עוד לפני שחגיגות האליפות ההירואית של לברון וקליבלנד שככו, הגיע שוק השחקנים החופשיים ב1 ביולי והפך את הליגה. חודשי הקיץ חלפו עברו ביעף, הסתיו הגיע, ויחד איתו הריח של עונת NBA חדשה. רגע לפני שהעונה נפתחת, זה הזמן לסקור את הקבוצות.

 

הקבוצה היום: ניו יורק ניקס

 

דף הקבוצה באתר

 

מאזן בעונה ששעברה: 32-50

 

עזבו: (G) ארון אפללו, (G) טוני רוטן, (G) לאנגסטון גאלוואי, (F) דריק וויליאמס, (G) חוזה קלדרון, (G) ג'ריאן גראנט, (C) רובין לופז.

 

הגיעו: (C) גיירמו הרננגומז, (G) ברנדון ג'נינגס, (F) מינדגואס קוזמינסקאס, (F) מוריס אנדור, (G) קורטני לי, (C) ג'ואקים נואה (שוק חופשי), (G) ג'סטין הולידיי, (G) דריק רוז (טריידים).

 

אז מה היה לנו שם? תקווה, אכזבה, פיטורים ופורזינגיס. בגדול אופטימיות.

25 ליוני, 2015, אחרי לוטרי לא מוצלח במיוחד עבור הניקס שקיוו לאוקפור, העיניים נישאו אל עבר הבחירה הרביעית שתביא לקבוצה בשעה טובה רכז נורמלי שאוהדי הניקס יכולו להתאהב בו בדמות עמנואל מודייאי. פיל ג'קסון לא היסס לרגע בהזדמנות שניתנה לו להלחיץ את הניקרבוקרס בבארקלייס סנטר וכמובן החליט לבחור את הגרסה הלטבית למפלצת הכחולה מספייס ג'אם, קריסטאפס פורזינגיס.

אחרי דמעות, עצבים, בלבול, סוג של חרטה אצל פיל ג'קסון ("יכול להיות שהוא גבוה מדי עבור הליגה הזו") ומשחקי קדם עונה שגרמו לכולם לתהות האם הילד הזה הולך לרסק כל עצם בגוף שלו במפגשים עם סנטרים כמו ג'ורדן, הווארד או קאזינס, פורזינגיס היה עסוק בעיקר בלהשתיק את המבקרים.

ניו יורק התחילו את העונה בצורה מצוינת. כרמלו אנתוני סוף כל סוף התבגר ולקח על עצמו את תפקיד המנהיג בלי כל הדרמות תוך כדי שהוא דואג לפורזינגיס, רובין לופז התגלה כיופי של החתמה ביחס לקיץ מאכזב בשוק החופשי עבור הניקס. תוך פחות משלושה חודשים ניו יורק כבר הצליחו לעבור את כמות הניצחונות שהייתה להם בכל עונת 14/15, מישהו באמת חשב על זה לפני העונה?

 

 

אחרי פחות מחודש בליגה הוא גם הציג משחק כזה:

 

 

עם כמה שהניקס הפכו לסיפור סינדרלה מוקדם ומרגש, זה היה קצת יותר מדי מוקדם עבורם. בניגוד לרוקי השנה קארל אנת'וני טאונס, פורזינגיס נתקע ב"חומת הרוקי" שלו לקראת סוף ינואר. הניקס איבדו גובה, המשחקים הפכו פחות קסומים ואחרי פתיחה של 22-22, הניקס הפסידו 9 מתוך 10 המשחקים הבאים, מה שלבסוף הביא לפיטוריו של דריק פישר. פיל ג'קסון לא השתכנע מאחד השחקנים שאימן אותם הכי הרבה בקריירה שלו.

הניקס סיימו את העונה רחוק מהפלייאוף, אבל עם טעם טוב בפה. נכון שאין בחירת דראפט ונכון שגם אחרי העונה של פורזינגיס הרוקי היחיד שרצו לדבר עליו היה ממינסוטה, אבל בניגוד לקיץ שעבר, זה קיץ בו אפשר בהחלט למשוך את תשומת הלב של שחקנים ולבנות קבוצה שלפחות על הנייר תוכל להתמודד בפלייאוף השנה ולא רק בסיבוב הראשון. זה בדיוק מה שקרה.

 

קיץ חם: פיל ג'קסון לא לקח את הזמן שלו ואחרי מספר מועמדים (בניהם גם דיוויד בלאט וקורט ראמביס) והחליט שהמאמן הבא של הקבוצה יהיה ג'ף הורנאסק. הורנאסק פוטר באמצע העונה שעברה מפיניקס. אחרי עונה ראשונה מצויינת, הורנסק לא הצליח לשחזר את ההצלחה. גם בגלל מארקיף מוריס שהחליט לשחק התקפה עם מגבות נגד הורנאסק עצמו.

נדמה כי מלבד עונת 15/16, בכל עונה שאימן בה בפיניקס משהו התפקשש. בין אם מדובר על עונת 13/14 שהייתה ה-עונה של הסאנס להגיע לפלייאוף הכי בטעות שאפשר, אבל לא הצליחו בגלל הפסד אחד. או עונת 14/15 שהיה צריך לתמרן עם שלושה רכזים פותחים חצי עונה רק כדי לראות שניים מהם עוברים בטרייד דדליין (דראגיץ' למיאמי, תומאס לבוסטון) ואז את הקבוצה יורדת לטאנקינג.

השנה סוף סוף להורנאסק יש "ראש שקט". כמובן שהמונח הזה לא באמת הגיוני כשאתה מאמן בקבוצה כמו ניו יורק ניקס והקהל מתכוון לצלות אותך על כל טעות שתעשה. הורנסק יקבל כרמלו אנתוני הרבה יותר אחראי, גיבוי של פיל ג'קסון ועוד מספר שחקנים שכל מאמן היה מייחל שיהיו אצלו בחמישייה, כמו דרק רוז.

 

דרק רוז, ה-MVP הצעיר בהיסטוריה ויקיר העיר שיקגו כבר לא ילבש את גופיית הבולס העונה. לא הרבה האמינו שדבר כזה אי פעם יקרה, אבל הנהלת שיקגו לבסוף התייאשה מהכוכב שלה והניקס היו הראשונים לקפוץ על המציאה. הם לא עשו שום טעות עם ההחלטה הזו. רוז נמצא כרגע בעונה האחרונה לחוזה שלו, בסוג של שנת ניסיון בניו יורק. אם הוא שוב יזכיר לג'קסון למה הוא הגיע אליו מלכתחילה משיקגו עם פציעות/פשוט לא מצליח להיות רכז מודרני, הניקס יכולים לוותר עליו בקיץ. אם הוא איכשהו יצליח לשחזר ולו במעט את היכולת הפנטסטית שלו מימיו היפים ביונייטד סנטר, הוא כבר אמר בעצמו שהוא מאוהב בניו יורק ורוצה לשחק שם, אז למה שלא יחתום בקיץ?

הדבר היחיד שהיה לו להגיד להנהלת הבולס על זה שהעבירו אותו בטרייד היה "תודה". 

זו סיטואציית WIN-WIN מושלמת עבור הניקס. יכול מאוד להיות שזה הפוינט גארד לעתיד של הקבוצה וסוף סוף יש לקהל שוב בסיס להיאחז בו, שיגרום לו לראות משחקים ולעקוב אחרי הקבוצה. וזה נכתב עם כל הכבוד ללאנגסטון גאלוואי וחוזה קלדרון.

 

חוץ מלהגיע לגארדן בעצמו, רוז עשה עבודה שיווקית לא קטנה בכלל כששיכנע את חברו הטוב, ג'ואקים נואה, לחתום על חוזה ל-4 שנים עם הניקס. 

נואה לא אופציה התקפית כבר שנתיים מאז הגעתו של פאו גאסול לשיקגו, שנראה כי השפיעה עליו לרעה. הוא נכנס למשבצת מנהל התקפה מעמדת 5 שהוא כל כך אהב בקדנציית ת'יבודו בבולס. מדובר פה בשחקן שייתן את כל מה שיש לו בכל רגע נתון על המגרש. שחקן שאף פעם לא התגאה ביכולות הכדורסל שלו (סיים רביעי במירוץ ל-MVP בעונת 13/14, זכה בתואר שחקן ההגנה של אותה השנה), אבל ידע הכי טוב מה הוא יודע ולא יודע לעשות. כשהוא על המגרש הוא סוחף אחריו קבוצה שלמה עם אנרגיות בלתי נגמרות.

 

בנוסף אל השניים האלה הגיעו עוד שני גארדים שחתמו סופית את הקיץ המוצלח של ניו יורק. ברנדון ג'נינגס וקורטני לי.

ג'נינגס חזר לשחק באמצע העונה שעברה אחרי לא פחות מ-10 חודשים בחוץ. הוא לא הצליח למצוא מקום בדטרויט אחרי רג'י ג'קסון שרק הלך והשתפר, אז עבר לאורלנדו לתקופה דיי סתמית שרק חיכה שתיגמר כדי להיכנס לשוק השחקנים החופשיים. הוא בחר בניו יורק בידיעה שהוא ישחק מהספסל עם מטרה מאוד ברורה שקיבל מפיל ג'קסון: "תזכה בתואר השחקן השישי של העונה".

כאמור רוז לא השחקן הכי בריא בעולם ולכן ג'נינגס הוא יופי של גיבוי, אבל בזווית ראייה אופטימית, לראות את ג'נינגס עולה מהספסל ומשחק עם שחקנים כמו פורזינגיס וכרמלו אנתוני בפיק אנד רול/פופ זה מתכון לדברים טובים בהתקפה של מאמן כמו הורנאסק.

 

קורטני לי מגיע לקבוצה אחרי חצי עונה בממפיס וחצי בשארלוט. שוטינג גארד 3&D קלאסי לניו יורק שבשנה שעברה היווה חלק אינטגרלי בהתפתחות של ההורנטס עד למשחק 7 נגד ההיט בסיבוב הראשון. מאוד רצו אותו בניו יורק והוא מאוד רצה להגיע. הוא לא קרוב לג'ימי באטלר, אבל כאופציה לרווח את המשחק ולזרוק שלשות בקו הקדמי לצד רוז, יכול מאוד להיות שהניקס גנבו שוטינג גארד פותח בדיוק ברמה שהם ייחלו לה.

 

ועכשיו מה, מה עכשיו?

 

בעונה ה-70 בתולדות הקבוצה, יהיה כיף בגארדן השנה. מדובר כאן כנראה על הקבוצה הכי מעניינת במזרח (אולי גם אינדיאנה) ועם סגל שחקנים דיי נוצץ וחדש, יש סיכוי לעשות גלים במזרח.

הקונפרנס המזרחי לא שינה את פניו. בעונה שעברה הייתה בטן רחבה של בינוניות (לראיה מקומות 3-6 סיימו עם אותו מאזן). העונה נראה שבוסטון ואינדיאנה עשו צעד קדימה להצטרף לצמרת, אבל הבטן הרכה הפכה רכה יותר, וכמו בשנה שעברה, הכל פתוח. .אין שום סיבה שניו יורק לא תגיע לפלייאוף השנה ואולי אפילו תצליח לעבור סיבוב. הכדורסל יהיה מגוון ומהיר, פורזינגיס (בתקווה) ימשיך לפרוח ולהתפתח, הפעם סביב סוללת שחקנים הרבה יותר מרשימה מזו של העונה שעברה. כרמלו אנתוני מגיע הרבה יותר בוגר ואחראי אחרי שהוביל את ארה"ב לזהב בריו ועל הדרך אולי קנה לעצמו מקום בהיכל התהילה (3 מדליות זהב, הכי הרבה מכל שחקן). עם קהל שיגיע לדחוף, יהיה כיף השנה בניו יורק.

 

כבר עכשיו במחנה האימונים האויב המושבע של לברון ג'יימס, ג'ואקים נואה, התראיין והודיע חגיגית כי המטרה היא לנשל את לברון ממלכות המזרח הבלתי נגמרת שלו, אם מישהו בטעות ציפה שהוא יגיד משהו אחר.

מחנה האימונים התחיל וכבר עכשיו האהבה שוררת שם. מלו אומר על רוז שהוא אף פעם לא שיחק עם רכז כזה, רוז אומר שניו יורק ניקס היא הקבוצה של מלו… בקיצור, סיפור האהבה שנקרא ניקס 15/16 התחיל ברגל ימין.

 

 

 

 

 

תחזית:

45 ניצחונות. יש על מי לסמוך השנה. יש את הביטחון השנה לפחות מצד רוז ("אנחנו יכולים לנצח כל משחק/אנחנו קבוצת על"). יש מאמן חדש והמזרח פתוח לרווחה. ניו יורק צריכה להגיע רחוק בעונה הסדירה וכל דבר אחר חוץ מהופעה בפלייאוף יהיה כישלון לקיץ הכי מבטיח שהקבוצה ראתה כבר הרבה שנים.

 

 

וגאס לעומת זאת חזתה לניקס 37 נצחונות. חושבים שאתם יודעים טוב יותר? בואו לשחק במשחק האובר-אנדר שלנו.

 

אוהבים את הטורים, הכתבות והמשחקים שלנו? עזרו לנו לעלות מדרגה. פרוייקט המימון שלנו במימונה עדיין רץ. גייסנו 8500 ש"ח מתוך 12000. כל תמיכה תתקבל בברכה.