האוף סיזון של ה-NBA, תקופת הזמן שמתחילה איך שהפלייאוף מסתיים וטירוף הדראפט מתחיל ומסתיימת בדרך כלל באמצע יולי, כשאחרון השמות הגדולים בשוק מוצא לו בית חדש, היא תקופה מרתקת עבור עכבר NBA שכמותי. זו תקופה שאפשר לגלות הרבה על הדינמיקה של הליגה. איזה קבוצות באו מוכנות, לאיזה קבוצות אין אסטרטגיה, ולאיזה קבוצות הייתה אסטרטגיה שכשלה. התקופה הזו למעשה מציבה מראה מול הפנים של הג'נרל מנג'רים של הקבוצות ואומרת להם מה הם שווים, כי באוף סיזון הם נמדדים באמת.
בכל שנה, דיוויד אולדריג', אחד מפרשני ה-NBA המוערכים ביותר ברחבי הליגה, מפרסם דירוג משלו בו הוא מעניק ציונים לקבוצות לפי הביצוע שלהן באוף סיזון. אני מנסה בכל שנה לתת את הגרסה העברית שלי לדירוג הזה (למרות שבדרך כלל הדירוגים שלנו שונים לחלוטין). למען הסר ספק, הדירוג הזה לא בא לנבא מי תגזור רשתות ביוני הבא, אלא פשוט לדרג מי הייתה הנמלה הכי חרוצה באוף-סיזון ומי שרפה את האסימונים שלה, מי שיפרה את הסיכויים שלה להצליח בעונה הבאה ומי לא, מי קפאה על השמרים ומי צעדה קדימה. כמובן שזהו דירוג סובייקטיבי שלי ואתם מוזמנים לטקבק ולהגיב אם אתם מסכימים או לא מסכימים, אבל בינתיים, בואו נצלול ישירות לדירוג עם מקומות 21-30.
*הרוב המכריע של ההעברות בקיץ מתועד כאן. אם יש עוד העברות שבוצעו או שצריך לתקן, תרגישו חופשי להגיב, ואני אתקן.
30. סקרמנטו
באו – מרקו בלינלי (שחקן חופשי, ספרס), קוסטה קופוס (שחקן חופשי, דנבר), ראג'ון רונדו (שחקן חופשי, דאלאס), ווילי קאולי סטיין (דראפט), ג'יימס אנדרסן (שחקן חופשי, ז'לגיריס קובנה), סת' קרי (כן, זה אח של סטף), קארון באטלר (שחקן חופשי, דטרויט)
הלכו – דרק וויליאמס (שחקן חופשי, ניקס), ניק סטאוסקאס, קארל לנדרי, ג'ייסון תומפסון (טרייד, פילדלפיה)
הוחתמו מחדש – עומרי כספי (שנתיים, 5.7 מיליון)
מתנדנדים – רג'י אוונס
בגדול: מקצועית, הקינגס לא נכשלו באוף סיזון הזה. הם צירפו רכז שנבחר לחמישיית האולסטאר רק לפני שנתיים, הם צירפו קלעי עם טבעת אליפות מסן אנטוניו, בחרו גבוה מעניין בדראפט והביאו גיבוי סביר לדמארקוס קאזינס בדמות קוסטה קופוס.
אבל המקום האחרון ברשימה שמור לאו דווקא לקבוצות שנחלשו מקצועית, אלא לקבוצות שהתפרקו תדמיתית. עצם העובדה שהקינגס הצליחו לדרדר את המעמד שלהם, שמלכתחילה היה נמוך, בין הפרנצ'ייזים בליגה היא ראויה להערכה, אבל גם ראויה לבחינה מעמיקה. איך לעזאזל זה קרה?
לטעמי, זה קרה בגלל אפקט איקאה. דן אריאלי התייחס למושג הזה באחת מהרצאותיו, והוא אומר שהסיבה שאנחנו כל כך אוהבים את הרהיטים שלנו מאיקאה היא כי אנחנו בנינו אותם, ועשינו זאת תוך מאבק אדיר מול הוראות ההפעלה חסרות הפשר של הקונצרן השוודי הארור. אלא שלא רק שאנחנו אוהבים את הרהיטים שלנו יתר על המידה, אנחנו לא מבינים איך שאר העולם לא מתפעל מהרהיטים המפוארים באותה רמה. זהו, על קצה המזלג, אפקט איקאה.
איך זה מתקשר לסקרמנטו? וויווק רנדיווה, הבעלים של הקינגס, מנסה לבנות את הפרנצ'ייז מחדש בדרך שלו, והוא נאבק בכל מיני גורמים. מאמנים שלא מוכנים ליישם את השיטות שלו, ג'נרל מנג'רים שלא מקשיבים לו ועוד שלל מאבקים נוספים. אבל הוא ממשיך להיאבק ולבנות קבוצה שאולי ב-Best Case Scenario שלה תיאבק על המקום השמיני במערב. אבל ההשקעה והמאבקים של רנדיווה הם שלו, ושאר הליגה והעולם פשוט לא מתרשמים ממה שקורה בסקרמנטו. לדוגמא, בקיץ האחרון גם מונטה אליס וגם ווס מת'יוס סירבו להצעות של סקרמנטו בפרי אייג'נסי, למרות שההצעות של הקינגס היו גבוהות יותר מהחוזים שהם חתמו עליהם (מת'יוס בסופו של דבר קיבל חוזה גבוה יותר מהמאבס, אבל זה רק בגלל פיאסקו דאנדרה ג'ורדן שהשאיר למארק קיובן עודפי מזומנים). וזו רק הבעיה התדמיתית. עוד לא דיברתי על כך שמקצועית, לעניות דעתי, הקינגס עשו טעות אחר טעות בקיץ הזה.
בקטן: הטעות הראשונה של הקינגס הייתה בניהול הכושל של המשבר עם דמארקוס קאזינס. מהרגע שהשמועות על כך שג'ורג' קארל לא רוצה את בוגי החלו לצוץ, ראשי סקרמנטו פשוט לא הגיבו נכון, והכניסו את המערכת למעין סחרור שקשה לי להאמין שלא ייגמר בטרייד. מעבר לכך, הם בחרו סנטר בדראפט שלא ממש יכול לשחק ליד קאזינס והחתימו עוד סנטר (ביותר מדי כסף) שגם לא ממש יכול לשחק ליד קאזינס.
מעבר לכך, הם לקחו על עצמם את פרויקט השיקום של ראג'ון רונדו, שסגנון המשחק שלו מתאים לתקופת האבן ולא לסגנון המשחק המודרני ב-NBA. יש סיכוי שרונדו ימצא את עצמו בסקרמנטו, אבל הבעיה היא שגם אם כן, הקינגס לא יהנו מזה, כי החוזה של רונדו הוא לעונה אחת בלבד וסביר להניח שאם הוא ישקם את המעמד שלו, הוא יחתום על חוזה גדול בקבוצה אחרת.
ההחתמה של בלינלי ושל סת' קרי (שהפציץ בליגת הקיץ) היו סבירות, אבל זה לא מכפר על הסיבה הקרדינלית שבגינה הקינגס מדורגים בתחתית הרשימה, והיא הטרייד חסר האחריות שבו הם שלחו לפילדלפיה בחירת דראפט בסיבוב הראשון (מוגנת ב-2018 או לא מוגנת(!) ב-2019) וזכות להחליף בחירות ב-2017 ביחד עם ניק סטאוסקאס (שאותו הם בחרו במקום השמיני בדראפט רק לפני שנה). כל זה רק כדי להיפטר מקרל לנדרי וג'ייסון תומפסון? לא שמעתם על ה-Stretch Provision?
זה היה אחד המהלכים הגרועים של השנים האחרונות, בטח לאור העובדה שהקינגס לא עשו יותר מדי עם ה-Cap Space שנפתח להם בעקבות הטרייד. סורי, וויווק, אבל אתה תצטרך להסתכל על כל הליגה מלמטה בדירוג הזה.
29. דאלאס
באו – ווס מת'יוס (שחקן חופשי, פורטלנד), דרון וויליאמס (שחקן חופשי, ברוקלין), ג'רמי אוונס (שחקן חופשי, משקר כלשהו), ג'סטין אנדרסון (דראפט), זאזא פאצ'וליה (טרייד, מילווקי)
הלכו – ראג'ון רונדו (שחקן חופשי, סקרמנטו), טייסון צ'נדלר (שחקן חופשי, סאנס), אל פארוק אמינו (שחקן חופשי, פורטלנד), אמארה סטודמאייר (שחקן חופשי, מיאמי), ריצ'ארד ג'פרסון (שחקן חופשי, קליבלנד)
בא והלך – דאנדרה ג'ורדן (קליפרס)
הוחתמו מחדש – ג'יי.ג'יי בראה (4 שנים, 16 מיליון), צ'ארלי וילאנובה (שנה אחת, מינימום)
בגדול: הסיפור הזה עם שבוע המורטוריום, השבוע בו אפשר לנהל מו"מ ולסכם עקרונית, אבל לא לחתום, הוא כמו פרצה הקוראת לגנב. היה ברור שמשהו בסגנון של מה שקרה עם דאנדרה ג'ורדן בקיץ יקרה, השאלה הייתה רק מתי ואיך ולמי. אז זה קרה לדאלאס, וזה קרה לה בזמן הכי לא טוב שזה יכול היה לקרות לה.
המאבס כבר החתימו את ווס מת'יוס על חוזה מוגזם ביחס לעובדה שהוא חוזר מפציעה שהכריעה הרבה שחקנים לפניו (לפרטים נא לפנות לצ'אנסי בילאפס ולקובי ברייאנט) ועד שדאנדרה חזר בו מהחלטתו לחתום בדאלאס, כל הביג מנים הפנויים כבר מצאו להם בית אחר. בסופו של דבר, דאלאס נשארה קירחת מכאן ומכאן, ותעמיד קבוצה פחות טובה מהעונה שעברה, למרות הריבאונד (באמת שאין דרך אחרת לתאר את זה) עם ההחתמה של דרון וויליאמס.
בקטן: קצת אירוני שוויליאמס הוא פרס הניחומים של המאבס לאחר ההתהפכות של דאנדרה, בהתחשב בעובדה שדי-וויל בעצמו התהפך מול דאלאס באוף-סיזון לפני 3 שנים וחתם בברוקלין. מאז הוא בנסיגה מתמדת ואולי עכשיו, כשהקארמה לטובתו, הוא יצליח להחיות מחדש את הקריירה שלו.
חוץ ממנו, זאזא פאצ'וליה הגיע כדי למלא את הבור שנפער בעמדת הסנטר בעקבות העזיבה של טייסון צ'נדלר וההתהפכות של דאנדרה (הוא לא יצליח), וג'סטין אנדרסון הגיע מהדראפט כדי אולי לנצח את הסטטיסטיקה ולהפוך לבחירת דראפט מוצלחת (לפי התצוגה שלו בליגת הקיץ, אולי הוא כן יצליח). בכל מקרה, המאבס נמצאים בין הפטיש לסדן כי הקבוצה שלהם בטח לא מספיק טובה כדי לאיים על התואר, אולי אפילו לא מספיק טובה כדי להגיע לפלייאוף במערב (למרות שהשילוב בין נוביצקי לריק קרלייל הוא נוסחה מנצחת), והיא כנראה גם לא תהיה מספיק גרועה כדי לשמור על בחירת הדראפט שלהם שמוגנת טופ 7. זה בערך התסריט הכי גרוע שמארק קיובן היה יכול לחשוב עליו כשהוא עשה את הטרייד על ראג'ון רונדו.
28. לייקרס
באו – לו וויליאמס (טורונטו), ברנדון באס (בוסטון), דאנג'לו ראסל, לארי נאנס ג'וניור (דראפט), רוי היברט (טרייד, אינדיאנה)
הלכו – אד דייויס (שחקן חופשי, פורטלנד), ווסלי ג'ונסון (שחקן חופשי, קליפרס), ג'רמי לין (שחקן חופשי, שארלוט), רוני פרייס (שחקן חופשי, פיניקס), ג'ורדן היל (שחקן חופשי, פייסרס)
הוחתמו מחדש – אף אחד
מתנדנדים – קרלוס בוזר
בגדול: עוד קיץ מלא ציפיות עבר על הלייקרס. עוד קיץ מלא אכזבות עבר על הלייקרס. ג'רי באס וחבורתו החלו את הקיץ עם בחירת דראפט מפתיעה בדאנג'לו ראסל, שבינתיים נראה בליגת הקיץ כמו מי שהולך להוביל את הליגה באיבודים העונה, והמשיכו אותו עם פנטזיות על למרקוס אולדריג' ו/או דמרקוס קאזינס. אולדריג' לא ממש התייחס אל הלייקרס ברצינות. סקרמנטו לא ממש התייחסה למה שיש ללייקרס להציע כחבילת טרייד ברצינות, ובסופו של דבר, הלייקרס התנחמו בזרועותיו הגמלוניות של רוי היברט.
זה כבר הקיץ השלישי ברציפות שהלייקרס מפספסים באוף-סיזון. לפני שנתיים דווייט האוורד ברח, לפני שנה המהלך הכי גדול שלהם היה להחתים את ג'רמי לין, והעונה הם היו צריכים להתחנן לאולדריג' שיתן להם עוד פגישה כדי שיתקנו את הרושם מהפגישה הראשונה שהלכה רע. נדמה שהקבוצה מעיר המלאכים עדיין לא הסתגלה למעמדה החדש. היא לא עוד טורף העל של הליגה, אלא קבוצה מן המניין שצריכה להיאבק עם השארלוט והטורונטו של הליגה על שחקנים חופשיים מהדרג השני.
בקטן: החדשות הטובות מבחינת הלייקרס הן שהפעם הם לפחות עשו עבודה לא רעה בגזרת השחקנים מהדרג השני. רוי היברט הוא פרס ניחומים לא רע, בטח בעונת חוזה ובטח תמורת בחירת סיבוב שני. לו וויליאמס הוא תעודת ביטוח איכותית לפציעה הבלתי נמנעת הבאה של קובי ברייאנט וגם ברנדון באס הוא תחליף סבבה לגמרי לאד דייוויס/ג'ורדן היל. אם דאנג'לו ראסל יצליח להראות ניצנים של תקווה בעונת הרוקי שלו, ללייקרס יהיו מספיק נכסים כדי אולי לעשות טרייד גדול במהלך העונה על קאזינס או כוכב ממורמר אחר.
אבל עד שזה יקרה, אם זה בכלל יקרה, סם הינקי, שמחזיק בבחירת הדראפט של הלייקרס בעונה הבאה (מוגנת טופ 3), ימשיך ללטף את החתול שלו, כיאה לרשע שהתוכנית הזדונית שלו עומדת לצאת לפועל בשלמות.
27. פורטלנד
באו – אל פארוק אמינו (שחקן חופשי, דאלאס), ג'רלד הנדרסון, נואה וונלה (טרייד, שארלוט), מייסון פלאמלי, פט קונטון (טרייד, ברוקלין), אד דייוויס (שחקן חופשי, לייקרס), מו הארקלס (טרייד, אורלנדו), לואיס מונטרו (לא נבחר בדראפט)
הלכו – למרקוס אולדריג' (שחקן חופשי, סן אנטוניו), ניקולה באטום (שחקן חופשי , שארלוט), ווס מת'יוס (שחקן חופשי , דאלאס), רובין לופז, ארון אפללו (שחקנים חופשיים, ניקס), רונדה הוליס ג'פרסון (טרייד, ברוקלין), אלונזו ג'י (שחקן חופשי, פליקנס), סטיב בלייק (טרייד, לברוקלין ואז לדטרויט), ג'ואל פרילנד (שחקן חופשי, צסקא מוסקבה)
הוחתמו מחדש – דמיאן לילארד (5 שנים, באזור ה-125 מיליון. מתחיל להיספר משנה הבאה)
בגדול: בדרך כלל, כאשר קבוצה מאבדת את הפרנצ'ייז פלייר שלה בפרי אייג'נסי, נח מאוד לדבר בטרמינולוגיה של הפסד, ובאמת הקבוצה שפורטלנד תעמיד בעונה הבאה תהיה הרבה פחות טובה מזו שראינו בעונות האחרונות, לא רק בגלל העזיבה של LMA, אלא גם בעקבות העובדה שחוץ מדמיאן לילארד, כל שאר שחקני הסגל הבכיר, מניקולה באטום ועד רובין לופז, עזבו, בין אם זה דרך הפרי אייג'נסי או דרך טרייד.
אלא שבמקרה של פורטלנד ושל ניל אולשיי, ה-GM של הבלייזרס, לא הכל זה שחור ולבן. אולשיי לחץ מהר מאוד על כפתור הבנייה מחדש (אפילו עוד לפני שאולדריג' הודיע על החתימה בספרס) והחל למלא את הסגל בשחקנים צעירים בחוזים נוחים שיתבגרו ביחד עם לילארד, שהופך להיות כרגע הפנים של הפרנצ'ייז. סביר להניח שבמערב פורטלנד תמצא את עצמה אי שם ליד נמושות הליגה, אבל לפחות נדמה שלבלייזרס יש איזשהו חזון ודרך שיוציאו אותם משם לדרך חדשה מהר יותר מהנמושות האחרות.
בקטן: אל פארוק אמינו היה ההחתמה הראשונה של הפרי אייג'נסי, ולפי הפלייאוף האחרון שלו בדאלאס, אפשר להבין למה. מו הארקלס ונואה וונלה יקוו שה-Change of Scenery יעשה להם טוב ויזכיר לכולם למה הם נבחרו בלוטרי ואד דייוויס ומיילס פלאמלי מקבלים סוף סוף הזדמנות להיות הגבוהים הפותחים של קבוצת NBA (עם זאת, לא בטוח שהם ישחקו יותר מדי אחד ליד השני בגלל חוסר היכולת של שניהם לקלוע ממרחק של יותר ממטר). כל אלו, בהתחשב בנטישה ההמונית של שחקני הבכירים, היו מהלכים מעודדים של אולשיי, אבל שאף אחד לא יצפה שפורטלנד תהיה הפתעת העונה ותגיע לפלייאוף, בעיקר כי הבלייזרס בעצמם לא רוצים להגיע לפלייאוף (בחירת הדראפט שלהם שייכת לדנבר אם הם מגיעים לפוסט-סיזון).
26. דנבר נאגטס
באו – מייק מאלון (מאמן, מהקרקס של סקרמנטו), עמנואל מיודיאי (דראפט), קוסטאס פפאניקולאו, ג'ואי דורסי, ניק ג'ונסון (טרייד, יוסטון)
הלכו – טיי לאוסון (למוסד גמילה, ואז ליוסטון בטרייד)
הוחתמו מחדש – ווילסון צ'נדלר (4 שנים, 46 מיליון), דנילו גאלינרי (קיבל הארכת חוזה שבמסגרתה יקבל שדרוג בעונה הקרובה ל-15 מיליון ו-31.5 מיליון בשנתיים שלאחר מכן)
מתנדנדים – דארל ארתור, וויל בארטון
בגדול – שני סיפורים מעניינים היו בדנבר בקיץ האחרון. הראשון הוא החתמתו של מייק מאלון, שמקבל הזדמנות שנייה כמאמן ראשי אחרי שפוטר בעונה שעברה שלא בצדק מסקרמנטו. מאלון יכול להיות בדיוק מה שדנבר צריכה כרגע, מאמן שעבר כברת דרך בליגה (היה עוזר מאמן שנים רבות לפני שהפך למאמן ראשי) שיקנה לקבוצה זהות, אחרי שנראה כי הנאגטס קצת איבדו את הדרך שלהם תחת בריאן שואו בשנתיים האחרונות.
הסיפור המעניין השני הוא השינוי בעמדת הרכז. עמנואל מיודיאי היה מי שהנאגטס רצו לבחור בדראפט, ואיכשהו הוא באמת נפל אליהם בבחירה ה-7, ולפי איך שהוא נראה בליגת הקיץ, יש למה לצפות, אבל הסיבה שדנבר מדורגת כל כך נמוך היא שהרכז הקודם, טיי לאוסון, עזב. עצם העובדה שלאוסון עזב היא לא טראומטית לכשעצמה. אני בספק אם לאוסון הוא אחד מ-10 הרכזים הטובים בליגה כיום גם בשיאו, אבל הנאגטס היו צריכים להשיג עבורו הרבה יותר מבחירת דראפט בסוף הסיבוב הראשון וכל מיני שחקנים שוליים. זה מה שקורה כשאתה מתמהמה עם ביצוע הטרייד ובסופו של דבר נאלץ לעשות אותו כשהמניה של השחקן שלך בצלילה חופשית ומריחה מאלכוהול.
בקטן: עוד סיבה שגרמה לי לדרג את הנאגטס נמוך יחסית היא הארכות החוזה התמוהות שהם העניקו לווילסון צ'נדלר ולדנילו גאלינרי. מה הלחץ הגדול להחתים את שניהם מחדש? האם אתם לא רוצים לבנות קבוצה צעירה סביב מיודיאי ולהביא שחקנים שיגדלו איתו? האם כדאי לקחת את הסיכון על גאלינרי אחרי ששיחק רק 59 משחקים בשנתיים האחרונות?
אני עדיין לא מבין לגמרי מה התוכנית בדנבר, ועד שזה יקרה, הם יאלצו להסתפק במקום ה-26.
לא ברור לאן זה הולך. גאלינרי ודנבר
25. ברוקלין נטס
באו – ווין אלינגטון (שחקן חופשי, לייקרס), שיין לארקין (שחקן חופשי, ניקס), תומאס רובינסון (שחקן חופשי, סיקסרס), רונדה הוליס ג'פרסון (טרייד, בלייזרס), כריס מקולוך (דראפט), ווילי ריד (מאיפשהו ברפובליקה הדומיניקנית), אנדראה ברנייאני (שחקן חופשי, ניקס), קווינסי מילר (טרייד, דטרויט)
הלכו – דרון וויליאמס (ביי אאוט ואז לדאלאס), מירזה טלטוביץ' (שחקן חופשי, סאנס), אלן אנדרסון (שחקן חופשי, וויזארדס), קורי ג'פרסון (נחתך)
הוחתמו מחדש – ברוק לופז (3 שנים, 63 מיליון), ת'דאוס יאנג (4 שנים, 50 מיליון)
בגדול: בשנתיים האחרונות, ההווה של ברוקלין נראה קודר, והעתיד שלה נראה אבוד. אחרי הקיץ הזה, ההווה שלה עדיין נראה קודר, אבל אם אנחנו ממש מתאמצים, ממש מנסים, אז אפשר לראות איזשהו אור בקצה המנהרה החשוכה שבילי קינג הכניס את הפרנצ'ייז הזה אליה.
מבחינה מקצועית, ברוקלין תהיה העונה קבוצה בינונית בדיוק כמו בעונה שעברה. אף שחקן שהגיע לתפוח הגדול העונה, והגיעו הרבה, לא יביא לשינוי דרמטי וגם ההחתמות מחדש של ברוק לופז ות'דאוס יאנג לא יעשו את הנטס קונטנדרית, אבל לפחות הם נפטרו מדרון וויליאמס, ובכך צמצמו את תשלום המס הכבד שהיה צפוי להם העונה. הקיטון בתשלום המס של הקבוצה הוא למעשה הבשורה הגדולה של ברוקלין בקיץ הזה. ביחד עם החוזה הנגמר של ג'ו ג'ונסון לנטס יהיה סיכוי בעונה הבאה להיות רלוונטיים בפרי אייג'נסי, לראשונה מזה שנים, ולא פחות חשוב מכך, יהיה למיכאיל פרוחורוב, הבעלים הנוכחי של הנטס, סיכוי אמיתי למכור את הקבוצה. הבעיה היא שהווה, כאמור, עדיין די קודר.
בקטן: לדבר מקצועית על הנטס? באמת? זה מעניין מישהו?
24. פיניקס סאנס
באו – טייסון צ'נדלר (שחקן חופשי, דאלאס), ג'ון לוייר (טרייד, ממפיס), דווין בוקר (דראפט), מירזה טלטוביץ' (שחקן חופשי, ברוקלין), סוני ווימס (שחקן חופשי, צסקא מוסקבה), רוני פרייס (שחקן חופשי, לייקרס)
הלכו – דני גריינג'ר, מרכוס מוריס, רג'י בולוק (טרייד, דטרויט), ג'ראלד גרין (שחקן חופשי, מיאמי), מרכוס תורנטון (שחקן חופשי, יוסטון)
הוחתמו מחדש – ברנדון נייט (5 שנים, 70 מיליון)
בגדול: זק לואו כתב כתבה מצוינת על אופי הבנייה מחדש של פיניקס לעומת הבנייה מחדש של פילדלפיה. בכתבה הזו הוא תיאר את הבנייה של פיניקס כמשהו כאוטי, שיורה לכל הכיוונים, שמנסה להחזיק את המקל משני צידיו, לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה ושלל קלישאות אחרות שמבטאות מצב בו קבוצה מנסה לנצח בהווה מבלי לקפח את העתיד. אבל אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אי אפשר להחזיק את המקל משני צדדיו. אי אפשר לירות לכל הכיוונים ולא לפגוע באף אחד בדרך.
בקיץ הזה הסאנס רדפו חזק אחרי למרקוס אולדריג', כל כך חזק עד שהם החתימו את טייסון צ'נדלר כי LMA רמז פעם שהוא אוהב את המשחק שלו ופינו את תקרת השכר בטרייד חד צדדי לדטרויט. לפי הדיווחים, זה כמעט עבד כי אולדריג' שקל את הסאנס ברצינות עד שגרג פופוביץ' הפעיל את כל כובד משקלו, אבל בסופו של דבר, הסאנס נותרו עם הזין ביד. בעצם, לא רק עם הזין ביד, אלא גם עם טייסון צ'נדלר ל-4 עונות בחוזה מופרך (52 מיליון) לשחקן שנמצא מעבר לשיא כבר שנתיים ורק יעמוד בדרכו של אלכס לן, סנטר העתיד של הסאנס. אבל קשה לבוא יותר מדי בטענות אל הסאנס כי הם סונוורו מהסיכוי להנחית את אולדריג', ועצם העובדה שלמרקוס הקדוש בכלל שקל אותם הופכת אותם לרלוונטיים יותר לקראת המרדף אחרי הפרי אייג'נט הגדול הבא.
בקטן: מירזה טלטוביץ' הוא החתמה יפה, ועל הנייר הוא מתאים לשיטה של ג'ף הורנסק. ברנדון נייט הוחתם על חוזה לא רע, בהתחשב במה שרכזים מוגבלים אחרים קיבלו בקיץ (אהמ, רג'י ג'קסון) והשם האמצעי של דווין בוקר הוא ארמני, אז הקיץ של הסאנס בהחלט היה יכול להיות גרוע יותר, אבל הוא גם בהחלט היה יכול להיות טוב יותר.
במצב העניינים הנוכחי, עם אוקלהומה שתחזור לעניינים, עם ניו אורלינס שממשיכה להתחזק, עם יוטה שתמשיך את המומנטום מהעונה שעברה ואולי גם עם סקרמנטו בסיטואציה מסוימת, יהיה קשה מאוד לסאנס להשתחל לפלייאוף במערב העונה. בטח אם מרקיף מוריס יכפה את דרכו החוצה מהקבוצה.
23. אורלנדו
באו – סקוט סקיילס (מאמן, מלשכת האבטלה), מריו הזוניה (דראפט), סי.ג'יי ווטסון (שחקן חופשי, אינדיאנה), ג'ייסון סמית' (שחקן חופשי, ניקס)
הלכו – קייל אוקווין (סיין אנד טרייד, ניקס), בן גורדון (נחתך), מו הארקלס (טרייד, פורטלנד)
הוחתמו מחדש – טוביאס האריס (4 שנים, 64 מיליון)
בגדול: במהלך העונה שעברה כתבתי על קווי הדמיון הרבים שעוברים בין יוטה לאורלנדו, על הכשרונות הצעירים הרבים שיש לקבוצות הללו, על תהליך הבנייה הכמעט זהה ועל עוד אלמנטים שרק עכברי NBA במשקל כבד יזדהו עמם, אבל בחצי השני של העונה התגלה הבדל אחד משמעותי בין שתי הקבוצות הללו, וקוראים לו רודי גובר.
הענק הצרפתי הוא הוא דיפרנס מייקר בליגה. הוא שחקן שגורם ליריבה לשנות את תוכנית המשחק שלה בהתקפה בעקבות היכולת שלו פשוט להיות גבוה ולשנות זריקות. לאורלנדו יש המון שחקנים מוכשרים בגילאי צבא (ויקטור אולדיפו, אלפריד פייטון, ארון גורדון, ניקולה ווצ'ביץ'), אבל אין לה אף רודי גובר, וכעת היא מגיעה לשלב בו צריך להתחיל לשלם לשחקנים הצעירים המוכשרים הללו למרות שהם לא ממש הוכיחו שהם ראויים לכסף הזה ב-4 העונות הראשונות שלהם. כן, טוביאס האריס, אני מדבר אליך.
בקטן: הקיץ של המג'יק היה מאוד אמביוולנטי. מריו הזוניה נבחר בדראפט כי אף פעם לא יכולים להיות לך מספיק פורוורדים אתלטיים, אבל מנגד המג'יק שלחו את מו הארקלס לפורטלנד תמורת אוויר. ג'ייסון סמית' וסי.ג'יי ווטסון חתמו, אבל קייל אוקווין ברח לאורלנדו מבין האצבעות. המג'יק ישתפרו בזכות העובדה שכל שחקני הרוטציה הבכירה שלהם הם צעירים וכי סקוט סקיילס הוא שדרוג בעמדת המאמן ביחס לזק ווהן שהיה שם בשנה שעברה, אבל קשה להגיד שרוב האניגן, ה-GM של הקבוצה, עשה להם את החיים קלים יותר בקיץ הזה.
22. בוסטון
באו – דייוויד לי (טרייד, ווריורס), אמיר ג'ונסון (שחקן חופשי, טורונטו), טרי רוזיר, אר.ג'יי האנטר, ג'ורדן מיקי (דראפט), פרי ג'ונס (טרייד, אוקלהומה)
הלכו – ג'ראלד וואלאס (טרייד, ווריורס), ברנדון באס (שחקן חופשי, לייקרס), ג'יג'י דאטומה (שחקן חופשי, פנרבחצ'ה), פיל פרסי (נחתך)
הוחתמו מחדש – ג'יי קראודר (5 שנים, 35 מיליון), יונאס ירבקו (שנתיים, 10 מיליון)
בגדול: ציפינו ליותר מבוסטון בקיץ הזה. הייתה תחושה שערימת הנכסים שדני איינג' צבר בשנים האחרונות ביחד עם המומנטום מהעונה החיובית שעברה על הסלטיקס יתורגמו לאוף סיזון מוצלח בו בוסטון תדוג את אחד הדגים השמנים באגם. אלא שבסופו של דבר, שום דבר לא קרה. לדני איינג' אולי יש מלא פיתיונות אטרקטיביים בחכה שלו, אבל הדגים פשוט לא היו שם בקיץ הזה.
הקיץ הבינוני של הסלטיקס לא התנקז רק לפרי אייג'נסי. גם בדראפט השאיפות של איינג' לא התלכדו עם המציאות וכל הניסיונות שלו לבצע טריידים שיעניקו לו בחירה גבוהה יותר (כולל כמה טריידים באמת מופרכים שהוא צריך להגיד תודה שסירבו אליהם) כי נפשו חשקה בג'סטיס ווינסלו, עלו בתוהו. כל זה לא אומר שזה היה קיץ נורא. הסלטיקס אמנם פספסו הזדמנות באוף סיזון הנוכחי להשתדרג ולמצב את עצמם כקבוצת פלייאוף לגיטימית, אבל עדיין יש להם צרור נכסים לא נגמר, ג'נרל מנג'ר ממזרי במיוחד ומאמן גורו שסוחט לימונדות משובחות מהלימונים שהוא מקבל, כך שעוד יהיו להם הזדמנויות לחזור למקומם הטבעי.
בקטן: דייוויד לי הוא השם הגדול שנחת הקיץ בבוסטון כחלק מהניסיון של גולדן סטייט להתחמק ממס המותרות. לי הוא אנדרייטד כרגע, ולבטח הוא יחווה איזשהו רנסנס תחת בראד סטיבנס, אולם הוא לא פותר את בעיית ההגנה על הטבעת שהייתה לבוסטון בעונה שעברה (היו ב-Bottom 10 בליגה בעונה שעברה באחוזים של היריבות מה-Restricted Area) והוא ייקח דקות מג'ארד סאלינג'ר, טיילר זלר וקלי אוליניק.
אולי אמיר ג'ונסון יספק מענה לבעיית הרים פרוטקשן, והוא גם מגיע בחוזה סחיר במיוחד (24 מיליון לשנתיים, כאשר השנה השנייה לא מובטחת), אבל גם הוא יושב על הבלטה של הצעירים שבוסטון מנסה לפתח, כך שלבראד סטיבנס תהיה לא מעט עבודה העונה.
21. דטרויט
באו – דני גריינג'ר, מרכוס מוריס, רג'י בולוק (טרייד, פיניקס), ארסן איליאסובה (טרייד, מילווקי), סטנלי ג'ונסון, דרון היליארד (דראפט), ארון ביינס (שחקן חופשי, ספרס), סטיב בלייק (דטרויט, ברוקלין)
הלכו – גרג מונרו (שחקן חופשי, מילווקי)
הוחתמו מחדש – רג'י ג'קסון (5 שנים, 80 מיליון), ג'ואל אנתוני (שנתיים, 5 מיליון)
בגדול: מכיוון שתקרת השכר אמורה לזנק בקיץ הבא בעקבות חוזה הטלוויזיה החדש, יש המון חוזים מנופחים שנחתמו בקיץ הזה שנראים רע היום, אבל יראו טוב בעתיד. על הנייר, החוזה של רג'י ג'קסון לא נראה כאילו הוא הולך להיות אחד מהם. הפיסטונס קפצו מעל הפופיק ונתנו 80 מיליון דולר על פני 5 עונות לשחקן שמעולם לא היה שחקן מוביל, שמעולם לא קלע יותר מ-34% מהשלוש ושלא מגיע לקו יותר מדי (3.8 פעמים בחצי עונה שלו בדטרויט שנה שעברה היה הכי הרבה שלו כל הקריירה). לפיסטונס לא הייתה יותר מדי תחרות על שירותיו של ג'קסון (רק לניקס ולסיקסרס אין כרגע רכז פותח לגיטימי בליגה) ובכל זאת הם החתימו את RG על חוזה דומה לזה של ג'ון וול. לא פלא שוול התעצבן.
אבל, וזה אבל חשוב, זה שהפיסטונס שילמו יותר מדי על ג'קסון לא אומר שזה לא היה מהלך נכון להחתים אותו. ג'קסון מסר 9.2 אס' בממוצע ב-27 משחקים בדטרויט בעונה שעברה (הנתון הזה היה מדרג אותו רביעי על פני עונה שלמה), הוא הוביל את הליגה בנקודות שהוא ייצר לקבוצה שלו מחדירות בתקופה שלו בדטרויט (15.6 נק', 1.3 נק' יותר מג'יימס הארדן) ועוד עונה תחת סטן ואן גאנדי לבטח לא תעשה אותו גרוע יותר.
בקטן: למעשה, חוץ מההחתמה של ג'קסון, הפיסטונס לא עשו מהלכים דרמטיים בקיץ ונראה כאילו הם רוצים רק להמשיך את המומנטום שנוצר אחרי העזיבה של ג'וש סמית' באמצע העונה שעברה. הם בכל זאת התחזקו נקודתית בעמדת הסטרץ' פור עם ארסן איליאסובה ומרכוס מוריס, ונראה שסטנלי ג'ונסון, הבחירה שלהם בדראפט, מוכן לתרום כבר מהיום הראשון, אבל הפיסטונס שילמו יותר מדי בקיץ הזה (גם על ג'קסון וגם על ארון ביינס), ועל זה הם משלמים בריבית בדירוג.
