עוד לפני שחגיגות האליפות ההירואית של לברון וקליבלנד שככו, הגיע שוק השחקנים החופשיים ב1 ביולי והפך את הליגה. חודשי הקיץ חלפו עברו ביעף, הסתיו הגיע, ויחד איתו הריח של עונת NBA חדשה. רגע לפני שהעונה נפתחת, זה הזמן לסקור את הקבוצות.
הקבוצה היום: ברוקלין נטס.
מאזן בעונה שעברה: 21-61
עזבו: (F) ת'אודוס יאנג, (G) ג'ארט ג'ק, (G) וויין אלינגטון, (F-C) ווילי ריד, (G) שיין לארקין.
הצטרפו: (G) אייזיאה ווייטהד (דראפט); (F) אנתוני בנט, (F) טרבור בוקר, (G) רנדי פוי, (C) ג'אסטין המילטון, (G) ג'רמי לין, (F) לואיס סקולה, (G) גרייוויס ואסקז (שוק חופשי); (G) כריס לוורט (טרייד);
אז מה היה לנו שם? ובכן סיפורנו מתחיל עם המעבר לברוקלין, רגע אחרי הטרייד ההוא שהביא את פול פירס וקווין גארנט, וצירף אותם לחמישייה מרשימה בניסיון ליצור קבוצת כוכבים שתתחרה במיאמי. ההתחלה נראיתה מבטיחה, הקבוצה צעדה למאזן לא רע של 49 בעונה הראשונה ואז התפרקות מול מיאמי בפלייאוף. ריאיונות עם פירס ועם שחקנים שעזבו הראו שההתפרקות לא הייתה רק על המגרש ולא רק בשל טעויות של טירון שעשה קיד, אלא שהכימיה בין השחקנים לא הייתה במיטבה. עונה לאחר מכן 44 נצחונות עוד גרם לבעלים פרוחורוב לחשוב שהכל בסדר וזו קבוצת פלייאוף. סימני החריקה כבר נראו אבל הארגון מבחינתו היה בטוח שהקבוצה הינה קבוצת פלייאוף וככה הכינו אותה בקיץ שעבר מתוך מחשבה שלמרות שיש רק את ברוק לופז ויאנג, עדיין הקבוצה תהיה תחרותית. שילוב של העובדה שהמזרח התחזק ושבתכל'ס הקבוצה פשוט הייתה מחורבנת גרם להתרסקות ולאפריל 2016 הנטס הגיעו עם 21 נצחונות בלבד, שבאופן מוזר הספיק להיות רק הקבוצה השלישית הכי גרועה בליגה. רגע לפני הטרייד דד-ליין, פרוחורוב הבין שלפלייאוף הוא כבר לא יגיע, וצריך חישוב מסלול מחדש. בילי קינג סולק ובמקומו הובא שון מארקס רק כמה שעות לפני הדד-ליין. מארקס לא עשה טריידים כי למה לו? אין בחירת דראפט ואין פלייאוף. לקיץ הם כבר הגיעו בהבנה שהולכים לבניה מחדש.
קיץ חם: שאלת השאלות בברוקלין: איך עושים בניה מחדש בלי בחירות דראפט? מסתבר ששון מארקס האיש המתאים לזה והוא הראה מה אפשר לעשות. קודם כל כל מי שלא רצה להישאר נשלח בטרייד או שוחרר. ת'ד יאנג נמלט בפעם השלישית ב-3 שנים מקבוצה בבניה מחדש ונשלח לאינדיאנה עבור הזכויות של כריס לוורט. לוורט גארד טוב מאוד עם המון פוטנציאל, אך משתקם מפציעה בעייתית ברגל, אל תצפו לראות יותר מדי ממנו העונה. בהמשך פנו לכוכב השני ברוק לופז, עליו קיבלה הקבוצה לא מעט פניות. מארקס שאל את הסנטר אם הוא רוצה להישאר או ללכת בטרייד, ומהרגע שלופז הבהיר שהוא מוכן לתפקיד הכוכב שיוביל, כל הטלפונים נטרקו, למרות טענות על כמה הצעות טרייד מפתות.
איך בונים מחדש כשאין בחירות דראפט? באמצעות החתמת שחקנים חופשיים. לשם כך נעזרים בעובדה שלופז נשאר, ושנמצאים בניו יורק. הנטס היו צריכים רכז, ג'רמי לין רצה מקום שיתן לו להיות רכז פותח והשידוך נוצר. הנטס גם ניסו להביא שחקנים צעירים שנמצאים בחוזה רסטריקטד ולשם כך הלכו רחוק מאוד. הכוונה להצעה שגרמה לטיילר ג'ונסון להתקף חרדה וללכת להקיא בשירותים מהלחץ. גם אלן קראב קיבל חוזה מפתה, אלא שברגע האחרון מיאמי ופורטלנד בהתאמה השוו את החוזים. זה כשלון רגעי, שכן שחקנים צעירים יודעים עכשיו שברוקלין יכולה להיות יעד רווחי והיו מוכנים לזרוק 125 מיליון על שני צעירים.
רנדי פוי הגיע לחזק את הכנפיים ואפילו אנתוני בנט הגיע במטרה לשיקום הדדי. טרבור בוקר ולואיס סקולה מגיעים במקומו של יאנג, בסה"כ הקיץ הם עשו את הדברים הנכונים והכיוון בינתיים חיובי.
ועכשיו מה, מה עכשיו? כמאמר בדיחה המפורסמת: במלה אחת – טוב. בשתי מילים – לא טוב. ככל הנראה נכון לעכשיו ברוקלין הינה הקבוצה עם הכי פחות פוטנציאל ויכולת בליגה. אין שום שחקן עם משהו שניתן להגדיר אותו כאפסייד משמעותי ושום בחירה טובה עד 2019.
לראשונה מזה שנים הקבוצה מודעת לעצמה וליכולותיה האמיתיות, ומצד שני אין טעם אמיתי לטאנקינג, לכן יתמקדו בפיתוח הכשרונות הצעירים, ובלהראות לשחקנים חופשיים פוטנציאלים שהם תחרותיים ולא מתכוונים להישאר בתחתית עוד הרבה זמן.
הנטס יתבססו על שני שחקנים שכמובן כולם כבר שמו לב לשילוב שמותיהם יחד
ברוק ולין, יובילו יחד את ברוקלין. כן אני יודע… 🙁
ברוק לופז סנטר טוב ומרשים, מאוד יעיל התקפית, וכשהוא לא פצוע זה גם עוזר לקבוצה. עונה שעברה הוא הצליח להשאר בריא באופן יחסי. הוא יהיה השחקן המרכזי והכוכב. אין ספק שיגמלו על העובדה שכשהייתה לו אופציה ללכת הוא העדיף להישאר ככוכב שימשוך אולי שחקנים נוספים, וישמש מנטור עבור השחקנים הצעירים. הקבוצה נבנית כרגע סביבו בעיקר מכיוון שמכל הסגל הוא היחיד שיכול להיות שחקן חמישיה מועיל גם בקבוצה אחרת. הוא הכוכב הראשי ומי שאמור למשוך שחקנים בקיץ 2017, אך חשוב לזכור שהוא גם השחקן הראשון שברוקלין ירצו להחתים ב-2017, שכן מסתיים לו החוזה. נותר להניח שהוא יקבל את הפרס על הנאמנות שהפגין הקיץ בחוזהו הבא בקבוצה.
בעונה שעברה לופז סיפק 20.6 נקודות ב-51% מהשדה, 7.8 ריב' ו-2 אסיסטים למשחק, יחד עם 1.7 חסימות הוא אחד הסנטרים היותר טובים מהרמה השניה בליגה. בהיעדרו של יאנג, המספרים שלו כנראה יעלו. הסנטר של הנטס הוא די מוכר ומובן. הרכש החדש והשני בצמד ברוקלין, הוא המעניין יותר.
ג'רמי לין הוא רכז שיודע לעשות הכל ברמה סבירה פלוס. הוא קולע לא רע מבחוץ וחודר טוב. בעבר העיד על עצמו שהוא אוהב לשחק פיקנרול, אם כי אם תבדקו את רכזי הפיקנרול הטובים בליגה, תצטרכו להתאמץ כדי למצוא אותו. 32.7% מההתקפות של לין בעונה שעברה היו בפיקנרול, שזה סביר. יש לא מעט רכזים שהלכו יותר על המהלך הזה.
יש אפשרות שזה ישתפר, לפחות מבחינת האחוזים, מכיוון שכעת שותפיו לפיקנרול יהיו ברוק לופז וטרבור בוקר, ואולי הוא ינסה את זה יותר, זאת בניגוד לאל ג'פרסון קודי זלר וקמינסקי שהעדיפו פוסט אפ או פול אפס. מצד שני, אלו עדיין רק טרבור בוקר וברוק לופז, ואם אתם לא מכירים אותם כגבוהי פיקנרול דגולים, זה לא באשמתכם.
האם ג'רמי לין הולך לפרוץ השנה ולחזור לתקופת לינסניטי? תלוי את מי שואלים. דירוגי פנטאזי שונים חוזים לו עונה די טובה, אם כי עדיין לא ממקמים אותו גבוה מאוד. נזכיר שהלינסניטי התרחש תחת דיאנטוני שאוהב רכזים בסגנון שלו שיכולים לבצע איום כפול וטובים בפיקנרול (חכו תראו מה יהיה עם הארדן תחתיו). יתכן שקני אטקינסון המאמן, שהגיע מסן אנטוניו ייבא כמה תרגילים מהספרס שם התבססו על האתלטיות ויכולות החדירה והמסירה של טוני פארקר, ויתאים אותן ללין. זה בסדר, יש זמן לניסיונות.
שחקן נוסף שאולי כדאי להתייחס אליו הוא רונדה הוליס-ג'פרסון. רה"ג (רק אל תוסיפו ה הידוע בהתחלה כי אז בכלל עוד יטעו בו להיות אדמו"ר או משהו) הינו שחקן מהז'אנר על שם טוני אלן, שחקן הגנה אדיר, אך חסר יכולות קליעה. בעונה שעברה הוא הפגין יכולת טובות מאוד והיה מועיל לקבוצתו, וכשנפצע בדצמבר הנטס הפכו מגרועים לקטסטרופה.הוא כנראה לא שחקן פרנצ'ייז, וספק אם אי פעם יהיה, אבל הוא בהחלט היה אחד מנקודות האור הבודדות בעונה שעברה של הנטס.
הוא 2.01 עם ווינגספאן של 2.18, ועם נתון כזה, לפעמים לא צריך ג'אמפ שוט. הוא חזק ואתלטי, ובקומביין של דראפט 2015 היה אחד משלושת המהירים ביותר. דירוג ההגנה של הנטס היה נמוך ב-8.4 כשהוא היה על המגרש (101.4) לעומת כשהוא היה בחוץ (109.8 אם היה קשה החישוב). מיותר לציין שזה היה הנתון הכי טוב בקבוצה, ושללא ספק סטופר כזה זה לא דבר שבא בקלות. ומה לגבי הצד ההתקפי?
ב-20 בנובמבר ברוקלין שיחקו מול בוסטון, לא קבוצה שחלשה הגנתית בקו האחורי ואת המשחק הזה סיים רה"ג עם הדאבל דאבל הראשון בקריירה שלו. 13 נק' ב 5-12 מהשדה, 11 ריב', 2 אס', 3 חט' ו-5 איב'. היכולת ההתקפית שלו קיימת גם אם אין קליעה מ-3. הבעיה שלו שהנטס שמו אותו בעמדה 2 בפינה, היכן שרוב הקבוצות יכולות להרשות לעצמן להתעלם ממנו. בנוסף הוא לא היחיד עם בעיית קליעה בקבוצה שלא ממש הייתה מותאמת לכדורסל החדש. השנה בחמישייה גם כן יהיו לין ובוגדנוביץ' על תקן הקלעים האחראים על ספייס. כמובן גם הבעיה של האיבודים שרובם היו בתנועה מול הגנה מאוד לא סלחנית.
זה לא אומר שאני טוען חלילה שהוליס-ג'פרסון הולך להיות כוכב. אני אומר שיש לופוטנציאל להיות די לא רע בליגה הזאת, כולל לא להיות לגמרי חור התקפי. הוא אמנם לא סופרסטאר, אך בהיעדר כוכבים אמיתיים בברוקלין כדאי אולי להתחיל להתייחס אליו ככזה, על מנת שיעזור מעט יותר בגיוס שחקנים בעתיד, שזה מה שבאמת מחפשים שם.
תחזית: כמו תחזית מזג האויר בקיץ בישראל – דומה, ללא שינוי ניכר. יספקו לסלטיקס בחירת טופ 3, אבל לא יהיו שטיח, וילחמו על הכבוד ובעיקר על הפרי אייג'נסי של קיץ 2017.
וגאס חזתה לברוקלין 20.5 נצחונות. חושבים שאתם יודעים טוב יותר? בואו לשחק במשחק האובר-אנדר שלנו.
