בעקרון, אם הייתי צריך באמת לחשוב על חמישה דברים שאתם צריכים לשים לב אליהם הייתי אומר לשים לב לנקודות חן חדשות, תנועות חשודות בצומת 443, רעשים מהמנוע של האוטו, מחירים של טיסות לחו"ל וקריסטאפס פורזינגיס. אבל בשביל הדברים האלה אתם לא באמת צריכים אותי. אני פה בשביל לתת לכם את האקסטרה של האקסטרה, את חמשת הדברים שלא באמת צריך לשים לב אליהם, אבל נחמד לדעת אותם. אז יאללה, התחלנו.
1. הקליפרס הם קבוצה בינונית
כמו כל דיון שבא להציג תיאוריה שמנוגדת למה שאנחנו מכירים, נתחיל מהנתונים. לאחר שפתחו את העונה עם שלושה נצחונות, הקליפרס עומדים על מאזן מביך של 7-4 באחד עשר משחקיהם האחרונים. במהלך התקופה הזו הייתה להם את ההגנה הכי חלשה בליגה חוץ מניו אורלינס ודנבר, ההתקפה שלהם המשיכה להראות סימנים קשים של הדרדרות ביחס לעונה שעברה (104.4 נק' ל-100 פוזשנים לעומת 109.8 נק' בעונה שעברה) וה-eFG% שלהם, שמשקלל אחוזים מכל הטווחים, עומד על 50.3% (13 בליגה), רחוק מאוד מה-53.3% שלהם בעונה שעברה (מקום 2).
אז כן, המדגם קטן יותר מכמות הדמויות בסרט של סטיב ג'ובס וג'יי ג'יי רדיק וכריס פול נעדרו מחלק מהמשחקים הללו, אבל זה רק תירוץ שמתיימר לטאטא בעיה אמיתית מתחת לשטיח. לקליפרס הנוכחיים יש בעיות ריווח קשות שפוגעות בהתקפה שלהם. גם בעונה שעברה לקליפרס היו בעיות ריווח קשות שפגעו בריווח שלהם, אבל אז כריס פול שיחק 82 משחקים ברמה גבוהה והחוליה החלשה בחמישייה הייתה מאט בארנס, שקלע את השלשות הפנויות שלו ב-36.2% (שיא קריירה). העונה לאנס סטיבנסון, ווסלי ג'ונסון ופול פירס ממלאים את התפקיד של בארנס והם קולעים ביחד 30 מ-93 מהשלוש (32.2%). תוסיפו לזה את כריס פול שנראה קצת דועך (ההתפוצצות שלו מול הווריורס הסוותה קצת את העובדה שהמספרים שלו הם הכי נמוכים מאז עונת הרוקי) ואת דאנדרה ג'ורדן שברגע שסוגרים לו את הדרך לסל אחרי הפיק אנד רול הופך להיות מגבלה התקפית, וקיבלתם קבוצה בבעיה.
ככה נראתה ההתקפה שלהם ברוב המשחקים האחרונים. תראו איך השחקנים של טורונטו מתכווצים לכיוון הטבעת, אפילו לא מוטרדים מהאופציות של הקליפרס מחוץ לקשת. מטריד משהו אם אתה סטיב באלמר או בילי קריסטל.
במערב המוזר של העונה לקליפרס עדיין יש סיכוי, וסביר להניח שדוק ה-GM יבצע איזשהו טרייד בקרוב שיאזן קצת את הרוסטר שלו (פשוט אסור שג'מאל קרופורד, לאנס סטיבנסון ואוסטין ריברס יהיו באותה קבוצה), אבל אולי כדאי להתחיל לחשוב שמה שראינו מהקליפרס בעונה שעברה הוא לא Sustainable, שאי אפשר לבנות קבוצת התקפה כל כך איכותית כשאחד מהיסודות המרכזיים שעליהם נבנות התקפות מודרניות, הריווח של ההתקפה, לוקה בחסר. הקליפרס עקפו את המכשול הזה בזכות יכולת מסירה עילאית של כריס פול ובלייק גריפין גם בתוך החללים הצרים שנפתחו להם, אבל אולי ככל שההגנות של הליגה הופכת להיות חכמות יותר ולא מפחדות להשאיר את הלאנס סטיבנסונים של העולם פנויים לגמרי (כמו בסרטון כאן למטה) כדי לכווץ את ההגנה עוד יותר לכיוון בלייק ודאנדרה, היכולת הזו נחלשת. בכל מקרה, כרגע, התקרה של הקבוצה הזו זה המקום ה-4 במערב.
2. אין לכם מושג כמה ההרכב הנמוך של גולדן סטייט מטורף
ב-56 דקות שההרכב של סטף קרי, קליי תומפסון, האריסון בארנס, אנדרה איגודלה ודריימונד גרין שיחק ביחד העונה, היעילות ההתקפית שלהם (פר 100 פוזשנים) הייתה 160.9(!). היעילות ההגנתית שלהם הייתה 90.0(!!). ביחד, זה Net Rating של 70.8(!!!). בחיים לא ראיתי חיבור כל כך סימביוזי בין סטטיסטיקה למציאות.
3. טים דאנקן לא נגמר
הביג פונדמנטל יהיה באפריל בן 40, אבל זה לא מפריע לו להמשיך לשחק ברמה הכי גבוהה שיש. השבוע יצאו המספרים הרשמיים של ESPN שמודדים Real Plus Minus, בניגוד למדד +/- הרגיל שיכול להיות מוטה אם יש לך שחקן טוב או רע בקבוצה (למי שתוהה למה שחקן כמו מת'יו דלבדובה נמצא בטופ 10 של המדד הזה), המדד של ESPN מתיימר לבודד את ההשפעה הזו ולמדוד את התרומה של כל שחקן באופן ספציפי.
כמובן שסטף קרי מוביל את המדד הזה בפער יפה, אבל מה שנחמד במדד הזה הוא היכולת שלו להפריד בין תרומה הגנתית להתקפית. כך למעשה מגלים שהחלק הארי של התרומה של קרי מגיע מההתקפה. לעומת זאת, כשמסתכלים מיהו השחקן שתורם הכי הרבה להגנה של הקבוצה שלו, מגלים את טים דאנקן עם DRPM (Defensive Real Plus Minus) של 4.83+ (כמעט נקודה שלמה יותר מהמדורג הבא אחריו, דאנדרה ג'ורדן).
הנתון הזה מתכתב יפה מאוד עם נתוני ההגנה על הטבעת של דאנקן העונה (8.0 זר' נזרקות עליו בממוצע מאזור הטבעת, והוא מגן עליהם ב-40.2%). רק לרודי גובר, דרק פייבורס (מפחיד קצת שהם באותה קבוצה), דריימונד גרין וסרג' איבקה יש נתונים טובים יותר, ודאנקן מבוגר מכל אלו ביחד. פשוט מדהים שבגילו הוא עדיין מסוגל להיות העוגן ההגנתי של קונטנדרית ולעשות מהלכים כאלו.
4. אורלנדו לפחות רצה
המג'יק הם קבוצה די פרווה. יש להם התקפה חלשה (98.7 נק' ל-100 פוזשנים, מקום 24 בליגה) והגנה סבירה (100.7 נק' ל-100 פוזשנים, מקום 14), אבל בזכות העובדה שהיום סטטיסטיקות יכולות לעשות הכל חוץ ממדגם ראוי ביום הבחירות, יש לאורלנדו סוף סוף קטגוריה שבה היא מובילה, וזו המרחק שהקבוצה רצה במהלך העונה. המג'יק רצו 18.32 מיילים מתחילת העונה, כמעט מייל יותר מהבולס, שמדורגים שניים.
אני לא רואה שום קשר בין הנתון הזה לבין יעילות התקפית או הגנתית (הווריורס, לדוגמא, רצו כמעט מייל וחצי פחות מהמג'יק עד כה העונה), או אפילו לכמות פוזשנים, וזה גם לא יפתור את בעיות הריווח של הקבוצה הזו כשויקטור אולדיפו ואלפריד פייטון משחקים אחד ליד השני, אבל היי, לפחות הם מתאמצים. סחתיין, סקוט סקיילס.
5. והקאמבק המרשים של העונה הוא….
מהקטן לגדול:
– התבאסות על אנס קאנטר – אחרי חצי עונה מעודדת באוקלהומה עם מספרים מרשימים הייתה ציפייה שזה ימשך לעונה הנוכחית, אבל קאנטר נראה כמו אחד השחקנים הכי אובר-פייד בליגה עם 12.6 נק' ו-8.5 ריב' ב-21.7 דק' בלבד. לזכותו ייאמר שזה לא רק באשמתו. בילי דונובן עדיין לא מצא את נקודת הג'י של אוקלהומה סיטי.
-הביקורות על ההגנה של ג'יימס הארדן – בעונה שעברה נראה היה שהארדן שובר את תדמית הזורק-זין בהגנה, אבל העונה נדמה שהוא חווה רגרסיה קשה בתחום. יש לו DRPM של 2.07-, שמדרג אותו במקום ה-383 בליגה מתוך 409 שחקנים. אפילו קובי ברייאנט תורם יותר ממנו בהגנה. כל עוד המשפט הזה נאמר אחרי 2010, זה אומר שאתה עושה משהו לא נכון. אבל כל אלו הן אנקדוטות או אורגזמות סטטיסטיות ולא יותר. מה שמאמת את הקאמבק המפוקפק הזה יותר מכל הוא האינטרנט, ששוב חושף את הארדן במערומיו.
-המעמד של קווין לאב כאולסטאר – מצאנו אותו! אחרי למעלה משנה של היעדרות, מצאנו סוף סוף את הבחור הלבן המוכשר הזה שמשלב בין קליעה מבחוץ ליכולת משובחת בפוסט להמתצאות פנטסטית בצבע למסירות Outlet מפחידות. מצאנו את קווין לאב. הוא אמנם עדיין לא קרוב לקבל את אותה כמות נגיעות כמו בתקופה שלו במינסוטה (87.7 נגיעות בכדור, 11.6 מהן ב-Elbow, שני רק למארק גאסול. העונה יש לו 69.9 נגיעות, רק 4.1 מהן ב-Elbow), אבל זה הרבה יותר טוב מהעונה שעברה (64.9 נגיעות, רק 2.9 ב-Elbow).
כשלאב מקבל יותר נגיעות הוא מקבל יותר בטחון, וכשהוא מקבל יותר בטחון הקאבס מקבלים משחקים של 34 נק', כמו שהוא נתן השבוע מול המג'יק. לאב הוא השחקן הכי יעיל העונה בפוסט-אפ בפער די ניכר (1.29 נק' פר פוזשן), הוא ממשיך להיות אחד הריבאונדרים הטובים בליגה (11.7 ריב' בממוצע, 4 בליגה) ובשמונת המשחקים האחרונים הוא קולע כמעט 3 שלשות למשחק ב-41.8%. מה עוד אפשר לבקש משחקן שמשחק ליד לברון ג'יימס?
-המעמד של פול ג'ורג' כסופרסטאר – קשה להגיד שזה קאמבק, כי פול לא היה ברמה ששמורה לכוכבי על כמו לברון או קווין דוראנט או סטף קרי, אבל הוא היה קרוב מאוד לשם לפני שנפצע ברגלו. הייתה חסרה לו קצת יכולת לייצר לעצמו מצבי קליעה, אבל הוא בהחלט היה באזור החיוג של השחקנים האלו. הפציעה גרמה לכולנו לחשוב שייקח לו זמן להתאושש ולחזור ליכולת שאפיינה אותו, אבל פול ג'ורג' קורץ מחומר מיוחד.
הוא מעמיד עד כה העונה מספרי קריירה בנקודות (25.9), ריב' (8.4), אס' (4.8), שלשות (3.0), אחוזים מהשדה (45.8%) ואחוזים מהשלוש (45.7%). הוא קטלני בזריקות אחרי שהוא מקבל חסימה (22 מ-41 מתחילת העונה, אחוזים טובים יותר מסטף קרי) והכי חשוב, הוא מוביל את הפייסרס למאזן חיובי מרשים (5-9) ועוזר להם לפתח זהות חדשה, מהירה ורעננה יותר אחרי שנים שבהן הפייסרס התבססו על כדורסל קשוח עם שני גבוהים מסורתיים. הוא כל כך התלהב מהזהות הזו עד שלאחר הניצחון אמש על וושינגטון הוא אמר בראיון שהוא וסי.ג'יי מיילס הם הספלאש בראדרס של המזרח. מיד לאחר מכן הוא מיהר להרגיע ולהתנצל בפני אומת הטוויטר, אבל אין לו על מה. הוא ומיילס קולעים 76 מ-166 מהשלוש מתחילת העונה (45.8%). מבחינת אחוזים, זה אפילו טוב יותר מהספלאש בראדרס המקוריים. עם זאת, אסור לשכוח את רמת הקושי של הקליעות של קרי וקליי תומפסון. בכל מקרה, זהו רק עוד נתון שנותן עוד סיבה להאמין בפול ג'ורג' ובפייסרס. אם הם ימשיכו ככה ויסיימו בטופ 6 במזרח, הוא יקבל גם קולות ל-MVP.
סופרסטאר. פול ג'ורג'
