי מיעוטים). מטרת הMCBA הוא לשפר את הזמינות ולהעצים מיעוטים בתעשיה. בסופו של דבר זה מסתכם בזה" אנלנן הקהחךןץ שנפגעו הכי הרבה מהמלחמה בסמים. עכשיו, כשמריחואנה חוקית בחלקים נרחבים כל כך של המדינה אנחנו לא צריכים להשאר מחוץ לשולחן מקבלי ההחלטות של התעשיה כשהיא מתפתחת.
שימוש מוגזם באלכוהול והNBA. לא שמעת על זה הרבה, אבל זה שם. זה טס מתחת לרדאר.
זו פשוט המציאות: שחקני הNBA מושפעים על ידי לחץ וחרדה. אנחנו כמו כל שאר האנשים שעובדים במשרה מלאה שמערבת הרבה עליות ומורדות פיזיות ומנטליות.
רבים מבין שחקני הNBA שותים מספר משקאות אלכוהוליים ביום. ראיתי מקרים שבהם הם שותים יותר מ'כמה' – רק כדי לשחרר מתח או כדי להעביר כאב. מהר מאד קל ללכת לשם אחרי כל משחק, ויש לזה מחיר כבד. כאב הוא חלק מהספורט. ספורטאים ינסו לחפש דרכים להקל על הכאב הזה.
אני לא אנקוב בשמות אבל לאורך 16 שנותיי בליגה הכרתי לפחות 10 או 12 שחקנים שהקריירות שלהם התקצרו בגלל האלכוהול. זה השפיע עליהם פיזית או מנטלית, אבל בצורה זו או אחרת האלכוהול קיצר להם את הקריירות. אין בי שיפוטיות, אלו פשוט עובדות. אנחנו צריכים להיות כנים. זה ידוע שאלכוהול הורס חיים אבל אנחנו עדיין עושים דמוניזציה לקנאביס בזמן שאלכוהול מקודם בזמן אירועי ספורט? הכל מתחיל בלהיות כנים.
ג'ף סשנס. בנאדם. כמעט השארתי אותו מחוץ לזה… כי אני בדרך כלל לא עמוק בענייני פוליטיקה.
אבל אז חשבתי – אי אפשר פשוט לתת לפוליטקאים לצאת מזה
אולי ראית את סשנס, התובע הכללי, אמר לפני כמה ימים שהוא מתכוון לאכוף את החוקים הפדרליים בענייני המריחואנה במדינות בהן המריחואנה כבר חוקית. סשנס טוען שמריחואנה היא עניין פדראלי.
אבל אני חושב שהוא פשוט מבולבל בנוגע לדעות הפוליטיות שלו.
כשזה מגיע לקולות של אנשים במדינות בהן קנאביס הוא חוקי, סשנס מעודד את הכוח של הממשלה הפדרלית. אבל כשזה מגיע לחוקים שיהפכו את ההצבעה לקלה יותר עבור מיעוטים הוא פתאום בעד שכל מדינה תחליט בעד עצמה?
ג'ף סשנס. בנאדם.
אנשים צעירים צריכים להתמודד על תפקידים בממשל. זו הדעה הראשונה שלי בנושא.
אבל יותר מזה תנו לי לתת לכם עצה: אם אתם רוצים לנצח תהפכו לגליזציה של מריחואנה לאחד הנושאים העיקריים במצע שלכם. אתם יכולים לנצח על הנושא הזה בלבד. אני באמת מאמין בזה. כי זה לא רק הלגליזציה, זה נוגע בנושאים של גזענות, משטור, מערכת הכליאה, חוקי הכליאה – הכל. הפיכתה של מריחואנה ללא-פלילית זה נושא שעובר בין כל המפלגות.
חלק מהפוליטיקאים מבינים מה אנחנו צריכים לעשות. אני מלא הודיה לסנאטור קורי בוקר מניו ג'רזי שהציג את מהלך ה'צדק למריחואנה' – מהלך שנבנה לפי הצעה 64 בקליפורניה שמסיים את חוקי היובש על המריחואנה ומתמקד בקהילות שנפגעו בצורה הקשה יותר מהמלחמה בסמים. עבדתי עם ברית המדיניות בנוגע לסמים על מנת לתמוך בהצעה 64 כאן בקליפורניה. עכשיו אני ממשיך את תמיכתי בהצעה של סנאטור בוקר. אני מקווה שתקראו על הנושא ותבינו מדוע הוא הגיוני הן מבחינת חוקי אזרח והן מבחינת השכל הישר.
אני מאמין ש70-80% משחקני הNBA היום משתמש במריחואנה בצורה מסוימת. אני לא מגזים. לא קיימתי הצבעות רשמיות או משהו כזה. פשוט שיחקתי 16 שנים בליגה וזו דעתי.
לאור האיסור של הNBA על קנאביס רוב השחקנים עושים זאת במהלך הפגרה, אבל אני באמת חושב שהמספר הוא עד כדי כך גבוה.
הנה הסיבה שאני מספר לך את זה. האנשים האלו הם סופרסטארים בNBA. זה לא הבנאדם ההוא שיושב על הספה שלו ומתמסטל. אלו מפורסמים בקנה מידה עולמי – מנהיגים, חברים לקבוצה, הורים, אזרחים. אלו אתלטים בקנה מידה עולמי. הם סובלים מכאב, לחץ וחרדה וכל יתר הדברים שלכל בני האדם יש. הNBA מעולם לא הייתה יותר מוכשרת או כיפית לצפיה.
אז מה נראה לך: האם קנאביס הורס לאתלטים האלו את החיים? או שעבר זמנם של החוקים והרעיונות שעומדים מאחוריהם?
התחלתי עם נתון אז אני אסיים עם אחד. צריך למלא את החסר וכל התשובות כאן זהות.
- בערך 88,000 איש מתים ממקרים הקשורים ל_________ כל שנה
- ב2014 ארגון הבריאות העולמי דיווח ש_______ תורם ליותר מ200 סוגים של מחלות ופציעות
- צריכת ______ מגדיל את הסיכון לסרטן בפה, ושט, לוע, גרון, כבד וחזה
רמז: התשובה היא מריחואנה או אלכוהול.
אני באמת צריך לענות לך על זה?
