הגיע הגמר הגדול של הNBA, לו חיכינו כל העונה, ועוד עם רימאטצ' בין קליבלנד לגולדן סטייט. גולדן סטייט הגיעו אחרי סדרה קשה נגד אוקלהומה סיטי, כשכמה קליעות לא הגיוניות של קרי וקליי הצילו אותם מהדחה במשחק 6. בצד השני, קליבלנד הגיעה אחרי שלוש סדרות קלילות במזרח, והיה קשה לדעת אם היא באמת ברמה של גולדן סטייט. אחרי שני משחקים, כבר אפשר להגיד בפה מלא – זה לא כוחות.
גולדן סטייט סיימו את שני המשחקים הראשונים בהפרש מצטבר של 49+ – שיא כל הזמנים. המרכיב החשוב ביותר במשחקים הללו היה הגנת הברזל שלה.
הווריורס מבצעים חילופים מהירים ומדויקים על כל חסימה שמונעים פתחים לחדירות, חיתוכים או זריקות פנויות. קליבלנד לא נתקלה בקבוצה עם כל כך הרבה שומרים טובים, שמסוגלים לבצע חילופים אוטומטיים בלי בעיה, והעובדה הזו הכריחה אותה לשנות את סגנון המשחק ששיחקה עד כה בפלייאוף.
החילופים האלו מונעים מקליבלנד את מה שהיה הלחם והחמאה שלה בפלייאוף הזה – שלשות. בשלושת השלבים הראשונים, הקאבס זרקו 33.2 שלשות למשחק ב-40.8%. בשני המשחקים הראשונים בגמר הם זורקים 22 שלשות למשחק ב-27% בלבד. ההבדל התהומי הזה נובע מכך שהגארדים והפורוורדים של גולדן סטייט לא משאירים שחקנים פנויים, ומסוגלים להקשות מאוד על הזריקות של קליבלנד בעזרת האורך שלהם.
העובדה הזו גורמת לכך שרק 19% מהזריקות של קליבלנד בגמר הן קאץ' אנד שוט, לעומת 31.7% עד הגמר. היעדר הזריקות האלו גורם לשחקנים כמו ג'יי אר סמית' וצ'אנינג פריי להיות לא יעילים, והוא הגורם המרכזי לכך שפריי שיחק רק 11 דקות בשני המשחקים הראשונים ביחד (אותה הכמות כמו ג'יימס ג'ונס ומו וויליאמס), כשטיירון לו העדיף הרכבים לא יעילים עם לברון ב-5 במקומו.
עוד שחקן שנפגע מהיעדר זריקות הקאץ' אנד שוט הוא קיירי איירווינג. עד הגמר 14.5% מהזריקות שלו הגיעו בקאץ' אנד שוט, ובגמר המספר הזה עומד על 8.3% בלבד. העובדה הזו גורמת לכך שהוא נאלץ לזרוק יותר זריקות פול אפ (זריקות מכדרור), שבהן הוא נתקל בשומר צמוד, וקולע באחוזים נמוכים מאוד – עד הגמר הוא קלע זריקות פול אפ ב-48.6%, לעומת 17.6% בלבד בגמר. במשחק 1 קיירי הצליח להגיע לקו העונשין 12 פעמים, בעיקר בהתקפות מעבר, אך במשחק השני גולדן סטייט מנעו גם את האספקט הזה, וקיירי לא הגיע לקו העונשין בכלל.
החלק השני בהגנה של גולדן סטייט הוא העזרה המתואמת. דריימונד ובוגוט באים לעזרה על חדירות של לברון וקיירי, כשישנו שחקן שמחפה עליהם מהצד החלש, אבל מוכן לחזור לשחקן שלו בכל רגע כדי למנוע שלשה פנויה. העזרה הזו היא אחד הגורמים הראשיים לאחוזים הנמוכים ולאיבודים של לברון (42.1% – נמוך יחסית אליו, ו-5.5 איבודים למשחק) וקיירי (33.3%) בסדרה. מצפייה במשחקים נדמה שדריימונד גרין נמצא בכל מקום בהגנה, ולא בכדי. הוא קורא את ההגנה ועוזר במקומות החשובים. דריימונד עשה 10 דיפלקשנים (נגיעה בכדור שמסיתה מסירה), ואתגר 25 זריקות (היה קרוב לזורק עם יד באוויר) עד כה בגמר – הכי הרבה מבין שחקני שתי הקבוצות.
במשחק 2 הווריורס השתפרו בניתוב שחקני קליבלנד לבוגוט, שסיים אותו עם 5 בלוקים ב-15 דקות. הבלוקים אמנם בולטים, אבל נתון יותר חשוב הוא העובדה שאתגר 10 זריקות, לעומת 3 בלבד במשחק 1, באותה כמות דקות. בוגוט עזב את תומפסון לעתים קרובות יותר, כדי לאטום את הצבע, והיה אחד הגורמים לבריחה של גולדן סטייט ברבע השלישי.
כדי לסכם את כל זה, הנה פוזשן הגנתי שמסכם את ההגנה של גולדן סטייט בסדרה הזו:
אפשר לראות את החילופים האוטומטיים בהתחלה, שמונעים פתח לחדירות או מצבי זריקה. לאחר מכן ישנה העזרה של דריימונד גרין על לברון, עם חיפוי של קליי תומפסון מאחור, שמוכן לקפוץ חזרה לקלוז אאוט על לאב ולמנוע את הזריקה שלו. בסוף יש את דריימונד שמשלים את המהלך ההגנתי עם חטיפה של מסירה קשה.
גולדן סטייט מפגינה עליונות גם בצד השני של המגרש. קליבלנד באו מראש עם אסטרטגיה ברורה – לתת למי שלא קוראים לו סטפן או קליי לנצח אותם. הם החליטו לסגור את קרי וקליי בכל מחיר, גם של השארת שחקנים אחרים פנויים. כל פיק אנד רול של אחד מהם הפך לטראפ (שני שחקני ההגנה סוגרים על השחקן עם הכדור בניסיון לייצר איבוד), כשלברון קורא קווי מסירה וחוטף כדורים – לברון עם 14 דיפלקשנים ו-6 חטיפות בשני המשחקים הראשונים (הכי הרבה בשתי הקבוצות בשני הנתונים).
ההתמקדות בקרי ותומפסון אמנם מנעה מהם להיות הקלעים המובילים, אבל היא גורמת לכך שהשחקנים האחרים מקבלים חופש. בארנס (13 נקודות במשחק 1), איגואדלה (12 נקודות במשחק 1), בוגוט (10 נקודות במשחק 1) ובעיקר גרין (16 נקודות במשחק 1, 28 במשחק 2) נהנו מזריקות חופשיות או מאצ' אפים בגלל ההתמקדות בקרי ותומפסון. גרין הוא השחקן שקליבלנד משאירים חופשי על קו השלוש, ועד עכשיו הוא קולע משם באחוזים טובים. שימו לב לעזרה המוגזמת על קרי (מהלך ראשון בסרטון) ותומפסון (מהלך שני), אפילו כשיש חסימה ללא כדור:
גרין הוא השחקן שנשאר פנוי משום שלברון, ששומר עליו בהרכבים נמוכים, מנצל את ראיית המשחק שלו והולך לעזור בהגנה. גם אם האחוזים של גרין מהשלוש יתיישרו (7-14 מהשלוש בסדרה), הוא עדיין חודר על שומרים קטנים ממנו ומייצר זריקות לאחרים בזכות המרחבים שהוא מקבל. כשההגנה המדהימה שלו מצטרפת ליכולת ההתקפית, מקבלים את המועמד המוביל לMVP של סדרת הגמר.
העובדה שתסריט מאוד ריאלי אומר שגולדן סטייט יזכו באליפות פעם נוספת, כשהMVP של סדרת הגמר לא יהיה קרי או תומפסון. אין עוד קבוצה בהיסטוריה שזכתה פעמיים רצופות באליפות מבלי שהMVP שלה בעונה הרגילה יזכה בMVP של סדרת הגמר, וזה מלמד על המיוחדות הגדולה של הקבוצה הזו. כרגע, לא נראה שהקאבס מסוגלים לנצח יותר ממשחק אחד, שידרוש אולם ביתי והתפוצצות של קיירי או לברון. לכן, יכול מאוד להיות שנראה שינויים מרכזיים בקליבלנד בקיץ, בפקודתו של המפקד לברון.
בינתיים, לאור המצב בסדרה ויום הולדתו של אלן אייברסון שחל אתמול (שלישי), נראה שזה הזמן למים הבא:
