חברים, כבר רואים את האור בקצה המנהרה. אוטוטו, עוד חודש בדיוק, העונה הרגילה תסתיים והפלייאוף יתחיל. עם זאת, העונה נדמה יותר מתמיד שכל העונה הרגילה והסיבובים הראשונים של הפלייאוף הם רק מופע חימום עבור המופע הראשי שהוא גולדן סטייט. ההצלחה של הווריורס היא משכרת חושים ופנטסטית מצד אחד וקצת מייאשת ומדכאת מצד שני. אולי סן אנטוניו תצליח לשנות משהו בפרדיגמה הזו ביום שבת, אבל בינתיים, זה קצת מוציא את החשק מלחפש 5 דברים לשים לב אליהם. קצת מיותר לדבר על בעיות הריווח של הקליפרס כשלוק מ'בה אמוטה על המגרש כשלכולם ברור שהווריורס הם קילומטרים הרחק מכל שאר הליגה.

 

זו הסיבה שהחלטתי לעשות משהו קצת שונה הפעם. הרעיון קפץ לי לראש כשקראתי כתבה על על מנחם בגין וההסכם הקואליציוני שהוא עשה עם החרדים כאשר היה ראש ממשלה אי שם בשנות ה-70. בהסכם הזה הוחלט להסיר את המכסות של תלמידי הישיבה שמקבלים "דחיית שירות" מצה"ל בנוסף להגדלת התקצוב הממשלתי של הישיבות. מדובר בהחלטה, אני מניח, שהייתה טובה לאותו רגע, אולי זו אפילו הייתה החלטה שהצילה את הכסא של בגין, אבל זו החלטה שאנחנו משלמים עליה מחיר יקר עד היום.

 

אני מאמין שאתם כבר מכירים שכל דבר שקורה לי או שאני קורא עליו אני ישירות מקביל אותו ל-NBA, וזה לא שונה גם הפעם. חשבתי לעצמי איפה ראיתי החלטות דומות לזו של בגין? אולי החלטות שנובעות מאותו מניע? החלטות כובלות ושנויות במחלוקת?

 

זה מפתיע, אבל יש לא מעט כאלו ב-NBA. התחושה בשנים האחרונות היא שהליגה הפכה להיות חכמה יותר, שהשימוש באנליטיקס וסטטיסטיקות מורכבות העלימו את הטיפשות והחלם מהליגה הטובה בעולם וחיסנו את הגנ'רל מנג'רים מהחלטות מפוקפקות, אולם עדיין יש הרבה מאוד החלטות ב-NBA שגורמות לך לפעור פה ולחשוב למה התכוון המשורר?

 

כמה נקודות חשובות לפני שמתחילים:

 

  • הדירוג מתייחס רק לשנתיים האחרונות (כי כמה אפשר לדבר על הטרייד של ברוקלין עם בוסטון ועל הטרייד של ג'יימס הארדן?)

 

  • הדירוג הוא סובייקטיבי לחלוטין. מוזמנים להתווכח, להסכים, לבקר, לצעוק או להגיב באימוג'יז מפגרים בפייסבוק.

 

ראויים לאזכור:

  • קובי ברייאנט מקבל 50 מיליון דולר לשנתיים מהלייקרס

 

טכנית, מדובר בהחלטה שהתרחשה לפני יותר משנתיים כי הארכת החוזה של קובי נחתמה איפשהו באמצע עונת 2013/14, אולם ההחלטה הזו נכנסה לתוקפה רק בתחילת 2014/15.

 

מקצועית, מדובר בהחלטה הרסנית. קובי כבר היה אחרי הפציעה בגיד האכילס והיה ברור לכולם שלא מדובר באותו שחקן, וגם אם הלייקרס חשבו שמדובר באותו שחקן, לא הייתה שום סיבה לשלם לו יותר ממה שלברון ג'יימס מקבל על אותו פרק זמן או יותר ממה שסטף קרי מקבל לכל אורך החוזה שלו(!). בכל מקרה, קובי המשיך להיפצע ולהיראות יותר כמו קריקטורה של שחקן עבר מאשר שחקן פעיל, ובדרך הוא הפריע לפרנצ'ייז להעביר הילוך בכל תהליך הבנייה מחדש שלו.

 

אבל, וזה אבל ענקי, עסקית, ההחלטה הזו הייתה No Brainer עבור הלייקרס. קובי ברייאנט הוא אחד השחקנים הכי פופולריים בהיסטוריה של המשחק, והחוזה הזה אמנם נראה יקר ביחס לשחקנים אקטיביים אחרים, אבל הלייקרס בוודאות יצאו מורווחים ממנו, בטח לאור מסע הפרידה של קובי העונה. זו הסיבה שקצת קשה לבקר את ההחלטה הזו. עם כמה שהיא הייתה לא אחראית מבחינה מקצועית, בסופו של דבר קבוצת כדורסל ב-NBA זה עסק לכל דבר, והארכת החוזה של קובי הייתה צעד עסקי חכם.

עסקית - גאוני. מקצועית - הרסני

עסקית – גאוני. מקצועית – הרסני

 

  • ברנדון נייט עובר לפיניקס, מייקל קרטר וויליאמס עובר למילווקי, הסיקסרס מקבלים את הבחירה המוגנת של הלייקרס

 

תתרגלו, אוהדי פיניקס, זו לא הפעם האחרונה שלכם בדירוג הזה.

 

הטרייד המשולש הזה היה חלק מהטירוף הכולל שעבר על הליגה בשעה האחרונה של הטרייד דד-ליין של 2015, וככל שהזמן עובר, אני מתחיל לחשוש שריאן מקדונו, ה-GM החביב של הסאנס, סבל מחוסר שפיות זמנית בשעה הזו. ברנדון נייט הוא שחקן נחמד, אין שום ספק בכך, אבל הוא פשוט לא שווה את הבחירה האטרקטיבית של הלייקרס (מוגנת 1-3 השנה ובשנה הבאה, לא מוגנת בכלל ב-2018). הוא בטח לא שווה את זה כשהוא עומד לסיים חוזה רוקי ולהפוך לשחקן חופשי. בסיטואציה הזו מקדונו היה חייב להחתים אותו מחדש כי אחרת הוא פשוט ויתר על בחירת דראפט גבוהה בשביל חודשיים של ברנדון נייט.

 

אז מקדונו החתים מחדש את ברנדון נייט בקיץ על 70 מיליון דולר ל-5 שנים. אפשר היה להוציא מהבחירה הזו הרבה, הרבה יותר מברנדון נייט ב-70 מיליון דולר ל-5 שנים.

 

  • גרג מונרו חותם במילווקי

 

אני מודה, בקיץ חשבתי שמדובר במהלך חכם. מונרו הוא מכונת דאבל-דאבל עם עבודת רגליים מדהימה בצבע, והוא נראה בדיוק כמו החתיכה החסרה במילווקי. לבאקס הייתה בעונה שעברה את ההגנה השנייה בטיבה בליגה והשיטה ההגנתית שלה נראתה אידיאלית כדי לחפות על החסרונות של מונרו בהגנה. אולם כל החששות התאמתו די מהר ואפשר להגיד שהתסריט הפסימי לגבי העונה של מילווקי התממש. מונרו, ביחד עם החזרה של ג'בארי פארקר, הפכו את ההגנה של מילווקי מטופ 2 ל-Bottom 10, וכל המהלכים הנחמדים שלו בהתקפה, אפילו ההתעלות מול הווריורס בהפסד הראשון של הלוחמים העונה, לא חיפו על כך.

 

עם זאת, לא מדובר בהחלטה הרסנית במימדים קטסטרופליים. החוזה של מונרו הוא קצר יחסית (נגמר עוד שנתיים) ובעולם של תקרת שכר מזנקת, זה לא יפגע בגמישות של הבאקס יותר מדי, וחוץ מזה, יש להם את הגריק פריק. שום החלטה לא יכולה להיות הרסנית כשיש לך שחקן עם פוטנציאל להיות MVP אם הוא יוכל לקלוע ב-35% מהשלוש.

 

  • הטרייד שהנחית את ראג'ון רונדו בדאלאס

כולם כבר מכירים את הסיפור. רונדו הגיע מבוסטון והיה אמור להיות התוספת שתהפוך את דאלאס מקבוצה נחמדה לקונטנדרית רצינית. בפועל, הוא הרס את הקבוצה מבפנים ו"פוטר" אחרי המשחק השני של הסיבוב הראשון בפלייאוף, כשבדרך המאבס ויתרו על בחירת דראפט מוגנת וג'יי קראודר. על הנייר, החלטה מזעזעת. בפועל, מדובר פשוט בהתממשות של התסריט הכי פסימי שיכול היה לקרות, ובזכות ריק קרלייל ודירק נוביצקי, ההחלטה הזו כמעט לא השפיעה על היכולת של המאבס על הפרקט.

 

  • העמידה במקום של ברוקלין

 

כאמור, הדירוג הזה מתייחס רק לשנתיים האחרונות, כך שאי אפשר לקחת בחשבון את הטרייד שבו בילי קינג נתן לדני איינג' את הזכויות על הילדים שלו בתמורה לגופות של קווין גארנט ופול פירס, ומאז שזה קרה הנטס לא ממש עשו משהו שאפשר להגדיר הרסני, או שנוי במחלוקת, או אפילו מעניין. אבל במקרה שלהם, גם קפיאה על השמרים היא בעייתית.

 

לנטס אין בחירות דראפט משלהם עד 2018. אין להם שחקנים צעירים אטרקטיביים (מי שחושב שרונדה הוליס ג'פרסון הוא אטרקטיבי, שיבושם לו). אין להם מסורת שהם יכולים להישען עליה כמו הניקס או הלייקרס שהיו בסיטואציות דומות בעבר. אין להם בעצם שום דבר שהם יכולים למכור לאוהדים שלהם חוץ מקצת מהלכי פוסט-אפ עבשים של ברוק לופז. במציאות הזו, לא ברור לי למה הנטס לא שלחו את לופז ות'דאוס יאנג למקום אחר בתמורה למשהו, מישהו. כל דבר היה עדיף על מה שקיים היום בברוקלין, הקבוצה הכי מדכאת שיש ב-NBA. יכול להיות של-GM החדש, שון מרקס, יש איזשהו תוכנית שהוא עדיין לא הספיק להוציא לפועל, אבל קשה לראות איזשהו תסריט שבו הנטס חוזרים להיות רלוונטיים בשנתיים הקרובות שלא כולל התערבות אלוהית.

 

  • החוזה של כרמלו אנתוני בניקס

 

על החוזה הזה היה כתוב קטסטרופה מהרגע הראשון. לא כי כרמלו לא שווה את הכסף, אלא כי הגורלות של כרמלו ושל הניקס פשוט לא מצטלבים. לניקס היה חלון הזדמנויות קצר מאוד עם כרמלו ככוכב הראשי, והם מיצו אותו ב-2013 כשהפסידו בחצי גמר המזרח לאינדיאנה. מאז הקבוצה הזו נמצאת בדעיכה וכעת היא נמצאת בבנייה מחדש. לכרמלו אין מה לחפש בקבוצה כזו, בטח עכשיו, כשלמעשה קריסטאפס פורזינגיס תופס את מקומו כפנים של הפרנצ'ייז.

 

הבעייתיות בחוזה הזה היא לא רק הגודל שלו (124 מיליון דולר) או האורך שלו (5 שנים, עד שמלו יהיה בן 35), אלא גם בעובדה שלמלו יש את היכולת להטיל וטו על כל טרייד שיוצע עבורו. זהו עוד מכשול שהניקס הציבו לעצמם, מכיוון שכעת, הם לא יכולים לבצע טרייד שישלח את כרמלו לכל קבוצה, אלא הם יכולים לבצע טרייד שישלח את כרמלו רק לאן שהוא רוצה.

 

עם זאת, ההחלטה הזו עדיין לא נכנסה לטופ 5 כי כרמלו הוא עדיין אחלה שחקן ונראה שיש לו כימיה לא רעה עם פורזינגיס, אך בסופו של דבר, החוזה של כרמלו ימנע מפיל ג'קסון ללכת עד הסוף עם הפרויקט שלו במדיסון סקוור גארדן. זה רק עניין של זמן.

ייאוש בתפוח הגדול. כרמלו אנתוני

ייאוש בתפוח הגדול. כרמלו אנתוני

 

מקום 5: הפיטורים של מייק מלון מסקרמנטו

 

רובנו כבר הספקנו לשכוח מהפיטורים המוזרים הללו, אבל בדיעבד, מדובר באחד הצמתים המרכזיים שהגדירו את העידן של וויוק רנדיווה כבעלים של הקינגס כעידן קפריזי ואימפולסיבי ובעייתי לא פחות מהעידן של האחים מאלוף כבעלים.

 

לטובת מי שהספיק לשכוח, מלון מונה למאמן של הקינגס בתחילת עונת 2013/14 ולא ממש הצליח להפוך את פני הקבוצה. עם זאת, בתחילת עונת 2014/15 נראה שהיוצרות התהפכו. אחרי 14 משחקים, הקינגס היו עם מאזן 5-9, כולל ניצחונות מרשימים על הקליפרס (בחוץ), סן אנטוניו, פורטלנד ושיקאגו. היה להם Net Rating חיובי. ההתקפה שלהם דורגה בטופ 10 ודמארקוז קאזינס נראה מחויב ומחובר יותר מאי פעם.

 

אלא שבאותה נקודה קאזינס חלה בדלקת קרום המח ונעדר מעשרה משחקים, וכמו שקורה לכל קבוצה שמאבדת את הכוכב הכי גדול שלה, הקינגס החלו להפסיד. הם הפסידו 8 מתוך 10 המשחקים הבאים שלהם, אולם עדיין היו במאזן 13-11, טווח נגיעה מהפלייאוף. אלא שרנדיווה החליט לנצל את ההזדמנות כדי לפטר את מלון, ככל הנראה כדי לעודד סגנון משחק מהיר יותר. ההחלטה הזו הייתה כמו רעידת אדמה בבירת קליפורניה, והיא הובילה לאפטר-שוקים בפרנצ'ייז הכושל שעד היום ניתן לראות את ההשפעה שלהם. קאזינס חזר להיות בעייתי כמו שהוא כשרוני, וזה אומר הרבה. ההגנה הפסיקה לתפקד וגם כשג'ורג' קארל הגיע, ההפסדים המשיכו להיערם.

 

מייק מלון הוא לא פיל ג'קסון או פט ריילי, ויכול מאוד להיות שבשלב כזה או אחר הוא היה מפוטר בכל מקרה, אבל התזמון של הפיטורים שלו, ביחד עם העובדה שהוא הצליח להתחבר לדמארקוס קאזינס יותר מכל מאמן אחר בקריירה שלו (והיו הרבה כאלו), הפכו את הפיטורים הללו לנקודת מפנה בהיסטוריה המודרנית של הקינגס, והם לא ממש הצליחו להתאושש מאז.

 

מקום 4: טייסון צ'נדלר חותם בסאנס ל-4 עונות תמורת 52 מיליון דולר

 

דיברתי פה מקודם על עונת השיא של הניקס תחת כרמלו אנתוני, אי שם ב-2012/13. העונה הזו הסתיימה, כאמור, בהפסד לאינדיאנה בחצי גמר המזרח, למרות שלניקס היה יתרון ביתיות בסדרה. אחד הדברים שאני זוכר הכי טוב מהסדרה הזו היה את רוי היברט לוקח את טייסון צ'נדלר לטיולים בפוסט, וקולע עליו פעם אחר פעם. רוי היברט וטיולים בפוסט. תחשבו כמה נדיר השילוב של המילים הללו במשפט קוהרנטי.

 

זו הייתה תחילת ההדרדרות של צ'נדלר כעוגן הגנתי, וכתבתי על זה כבר אז. עדיין היה לו ערך כאחלה חבוב בחדר ההלבשה (היי, קנדריק פרקינס עשה מזה עשרות מיליונים) והוא אחד ה-Divers הטובים בליגה בפיק-אנד-רול, אבל הוא כבר לא היה בשיא שלו. הוא כבר לא היה ברמה של שחקן ההגנה של העונה שבה הוא היה בשנים שקדמו לעונה ההיא.

יותר משנתיים חלפו מאז. רוי היברט כבר הספיק להפוך לדינוזאור, הליגה החלה להסתמך יותר ויותר על קליעה מבחוץ, אבל איכשהו, צ'נדלר עדיין קיבל חוזה גדול. בקיץ האחרון פיניקס סאנס נתנה לצ'נדלר, למרות שהוא כבר התקרב לגיל 33 ולמרות שהוא כבר 14 עונות בליגה, חוזה לא רחוק מזה שדריימונד גרין קיבל מהווריורס. כל זה כשיש להם כבר פרויקט בעמדת הסנטר בדמות אלכס לן, שכל דקה שצ'נדלר מקבל על הפרקט היא דקה שלן לא מתפתח ומממש את הפוטנציאל שלו (לאחרונה הם משחקים ביחד, לא כי זה עובד, אלא כי פיניקס פשוט עושה טנקינג).

לא הייתה שום סיבה לתת לצ'נדלר כל כך הרבה כסף לכל כך הרבה זמן, גם אם למרקוס אולדריג' אמר מתישהו שהוא לא אוהב לשמור על סנטרים וחשבתם שיש לכם קמצוץ סיכוי להחתים אותו בפרי אייג'נסי. מדובר בטעות שמשפיעה לא רק על ההווה של הסאנס, אלא גם על העתיד.

טייסון צ'נדלר לא מוצא את עצמו בפיניקס

טייסון צ'נדלר לא מוצא את עצמו בפיניקס

 

מקום 3: סם פרסטי מוותר על 2 בחירות דראפט בשביל אנס קנטר ודיון ווייטרס

 

אני יודע שאמרתי שאני לא אדבר על הטרייד של ג'יימס הארדן, אבל אי אפשר לנהל את הדיון על ווייטרס וקנטר בואקום, ותמיד צריך לחשוב מה היו האלטרנטיבות. בסופו של דבר, במקום לשלם לג'יימס הארדן את מה שהוא ביקש ולחרוג מתקרת המס לכמה עונות (אולי אפילו רק לעונה אחת, בעקבות הזינוק בתקרה), אוקלהומה סיטי משלמת כיום לאנס קנטר יותר ממה שהארדן דרש בזמנו והיא נמצאת עם אותה סיטואציה מחורבנת עם דיון ווייטרס. אה, כן, והם עדיין חורגים מתקרת המס.

 

כולנו אוהבים להלל את פרסטי על בחירות הדראפט שלו, והוא בהחלט עשה עבודה משובחת, לא רק בבחירה של קווין דוראנט וראסל ווסטברוק, אלא גם בבחירות מאוחרות יותר, כמו סרג' איבקה, סטיבן אדאמס ורג'י ג'קסון. אבל עבודה של GM היא לא רק לבחור כשרונות בדראפט, אלא גם לבחור את האנשים הנכונים וגם לעשות עסקאות שטובות לארגון שלו. בשני הפרמטרים האחרונים, פרסטי לא ממש הצטיין. הבחירה ברג'י ג'קסון Backfired כי הוא דרש לפתוח ופרסטי נאלץ בטרייד-דד-ליין של העונה שעברה להעביר אותו בטרייד לפני שהוא הופך לשחקן חופשי מוגבל. הבעיה היא שהוא העביר אותו בטרייד ביחד עם בחירת דראפט מוגנת לוטרי בתמורה לאנס קאנטר, עוד שחקן שעמד לסיים חוזה רוקי ולהפוך לשחקן חופשי מוגבל.

 

כל זה כמובן אחרי שחודש קודם לכן פרסטי שלח עוד בחירת דראפט סיבוב ראשון לקליבלנד בתמורה לווייטרס, עוד שחקן שעתיד להפוך לשחקן חופשי מוגבל בקיץ הקרוב. מדובר למעשה בסיטואציה דומה לזו של ברנדון נייט ופיניקס, שבה פרסטי שם את עצמו במלכוד אם הוא לא מחתים את ווייטרס וקנטר להארכות חוזה, כי במקרה הזה הוא ויתר על שתי בחירות דראפט בשביל פחמן דו חמצני. הסיטואציה הזו הופכת למורכבת יותר מכיוון שמדובר בשני שחקנים ולא אחד, ומכיוון ששתמיד השחקנים הללו יושוו לאלטרנטיבה, שהיא לעד תהיה בצורת זקן משובח.

 

יכול להיות שלקנטר או לווייטרס עוד יהיה איזשהו רגע בפלייאוף (סביר להניח שלא) שיצדיק את ההסתבכות הזו, אבל איך שלא מסתכלים על זה, ההתנהלות של אוקלהומה סיטי בשנים האחרונות היא הטרגדיה היוונית של ה-NBA.

 

מקום 2: אייזיאה תומאס עובר מפיניקס לבוסטון

 

כבר דיברנו על אי-השפיות הזמנית של ריאן מקדונו בטרייד-דד-ליין של 2015?

 

אייזיאה תומאס, עם החוזה הנח בליגה (הוא מרוויח פחות מ-7 מיליון דולר לעונה והשכר שלו יורד כל שנה עד 2018), בתמורה למרכוס תורנטון ובחירת דראפט של קליבלנד ב-2016, כשברור לכולם שהבחירה הזו תהיה באזור המקומות 25-30? באמת?

 

תומאס מאז הפך לאול-סטאר ופיניקס הפכה לשק החבטות של הליגה, כך שהטרייד הזה נראה נורא, על הנייר. הבעיה היא שגם כשמנסים להבין מה דחף את מקדונו לבצע את הטרייד הזה, קשה מאוד לרדת לסוף דעתו. טרייד-דד-ליין 2015 עמד בסימן הדרישה של גוראן דראגיץ' לטרייד, אבל מה הקשר לתומאס? למה היה צריך לשלוח את תומאס לעיר השעועית, ועוד בתמורה לנזיד עדשים?

 

היממה האחרונה של הדד-ליין ב-2015 עבור פיניקס היא אחת היממות המרתקות בהיסטוריה של הפרנצ'ייז. הם התחילו אותה עם גוראן דראגיץ', אייזיאה תומאס ובחירת דראפט מהלייקרס. הם סיימו אותה עם 2 בחירות דראפט מההיט (שקשה לדעת מה יצא מהן), בחירה מאוחרת מהקאבס, ברנדון נייט ב-70 מיליון דולר לעונה ומרכוס תורנטון. אפשר להצדיק חלק מהמהלכים פה, אבל הטרייד על תומאס הוא בהחלט אחת ההחלטות המוזרות של השנים האחרונות.

 

מקום 1: סקרמנטו מפנה את הרוסטר בשביל..מרקו בלינלי?

 

בקיץ 2014 לגולדן סטייט לא היה מקום מתחת לתקרת השכר, אולם הם רצו להחתים את אנדרה איגודלה ואיגי רצה להגיע ל-Bay Area. מה עשה בוב מאיירס? התקשר ליוטה, שהיה לה דונמים מתחת לתקרת השכר, והציע להם את החוזים הנגמרים של אנדריס בידרינס וריצ'רד ג'פרסון, וכפיצוי שתי בחירות דראפט בסיבוב הראשון ושתי בחירות דראפט בסיבוב השני. זה היה תמרון מרהיב של מאיירס, אבל הוא היה כדאי, כי הוא ידע שאיגודלה יחתום אצלו ברגע שהוא מפנה מקום מתחת לתקרה.

 

בקיץ האחרון סקרמנטו עשתה תרגיל דומה. היא התקשרה לסם הינקי, שלו יש מגרשי נדל"ן מתחת לתקרת השכר, והציעה לו את החוזים של קארל לנדרי, ג'ייסון תומפסון וניק סטאוסקאס (שאותו הקינגס בחרו רק שנה לפני כן במקום ה-8 בדראפט), וכפיצוי בחירת דראפט ב-2018 (מוגנת טופ 10 ולא מוגנת בכלל ב-2019) ואת הזכות להחליף בחירות עם הקינגס ב-2016 ו-2017. יש כל מיני קומבינות עם הבחירות הללו כי הקינגס גם חייבים בחירה לשיקגו (אפשר למצוא את כל הפירוט כאן), אבל מה שחשוב הוא שהקינגס שחררו מקום מתחת לתקרת השכר, לא? כמו שמאיירס עשה אז, כן?

 

אלא שהקינגס שכחו את החלק הכי חשוב במשוואה, והוא שאתה צריך לדעת שיש לך את מי להחתים עם כל ה-Cap Space הזה. מעבר לכך שהשחקנים שהקינגס מלכתחילה רצו להחתים לא היו אמורים להיות גיים צ'יינג'רס (ווס מת'יוס ומונטה אליס), בסופו של דבר הם נאלצו להתפשר על ראג'ון רונדו (שהקבוצה משחקת יותר טוב כשהוא על הספסל מאשר כשהוא על המגרש) ומרקו בלינלי.

אפשר לבוא אליו בטענות כשיש לו מנהלים כאלו? דמארקוס קאזינס

אפשר לבוא אליו בטענות כשיש לו מנהלים כאלו? דמארקוס קאזינס

 

מדובר בהחלטה פשוט זוועתית של הקינגס, כשבדיעבד, הם יכלו פשוט להשתמש ב-Stretch Provision על אחד השחקנים שהם שלחו לפילי ולשלם מחיר הרבה פחות כבד על כל התרגיל הזה.

 

חובה לציין שגם אם הקינגס היו עובדים אחרת, הם לא היו קונטנדרים השנה, כך שאולי הדירוג הזה הוא קצת קשוח, אבל אין ספק שעל הטמטום שבמהלך הזה הם צריכים לשלם במדליית הזהב המפוקפקת הזו.

 

 

לתמיכה בפרויקט של "מרגישים NBA" בהדסטארט לחצו כאן