5 על 5 – מגמה או פוקס

בפתיחת העונה נתקלנו בכמה תופעות מעניינות. איזו מהם היא מגמה, ואיזו פוקס? שאלנו בעבר את 5X5 מ-ESPN, ועכשיו אנחנו שואלים את הפינה מהסטארטרס (אותה עיברת יובל עוז ממרגישים NBA) ומשלבים בין השניים. 5 תופעות, 5 כותבים.

 

1. הקליפרס סופגת הכי מעט נקודות למשחק

 

שגיא: בעונה שעברה היריבות של הקליפרס זרקו 85 פעמים במשחק וקלעו ב-43.5%. בתחילת העונה הזו הן זורקות 81.5 וקולעות ב42%. זה עולה גם לקליפרס ב-3 זריקות למשחק. מקבוצה ששיחקה כדורסל מהיר, העונה היא הורידה את הקצב. כריס פול כבר לא ילד, ונראה שריברס רוצה לעזור לו להגיע לסוף העונה עם יותר גז במיכל. חוץ מזה, עם ספסל קצר, אולי עדיף להם לשחק לאט יותר. מגמה.

 

דני: בקליפרס הכריזו בתחילת העונה שהקבוצה הולכת לתת דגש נוסף על ההגנה ואכן בארבעת המשחקים נדמה שזה עובד לה. למרות זאת, בגלל שהמדגם קטן חשוב לשים לב לפרטים: בשניים מתוך ארבעת המשחקים הקליפרס ספגה 98 (נגד פיניקס שהגיעה אחרי בק-טו-בק) ו-106 (נגד פורטלנד). שני המשחקים שבהם ההגנה תפקדה ממש יפה היו בעצם נגד יוטה ואוקלהומה סיטי. יוטה גם ככה לא נחשבת לקבוצת התקפה גדולה במיוחד, בטח שלא כשהיא מסתגלת לחיסרון של היוורד, ואצל אוקלהומה סיטי, שדווקא קלעה לא רע בכלל במשחקים האחרים, המאמץ ההגנתי גבה את המחיר בצד ההתקפי. זה היה אחד הערבים העגומים של רוב שחקני הת'אנדר, שלא מצאו את הטבעת. אם לסכם, קבוצה שמשחקת דקות ארוכות עם בלייק גריפין, ג'מאל קרופורד ומו ספייטס (לא בהכרח ביחד) לא אמורה להיות קבוצה הגנתית טובה במיוחד ולכן – פוקס.

 

עידו: יש נטייה לזלזל קצת בקליפרס, בעיקר בגלל הרכות של הקבוצה בפלייאוף מול קבוצות אגרסיביות יותר (ספרס, גריזליס) או אי עצירת קבוצות מבוססות התקפה (רוקטס, בלייזרס). בכל מקרה אנחנו מדברים על עונה סדירה ובעונה שעברה הקליפרס סיימה במקום השישי במדדים. אמבה א מוטה (שנה שנייה) הוא שדרוג רציני בהרכב וצריך כבר להתחיל להתייחס אליו בדרגות השפעה של שחקנים סטייל טוני אלן. דוק ריברס התחיל בעונה שעברה תהליך, בעיקר סביב רדיק וג'ורדן, שהקליפרס קצרה בסוף העונה הסדירה שעברה בהצלחה. העונה, המגמה רק מתחזקת. מגמה.

 

אריאל: הקליפרס היא קבוצת הגנה טובה. היא הייתה במקום השישי בעונה שעברה ופתחה טוב גם את העונה, כשבלייק גריפין נראה מחויב יותר וקופצני יותר בשני צידי המגרש. בכלל, נראה שהקבוצה עצמה מחוברת מתמיד, אך האם היא תהיה קבוצת ההגנה הטובה ביותר השנה? לא סביר.  לא נראה שריברס מעוניין בכך, שכן הוא מדבר על הצבה בהגנה של כריס פול על שחקנים משניים יותר, כדי שישמור כח. חוץ מזה, תמיד צריך לזכור שמדובר באחת הקבוצות היותר קצרות בליגה – דבר שנהיה חשוב יותר ויותר לקבוצות עם הגנת עלית. הם ישמרו על המקום השישי בליגה, אך לא יעשו קפיצה. פוקס.

 

דרור: הקליפרס היא קבוצת הגנה טובה, תמיד הייתה. אבל כרגע היא באיזה יתרון פסיכי עם דירוג הגנה 89, כשהיא סופגת רק 91 נקודות למשחק. זה מעולה, זה מרשים וזו אנומליה. נכון, דיאנדרה יעיל הגנתית, אבל הוא לא עלית ולא השתפר משמעותית. נכון, כריס פול שחקן הגנתי, אבל גם הוא לא השתפר משמעותית (הוא דווקא כן שומר ברמה עלית ואנדרייטד לחלוטין מהבחינה הזאת). עדיין, אין שום דבר שמצדיק מספרי הגנה ברמה היסטורית. 4-5 משחקים כאלו זה עוד הגיוני כי הסטטיסטיקה עוד לא התיישרה והתנרמלה. זה עוד יקרה. הקליפרס קבוצת הגנה טובה, לא כזאת. פוקס.

 

 

2.  שיקגו קולעת ב-40.9% לשלוש

 

שגיא: שיקגו נראית הרבה יותר טוב ממה שחשבנו שהיא יכולה להיראות, וזה קורה בגלל הקליעה משלוש. דווקא מי שאמור להיות הקלעי הכי טוב שלה (מירוטיץ') קולע הכי רע (34%, ולא, רונדו לא נחשב). כל השאר קולעים מעל 40% (ולא, רונדו לא נחשב) וזה נדיר. באטלר, ווייד, מקדרמוט, כנען וולנטיין עומדים על 46.5% משותפים. ההגנות עדיין לא מכירות אותם, ונותנות להם חופש גדול מדי לזרוק. איפשהו בדצמבר-ינואר האינטנסיביות של ההגנות תעלה ואז האחוזים של שיקגו יתיישרו למטה. זה עדיין יהיה יותר טוב ממה שציפו מהם, אבל 40% זה פוקס.

 

דני: כבר במשחקי ההכנה ראינו ניצוצות של קליעה מבחוץ מצד שחקנים שלא ציפינו מהם כמו ווייד ובאטלר, וגם מקדרמוט עשה קולות של קלע לא רע בכלל בעונה שעברה עם 42.5%. יחד עם זאת, כמעט כולם קולעים באחוזים גבוהים מהצפוי, כשווייד קולע ב-25% יותר. כן, יותר. בעונה שעברה הוא קלע ב-15.9% והשנה הוא קולע ב 41.7%. גם באטלר נמצא בעליה מטאורית של 18%. לכן, גם בלי להתייחס ליכולת שלהם לשפר את הקליעה, ברור שסופה של הסטטיסטיקה להתיישר והאחוזים ירדו לאזור ה-35%, אם לא פחות. פוקס.

 

עידו: שיקגו קלעה בעונה שעברה ב-37.5% משלוש, כשרק הספרס וכמובן גולדן סטייט היו מעליה בדירוג. רונדו אולי נראה נורא מבחינת אחוזים אבל הוא מתעלה על רוז כמנהל משחק, מה שמסייע לאחרים. בשורה התחתונה, הם לא כל כך גרועים כמו שכולנו חשבנו אחרי עזיבת דאנליבי, בזכות כנען, מקדרמוט ואחרים, אבל בואו לא נעשה מווייד ובאטלר מה שהם לא. זו רק תחילת העונה וגם מינסוטה עומדת על 40%. פוקס.

 

אריאל: אם יש משהו שלמדנו מסן אנטוניו ספרס בשנים האחרונות, הוא שלא צריך קלעי שלוש היסטוריים כדי להוביל את הליגה באחוזים, אם נשענים על הנעת כדור שמובילה לזריקות חופשיות. לפי פתיחת העונה, נראה שהרכב שלושת מובילי הכדור של הבולס עושה בדיוק את זה. 331 מסירות בממוצע למשחק (מקום 3 בליגה) ו-28 אסיסטים (מקום 2) הובילו ל-11 זריקות שלוש פנויות לחלוטין (מתוך 24 שהבולס לוקחים בממוצע), ועוד 10 זריקות לשלוש שמוגדרות כפנויות, הרבה מהן בהתקפת מעבר. הקבוצה לא תשמור על 41 אחוז, אך נראה שדווין ווייד וג'ימי באטלר הם קלעים ממוצעים, ודאג מקדרמוט מסתמן כאחד מקלעי השלוש הטובים בליגה (ונראה שיזרוק הכי הרבה שלשות בקבוצה). מקום 6-10 באחוזים בסוף העונה נראה בהחלט סביר. מגמה. 

 

דרור: שיקגו מפתיעה מאוד ביעילותה, וגם בקליעה שלה משלוש, אבל… למה זה מפתיע? כי התרגלתם והייתם בטוחים שזה מה שיקרה. כי כל הקיץ כולם פמפמו שהיא הולכת להיות גרועה משלוש ובכלל. בעצם, כמעט כולם. (וכן אני לגמרי אומר פה "אמרתי לכם!" ) לבאטלר לפני שנתיים הייתה עונה מעולה משלוש, ווייד התחיל להתאמן על שלשות והפוטנציאל של שניהם כבר היה קיים. בנוסף, יש להם מספיק פתרונות, יכולת וחוכמת מגרש לדאוג לעצמם למצבים (לכו תקראו שם בכתבה איך). תוסיפו לזה את העובדה שגם היריבות מצפות שהם יהיו גרועים ונותנים להם מטר, וקיבלתם הפתעה. אני לא בטוח שהם יישארו באחוזים כאלו, אבל הם בהחלט צפויים להיות יעילים מאוד התקפית. מגמה.

 

 

 

3. הארדן יעיל בהתקפה – קולע ב-50% מהשדה ומוסר 2.7 אסיסטים על כל איבוד

 

שגיא: הארדן תמיד היה שחקן התקפי יעיל, לפחות לפי תורת האנליטיקה של דריל מורי, ועדיין, מצפים ממנו לאחוזי שדה נמוכים ולהמון איבודים. העונה הוא קולע בינתיים ב-50% והעלה את מספר האסיסטים שלו מהעונה שעברה ב-5, אבל לא מאבד יותר (בדיוק אותו דבר). כנראה שלד'אנתוני יש מגע של קסם עם גארדים. ההתקפה של יוסטון נראית נפלא, ותמיד אפשר לנוח בהגנה. בעונה הרגילה זה יעבוד, ולהארדן זה מצויין. מגמה.

 

דני: יש לא מעט אנשים שאומרים שמייק ד'אנתוני בנה את הקריירה של נאש לא פחות מכך שנאש בנה את הקריירה של ד'אנתוני. כעת נראה שנמצא זיווג מושלם נוסף כאשר ד'אנתוני הופך למאמן של הארדן. ד'אנתוני מאמן שאוהב לרוץ ולהניע את הכדור מהר וסגנון המשחק שלו תפור במיוחד למידותיו של הארדן. בנוסף, העונה יש לצידו של הארדן הרבה מאוד אופציות התקפיות מצוינות שמאפשרות לו למסור יותר בלי להגדיל את כמות האיבודים, כמו ריאן אנדרסון, אריק גורדון וננה הילאריו, שמסיים יפה מאוד באזור הטבעת. הארדן אולי לא יסיים את העונה עם אחוזים כל כך טובים וכזו כמות גדולה של אסיסטים, אבל בהחלט אפשר לצפות שזה יהיה הכיוון ושהוא יסיים עם קפיצת מדרגה ביחס ליכולת המסירה שלו בעונות הקודמות. ביחס לאחוזים, הם צפויים להתיישר. מגמה.

 

עידו: באופן כללי הארדן מעולם לא היה שחקן שמועד ליותר מדי איבודים. ככה זה שאתה מחזיק הרבה בכדור אבל מסיים הרבה מהלכים בזריקה. כבר בעונה שעברה הוא עמד על usage של 32.5%, אז מצחיק קצת לתאר את השינוי כמשמעותי יותר מדי. מה שכן, לשמור על אותה כמות איבודים (4.6) ולהגדיל את ממוצע האסיסטים מ-7.5 ל-12.4 זה בגדר נס. ד'אנתוני הכניס נייטרו לקבוצה שגם ככה הייתה מכונית מירוץ, וגם אם הארדן לא ישמור על 60% קליעה מ-2 (!) הוא יהיה מספיק דומיננטי. מגמה.

 

אריאל: אמנם מספר האסיסטים של הארדן צפוי להישאר דומה, ואם יש משהו שכן אפשר להסיק מפתיחת העונה של הרוקטס הוא שהארדן הוא ה-BE ALL END ALL  של הקבוצה אפילו יותר מתמיד (כולל אחוזי USAGE של 36 אחוז ו-58 אחוז מהאסיסטים של הקבוצה). אך היעילות היא מצג שווא של התמודדות עם הגנות רכות בצבע כמו אלו של הקאבס, הלייקרס ודאלאס (מה שעזר לו להגיע ל-66 אחוז בצבע עד כה, לעומת 49 אחוז שנה שעברה). הארדן ישוב לאחוזים הרגילים שלו בקרוב, וזה הדבר הכי נכון לרוקטס – מישהו צריך לזרוק את שלשות הפול-אפ, ואפילו – רחמנא ליצלן – את זריקות המיד-ריינג', כדי שההתקפה לא תהפוך לצפויה. פוקס. 

 

דרור: זה עוד משהו שהיה מעט צפוי. הארדן בשיטה של דאנטוני משמש כרכז בפועל, ומוביל את ההתקפה. קלינט קאפלה הוא גבוה פיקנרול פנטסטי שמשתף איתו פעולה, וכשבנוסף לאריזה יש את אריק גורדון וריאן אנדרסון במקום פאטריק בברלי וג'וש סמית', להגנות היריבה קצת יותר קשה לצופף בצבע. רק העובדה שעל הקשת עומד אנדרסון במקום סמית', שהגנות יכלו לשכוח ולהתעלם ממנו, מקלה משמעותית על הארדן את העבודה. בקיץ עוד הלכתי על תחזית שמרנית שהוא יסיים עם ממוצעים של 28-10. כרגע אני חושב שהוא ישמור על זה, ואולי אפילו יסיים עם 30-12, ובכך יהיה השחקן הראשון מאז 1970 עם 30-10 נקודות ואסיסטים. וזה לא שהזקן עצמו השתפר, אלא שפשוט הביאו לו סגנון הרבה יותר יעיל עבורו, ותוספת של שני שחקנים שהם לגמרי ההגדרה של 'פייס אנד ספייס'. התוספת של גורדון ואנדרסון לא מוערכת מספיק. וזו לגמרי מגמה.

 

 

4. ראסל ווסטברוק עם ממוצע טריפל דאבל ו-30+ נקודות

 

שגיא: המדינה זה אני אמר לואי ה-14. הקבוצה זה אני אומר ראסל הראשון. ווסטברוק עומד על usage מטורף של 44.1. לשם השוואה הוא הוביל את הליגה עם קצת מעל 33. העונה כל התקפה שנייה מסתיימת אצלו. הוא הוסיף 11 זריקות למשחק ומגיע יותר לקו העונשין. לאף אחד אין ספק שבממוצע הוא יקלע יותר מ-30 נקודות, השאלה היא לגבי הריבאונד והאסיסטים. היכולת שלו להימצא ב-2 מקומות שונים במגרש (ככה זה מרגיש) תעזור לו להמשיך לאסוף המון ריבאונדים ומבחינת אסיסטים הוא תלוי בחברים. רק שלא ימאס להם. מגמה (וגם אם לא בדיוק טריפל דאבל, יהיה מאוד קרוב לשם).

 

דני: לפני שנתיים קיבלנו הזדמנות נדירה להצצה לעתיד, כאשר קווין דוראנט נפצע וראסל ווסטברוק הוביל את הת'אנדר לבדו לתקופה קצרה. התוצאה באותה תקופה הייתה שראסל לקח על עצמו כמעט הכל וסיים את 40 המשחקים האחרונים של העונה עם 30.4 נק', 9.4 אס' ו 8.2 ריב'. נכון, זה לא טריפל דאבל וזה גם לא 37 נק' למשחק, אבל ווסטברוק למעשה כבר הראה לנו לפני שנתיים שהוא יכול להחזיק חצי עונה בקצב דומה. העונה הנוכחית לא שונה בהרבה. אמנם יש לו עוד שחקני חיזוק, אבל מכיוון שהת'אנדר כנראה לא באמת יכולים לאיים על התואר, המטרה הראשית של ווסטברוק היא לסיים עם עונה היסטורית – ובזה הוא בכיוון הנכון. סביר להניח שהמספרים שלו ירדו, אבל לא בהרבה. מגמה.

 

עידו: לא אוהב את הרדיפה הזאת אחרי שורות סטטיסטיקה, ומאוד מקווה עבור הת'אנדר שזה יישאר בגדר באזז מצד התקשורת והאוהדים בלבד. לווסטברוק יש מספיק כישרון סביבו בקבוצה כדי להיכנס למערב עם יתרון ביתיות בסיבוב הראשון, ובשביל זה הם צריכים לדעת למתן את הדקות שלו כשהקבוצה מובילה בהרבה או מפסידה בהרבה (קוטלי סטטיסטיקות). תיאורטית יש לו שותף נהדר בקו האחורי וקאנטר, אדאמס, סאבוניס בקו הקדמי הם גבוהים מוכשרים התקפית. צריך גם לזכור שב-1962 כשאוסקר רוברטסון עשה עונת טריפל דאבל, קבוצות קלטו 71.4 ריבאונדים במשחק, מסרו 23.9 אסיסטים וקלעו לא פחות מ-118.8 נקודות בממוצע. פוקס.

 

אריאל: ווסטברוק טען לאחרונה ש"עייפות זה עניין מנטלי". אני לא מאמין בזה. ווסטברוק לא יכול או צריך להמשיך באינטנסיביות שבה הוא פתח את העונה. אני לא חושב שיש צורך להתייחס למדגם של 30 המשחקים שהוא שיחק ללא דוראנט כמדד, כי זה, כאמור, לא 82 משחקים. הכרטיס החופשי שהוא מקבל מבילי דונובן יאפשר לו להגדיל את כמות הנקודות לאזור ה-27-8, וכנראה להגיע לדאבל-דאבל באסיסטים, אך הריבאונד, ומשחקים שבהם הוא ייתן לוויקטור אולדיפו להוביל את ההתקפה, ימנעו ממנו להגיע לממוצע טריפל-דאבל. פוקס.

 

דרור: מכל הקטגוריות כאן, זו היחידה שאני בטוח שלא באמת הפתיעה מישהו. אנחנו מכירים את ווסטברוק, אנחנו יודעים מה הוא מסוגל לעשות וראינו אותו עושה את זה כשדוראנט היה פצוע. האם הוא יצליח למשוך ככה עונה שלמה? כנראה שכן. מה שכן, אין מה לדבר על אם זה יהיה יעיל או לא, כי זה לא (הת'אנדר לא בטוח יהיו בפלייאוף בכלל). אגב, מעניין אם לפני כמה שנים סם פרסטי היה שולח בטרייד ליוסטון את ווסטברוק ולא את הארדן, איך הייתה משתנה ההיסטוריה. בכל מקרה, אין שאלה בכלל, לגמרי מגמה.

 

 

 

5. קיירי אירווינג יוביל את קליבלנד בעונה הרגילה

 

שגיא: בסקר ה-GM-ים לברון נבחר ל-MVP הבא. זה לא לברון. שקיירי יהנה בעונה הרגילה, לברון יעשה את שלו בפלייאוף. מגמה

 

דני: "וישחקו הילדים לפנינו". לברון אמנם לא השתמש במילים האלה באופן מפורש, אבל הוא יודע שהוא נמצא בשלב בקריירה שלו שבו הדבר היחידי שהוא יימדד על פיו זה אליפויות. בשביל זה הוא צריך לשמור על עצמו בריא ולתת לקיירי את ההזדמנות לקחת צעד קדימה. קיירי לעומתו עדיין מחפש את ההישגים האישיים וההכרה בכך שהוא לא רק הכינור השני של לברון. סנכרון האינטרסים המובהק מבהיר שזו מגמה, אבל שלא יהיו לכם אשליות – בפלייאוף הסיפור כבר יהיה אחר לחלוטין. מגמה.

 

עידו: לא מדובר על תהליך העברת הלפיד בשום צורה, אבל לברון כבר הרבה זמן מדבר על הצורך שלו לשמר את עצמו. צריך לזכור שבחודש הבא הוא כבר בן 32, ומבחינה היסטורית הטבעות חשובות יותר מרדיפה אחרי סטטיסטיקות אישיות (סטייל התקופה עם ווייד במיאמי). העונה שעברה הוכיחה שאירווינג הוא סופרסטאר שיכול להיות גם אופציה ראשונה בקבוצת אליפות – ו-3.5 דקות יותר למשחק עם קפיצה של 7 נק' מהעונה שעברה מסמנים שכנראה גם לא ראינו את השיא. מגמה.

 

אריאל: אמנם ברור שלברון מעוניין לנוח במהלך העונה הסדירה, וקיירי אכן קולע יותר ממנו בפתיחת העונה  – אך האם זה הופך אותו למוביל הקבוצה? לא, זה בעיקר אומר שלברון משחק הרבה יותר רכז דה-פאקטו (מוביל את הקבוצה הן במסירות והן בנגיעות) ומאפשר לאירווינג לעשות את מה שהוא עושה הכי טוב – לקלוע. לפי פתיחת העונה, נראה שהקאבס סוף סוף הפכו למפלצת התלת-ראשית שהם חלמו עליה, כשכל החלקים בטריו נמצאים בטופ 25 מבחינת USAGE בהפרשים מזעריים אחד משני (אירווינג 29.7, לברון 28.5 ולאב 27.3). גם אם נראה שלברון מפנה את הבמה כדי לשמור כוח (לעומת 31.3 אחוזי USAGE בשנה שעברה), זה לא אומר שהקבוצה היא של קיירי, אלא רק שההתקפה מבוזרת בין כל הכוחות. פוקס. 

 

דרור: לברון נח לו בעונה הרגילה על הילוך שני (כן, זה הילוך שני, בפלייאוף הוא מעלה הילוך). אין לו בעיה לתת לאחרים את החופש, בטח אם זה אומר שירד מעליו העומס. יתרה מכך, לברון עצמו אמר שקיירי צריך להיות בדיון על ה-MVP, וזו הערה שמגלמת בתוכה לא מעט. לפני שלברון הגיע קיירי התפרע. קיירי עדיין רוצה להראות שהוא יכול להוביל, וללברון יש אינטרס שזה יקרה. כן, זה יהיה מעניין וזה גם מה שיקרה. מגמה.