תואר הMVP הוא תואר שנתון לפרשניות רבות. מילולית המשמעות היא השחקן הכי חשוב, אבל הצפי הוא שהוא ינתן לשחקן הכי טוב בליגה. גם פה יש לא מעט מגבלות, כיוון שלא מספיק להיות השחקן הכי טוב בליגה, צריכים גם לשחק באחת הקבוצות הטובות בליגה. לא מעט פעמים יש לבטים רבים, וכל פרשן מביא את החשיבה שלו. העונה כל הדרכים מובילות לסטף קרי. אין טעם ממש להעביר אתכם דרך ארוכה עד לתשובה הכל כך ברורה. ובכל זאת, לאוהבי המסעות נעבור בכל התחנות הדרושות בדרך.

 

כמעט נכנסו

 

קארל לאנדרי (טוב, לא באמת, אבל בשביל אוהדי פילדלפיה)

 

אייזיה תומאס – הרבה דברים נאמרו על תומאס, רובם מתייחסים לגובה שלו. לא מתאים להוביל קבוצה, מתאים כסקורר מהספסל, העונה תומאס מוצא בית חם שמאמין בו, מנפץ את כל המיתוסים, ולא סתם מוביל קבוצה, הוא מוביל אותה לפלייאוף. לבוסטון יש הרבה בולדוגים הגנתיים, אבל איזייה תומאס אחד שמסוגל להתקיף את הסל פעם אחר פעם. הוא עשירי בליגה בנקודות, שביעי בליגה בקליעות מהקו, ומקום 14 באסיסטים. יש לו PER של 21.54 (מקום 24). תומאס העונה היה אולסטאר בזכות, ואולי סוף סוף מצא בית.

 

פול ג'ורג' – אחרי עונה בחוץ עם שבר ברגל, ג'ורג' חוזר וממשיך בדיוק באותו מקום שבו הפסיק. רק ג'ורג' היל נשאר מהעונה הבריאה הקודמת של ג'ורג', אבל זה לא משנה לו. PG13 עושה את ההבדל בין אינדיאנה של העונה שעברה, שהייתה על סף פלייאוף ונכשלה, לאינדיאנה של העונה שתגיע לפלייאוף. ג'ורג' פתח את העונה נפלא ונרגע קצת. אם היה ממשיך באותו קצב אין ספק שהיה נכנס לעשיריה. ג'ורג' תשיעי בליגה בנקודות ובקליעות מהקו. יש לו PER של 20.93 (מקום 32). הוא גם שומר אישי מצויין. הבעיה היחידה כרגע היא העובדה שהקבוצה מסביבו לא מספיק טובה. יותר מדי שחקנים של צד אחד של המגרש, ושעטנז של משחק מהיר עם משחק איטי שלא ממש מתאים לליגה. פול ואינדיאנה עוד יחזרו.

 

קמבה ווקר – אחד המועמדים לשחקן המשתפר הוא האחראי הישיר לזה ששארלוט תגיע לפלייאוף מהמקום השישי לפחות. העזיבה של סטיבנסון עזרה לו לפרוח, ושמה לו את הכדור ביד. ניקולה באטום, מרווין וויליאמס, וג'רמי לין רושמים עונות נהדרות, וגם את זה אפשר ליחס לו. כשמתחשבים בהעלמות של אל ג'פרסון ההישג של שארלוט עוד יותר מרשים. הוא מקום 14 בליגה בנקודות ומחזיק בPER של 20.98 (מקום 31). קמבה מתחיל להזכיר את השחקן שהיה במכללות. הוא נבחר רק תשיעי בגלל הגובה, ובגלל ששיחק בקונטיקט 3 שנים. זה לא הגיע לאחד האלופים הגדולים של הNCAA, והוא מוכיח את היכולות שלו גם בNBA.

 

לאמרכוס אולדריג' – לביג מן שהגיע לספרס בתחילת העונה לקח קצת זמן להתאקלם. לשמחתו זה לא בא על חשבון נצחונות. בפורטלנד הוא היה נוגע בכדור בכל התקפה, בספרס לקח לו זמן ללמוד את ההתקפה ולהשתלב. הספרס בונים את עצמם על היכולת שלו בצבע ועל הקליעה שלו מחצי מרחק. ביחד עם קוואי הוא הוביל את הקבוצה לעונה היסטורית, ומאפשר לטים דאנקן המון מנוחה. הPER שלו עומד על 22.48 (מקום 13 בליגה) ומראה את החשיבות העצומה שלו לקבוצה. הוא היתרון היחיד בקרב נגד גולדן סטייט וסן אנטוניו תצטרך אותו במיטבו בפלייאוף. נקווה שהאצבע הפרוקה לא תפריע לו יותר מדי.

 

פאו גאסול – הביג מן של הבולס הגיע אחרי אליפות אירופה מדהימה, ולמרות העבודה שהוא בן 36 ולא נח בקיץ, הוא רשם עונה נפלאה, לפחות מבחינת המספרים. כמובן שהתוצאה הסופית ששמרה את הבולס מחוץ לפלייאוף הופכת את העונה לכשלון, אבל קשה להאשים את גאסול. בהתקפה הוא היה מצויין. בהגנה הרבה פחות, והחסרון של נואה הורגש היטב. בזמן שכולם נפצעים והחמישיות מתחלפות, גאסול היה הכמעט קבוע היחידי (גם הוא החסיר 9 משחקים). דאבל דאבל על בסיס קבוע, עם 4 אסיסטים ו2 חסימות לא הולך ברגל, בטח לא בגילו. בקיץ הוא יהיה שחקן חופשי, וימצא לא מעט מחזרים שיהיו מוכנים לשלם לו. 

 

הנה העשיריה שלי:

 

10. פול מילסאפ

17.2 נקודות, 47.2% מהשדה, 0.9 שלשות ב32.2%, 75.6% מהקו, 9 ריבאונדים, 3.3 אסיסטים, 1.8 חטיפות, 1.7 חסימות, 3.3 איבודים. PER : 21.48 (מקום 25)

בקיץ אורלנדו רדפה אחרי מילסאפ וידעה למה. בסופו של דבר הוא חזר לאטלנטה וביחד עם אל הורפורד לקח אותה ליתרון ביתיות במזרח. ההוקס לא הצליחו לשחזר את ההישג מהעונה שעברה, אבל ישמחו לשחזר את ההישג מהפלייאוף ויותר. מילסאפ היה ונשאר אחד השחקנים הכי פחות מוערכים בליגה, למרות שהעונה אטלנטה נתנה לו 20 מליון דולר. הוא שווה לה כל דולר. מילסאפ הוא אחד הגבוהים ההגנתיים הטובים בליגה, ואחד החוטפים הטובים בעמדה. למרות שהוא נמוך לתפקיד שלו הוא גם רשם 1.7 חסימות למשחק. הוא הגו טו גאי של אטלנטה בסיומים צמודים.

 

9. דריימונד גרין

14 נקודות, 49% מהשדה, 1.2 שלשות ב38.6%, 69.7% מהקו, 9.5 ריבאונדים, 7.4 אסיסטים, 1.5 חטיפות, 1.4 חסימות, 3.2 איבודים. PER : 19.35 (מקום 46)

השחקן הראשון בתולדות הליגה שמגיעה ל1000 נקודות, 500 ריבאונדים, 500 אסיסטים, 100 חטיפות ו100 חסימות. גרין עשה הכל על המגרש עבור גולדן סטייט. הוא מרכז ההגנה שלה, הוא מנהל את ההתקפות שלה, קולע כשצריך, וממלא את עמדת הסנטר כשצריך. היכולת שלו להוריד ריבאונד ולהריץ מתפרצת הופכת את גולדן סטייט לקטלנית ואחת הקבוצות המהירות בליגה. העונה הוא התחיל לרשום טריפל דאבלים בקצב מסחרר וסיים שני רק לווסטברוק. הפיק אנד רול שלו עם קרי בלתי ניתן לעצירה בזכות השיפור הגדול שעשה בהחלטות שלו. אם בעבר קבוצות נהגו להמר עליו בפיק אנד רול, גרין הוכיח שלא כדאי להם. זה לא נשק קטלני כמו קרי, אבל ביחד הם בלתי עצירים. הדב המרקד הוא השחקן השני בחשיבותו בגולדן סטייט, אבל הוא המנהיג הקולני שלה, ותמיד כיף לראות את הראיונות שלו בתום המשחק.

 

8. קייל לאורי

21.4 נקודות, 42.9% מהשדה, 2.8 שלשות ב38.8%, 81.1% מהקו, 4.8 ריבאונדים, 6.4 אסיסטים, 2.1 חטיפות, 2.9 איבודים. PER : 22.31 (מקום 16)

טורונטו רשמה עונת שיא, וכבשה את המקום השני במזרח. עכשיו לאורי צריך לנצח סדרת פלייאוף. לאורי חזר אחרי פלייאוף סופר מאכזב הרבה יותר אגרסיבי. הוא זורק יותר, קולע יותר, ואפילו שיפר את אחוזי השדה שלו. העליה הזו באה על חשבון 0.4 אסיסטים שהוא איבד מהעונה הקודמת, וזה מרשים מאוד. טורונטו הסתדרה גם עם הפציעה הארוכה של קארול, ובלי 4 נורמלי. היא עושה את זה בזכות לאורי, ובזכות דרוזן שמשלים קו אחורי סקוררי במיוחד. קורי ג'וזף עולה מהספסל ומוסיף אגרסיביות הגנתית. 

 

 

7. ראסל ווסטברוק

23.5 נקודות, 45.4% מהשדה, 1.3 שלשות ב29.6%, 81.2% מהקו, 7.8 ריבאונדים, 10.4 אסיסטים, 2 חטיפות, 4.3 איבודים. PER : 27.62 (מקום רביעי)

ראסל ווסטברוק ממשיך לנצל את האתלטיות הנדירה שלו בשביל להתעלל ביריבות. היחס שלו לעיתונאים ולטבעות (של הסל) זהה – המון כעס ואגרסיביות. השנה ראו שיפור ביעילות כשהוא זורק פחות וקולע באחוזים גבוהים יותר (שיפור של 3%). עדיין יש לפעמים בעיה בקבלת החלטות, אבל אפשר לגלגל את זה בקלות לאיכות השחקנים שלידו (לא כולל מי שיהיה רביעי פה) ולאיכות האימון של הקבוצה. הת'אנדר הם הקבוצה שהפסידה הכי הרבה פעמים אחרי שהובילה בתחילת הרבע הרביעי. בדקות ההכרעה היתרון שלו ושל דוראנט מבוטל על ידי הגנה אגרסיבית. הבעיה היא שאין אף אחד אחר שמתעלה לידם וינצל את ההגנה על שני הכוכבים.

 

6. דמיאן לילארד

25.1 נקודות, 41.9% מהשדה, 3.1 שלשות ב37.5%, 89.2% מהקו, 4 ריבאונדים, 6.9 אסיסטים, 0.9 חטיפות, 3.2 איבודים. PER : 22.18 (מקום 18)

אף אחד לא חזה שפורטלנד תגיע לפלייאוף. דמיאן לילארד היה השריד היחיד מהחמישיה, והגם שקיבל חוזה עתק של 125 מליון דולר, לא נראה כמו שחקן שמסוגל לסחוב קבוצה לפלייאוף. סגולותיו ההתקפיות ידועות, כמו גם יכולות הגנתיות בינוניות ומטה. אז פורטלנד בנו את ההתקפה עליו ועל מקקלום והביאו לידם חבורה של בולדוגים הגנתיים נשכניים. שחקנים שלא מסוגלים ליצר לעצמם נקודות, אבל בהחלט יודעים לאמלל את היריבים. כל יכולת הסקורינג נשענה על לילארד ומקקלום.לילארד לקח את המעמסה בשני ידיים. אחרי שלא נבחר באולסטאר היכולת רק עלתה, כמו במשחק 51 הנקודות נגד הווריורס. הוא זכר את הביקורות אחרי שפורטלנד הבטיחה את מקומה בפלייאוף.

5. כריס פול

19.6 נקודות, 46.2% מהשדה, 1.6 שלשות ב36.8%, 89.6% מהקו, 4.2 ריבאונדים, 9.9 אסיסטים, 2.1 חטיפות, 2.6 איבודים. PER : 26.35 (מקום חמישי)

בלייק גריפין החסיר תקופה ארוכה, והסיבה שהקליפרס המשיכו להצליח היא הרכז הנפלא שלהם. פול ממשיך להיות מנהיג, ואחד השחקנים החכמים במשחק. ראיית המשחק שלו, והיכולת שלו למצוא שחקנים במקום הנכון, ברגע הנכון, נשארו הטובות ביותר במשחק. זו בדיוק הסיבה שהקליפרס מסתדרים עם נגרים כמו לוק אמבה א-מוט וווסלי ג'ונסון, ו(סליחה) דיאנדרה ג'ורדן. אי אפשר להשאיר אותם חופשיים כיוון שפול ידע למצוא אותם במצב טוב. בניגוד לרכזים אחרים הוא ממעט לאבד. העונה הוא רביעי באסיסטים למשחק אחרי רונדו, ווסטברוק וג'ון וול. שלושתם נמצאים גם ברביעיה הראשונה של המאבדים בליגה. פול אפילו לא ב20. פול מוסר 3.8 אסיסטים על כל איבוד והוא שני רק למייק קונלי שמוסר 3 אסיסטים פחות. בנוסף, פול מוביל את הליגה כש52% מהסלים של החברים שלו מגיעים מאסיסט שלו כשהוא על המגרש. היו לו כמה משחקי קליעה נוראיים העונה, אבל גם בתחום הזה הוא עושה עבודה מצויינת בקנה מידה אנושי (כזה שלא מושווה לקרי). 46% לגארד זה מצויין. כריס פול עדיין פוינט גוד כמו שמוכיח קואץ' ניק בסרטון המצורף.

 

4. קווין דוראנט

28.2 נקודות, 50.5% מהשדה, 2.6 שלשות ב38.7%, 89.8% מהקו, 8.2 ריבאונדים, 5 אסיסטים, חטיפה, 1.2 חסימות, 3.5 איבודים. PER : 28.23 (מקום שני)

אחרי עונת פציעה קווין דוראנט חוזר ומוכיח שאפשר לחזור גם מפציעות קשות. הסקורר הענק ממשיך להיות אימת ההגנות בכל מקום אליו הוא מגיע. יכולות הקליעה שלו נשמרו, כשרק בנתון אחד הוא ירד משמעותית וזה כמות ההגעות לקו (3 פחות מעונת הMVP). מעבר להתקפה הוא שומר מצויין, ריבאונדר טוב, ומנצל את האורך שלו גם לחסום ולחטוף. הוא מנצל את הדאבלים עליו ל5 אסיסטים, ועם חברים לקבוצה טיפה יותר מדוייקים, אני בטוח שהמספר הזה היה יותר גבוה. הוא עדיין רק רביעי משתי סיבות : 1. הוא משחק עם ראסל ווסטברוק, וכוכב אחר הופך את החיים לקלים. 2. הבעיות של הת'אנדר ברבע הרביעי. דוראנט לא אחראי בלעדי, אבל בתור כוכב הקבוצה זה גם עליו.

 

3. לברון ג'יימס

25.3 נקודות, 52% מהשדה, 1.1 שלשות ב30.9%, 73.1% מהקו, 7.4 ריבאונדים, 6.8 אסיסטים, 1.4 חטיפות, 3.3 איבודים. PER : 27.63 (מקום שלישי)

תשנאו אותו או תשנאו אותו (אני בספק אם נשארו יותר מדי קוראי עברית שלא), הוא היה ונשאר אחד השחקנים הטובים במשחק, גם אחרי שעבר את השיא (אפילו כשהוא עושה שביתות איטלקיות חצי עונה). הוא הוביל את קליבלנד למקום הראשון במזרח עם חצי קיירי ולמרות קווין לאב. לברון עדיין אחד השחקנים היעילים בליגה ונמצא במקום החמישי באחוזים ל2. הקליעה מ3 מעולם לא הייתה משובחת, וההבדל בין לברון של מיאמי ללברון של קליבלנד זה כמות הזריקות שהוא לוקח משם (או הבדל בין מאמן שצריך להקשיב לו, למאמן שלא). בהגנה הוא מוריד את השחקנים עליהם הוא שומר ביותר מ7 נקודות, וגם פה הבעיה העיקרית היא שהוא שומר מתי שבא לו. לקליבלנד יש סיכוי לא רע לזכות העונה באליפות, כיוון שהדרך שלה לגמר פתוחה (בניגוד לסן אנטוניו וגולדן סטייט שחוסמות אחת לשניה את הדרך), אבל לברון יצטרך להבין שלבד הוא לא ינצח. תחת טיירון לו ההגנה של קליבלנד התדרדרה, וזה היה סימן ההיכר של בלאט בפלייאוף הקודם. זה עוד משהו שיצטרכו לשפר בקליבלנד לקראת הפלייאוף.

 

2. קוואי לנארד

21.1 נקודות למשחק, 50.6% מהשדה, 1.8 שלשות ב44.8%, 88% מהקו, 6.9 ריבאונדים, 2.5 אסיסטים, 1.8 חטיפות, חסימה, 1.4 איבודים. PER : 26.12 (מקום שישי)

בעולם נטול קרי, קוואי היה לוקח את הMVP בפער גדול. שומר ענק, והעונה הפך להיות הגו טו גאי של סן אנטוניו. על ההגנה שלו דיברנו בטור על שחקן ההגנה, בואו נדבר על השיפור ההתקפי העונה. קוואי על ב3% בזריקות מהשדה, אבל שיפר דרמטית את הזריקה לשלוש והוא שלישי בליגה אחרי רדיק וסטף. למרות האחוזים, הוא לא מרבה להשתמש בשלשה (זורק רק 4.4 שלשות למשחק), ומעדיף לחפש זריקה בטוחה יותר. הוא אגרסיבי מאוד בהתקפה והעלה את ממוצע הנקודות שלו ב5 נקודות. ההשפעה שלו על ההגנה שקולה להשפעה של סטף על ההתקפה, ולא במקרה סן אנטוניו היא קבוצת ההגנה הטובה בליגה. כרגע הוא ללא ספק שחקן 2 הצדדים הטוב בליגה. אבל זה לא מספיק כי…

 

1.  סטף קרי

29.9 נקודות למשחק, 50.2% מהשדה, 5 שלשות ב45.2%, 90.6% מהקו, 5.5 ריבאונדים, 6.7 אסיסטים, 2.2 חטיפות, 3.3 איבודים. PER : 31.26 (מקום ראשון)

אחרי עונת MVP סטף קרי מצליח להדהים את עולם הכדורסל עם שיפור משמעותי. העונה קרי מחפש הרבה יותר את הקליעה שלו. 4 זריקות יותר למשחק ושיפור של 6 נקודות. הקליעה מ3 הפכה לאגדית. הוא שיפר העונה את שיא השלשות של הליגה ביותר מ25% – 106 שלשות. זה בלתי יאומן. הוא זרק 200 שלשות יותר מהבא בתור, אבל באחוזים שהוא קולע אותם (שני בליגה) מי יכול להגיד לו לא? להבדיל משאר השלשנים הוא מרבה לקחת שלשות מכדרור. זה ז'אנר חדש לחלוטין של כדורסל, וזה מה שהופך אותו לבלתי עציר. חייבים להדבק אליו ברגע שעבר את החצי. הפיק אנד רול שלו עם גרין בלתי עציר, ואם ידבקו אליו יותר מדי, הוא יעבור וילך לסל, שם הוא אחד המסיימים הטובים בליגה. באחוזים ל2 הוא במקום השמיני בליגה. לפניו ואחריו תמצאו כמעט אך ורק סנטרים (ולברון ודוראנט), וזה פשוט לא הגיוני למצוא שם PG. קרי עושה דברים שאף אחד לא חשב שאפשר לעשות בכדורסל, וביעילות שהוא מבצע אותם, אי אפשר לעצור אותו. BEST PLAYER, BEST TEAM.

 

 

החמישיות שלי:

חמישיה ראשונה : קרי, פול, קאווי, לברון, גרין

חמישיה שניה: לילארד, ווסטברוק, דוראנט, מילסאפ, אולדריג'.

חמישיה שלישית : לאורי, תומאס, ג'ורג', חסן וייטסייד, קארל אנתוני טאונס