המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם התכנסו: אריק גנות, איציק גרינוולד מבטח – הדורבן, מידן בורוכוב והאורחים המיוחדים: ינון בר שירה ועידן לוצקי מעושים-NBA.
בוסטון עם פתיחת עונה מצוינת, מה עובד שם וכמה ריאלי שזה ימשיך?
איציק גרינוולד מבטח: החמישייה של בוסטון היא כנראה הטובה בליגה. החיבור עם פורזינגיס נפלא, ונותן להם בדיוק את מה שהיה חסר באותה עמדה, ולא צריך להרחיב על התרומה ההגנתית של הולידיי שגם מנהל משחק ברמה גבוהה. אבל מי השחקן השביעי שם? סאם האוזר? פייטון פריצ'ארד? הם בסדר, אבל לא הרבה מעבר. ומתישהו החוסר הזה בספסל כנראה יתחיל להפריע. הנה, כבר עכשיו כשדרק ווייט נעדר לרגל הולדת בנו ראינו. מבלי לזלזל בברוקלין המפתיעה לטובה, אם טייטום והולידיי צריכים לשחק 40 דקות כדי שבוסטון תנצח קבוצה שנמצאת לפחות רמה אחת מתחתיה, זה אומר דרשני. מתי הוא ממש יפריע? כנראה שבסביבות מרץ נדע את התשובה.
מידן בורוכוב: בוסטון נראים טוב למרות שלא שרשמו 2 הפסדים למיניסוטה ופילדלפיה. יש להם את החמישיה הכי איכותית בליגה, נראה שהולידיי המבוגר האחראי ופורזינגיס נולדו בדרום בוסטון. הבסיס של בוסטון סביב טייטום ובראון ונראה שהשחקנים החדשים לא פגעו באיזון הקבוצתי.
עם 3 שחקנים שקולעים 20+ וחמישה עם 13+ זה כח ותוספת שלא הייתה לבוסטון בשנים קודמות עם תלות גבוהה בטייטום או בראון.
המדגם הסטט׳ קטן אחרי 7 משחקים אבל להיות בטופ 5 הגנתי זה אלמנט שיעזור לבוסטון לשמור על אחוז ניצחונות גבוה, התקפית הם מכונה שרק תלך ותתעצם עם הזמן.
אריק גנות: בוסטון כבר היתה קבוצה נהדרת, ובעיקר השתפרה. ג'רו הולידיי פחות דומיננטי יחסית לימיו במילווקי, אבל מהווה שדרוג למרקוס סמארט בשני צידי המגרש. פורזינגיס דומיננטי לא פחות מאשר בוושינגטון, ומספק יעילות נהדרת כשיש מסביבו שחקני התקפה לא פחות טובים ממנו. טייטום למד העונה לנצל יותר את הגודל שלו בהתקפה, ומתרגם את זה ליעילות חסרת תקדים. ההגנה, שהיתה טובה גם בשנה שעברה, נשארה בטופ של הליגה.
סביר שזה יתאזן קצת בהמשך, בעיקר כי הספסל מראה סימני מצוקה. הורפורד הלך ממש אחורה, פריצ'רד פתח רע מאוד ואין אף אחד אחר שמתעלה. עם התמשכות העונה וקצת פציעות בוסטון תרד, אבל תישאר בטופ.
ינון בר שירה: הסלטיקס התחילו את העונה עם משחק נהדר מלא בריווח של החמישייה הפותחת שאין בה חוליה התקפית חלשה. זה מאפשר לטייטום, בראון ופורזינגיס לשחק מול שומר אחד ולא מול דאבל טים. גם הדגש הליכה לפוסט אפ של טייטום, פורזינגיס וג'רו הולידיי עוזר מאוד לקבוצה לקלוע ביעילות. ריבוי הכלים ההתקפי הוביל לנתוני קלאץ' מעולים (מלבד במשחק מול הוולבס שם ווייט לא שיחק).
ההגנה של החמישייה מעולה וגם עם הורפורד, היעילות ההגנתית נהדרת. הבעיה כרגע היא הספסל שם רק סם האוזר מתפקד. פריצ'רד לא פוגע בינתיים והשאר בינוניים מאוד. האם מאזולה יצליח למצוא עוד שחקן ספסל שאפשר לסמוך עליו? לא ברור.
עידן לוצקי: מה שעובד שם כרגע זה הברכיים של פורזינגיס, שנראה מצוין מאז שהגיע לשם, מזכיר את היוניקורן שכולנו התאהבנו בו רק לפני כמה שנים. העובדה שיורד עליו הנטל והוא הופך לאופציה שלישית-רביעית בהתקפה, מאוד עוזרת לרווח את המשחק עבורו ומקלה עליו. וזה עוד לפני שדיברנו על משחק ההגנה המצוין שלו. כל עוד הלטבי בריא, זה אמור להמשיך ולעשות טוב לבוסטון. בנוסף, חשוב לציין גם את ג'רו הולידיי, שחולק עם פורזינגיס את תפקיד האופציה השלישית-רביעית בהתקפה. העובדה שבוסטון השיגה רכז 2-WAY, הגנתי והתקפי, עם ניסיון של אליפות בכיס, יכולה להיות החלק החסר בפאזל האליפות של הסלטיקס.
מילווקי מתקשים בהגנה בפתיחת העונה, מה הסיבות לכך והאם ייפתר בהמשך?
עידן לוצקי: אני חושב שזה יפתר כי יש למילווקי שחקני הגנה מעולים בסגל, וכמובן MVP לשעבר שיש לו בכיס גם את תואר שחקן ההגנה לשעבר. כמו שהזכרתי בשאלה על בוסטון את היכולות ההגנתיות של ג'רו הולידיי, האבידה שלו מאוד פגעה בסיסטם ההגנתי של הקבוצה כשהגיע לילארד שקל מאוד להצהיר שהוא לא שומר ברמה של ג'רו… אני חושב שהם בונים את הסיסטם ההגנתי שלהם מחדש, בהתקפה כבר נראה שהם מצאו את הדרך הנכונה, אבל הם עובדים שלב שלב. מילווקי כבר מנוסה והיא יודעת שהכל צריך להתחיל לתקתק קצת לפני בוא האביב ולא נראה שיש לחץ כרגע שם בקבוצה.
איציק גרינוולד מבטח: אין ספק, דמיאן לילארד מציג את ההגנה הכי גרועה בקריירה והאובדן של ג'רו הולידיי קשה. קולעים עליהם 49% מהמיד ריינג' (לעומת ממוצע הליגה 42.5) וגם 38.2% מחוץ לקשת (לעומת 35.5) ועדיין, יש מצב גדול שזו גם הטיה סטטיסטית כי עוד לא עברנו עשירית עונה. מספיק משחק קיצוני אחד או שניים כדי להטות את המספרים. ברוק לופז עדיין שחקן הגנה טוב וכקבוצה הם עדיין מכריחים את היריבות שלהם לקחת זריקות קשות סטטיסטית, פשוט היריבות קולעות אותן. בינתיים. בעיניי נראה פה התיישרות, במיוחד ככל שהשחקנים יתרגלו לסכמות ההגנתיות של המאמן החדש, במיוחד לילארד.
מידן בורוכוב: מקום 26 בדיפינסיב רייטינג כשיש לך את שחקן ההגנה הטוב בליגה, מחזקת את הטענה שההגנה טובה היא מאמץ קבוצתי. לילארד אמנם גאנר היסטורי וגם אבל הגנתית הוא לא ברמה של הולידיי, גם האובדן של גריסון אלן משמעותי. מאליק ביזלי לא ראה הרבה דקות בפלייאוף הקודם בגלל היכולת ההגנתית שלו.
לאדריאן גריפין יש הרבה עבודה, הגנת הפרימטר שלו חייבת להשתפר. יש עונה ארוכה לפניו, אומרים שסוף מעשה במחשבה תחילה. לאור השינויים בקיץ זה נראה די מובהק שההגנה של הבאקס תרד מגדולתה.
אריק גנות: סיבה אחת היא, ובכן, לילארד. הוא לא היה שחקן הגנה טוב אף פעם, והוא בטח לא הולך להפוך לאחד בגיל 33 ואחרי פציעה קשה. בהגנה המודרנית צריך חמישה שחקנים וקשה מאוד להסתיר חורים, ולילארד הוא חתיכת חור. מעבר לזה יש את הירידה של מידלטון. אנחנו רגילים לחשוב עליו כעל האופציה השניה בהתקפה, אבל יש לו חשיבות אדירה בהגנה. העונה הוא פשוט לא מסוגל להישאר על המגרש וגם כשהוא משחק הוא לא טוב. ובנוסף לכך – הספסל לא מסוגל לשמור על כלום, הדירוג ההגנתי בדקות של פיין או קונאטון מחפיר.
כנראה שהתיאום ישתפר קצת בהמשך, אבל יהיה להם קשה להיות מעל הממוצע.
ינון בר שירה: ראשית כל זה התחיל כמובן מהטרייד על לילארד. כשאתה מחליף את שומר הפרימטר הטוב בליגה באחד מהגרועים הליגה, יהיה דרופ אוף רציני. בטח ובטח כשמידלטון, שפעם היה שומר ווינג טוב, איבד לגמרי את היכולת ההגנתית שנעלמה יחד עם הברכיים שהיו לא, הם חייבים להסתמך על הגנת דרופ בלבד של יאניס ולופז
אך אדריאן גריפין התחיל את העונה עם רעיונות אחרים שהביא מימיו כעוזר מאמן בטורונטו וניסה לייצר הגנת לחץ מלאת מלכודות עם צוות שחקנים שלא מתאים לכך בכלל. אין שום סיבה שברוק לופז יתפקד כמו פסקל סיאקם, זה פשוט לא להבין את מי שמשחק בקבוצה שלך.
https://www.youtube.com/watch?v=lcX1y-D71_g&pp=ygUXbWlsd2F1a2VlIGJ1Y2tzIERFRkVOU0U%3D
לברון משחק הרבה יותר מהצפוי, ועדיין הלייקרס מתקשים. מה לא עובד שם?
ינון בר שירה: הרבה מההצלחה של הלייקרס בסיום השנה שעברה התבססה על הגנה נהדרת והמון תרומה התקפית של שחקני המשנה, בראשם אוסטין ריבס שהיה מאוד יעיל בפיק אנד רול, הגיע לקו בתדירות גבוהה וקלע 40% לשלוש.
כרגע ריבס לא פוגע, רוי האצ'ימורה שגם הוא להט בפלייאוף האחרון לא פוגע, שרודר שהיה מצויין בפלייאוף משחק בטורונטו והלייקרס צריכים לסמוך על דיאנג'לו ראסל וזה מעולם לא היה רעיון מוצלח במיוחד, כמעט כמו הרעיון לתת עוד הזדמנות לקאם רדיש.
ראוי לציין עם זאת, שהלייקרס התחילו את העונה בלו"ז קשה במיוחד וסביר מאוד להניח שהמאזן שלהם ישתפר עם ההקלה בלוח המשחקים.
עידן לוצקי: רחמים על לברון. באמת האמנתי שהוא ירד ל-30 דק' משחק, ועכשיו הוא מוצא את עצמו נשחק במשך 36 דק' – וגם מפסיד. הבעיה של הלייקרס היא שברגע שלברון לא על המגרש, הקבוצה לא מתפקדת. ד'אנג'לו ראסל עושה נזק בתור הרכז המוביל ולדעתי יצטרך לרדת לספסל ולתת לגייב וינסנט לקחת את המושכות. דיוויס שהציב מטרה לשחק 82 משחקים העונה כבר לא יעמוד בזה, ואוסטין ריבס (האגדי) רק נכנס לעניינים. לברון שוב מוצא את עצמו סוחב כמעט לבד, בגיל 39 קבוצה שרוצה אליפות, וככה זה נראה. חייב לציין שדווקא כריסטיאן ווד השתלב נהדר במה שמתבטא במדד הפלוס/מינוס הגבוה בדקות שלו על המגרש.
איציק גרינוולד מבטח: לברון משחק יותר מהצפוי בראש ובראשונה כי הלייקרס מתמודדים עם פציעות: רוי הצ'ימורה לא שיחק במשחקים האחרונים, גא'רד ואנדרבילט פצוע וטוריאן פרינס לא שיחק בהפסד לאורלנדו בשבוע שעבר. גם היה להם לו"ז קשה (דנבר, פיניקס, סקרמנטו, קליפרס ומיאמי) ועדיין הם לא במצב הכי נוראי, אלא אם כל דבר פחות ממקום שני בליגה נחשב לנורא. הם ניצחו בדרבי וגם את פיניקס, היו צמודים למיאמי וסקרמנטו, והעונה עדיין ממש בראשיתה. אז נכון, לברון לא אמור לשחק 40 דקות למשחק בגילו, ואני מאמין שככל שהעונה תתקדם הדקות שלו ירדו, במיוחד כשכולם יהיו בריאים. זה עדיין לא זמן לדאגה.
מידן בורוכוב: דייויס לא נראה כמו השחקן שהוא יכול להיות. הקו האחורי דליל ועם הפציעות של וינסט זה עוד יותר גרוע. ההתקפה של הלייקרס לא עובדת, מקום 28 בליגה. מקום אחרון בליגה באחוזים מדאון טאון.
ריבס וראסל מזייפים ולא עקביים. נתון פסיכי – הלייקרס הפסידו 6 רבעים ראשונים בהפרש דו ספרתי, כשאתה פותח ככה משחק אתה חייב את לברון ליותר דקות בשביל לסגור את הפערים.
נראה לי שהכסא של דרווין האם מתחמם, אם מאמן לא מגיע מוכן למשחקים ברבע הראשון באופן עיקבי הוא צריך ללכת.
אריק גנות: בראש ובראשונה – הקליעה. הלייקרס היא קבוצה של קלעים, ובפתיחת העונה הם פשוט לא מספקים את הסחורה, ובקטע מוגזם. ריבס עם 28% לשלוש. וינסנט עם 7%. דילו עם 32%. ווד ופרינס דווקא מצליחים, אבל בסך הכל הלייקרס אחרונים בליגה בתחום.
בדקות בלי לברון בכלל הכל מתפרק שם. ראסל לא מצליח כפליימייקר ראשי, וריבס, שנראה כמו פלימייקר משני לגיטימי, מצליח עוד פחות. האצ'ימורה נראה לא רע בפתיחת העונה אבל גם הוא פצוע.
גם בהגנה אין בשורה גדולה, הלייקרס ממוצעים בתחום ונראה שג'ארד וונדרבילט מאוד חסר להם. פרינס לא מצליח לספק את הסחורה ודיויס מוצא את עצמו כמעט לבד.
מי ה-MVP שלכם עד עכשיו ולמה?
אריק גנות: לוקה פתח את העונה מדהים, קרי רק משתבח עם השנים, אמביד סופר דומיננטי, אבל כל תשובה שאינה "יוקיץ', ובענק" לשאלה הזו היא פשוט לא רצינית.
גם אם מתעלמים ממבחן העין ומהעליונות הברורה שיוקיץ' הפגין על כל שחקן אחר בפלייאוף האחרון, הדומיננטיות שלו העונה בולטת מכל נתון אפשרי. הוא ביי פאר השחקן הכי טוב בקבוצה הכי טובה. מוביל בכל מדד מתקדם אפשרי. שישי בנקודות למשחק, שני בריבאונדים, שביעי באסיסטים. שני בליגה בדירוג התקפי. הוא שני בליגה בדירוג הגנתי. לא סתם לא חור, הוא מצוין בהגנה העונה. טייק ד'את פור דאטא. המירוץ לא קרוב אפילו.
ינון בר שירה: טוב, זה לא מאוד מקורי, אני יודע. ניקולה יוקיץ'. אנחנו נמצאים בתקופה בה הפער בין השחקן הטוב בעולם למי שמתחתיו הולך ומתרחב. הוא שולט באופן אבסולוטי בכל אלמנט התקפי קיים. ביל סימונס אמר עליו בפודקאסט שהוא משלב את חכמת המשחק וראיית המשחק של לארי בירד עם היכולת הפוסט של טים דאנקן. לא ברור איך ואם ניתן לעצור שחקן כזה. כרגע הוא מוביל את דנבר שלו למאזן הטוב בליגה וליכולת אדירה.
אם בעבר היה אפשר לטעון שהוא "מחזיר בצד השני" כיום אפשר לקטלג את יוקיץ' כבסדר גמור גם בצד השני של הפרקט. הוא פיזי, הוא לוקח ריבאונדים והוא הרבה יותר נייד מאיך שהיה כשהגיע ל-NBA
עידן לוצקי: הקרב מאוד צמוד בין יוקיץ' שממשיך לשחק ברמת MVP, לבין דונצ'יץ' שהערכתי שהעונה ייתן עונת שיא, והתחיל אותה בצורה פנטסטית, נראה מצוין פיזית וגם מנטלית, למרות השהות לצד קיירי. התואר מבחינתי עדיין בידיים של יוקיץ' שהוא פשוט דנבר, אפילו לא מרגיש שהפציעה של מארי משפיעה עליהם. דונצ'יץ' יוכל לקחת לו את זה מהידיים אם ימשיך לאורך זמן להוביל את דאלאס לצמרת המערב ולסיים במקומות 2-1. יוקיץ' כבר הראה שהוא יכול לעשות את זה לכן אני יותר מאמין למספרים ולפעולות שלו על המגרש ששוות את התואר. לוקה יצטרך להמשיך ולהתמיד ביכולת הזו, ובעיקר בתוצאות האלה, לאורך זמן כדי להיות ראוי לתואר.
איציק גרינוולד מבטח: יש מלחמה אדירה בין הלב לראש. הנשמה אומרת יוקיץ', כי דנבר פשוט נראית ברמה משלה. הוא שוב מפלרטט עם ממוצעי טריפל דאבל וכנראה גם יגיע לשם. והוא עושה את כל זה בקלאס באפס מאמץ תוך כדי שהוא מודע לכל דבר שהולך במשחק (לכו תראו את מסיבת העיתונאים שלו אחרי הפליקנס). מצד שני השכל אומר שמגיע ללוקה דונצ'יץ' בינתיים, לא רק כי הנתונים שלו על פניו יותר טובים (גם הוא כמעט עם טריפל דאבל ואפילו קרוב יותר) אלא כי דאלאס, אחרי שפרשנים רבים שחטו אותה על המהלכים בקיץ, ראש בראש עם דנבר בצמרת המערב. וזו מילולית ההגדרה ל-MVP.
מידן בורוכוב: יוקיץ, אין שאלה בכלל.
זה שחקן שמצליח באופן עיקבי ונון שאלנטי לייצר מספרים היסטורים. מאז ה 2-2 מול הסאנס, דנבר במאזן 2-19. (פלייאוף + פתיחת עונה) למרות הפציעה המשמעותית של ג׳אמל מארי. דנבר ממשיכה לשחק כדורסל קרוב לשלמות. אם פטרוביץ היה המוצרט של המשחק יוקיץ זה האינשטיין של הכדורסל. מה אפשר לבקש משחקן שקולע כמעט 30 לערב ומפלרטט עם טריפל דאבל בכל משחק ב 66 אחוז אפקטיבי מהשדה?
הוא המהות האולטימטיבית של MVP, העוול מהשנה שעברה צריך להיות מתוקן במהרה.
אילו שחקנים מפתיעים לטובה בפתיחת העונה?
מידן בורוכוב: קאם תומאס עם תפוקה לא נורמלית, קולע קרוב ל 27 נקודות בערב, הוא סיפק כמה הצגות בעונה הקודמת אבל ביינתים הוא ה MIP האולטימטיבי. טייריס מאקסי משכיח שהיה שחקן בשם ג׳יימס הארדן בפילי, אם הוא ישמור על עקביות זה יהיה עצום עבור הסיקסרס.
בפינת הפרובינציאליות יכולת הקליעה של דני מרשימה, רק שימשיך למצוא את הטבעת, בבלאגן של וושינגטון זה לא מובן מאליו.
צ׳אט הולמגרן מפתיע לטובה, עם היעדר פיזיות וגוף של ילד בן 13 הוא מנפק ניצוצות של כדורסל למרות סימני השאלה.
אריק גנות: סקוטי בארנס עושה עבודה מאוד יפה. רבים ציפו שהוא יפרוץ בעונה הקודמת, וכשזה לא קרה נראה היה שגרף השיפור שלו השתטח, אבל העונה הוא בדיוק השחקן שקיווינו לראות. הקליעה הפכה מחסרון ענק ליתרון עם 2 שלשות למשחק ב-38%. האחריות לניהול המשחק עברה אליו, והוא לוקח אותה מאוד יפה. ההגנה שלו עלתה מדרגה.
מילה טובה נוספת הולכת לדונובן מיצ'ל. אחרי דיבורים על אי הארכת חוזה ומעבר אפרי לניקס, הוא נותן פתיחת עונה מצוינת בקאבס. מעל 30 נק' ב- 51% מהשדה הופכים אותו לאחד ממובילי הליגה בכל קטגוריה, וגם ההגנה איתו נראית טוב.
ינון בר שירה: יש לא מעט שחקנים שפתחו את העונה והפתיעו את כולם. קאם תומאס, שכרגע מוביל את ברוקלין בנקודות וביוסאג' ועושה זאת (בינתיים) בצורה יעילה במיוחד. תומאס שהתבלט עד השנה בעיקר כגאנר חסר מצפון, מצליח להראות שהוא גם יכול להגיע לקו, לייצר לעצמו ולהוביל,לנצחונות.
גם חשוב לציין את דילון ברוקס, שממשיך את היכולת הנהדרת מאליפות העולם. ברוקס זורק פחות זריקות מטומטמם ומשלב את היכולת ההגנתית שתמיד הייתה לו עם משחק התקפי יעיל (14.7 ב59% מהשדה ו54% לשלוש)
גם בן סימונס המושמץ התחיל את העונה לא רע בכלל ובעיקר מפתיע שהוא בוחר לשם שינוי לשחק כדורסל.
עידן לוצקי: אני רוצה להרים פה לאוסאר תומפסון, הרוקי הנהדר של דטרויט שאולי קצת נבלע בין קרבות רוקי העונה של וומבי וצ'ט. שחקן הגנה פשוט פנטסטי, חוסם וחוטף בצורה כל כך חכמה, ריבאונדר בחסד שכרגע קוטף יותר ריבאונדים מוומבי ומצ'ט, ומדורג שני בליגה בריבאונד ההתקפה. עוד לפני הדראפט דיברו על זה שהוא כנראה אחד השחקנים שמגיעים הכי מוכנים לליגה והוא מוכיח את זה על המגרש, ואחרי כמה שנים נוראיות, העתיד של דטרויט ביחד איתו, קייד קאנינגהאם וג'יילן דורן – נראה מאוד ורוד. נראה שהולכת להיות שם קבוצה מאוד מלהיבה בשנים הבאות, אז שימו עין עליהם.
איציק גרינוולד מבטח: עוד עונה שאנתוני אדוארדס נראה בפתיחתה כשחקן הכי טוב של מינסוטה (סורי, קא"ט). 28 נקודות למשחק באחוזים נהדרים, ומינסוטה אפילו ניצחה את דנבר ואת בוסטון, כשמול האחרונה אדוארדס מסר 7 אסיסטים. הוא מפעיל את החברים שלו ולוקח על עצמו בדיוק מתי שצריך. אני על ספינת האהבה שלו מזמן ומקווה שהלב לא יישבר הפעם. ומי שמזמן שבה/שבר לי את הלב הוא דז'ונטה מארי שהכי הפתיע לטובה. לפי מדדים מתקדמים הוא טוב יותר מטרה יאנג חברו לקבוצה ואפילו משחקנים כמו קוואי וטייריס האליברטון. הוא עם ממוצע הנקודות למשחק הגבוה בקריירה, באחוזים הכי טובים, ואפילו קולע 2 שלשות למשחק ב-38%.
