אתמול היה טוב, והיום עוד יותר: הבחירות לשחקן המשתפר

השחקן המשתפר – Most Improved Player

העונה היו שחקנים טובים שעשו צעד נוסף בדרך לגדולה, לצד כמה פריצות מרשימות של שחקנים שלקחו את ההזדמנויות שנפלו בחלקם בשתי ידיים. לאורי וקרי היו מנהיגים של קבוצות טובות עוד לפני העונה הנוכחית ובכל זאת השתפרו משמעותית העונה, לצערם לא נהוג לתת את הפרס הזה לשחקנים ברמתם. זה הרבה יותר קשה להשתפר כשאתה כבר אחד השחקנים הכי טובים בליגה (או אפילו הטוב ביותר), ועדיין העדיפות בחלוקת הפרס ניתנת לסוג השני של השחקנים, אלה שפרצו בעונה האחרונה והפכו מצעיר משלים רוטציה דל דקות ותרומה, לכמעט כוכב. השחקנים שיצאו מחושך לאור. שחקנים כמו מקולום ובארטון, שעבדו קשה בקיץ האחרון, Hit the ground running מתחילתה של העונה ולא הורידו את הרגל מהגז לכל אורכה. שחקנים כמו רג'י ג'קסון ואייזיאה תומאס שנקלעו לסיטואציות אידיאליות וניצלו אותן עד תום. שחקנים כמו יאניס "הגריק פריק" אנטטקומפו בן ה21 שעשו העונה עוד צעד בדרך לקריירה אדירה. 

 

אנשי הסטטיסטיקה המתקדמת סופרים לתואר הMIP קטגוריות רבות, כשבראשן הפער בין מדד הWin Share של השחקן בעונה הקודמת למדד שלו בעונה הנוכחית. מדד הWS מזקק סטטיסטיקות הגנתיות והתקפיות שונות לכדי מספר המציג את כמות הנצחונות ששחקן מסוים תרם לקבוצתו. העכברים מביניכם מוזמנים להעמיק בקישור הזה. אני משתייך לקבוצת אנשי ה-מנסה-לעמוד-בקצב-קצת-אולד-סקול-מדי, ובכל זאת אשלב את הבחינה המתקדמת יחד עם הסטטיסטיקה היבשה (דקות משחק, נקודות, ריבאונדים, אסיסטים וכו') כדי להצדיק את הטיעונים שיחזקו את מבחן העין הישן והטוב. העין שלי, כמובן. מכיוון שהצבתי את ה WS כמדד עיקרי הוא יוצג ליד כל שחקן בפורמט הבא: WS מהעונה הקודמת -> WS של העונה הנוכחית. רגע לפני הספירה לאחור, הנה אזכור של כבוד לאלה שכמעט נכנסו:

 

קייל לאורי – 7.1 -> 11.4

את הפריצה הגדולה שלו כשחקן עשה לאורי לפני 2 עונות בטורונטו. לאורי היה אמור לעזוב, ובמקום הפך למנהיג של הקבוצה והוביל אותה לפלייאוף. בקיץ שעבר הוא קיבל את החוזה שהיה ראוי לו, אבל בעונה הרגילה משהו לא הסתדר. הוא אמנם נבחר לחמישיית האולסטאר, אבל ירד במספר תחומים. העונה הסיפור שונה לגמרי. לאורי חזר מהקיץ בגירסא רזה ואתלטית, ושם יותר דגש על היותו המסיים. הוא זורק יותר, מגיע יותר לקו וקולע באחוזים טובים יותר, ועדיין טורח ומוסר 6.5 אסיסטים למשחק. הרבה בזכותו טורונטו בעונה מצויינת ומחזיקה את המקום השני במזרח. מרשים, אבל לאורי היה ונשאר כוכב, כבר נתן עונות סטטיסטיות וקבוצתיות דומות (גם אם אף פעם לא שני אלה יחד) ולמרות השיפור היפה מהעונה הקודמת – הוא נשאר בחוץ. 

 

ג'יי קראודר – 3.3 -> 7

קראודר מצא בית, והוא פורח בבוסטון. אחרי שבשלוש העונות הראשונות שלו בליגה הוא שיחק פחות מ20 דקות בממוצע העונתי, קראודר כבש את עמדת הSF הפותח בסלטיקס, ושיחק 32 דקות לערב. הוא החזיר בעליה סטטיסטית ברורה בכל הקטגוריות. דמארה קרול סטייל (גם בגלל הדמיון הפיזי) – קראודר הוא מנהיג הגנתי, האיש למשימות מיוחדות, ועושה העונה כל מה שהקבוצה צריכה ממנו. הקפיצה האדירה שלו בWS מרשימה בהחלט, ומחווירה רק ליד חברו הקטן לקבוצה.

 

אייזיאה תומאס – 3.3 -> 9.3

הקפיצה הגדולה של העונה במדד הWS, אבל לא מספיק להכנס לחמישיה הפותחת. למה? כי תומאס כבר רשם בעבר מספרים מרשימים, כולל מדד WS של 7.7 – בעונתו השלישית בליגה. באותה עונה בסקרמנטו תומאס רשם מספרים דומים לאלו שרשם העונה בסלטיקס, רק (יחי ההבדל הקטן) בלי הנצחונות. הנדידה לפיניקס ובוסטון בעונה שעברה קצת עצרה את ההתקדמות האישית שלו, ולכן בעונה הנוכחית יש קפיצה גדולה מהעונה הקודמת. אי אפשר להתעלם מתומאס שמוביל את בוסטון לעונה נהדרת, לפחות הפעם הוא מקבל את הבטחון שהוא מצא בית שגם יודע להעריך אותו ואת מה שהוא מביא למגרש.

 

חסן וויטסייד – 5.3 -> 9

וויטסייד רושם העונה מספרים מאוד מרשימים: 14, 12 וכמעט 4 חסימות – כולם עליות משמעותיות מהעונה הקודמת, העונה שבא הוא פרץ לתודעה של כולנו. העובדה שהוא מגיע לעונה הנוכחית בתור שחקן לגיטימי בליגה, ולא שחקן על חוזה זמני תורמת פה לא מעט. וויטסייד הוא מפלצת סטטיסטיקה, ויהיה בכל דיון על שחקן ההגנה של העונה – תחום שבו הוא בולט בזכות יכולת החסימה. אלא שמשהו כאן מוזר. איך יכול להיות שהדיפנסיב רייטינג של ההיט זהה עם וייטסייד על הספסל או על הפרקט (101.5 לפי אתר הNBA) אם מדובר בשחקן שהגנה היא הפורטה שלו? כאן נכנס מבחן העין. וייטסייד מנסה לחסום כל כדור שעף לכיוון הטבעת (הוא אמר, לא אנחנו) ולעיתים זה יוצר חורים בהגנה שנותנים סלים קלים ליריבות. עם כמה שאני מסרב לעלות על עגלת ווייטסייד, אי אפשר להכחיש שהוא מאוד השתפר העונה, וגם שכיף לראות אותו משחק בשני צידי המגרש. 

https://youtu.be/8557HEQdSnY

קמבה ווקר – 4.5 -> 9

קמבה עשה השנה קפיצה משחקן טוב למצוין. הוא שיחק העונה יותר מבעונה שעברה, זרק יותר, שיפר את הקליעה (מ30% ל 38% לשלוש) והתבגר. ווקר לא רק הוביל את ההורנטס לתואר המרעננת הרשמית או הפתעת העונה, הוא גם הוכיח את היכולת שלו להשתלט על משחקים ולנצח בקלאץ'. יותר מהכול ווקר היה העונה יציב, וזה בדיוק מה ששארלוט היתה צריכה ממנו כדי לפרוח. 

 

סטף קרי – 15.7 -> 16.4

הMVP של העונה הקודמת (וכנראה גם של זו) סיפק עונה בסדר גודל היסטורי. למרות המטרה שיש לגולדן סטייט ולקרי על הגב מול כל יריבה קרי (כנראה) מוביל את הווריירס לעונה הסדירה הטובה בהסטוריה. הוא עלה סטטיסטית כמעט בכל קטגוריה, והוא אחד הMVP המשתפרים שראינו אי פעם. בולטת מעל שאר הקטגוריות העליה מ23.8 ל30 בנקודות למשחק. כאוהדי כדורסל – נקווה שעוד יש לו לאן להשתפר. 

 

דריימונד גרין – 8.5 -> 10.2

המנוע של האלופה היוצאת (והנכנסת?) הגדיל העונה את השפעתו על הקבוצה הטובה בליגה. הפיק אנד רול שלו עם קרי הפך לנשק בלתי עציר בעיקר הודות לזה שגרין השנה תוקף את הסל באגרסיביות, ומוצא את החברים לקבוצה פעם אחר פעם. כמו קרי גם גרין השתפר כמעט בכל קטגוריה סטטיסטית, והפך למועמד לטריפל דאבל בכל משחק. יש לו כבר 12 משחקים כאלה העונה (שיא מועדון), ועוד הרבה כמעטים. שימו לב למספר האסיסטים שהוכפל מ3.7 ל7.4. עם ממוצעים של כמעט 14, 10 ו8, עזרה משמעותית לגארדים בניהול המשחק והנהגת ההגנה המרשימה של הווריירס – גרין ממשיך להשתפר, ורק בגלל שהיה כל כך טוב בעונה שעברה הוא לא נכנס לטופ 5 בדירוג הכדור הכתום לתואר הMIP. 

 

הספירה לאחור – השחקן המשתפר

 

5. רג'י ג'קסון

המספרים: 18.5 נקודות, 43.2% מהשדה, 34.8% משלוש, 85.9% מהקו, 3.2 ריבאונדים, 6.3 אסיסטים, 0.8 חטיפות, 2.8 איבודים. WS  6.3 <- 4.9

ג'קסון היה מוכן לפרוץ, וכמו הארדן בזמנו לא מצא כדור שני (או שלישי) באוקלהומה סיטי. הוא השלים העונה את הקפיצה בתפוקה שהחל מיד עם המעבר לדטרויט, ואלמלא 27 המשחקים ששיחק בפיסטונס בעונה הקודמת, כנראה היה מדורג גבוה יותר. הוא עלה משמעותית ברוב הקטגוריות עם המעבר לדטרויט, ובסיום העונה שעברה העמיד 5 נקודות יותר למשחק ו5 אסיסטים יותר מאשר בשני השלישים הראשונים בהם עלה מהספסל של הת'אנדר. הוא עשה את זה רק ב3 דקות יותר למשחק. ההבדל כמובן הוא שבפיסטונס הכדור היה אצלו בידיים בזמן שבת'אנדר הוא היה בעיקר מסתכל על דוראנט ווסטברוק עושים את שלהם. 

 

שלושה דברים הכניסו אותו לרשימה בכל זאת, למרות שהזינוק החל מיד עם המעבר בעונה שעברה:

1. רג'י ג'קסון מככב בדטרויט, מנהל אותה ומוביל. הוא ממעט יחסית לאבד כדורים, ובגיל 25 בעונתו החמישית בליגה הוא מוכיח את מה שתמיד טען בקול רם – הוא רכז פותח לגיטימי בליגה.

 2. העובדה שהוא מוביל את הפיסטונס לפלייאוף. לרוב לא בודקים את השיפור הקבוצתי כחלק מהמבחנים לשחקן המשתפר, אבל ג'קסון מוביל קבוצה לפלייאוף וזה לא סיפור קטן. הפיסטונס אולי לא טובים כמו שהיו רוצים, אבל מנצחים את המשחקים החשובים ויצטרכו לפשל קשות בישורת האחרונה בשביל לפספס את הפלייאוף השנה. לרג'י יש חלק ענק בנצחונות האלה.

3. החיבור לדראמונד שהפך אותם לצמד הפיק&רול הטוב בליגה, ומייחד את ג'קסון מאחרים, ומעצמו של ימי העבר. נקודת החוזק הזו, יחד עם ניהול המשחק, הזריזות והאקספלוסיביות הכניסו את ג'קסון לדיון על תואר אישי, ושמים אותו על המפה בעמדה הצפופה ביותר בליגה. 

4. יאניס אנטטקומפו

המספרים: 16.5 נקודות, 50.3% מהשדה, 20.5% משלוש, 72.0% מהקו, 7.6 ריבאונדים, 4.1 אסיסטים, 1.2 חטיפות, 1.4 חסימות, 2.5 איבודים. WS  6.6 <- 6.2

הפריק היווני עוד יתחרה עם אנתוני דיוויס על השליטה בליגה מהגובה. בעונה שעברה הוא עשה קפיצה רצינית והתחיל לממש את הפוטנציאל הענק שיש בו, והעונה הוא המשיך להתקדם, אבל… בקצב שצפו לו החזאים האופטימיים יאניס היה צריך להיות אול סטאר כבר השנה. מילווקי הלכה אחורה וזה אולי גם מה שתקע את הפריק במקום. מצד שני זה איפשר לנו בסוף העונה הצצה על הפוטנציאל העצום של הפריק. במשחקים המעטים שבהם מילווקי שמה לו את הכדור בידיים הוא הראה כמה גדול הוא יכול להיות. הוא מגוון יותר העונה ועושה המון על המגרש אבל הוא עדיין צעיר ובוסרי. צריך לזכור שהוא רק בן 21, וטוב שהוא נמצא בסיטואציה בה הוא יכול להרשות לעצמו לנסות ולטעות לצד התרומה היפה והמהלכים המדהימים שהוא מספק.

ימים יגידו איך ישפיע הניסוי המעניין של קיד להשתמש באנטטוקומפו כרכז בפועל מאז פגרת האול סטאר. הוא כוח עולה שלא ניתן להתעלם ממנו, ונותר רק לקוות שמילווקי תפתור את הבעיות שלה ותחזור לעונה הבאה הרבה יותר פריקית. הנה תצוגת הטריפל דאבל שלו מחמישי האחרון, החמישי שלו העונה. תהנו:

3. יאן מהינמי

המספרים: 9.1 נקודות, 58.6% מהשדה, 57.5% מהקו, 7.2 ריבאונדים, 1.5 אסיסטים, 0.9 חטיפות, 1.1 חסימות, 1.4 איבודים. WS  5.8 <- 2.1

הצפי היה שאינדיאנה תצטרך לעבות את הצבע אלא אם מיילס טרנר יצליח לתרום כבר בעונתו הראשונה וגם מהינמי או היל יתנו קפיצה משמעותית. אז טרנר הצליח לתרום כבר בעונתו הראשונה, מהינמי עשה את הקפיצה המשמעותית, ואינדיאנה על סף חזרה לפלייאוף.

 

נדיר ששחקן שאינו על חוזה רוקי נמצא כל כך עמוק בדיון על תואר השחקן המשתפר. בשבע העונות שקדמו לנוכחית מהינמי אסף 3 משחקי דאבל-דאבל; העונה יש לו 9 כאלה. הוא הפך לסנטר הפותח של אינדיאנה בזכות ולא בחסד. הדקות שלו עלו מהעונה שעברה מ19 ל26, ובאופן נדיר ולא פרופורציונאלי הוא שילש את כמות האסיסטים הכפיל את כמות הנקודות למשחק, והוא היחיד ברשימה שהשתפר בכל אחת מהקטגוריות הסטטסטיות. הוא זורק יותר, פעיל יותר, קולע טוב יותר. מהינמי הראה לכל הדיאנדרה ג'ורדנים / דראמונדים / הווארדים של הליגה מאיפה משתין היאן כשהוא שיפר העונה את אחוזי העונשין שלו מ30% בעונה שעברה ל57%. יש בעיה? מטפלים בה. בנוסף לכל הטיעונים הסטטיסטיים והאובייקטיביים, לא מזיק למבחן העין לסיים חזק; אם מישהו סיפר למהינמי שהכדור הכתום עומד לפרסם את דירוג השחקן המשתפר מוקדם העונה זה מסביר את השבוע שעבר עליו. הנה שתי תצוגות השיא שלו מראשון ושלישי של השבוע שעבר:

2. וויל בארטון

המספרים: 14.6 נקודות, 43.6% מהשדה, 35.5% משלוש, 81.2% מהקו, 5.9 ריבאונדים, 2.5 אסיסטים, 0.8 חטיפות, 1.7 איבודים. WS  4.4 <- 1.3

בארטון הוא דוגמא קלאסית לשחקן שהיה מוכן לתרום, ורק היה צריך לקבל את ההזדמנות. כמו במקרה של ג'קסון הוא השלים העונה את מה שהתחיל במעבר שלו לנאגטס בעונה שעברה, והמשיך לעלות בכל המדדים. אחרי שלא קיבל הזדמנות ממשית בפורטלנד הוא רושם לראשונה 29 דקות למשחק בעונה מלאה, ומחזיר בהתאם עם קייס חזק מאוד גם לתואר השחקן השישי. בארטון קיבל יותר דקות ובהתאמה מדויקת מספק יותר תפוקה. השיפור שלו עצום על הנייר, אבל כשמסתכלים על מספרי ה36 דקות שלו, רואים שכמעט אין עליה משנים עברו. הוא פשוט לא קיבל את ההזדמנות. זה לא מקטין מההישג שלו, שכן יש הרבה שחקנים שמקבלים את הדקות ונעלמים; בארטון התעלה. האם פורטלנד פספסו אותו, או שבארטון הוא שחקן רוטציה של קבוצות רעות? נדע בעתיד הקרוב כשדנבר הצעירה תתבגר. מעבר למספרים היפים ולקרדיט שקיבל ולקח בשתי ידיים בארטון, מטביע בחסד אבל לא רק, הוא שחקן שמאוד כיף לצפות בו. הנה, תראו:

1. סי ג'יי מקולום

המספרים: 20.7 נקודות, 44.5% מהשדה, 41.8% לשלוש, 82.9% מהקו, 3.3 ריבאונדים, 4.3 אסיסטים, 1.2 חטיפות, 2.4 איבודים. WS  5.5 <- 1.8

ארבעה מחמישה בלייזרים פותחים עזבו את הקבוצה הקיץ, ואף אחד לא ציפה מפורטלנד לשום דבר. בטח לא להציג את הקו האחורי השני הכי יעיל בליגה, שניים רק לספלאש בראדרס. מקולום חבר העונה ללילארד ופרץ לזרקורים, כשביחד הם משאירים אבק לוותיקים מהם דוגמת וול וביל או לאורי ודרוזן.

מקולום היה הנהנה העיקרי מהוואקום האדיר שנוצר העונה בפורטלנד. במקרה שלו לא מדובר על יותר דקות-יותר תפוקה שכן התפוקה שלו עלתה הרבה יותר מהעליה בדקות. ניתן לראות את זה במספרים שלו כשהם מנורמלים ל36 דקות: עליה של 6 נקודות (זה המון) ו2 אסיסטים. בגיל 24 ועדיין על חוזה רוקי מקקלום מוכיח שיש לו מה למכור בליגה. הוא היה המועמד המוביל בקרב הפרשנים לפרס בתחילת העונה בעיקר בגלל שהואקום שנוצר בפורטלנד היה ענק, אלא שאף אחד מהם לא צפה את השיפור שלו, ואת ההשפעה שתהיה לשיפור הזה על פורטלנד וההגעה שלה לפלייאוף. אותה פורטלנד שפספסה את בארטון הרוויחה את מקאלום, ובגדול.

 

אין טוב ממראה עיניים. הביטחון של מקולום ניכר בכל כדרור, מסירה או שחרור כדור לקליעה. הוא נהנה העונה מניהול המשחק של לילארד, אבל גם יוצר לעצמו בקלות. הרבה מאוד פעמים העונה הוא שלח מגנים מופתעים לכל עבר כשהוא מנצל הטעיות גוף ושליטה בכדור כדי ליצור לעצמו ספייס לזריקה:

https://www.youtube.com/watch?v=2ixTP9L46CE

לסיכום, הנה כמה דוגמאות לא רעות מערב אחד מעולה של הכוכב העולה. תהנו: