סוף השבוע הגיע. זה בדיוק הזמן להתנתק מכל חבלי היום יום, לשכוח מכל מיני אייטמים חדשותיים הזויים ולהתרכז בדברים הלא חשובים, שהם בעצם הדברים הכי חשובים. 5 דברים לשים לב אליהם – טייק 3 יוצא לדרך.
1. בלייק גריפין לא מבין את המגמות של הליגה
כמה פעמים ראיתם העונה את בלייק גריפין מקבל כדור 6-7 מטר מהסל ועולה לזריקה שהייתה מוציאה לדריל מורי עשן מהאזניים?
יותר מדי פעמים במהלך העונה ראיתי את בלייק זורק את הזריקה הלא יעילה הזו, ועכשיו, אחרי למעלה מחודש, יש מספיק נתונים כדי שנוכל לראות האם זה סתם ה-Stats Geek שבי יוצא החוצה או שבאמת מדובר במהלך מגונה של בלייק.
גריפין זרק עד כה 351 זריקות לסל, כאשר 173 מתוכן הגיעו מהמיד-ריינג'. אם אנחנו רוצים לרדת עוד יותר ברזולוציות, אז 105 זריקות שלו הגיעו ממרחק של 15-19 פיט (שזה קצת לפני קשת השלוש). כלומר, בלייק זורק כמעט שליש מהזריקות שלו מהאזור ששאר הליגה רוצה שהוא יזרוק ממנו. במובן מסוים, יש משהו נערץ בזה. הרי בתחילת דרכו בליגה בלייק סומן רק כמטביע, אולם לאט לאט הוא סיגל לעצמו זריקה סבירה מחצי-מרחק. אלא שסביר זה לא מספיק, בטח כשהליגה הולכת ומתרחקת מהמיד-ריינג', תרתי משמע.
אבל לפני שנבקר את בחירת הזריקות של בלייק, בואו נבין מה הוא עושה כרגע. את הזריקות שבין 15 ל-19 פיט גריפין קולע ב-39% בינוניים למדי (ירידה מזערית ביחס לעונה שעברה, שבה קלע מהאזור הזה ב-40.7%). עכשיו לטווח ארוך, נניח 105 פוזשנים בשביל שזה יהיה קשור למציאות, הזריקה הזו שווה 82 נק'. 0.78 נק' פר פוזשן.
עכשיו בואו נדמיין שבלייק לוקח מטר או שניים אחורה. נכון, סביר להניח שהאחוזים שלו ירדו טיפה, אבל בכמה? 6-7 אחוזים? אולי אפילו 8? בואו נגזים ונגיד שהמטר-שניים אחורה הללו מורידים את סיכויי הקליעה שלו ב-10%, כלומר כעת הוא קולע ב-29%. אבל עכשיו הוא קולע שלשות, וגם אחיין שלי שהוא בן 3 יודע ששלשה שווה יותר משתי נקודות. בהנחה שבלייק יקלע באמת ב-29% לאורך 105 פוזשנים הוא יקלע בערך 91 נק'. שזה 0.87 נק' פר פוזשן.
התזוזה הזו בנק' פר פוזשן היא מזערית וזה עדיין לא אומר שמדובר בזריקה יעילה שהייתי רוצה שהוא יזרוק, אבל זה הרבה יותר טוב מהמצב הנוכחי, בו לאף אחד לא אכפת שהוא לוקח זריקה מחצי מרחק. אם בלייק באמת יתחיל לקחת יותר שלשות, זה יתרום לריווח של ההתקפה של הקליפרס (שזה הדבר שהכי חסר להם העונה) וישפר את היעילות של ההתקפה שלהם (חוץ משיקאגו, הקליפרס הם הקבוצה שהדרדרה הכי הרבה מבחינה התקפית ביחס לעונה שעברה, עם ירידה של 6 נק' פר 100 פוזשנים. תקר).
אם דמרקוס קאזינס בעל היד הפחות רכה מזו של בלייק הבין את המגמה (4.6 זר' לשלוש העונה ב-34.5%, הכי הרבה שלו עד העונה היה 0.3 זר' למשחק), הגיע הזמן שגם בלייק גריפין יצטרף לחגיגת השלשות של ה-NBA.
2. אורלנדו? אורלנדו!
רצף הניצחונות של הווריורס בולע כמעט כל נושא לדיון אחר בליגה כרגע, ולכן הוא מעוור אותנו מפני מה שקורה בפלורידה, שם אורלנדו מחזיקה ברצף הניצחונות השני באורכו בליגה עם 5, כולל כמה איכותיים ביותר על יוטה ומינסוטה בחוץ ועל הניקס והקריסטאפס פורזינגיס שלהם. הקטליזטור לניצחונות הללו היה השינוי בחמישייה של סקוט סקיילס שהעביר את ויקטור אולדיפו לספסל ולמעשה אולי הקדים את זמנו. כנראה שבסופו של דבר היכולות של אולדיפו (קלעי לא רע ומוביל כדור לא רע, אבל הוא לא מצטיין בשתי הקטגוריות הללו בשום מובן) היו הופכות אותו לשחקן שישי באיזושהי קבוצה. זה כנראה הגורל שלו. סקיילס הפך אותו לכזה כבר בתחילת העונה השלישית שלו, ובינתיים, נראה שההימור הזה משתלם.
יכול להיות שסקיילס עשה לו טובה. ויקטור אולדיפו
בחמשת המשחקים שהוא עולה מהספסל אולדיפו מוליך את הקבוצה בנקודות (17.4, שיפור של כמעט 5 נק' לעומת התקופה שלו בחמישייה העונה), מוסר יותר אסיסטים ביחס לתקופה שלו כשחקן חמישייה (4.6 לעומת 3.6) ומגיע הרבה יותר לקו (6.6 לעומת 2.0). את המקום שלו בחמישייה תפס באופן רשמי אוון פורנייה שנותן קצת יותר ריווח להתקפה ליד אלפריד פייטון ופתאום אפשר לראות מפרט של קבוצה רצינית באורלנדו. הם עם מאזן זהה לזה של אוקלהומה סיטי (8-11), הם התייצבו להם במקום השישי במזרח ויש להם Net Rating חיובי של 1.9+. במדור הקודם ציחקקתי על המג'יק שהם במקום הראשון בקטגוריה של Distance Traveled, אבל כנראה שיש משמעות למאמץ הזה. עד כה, סקוט סקיילס נראה כהחלפת המאמן המוצלחת ביותר העונה.
3. האם סם פרסטי איבד את זה?
נכון, פרסטי יצר יש מאין את אחת הקבוצות הטובות בליגה, קבוצה שאלמלא פציעות כנראה הייתה עם טבעת אחת לפחות. נכון, הוא בחר בדראפט את קווין דוראנט, חזה את העתיד לגבי היכולת של ראסל ווסטברוק להיות רכז מפלצתי והבריק עם ג'יימס הארדן, סרג' איבקה וסטיבן אדאמס. אבל תחשבו על זה, מה היה המהלך החיובי האחרון של פרסטי כג'נרל מנג'ר?
הוא שלח את רג'י ג'קסון ובחירת סיבוב ראשון מוגנת בשביל אנס קאנטר ושאריות, כל זה כשיש לו כבר בסגל אינפלציה של גבוהים מוכשרים (סרג' איבקה, אדאמס, ניק קוליסון, מיץ' מקגארי) והליגה הולכת יותר ויותר לכיוון של סמול-בול (עוד מישהו שם לב שוושינגטון שיחקה עם ג'ארד דאדלי כסנטר מול הקאבס השבוע ברבע האחרון?), ואז גם החתים את קאנטר לחוזה מוגזם כדי שישב על הספסל יותר משהוא יהיה על הפרקט.
הוא שלח בחירת סיבוב ראשון מוגנת עבור דיון פאקינג ווייטרס בטרייד שהיו מעורבים בו גם ג'יי.אר סמית' ואימאן שאמפרט (שני שחקנים שהרבה יותר מתאימים לשחק ליד קווין דוראנט וראסל ווסטברוק, בעיקר שאמפרט). גם עם ווייטרס הוא יגיע בקיץ לאותו צומת מסוכן שהוא הגיע עם קאנטר, כאשר קבוצות אחרות יציעו לו הרבה יותר מדי כסף כי הן יודעות שהת'אנדר יהיו חייבים להשוות כדי להראות לדוראנט (או לווסטברוק בעונה הבאה) שהם לא קמצנים ושיש לו בשביל מה להישאר.
גם חילופי המאמן שהוא עשה (באיחור של שנתיים, יש לציין) לא נושאים פרי בינתיים ועד כה לא נראה שבילי דונובן הביא איזשהו שינוי מרענן לת'אנדר.
וכמובן, בל נשכח, The Harden Trade.
פרסטי מתגלה עם השנים יותר ויותר כבחור שהייתי רוצה שיבחור את בחירת הדראפט שלי ופחות כמי שהייתי רוצה כ-GM שלי. במובן הזה, השאלה בכותרת לא צריכה להיות האם הוא איבד את זה, אלא יותר האם מלכתחילה היה לו את זה?
4. קייל לאורי – אנדרייטד, אוברייטד ואנדרייטד שוב
הזוכה השבועית בתואר הסטטיסטיקה המוגזמת היא קטגוריית ה-Real Plus Minus Wins של ESPN. הקטגוריה הזו משקללת את ה-Real Plus Minus ואת כמות הפוזשנים של כל שחקן ופולטת החוצה את התרומה שלו לכמות הניצחונות של הקבוצה שלו במשך העונה. על הנייר, מדובר בקטגוריה שיכולה ללמד המון על מיהם השחקנים הכי חשובים בכל קבוצה.
מן הסתם, סטף קרי יושב טוב במקום הראשון עם תרומה של 6.38 ניצחונות למאזן של הווריורס, אבל במקום השני מתייצב בגאון קייל לאורי, עם תרומה יפה של 5.2 ניצחונות למאזן של הראפטורס. לאורי הוא לאו דווקא השחקן הראשון שקופץ לכולם בראש כשחושבים על סטטיסטיקות מתקדמות, או סטטיסטיקות בכלל, אבל מדובר באחד השחקנים הכי קשוחים בליגה שלאורך שנים לא קיבל מספיק הערכה. בעונה שעברה הוא עבר לצד השני של הסקאלה כשנבחר לחמישייה של האולסטאר בעקבות תחילת עונה טובה, אבל אז דעך ביחד עם הראפטורס והפך להיות קצת אוברייטד לאור ההדחה המשפילה של הקנדים בפלייאוף.
העונה נראה שהוא חזר למעמד שהוא אוהב, האנדרדוג, ובינתיים הוא נראה טוב עם שיאי קריירה בנק' (21.0), שלשות (2.9), זר' עונשין (6.4), חט' (2.7) ואחוזים מהשלוש (40.4%).
דרך אגב, בצד השני והמכוער של הקטגוריה הזו אפשר למצוא את דרק רוז, שתורם (או יותר נכון גורע) למאזן של הבולס 0.67- נצחונות העונה. האם הבולס עדיין צריכים לתת לו לגעת בכדור כל כך הרבה? נושא לדיון בפני עצמו.
5. הדברים מתחילים להיראות רע במילווקי
יש כרגע שתי קבוצות שצריכות לדאוג בקונפרנס המזרחי. הראשונה היא וושינגטון, שנמצאת 2.5 משחקים מהמקום השמיני ונראה שהיא הצטרפה רק לעידן הפייס (101.8 פוזשנים בממוצע העונה, מקום 3 בליגה) ופחות לעידן הספייס (34.2% מהשלוש, מקום 16 בליגה). עם זאת, לוויזארדס יש את הכלים ואת הכשרון כדי לצאת מה-Slump שלהם ומי שראה אותם מול הקאבס השבוע יכול היה להרגיש זאת.
לעומת זאת, מילווקי צריכה להתחיל לחשוש. הבאקס מדורגים במקום ה-13 במזרח, 4 משחקים מחוץ לפלייאוף, ונראה כאילו משהו רע עובר על ההגנה שלהם. האנרגיות והתזזיתיות שהרכיבו את ההגנה השנייה בטיבה בליגה בעונה שעברה התחלפו באנמיות וחוסר תקשורת שמרכיבים את ההגנה שמדורגת 28 בליגה, שסופגת 106.7 נק' ל-100 פוזשנים. ב-3 המשחקים האחרונים אפשר היה לחוש איזשהו שיפור קל בהגנה, אבל עדיין קשה לומר אם מדובר בשינוי קבוע, ובכל מקרה ההתקפה של ג'ייסון קיד נשארה מזעזעת כך שההפסדים המשיכו להיערם.
מה השתנה ביחס לעונה שעברה? אשתקד הבאקס היו קבוצת הגנה מדהימה בפיק אנד רול. האורך והאתלטיות שלהם אפשרו להם לצאת בבליץ על מוביל הכדור ואז הם ביצעו רוטציות בסנכרון מושלם שמנעו מהיריבות להגיע לזריקות פנויות. העונה כמה אלמנטים השתנו.
הראשון הוא שגרג מונרו הצטרף לקבוצה, ולבחור הגדול קצת יותר קשה לצאת בבליץ בפיק אנד רול. למעשה גם יותר קשה לו סתם להגן על הפיק אנד רול. בסרטון הזה אפשר לראות איך הוא מספק שירותי ליווי אל הסל בשביל ראג'ון רונדו.
אבל אי אפשר להפיל את כל הסיפור על מונרו, בטח בזמן שהבאקס ממשיכים לכאורה לספוג מעט נקודות יחסית בפיק אנד רול. אני אומר לכאורה, כי מדובר בהטיה סטטיסטית של NBA.COM שמודדת רק את הנקודות שמוביל הכדור או השחקן שחסם בפיק אנד רול קלעו ולא את כמות הנקודות שנוצרו בעקבות הפיק אנד רול. הבעיה אצל הבאקס היא שהשיטה ההגנתית שלהם מצריכה המון ריכוז ותיאום הגנתי, ואין להם את זה ברמה מספיק גבוהה. לראיה, הם סופגים הכי הרבה נקודות בליגה מחיתוכים לסל ומזריקות ספוט-אפ. שלא במפתיע, רוב הזריקות הללו מגיעות אחרי הפיק-אנד-רול, כמו בסרטון הבא.
בתיאוריה, ההגנה של הבאקס אמורה לעבוד, אבל בפועל, זה לא קורה (אולי בגלל זה ג'ייסון קיד מנסה לחטוף כדורים?). מנגד, ההתקפה שלהם גם בתיאוריה וגם בפועל על הפנים. תוסיפו לזה את העובדה שהמזרח התעבה השנה במיוחד וקבוצות כמו דטרויט, אורלנדו, שארלוט והניקס מסתכלות לפלייאוף בלבן של העיניים, ותגיעו למסקנה שאלא אם כן יקרה משהו דרמטי, הבאקס יצפו בפלייאוף בטלוויזיה העונה.
