עוד לפני שחגיגות האליפות ההירואית של לברון וקליבלנד שככו, הגיע שוק השחקנים החופשיים ב1 ביולי והפך את הליגה. חודשי הקיץ חלפו עברו ביעף, הסתיו הגיע, ויחד איתו הריח של עונת NBA חדשה. רגע לפני שהעונה נפתחת, זה הזמן לסקור את הקבוצות.
הקבוצה היום: יוסטון רוקטס
מאזן בעונה שעברה: 41-41
עזבו: (C) דוויט הווארד, (F) טרנס ג'ונס, (G) ג'ייסון טרי
הגיעו: (G) גארי פייטון ג'וניור, (F-C) צ'ינאנו אונייאקו (דראפט); (מאמן) מייק ד'אנטוני, (F) ריאן אנדרסון, (G) אריק גורדון, (C) ננה, (G-F) פי ג'יי היירסטון (שוק חופשי);
אז מה היה לנו?
ההיסטוריה המודרנית של הרוקטס מתחלקת לשלושה חלקים: עידן מוריי המוקדם, עידן הזקן הראשון ועידן עליית השתן למוח.
עידן מוריי המוקדם התחיל בשנת 2007 התאפיין בגילוי שחקנים שלא הוערכו מספיק בליגה – קייל לאורי, גוראן דראגיץ' ושיין באטייה הם רק חלק מהשמות שחייבים את הצלחתם בליגה לכלים האנליטיים שהביא עימם ה-GM השנוי במחלוקת. אחרי שלוש שנים של מאזן חיובי ובלי פלייאוף, רקמו מוריי ועוזרו סם הינקי טרייד גאוני שהביא אליהם סופרסטאר בהתהוות תמורת נזיד עדשים והתחילו את עידן הזקן הראשון. כעבור עונה ביוסטון הוסיפו להארדן את דוויט האוורד כדי ליצור קבוצה מושלמת על הנייר, שממקסמת במקביל זריקות מהשלוש ומתחת לסל. בשיאו של העידן הקבוצה הגיעה לגמר המערב (2015). לאורך כל אותה תקופה ההנהלה הקפידה לעשות הכול רק כדי שהארדן יהיה מרוצה, מה שהוביל לזרימתו של השתן משלפוחיתו של הארדן היישר לראשו. אמירות כמו "חוץ ממני ומדוויט כולם רול-פליירס כאן" וזלזול באלמנטים ממשחק הכדורסל ששייכים לרול-פליירס, כמו הגנה. שיא העידן הגיע בתחילת העונה שעברה, כאשר פתיחת של 4-7 הובילה לפיטורין של המאמן שחודשים בודדים קודם לכן הוביל אותם לגמר הקונפרנס (אם כי במידה לא מבוטלת של מזל).
העונה הקודמת הייתה עונה עצובה עבור יוסטון, ובמידה מסוימת הגולם קם על יוצרו. אמנם ג'יימס הארדן סיפק מספרים מפלצתיים – קלע 29 נקודות ב-1.2 נקודות לפוזשן, מסר 7.5 אסיסטים למשחק, הוריד 6 ריבאונדים וחטף 1.7 חטיפות – אבל הוא גם הוביל את הליגה בממוצע בידודים עם 7 למשחק (הבא אחריו, כרמלו אנת'וני, השתמש ב5.5 בידודים למשחק). ההתקפה של יוסטון הייתה מהדברים הפחות יצירתיים בליגה, כאשר היה ברור שהארדן יקבל את הכדור ויעשה איתו מה שהוא רוצה. העומס ההתקפי עליו היה עצום, ואפשר להבין את ההתגייסות הנמרצת של הבעלים להגן עליו בעניין ההגנה השערורייתית.
https://twitter.com/MarkBermanFox26/status/751864537033302016
מקרה עצוב במיוחד, שאולי דווקא שימח אנשים רבים (כולל אוהדי אורלנדו והלייקרס) הוא סיפור שקיעתו של דוויט האוורד. הסנטר האימתני סיפק את מספר הנקודות הנמוך ביותר שלו מאז עונת הרוקי, 13.7 נקודות למשחק בלבד. זאת, למרות שאחוזי השדה שלו (62%) היו הטובים ביותר בקריירה. הרבה דובר על הירידה ביכולת של האוורד, אבל במידה רבה הירידה הזו נגרמה מבחירה מודעת של קברניטי הרוקטס שבחרו בקבוצה שמיידה שלשות. שנייה בליגה במספר הניסיונות מחוץ לקשת אחרי גולדן סטייט, ולא מפעילה את האיש הגדול שלה. האוורד היה רק במקום ה-15 בליגה מבחינת כמות זריקות ממרחק של פחות מ-10 פיט, הלחם והחמאה במשחק שלו, והופעל פחות מזאק רנדולף קשישא או קנת' פאריד.
קיץ חם
יוסטון היא בעיקר ג'יימס הארדן, וקודם כל בקבוצה החתימו את הזקן לעוד 4 שנים תמורת 118 מיליון דולר, כאשר על השנה האחרונה בחוזה יש אופציית שחקן.
עד כמה מעמדו של ג'יימס הארדן חזק ביוסטון? עד כדי כך שאם הארדן לא מאמין בהגנה, יוסטון תתעלם מקיומה של ההגנה כפקטור במשחק הכדורסל. הצעד הראשון שיוסטון עשו לשם כך הוא להחתים לעמדת המאמן את מייק ד'אנטוני. עד כמה ההגנה בקבוצותיו של ד'אנטוני גרועה? בחמשת שנות האימון האחרונות שלו, אף קבוצה שאימן לא ירדה ב-defensive rating מתחת ל-110. לשם השוואה, הקבוצה הגרועה ביותר בליגה בשנה שעברה בתחום הייתה פילדלפיה עם dfrg של 109.3. הצעד השני היה להוסיף לקבוצה את ראיין אנדרסון ואריק גורדון שההיכרות עם הצד ההגנתי של המשחק היא לא יותר מאשר שלום-שלום ומביאים עימם היסטוריית פציעות בעייתית. הדובדבן על הקצפת בתחום היה שחרורו של כוח ההרתעה מתחת לסל, דוויט האוורד. אמנם האוורד הוא כבר מזמן לא העוגן ההגנתי שהיה באורלנדו, אבל עצם הנוכחות שלו בלבד שווה לקבוצה חיסכון של עוד כמה נקודות בהגנה.
ההחתמות שעשתה הקבוצה בקיץ מראות שמוריי לוקח את הפילוסופיה שלו עד הסוף. יוסטון אמנם זרקה כמעט אותה כמות שלשות כמו גולדן סטייט, אבל קלעה ב-7% פחות ששווים לה מינוס 7 נקודות במשחק. אנדרסון וגורדון הם מקלעי השלשות הטובים בליגה והבאתם אמורה להעלות את יעילות השלשות שהארדן מסדר לחברים. ד'אנטוני, על אף היותו מאמן הגנה גרוע, הוא מאמן התקפי יצירתי ומאוד משפיע ואפשר לצפות ממנו להכניס להתקפה של יוסטון אלמנטים חדשים. הרוקטס סיימו את העונה שעברה במקום השמיני בליגה מבחינת יעילות התקפית למרות הבנאליות, ובהנהגת ד'אנטוני אפשר לצפות מהם לעלות לטופ – 3.
החתמה נוספת שעברה מתחת לרדאר היא הבאתו של ננה בן ה-34 מוושינגטון. למרות שהוא רחוק משיאו, מספרי העונה שעברה שלו פר 36 דקות שווים 17 נקודות ו8.5 ריבאונדים. ננה הוא שחקן אינטליגנטי וד'אנטוני יכול למצוא לו שימוש בהתקפה שלו.
ועכשיו מה, מה עכשיו?
מאחר וג'יימס הארדן שימש בשנים האחרונות בתור היוצר בפועל של הרוקטס, לא הורמו גבות רמות כאשר ד'אנטוני הכריז הקיץ שהארדן הולך להיות הרכז של הקבוצה. Points guard ליתר דיוק, מאחר והוא "going to score some points". איזה סט התקפי שיוסטון לא תריץ היריבה תיאלץ לבחור בין לתת להארדן להרוס את השומר שלו ובין להביא עזרה ולחטוף שלשה.
ההימור הבטוח ביותר לגבי העונה של יוסטון הוא שהארדן הולך לספק מספרים בקנה מידה היסטורי. מאז נייט ארצ'יבאלד בעונת 72-73 אף שחקן לא קלע יותר מ30 נקודות ומסר 10 אסיסטים למשחק. הארדן יכול להתקרב למספרים הללו. גם ההתקפה של יוסטון יכולה לעלות לרמות יעילות גבוהות מאוד. עם זאת, בטוח לא פחות להמר כי כל מה שהם יקלעו בהתקפה הם יחזירו בהגנה. קלינט קאפלה בן ה-22 הפגין יכולות חסימה מעולות והקפצתו לעמדת הסנטר אפשרה ליוסטון להיפרד מהאוורד בקלות אך קאפלה עוד צריך לרכוש מוניטין הרתעה שיאפשר לו לחפות על החורים שמשאירים חבריו לקבוצה. החמישייה של יוסטון כוללת אגב עוד שני שומרים נהדרים – פטריק בברלי הוא קרצייה אמיתית בעמדות הגארד וטרבור אריזה הינו אחד מה D & 3 הטובים בליגה כבר הרבה שנים, אבל הגנה היא הרבה יותר ממאמץ אינדיבידואלי. מעבר לכך, ליוסטון אין גיבוי הגנתי מספק לדקות שבהן קאפלה ירד לנוח או יסתבך בבעיית עבירות.
קאפלה יהיה גם הפקטור העיקרי שיאפשר לקבוצה לסיים ביעילות ליד הטבעת. קאפלה הוכיח יעילות מרשימה בפיק-אנד-רול והמספרים שלו פר. 36 דקות עומדים בקנה אחד עם המספרים שסיפקו דיאנדרה ג'ורדן ואנדרה דראמונד בשנים הראשונות של הקריירות שלהם. כשהם לא ילכו פנימה, ביוסטון יתעלמו מקיומו של המיד-ריינג' ויזרקו שלשות בכמות היסטורית. השוטצ'ארט של גורדון ואנדרסון עקבי עם הפילוסופיה הזו.
פציעות הן גורם שצריך להתחשב בו בניסיון לנבא את העונה של יוסטון. גורדון, אנדרסון וננה מגיעים עם היסטוריית פציעות עשירה וגם העונה הם צפויים לבלות כמה משחקים מחוץ למגרש. הארדן אמנם שומר על זמינות מפליאה, אבל בהתחשב בעובדה שהוא מוביל את כל השחקנים בליגה בדקות, ובסגנון המשחק שלו שכולל סחיטת עבירות רבות, בשלב כלשהו גם הגוף שלו יתחיל להראות סימני חולשה.
התחזית: 39 ניצחונות. המון שלשות, המון נקודות במשחקים של יוסטון. הקבוצה הזו תלך בעיקר לאן שהארדן ייקח אותה.
וגאס חזתה ליוסטון 41.5 ניצחונות. חושבים שאתם יודעים טוב יותר? בואו לשחק במשחק האובר-אנדר שלנו.
אוהבים את הטורים, הכתבות והמשחקים שלנו? הזמדנות כמעט אחרונה לתמוך בנו. פרוייקט המימון שלנו במימונה עדיין רץ. גייסנו 11357 ש"ח מתוך 12000. הפרוייקט מסתיים בלילה שבין חמישי לשישי ב1 בלילה.
