קיץ 2017 היה יותר מעניין מהפלייאוף. כוכבים שעוברים מקבוצה לקבוצה במגה טריידים, שחקנים חופשיים שחותמים על חוזים גבוהים. המרדף אחרי הסופרסטארים הקיץ היה חסר פשרות והניב כמה קבוצות מאוד מעניינות. לקראת פתיחת עונת 2017-18 הכדור הכתום עם פרוייקט קבוצה ביום.
הקבוצה היום: פורטלנד טריילבלייזרס
מי עזב: אלן קראב (ברוקלין), טים קוורטרמן (יוסטון), פסטוס אזילי (נופה).
מי הגיע: זאק קולינס (דראפט), קיילב סווניגן (דראפט).
חמישיה: דמיאן לילארד, סי ג'י מקלום, אל פארוק אמינו, מו הארקלס, יוסוף נורקיץ'.
ספסל: אוון טרנר, נואה וונלה, זאק קולינס, שאבאז נאפייר, ג'ייק ליימן, קיילב סווניגן, אד דייויס, מאיירס לנארד.
המהלכים הגדולים של עונת 2016-17:
אז מה היה לנו שם?
אחת הבעיות של קבוצות שמצליחות יותר מהמצופה זה שהשכר שלהן צומח מהר מאוד למעלה, אם הן לא מנוהלות נכון. זה מה שקרה לפורטלנד. קיץ 2015 סימן לקבוצה התחלה חדשה אחרי שארבעה שחקני חמישיה עזבו את הקבוצה. הפרשנים צפו שהקבוצה תלך ללוטרי. במקום זה היא סיימה חמישית במערב הקשה ואפילו עברה סיבוב בפלייאוף. בקיץ 2016 הגיע החשבון והוא היה מסיבי. פורטלנד חיפשה קודם כל את החיזוק והלכה על אוון טרנר במחיר מאוד גבוה. טרנר היה נפלא כשחקן ספסל בבוסטון, ובפורטלנד בנו עליו כשחקן שירכז את המשחק ויאפשר ללילארד ומקלום לשחק כקלעים. אחרי שהחתימו את טרנר, התפנו לשמור על השחקנים שלהם. אלן קראב קיבל חוזה הזוי מברוקלין ופורטלנד בצעד הזוי לא פחות השוותה אותו. 18 מליון דולר לשחקן ספסל. היא שילמה למו הארקלס ומאיירס לאונרד כ-10 מליון דולר לעונה. בצעד הנכון הכמעט יחיד שהיא עשתה, היא החתימה את סי ג'י מקלום על הארכת חוזה של 25-26 מליון דולר לעונה.
חלק מהצעדים היו טובים, חלקם היו בינוניים, רק שכנראה אף אחד לא הסתכל בפורטלנד על השורה התחתונה. השורה התחתונה היא שאת קיץ 2017 הם התחילו עם שכר מובטח של 133 מליון דולר. 12 מליון דולר מעל המס, ברמות שכר של קליבלנד וגולדן סטייט, רק ממש לא באותן רמות כשרון. פורטלנד הימרה על כמה אלמנטים שלא קרו:
1. המשך עליית השכר בליגה.
2. המחיר לסווינגמנים בעליה.
3. היכולת של 2015-16 היא היכולת האמיתית של הסגל, השיפור שלו יגיע עם אוון טרנר ושיפור טבעי של השחקנים הצעירים.
לצערם של האוהדים, פורטלנד טעתה ואף אחד מהסעיפים למעלה לא התממש. גג השכר עלה פחות ממה שציפו וזה צמצם את הקאפ רום. כתוצאה מזה וכתוצאה מה-CBA החדש, מחיר שחקני הביניים ירד. היכולת של פורטלנד בעונת 2015-16 הייתה אובר אצ'יבינג וראינו את זה בעונת 2016-17.
הבעיות של פורטלנד הן בעיקר בהגנה. לילארד ומקלום זה קו אחורי סופר התקפי. טווח קליעה, חדירות, ראיית משחק, כל האלמנטים שם.
בהגנה זה הרבה פחות טוב. שניהם פחות או יותר באותו גודל : 190 ס"מ, קצת פחות מ-90 ק"ג ושניהם מתקשים להתמודד עם הגארדים הגדולים של הליגה. שניהם שומרים בינוניים ומטה, וזה אומר קו אחורי סופר חדיר. החיפוי היה אמור להגיע מהקו הקדמי. הבעיה העיקרית של פורטלנד בעונה שעברה הייתה הפציעות של אל פארוק אמינו, הבולדוג ההגנתי שהיה אמור לשמור על כוכבי היריבות. טרנר שהחליף אותו הוא לא שומר מצטיין, הארקלס היה אנמי, וכל העומס נפל על פלאמלי שלא עמד בו. פורטלנד הציגה לאורך רוב העונה את אחת ההגנות הגרועות בליגה, ויצאה כל ערב לתחרות קליעות עם הקבוצה השניה. זה לא יכול לעבוד לאורך זמן.
בנוסף כל החוזים החדשים שנחתמו בקיץ (למעט מקלום) נתגלו כמוגזמים, והגם שהיה יכול להיות גרוע יותר (ניסו לתת מקסימום לצ'אנדלר פארסונס) זו עדיין לא נחמה. קראב שחקן ספסל נהדר, אבל בשום מצב לא שווה 18 מליון דולר. הוא יעיל, אבל לא תורם מספיק. טרנר לא עמד בציפיות מרגע שיצא מתחת ידיו של בראד סטיבנס. הארקלס לא שחזר את עונת 2015-16 ומאיירס לאונרד נראה כמו ילדה, וככה הוא גם משחק. היה גם את אזילי שקיבל 7.5 מליון דולר ולא שיחק דקה. לפחות החוזה שלו היה עם אופציית קבוצה בעונה השניה. להגנתה, פורטלנד הבינה את גודל הטעות במהלך העונה שעברה והתחילה לתקן.
מייסון פלאמלי הפך לשחקן חופשי הקיץ ופורטלנד מיהרו להחליף אותו עם יוסוף נורקיץ'. הם השיגו שני ציפורים באבן אחת. לנורקיץ' יש עוד עונה בחוזה הרוקי שלו, מה שנותן להם יותר זמן בחוזה נמוך, ובנוסף נורקיץ' גדול יותר, חזק יותר והתקפי יותר, מה שנותן להם נוכחות גדולה יותר בצבע. על הדרך הם הוציאו מדנבר בחירת דראפט שזה בכלל מדהים (בזמן הטרייד עוד חשבתי שפלאמלי השחקן הטוב יותר).
פורטלנד בילתה רוב העונה על גבול הפלייאוף, וכשכבר נראה שהיא תהיה בחוץ, השילוב של נורקיץ' עזר לה להכנס לפלייאוף מהמקום השמיני. עם נורקיץ הקבוצה עשתה מאזן של 14 – 6 ולוח משחקים קל יותר מהיריבות בסיום, לא הזיק. נורקיץ' נפצע והחסיר את סיום העונה. בפלייאוף הוא שיחק רק במשחק אחד והראה כמה גדול ההבדל איתו ובלעדיו. עדיין מול גולדן סטייט לפורטלנד היה מעט מאוד למכור והיא עפה בסוויפ.
קיץ חם
פורטלנד כאמור הגיעה לקיץ כשהיא עם 14-15 מליון דולר מעל סף מס המותרות, ולפני שיכלה לחשוב על חיזוק, הייתה צריכה למצוא מאיפה לקצץ. אזילי שוחרר ואת אלן קראב פורטלנד שלחה לברוקלין, שהיא זו שהחתימה אותו מלכתחילה על החוזה ההזוי. בתמורה היא קיבלה טרייד אקספשיין בשווי 12 מליון דולר ואת אנדרו ניקולסון על חוזה של 18 מליון דולר (ל-3 עונות). את ניקולסון היא שחררה ומתחה את השכר שלו על פני 7 עונות, מה שמוריד לה עוד 3.5 מליון מהשכר השנתי. ככה היא הגיע פחות או יותר למס המותרות.
זה עדיין לא איפשר לה להתמודד בשוק השחקנים החופשיים. היא הייתה מעורבת בשמועות על כרמלו, בין אם כקבוצה שתיקח את הכוכב הניו יורקי, או הקבוצה שתעזור לסייע להביא אותו ליוסטון, אבל שום דבר לא יצא מזה. השיפור אמור להגיע מהחיבור עם יוסוף נורקיץ'. אחרי שהגיע בשלהי העונה שעברה, לנורקיץ' לא היה זמן להתחבר לקבוצה. הוא גם הספיק להפצע בזמן המועט שהיה בפורטלנד. אחרי שיעברו ביחד מחנה אימונים, זה אמור להראות הרבה יותר טוב.
הנחמה של פורטלנד היא ב-2 הרוקיס שלה. היא הגיעה לדראפט עם 3 בחירות סיבוב ראשון. ניצלה 2 בשביל להתקדם ובחרה את זאק קולינס בבחירה ה-10 ואת קיילב סווניגן בבחירה ה-26. קולינס מגיע אחרי עונה אחת במכללת גונזגה שם שימש בסנטר מחליף. הוא רחוק מלהיות מוכן לליגה. 2.13, אתלטי, חוסם טוב. חייב לעבוד על חיזוק ואלמנטים נוספים במשחק שלו. בליגת הקיץ הוא היה רע מאוד עם 26% מהשדה. סיכוי סביר שלא נראה ממנו הרבה בעונה הקרובה.
סווניגן זה סיפור אחר לגמרי.
הוא מגיע אחרי 2 עונות בפרדו וסביר להניח שגם בליגה של הגדולים הוא יכול להתפתח להיות ריבאונדר מצויין. יש לו מוסר עבודה ויש לו אופי חזק. הוא הרשים מאוד בליגת הקיץ והוביל את פורטלנד לגמר הליגה. היה מועמד מוביל ל-MVP עם 16 נקודות ו-10 ריבאונדים.
לילארד ומקלום התרשמו
סביר להניח שכבר בעונה הקרובה נראה אותו משתלב ברוטציה ותורם.
בנוסף למה שקרה בגזרת השחקנים, ניל אולשיי קיבל הערכת חוזה עד 2021. לאור מה שעשה בקיץ שעבר מדובר במהלך מפתיע. אולשיי סתם את היכולת של הבלייזרס להמשיך להתחזק והם מאוד רחוקים מלהיות קונטנדרית. כנראה שפורטלנד מצפה שהוא גם יפתור את זה.
ועכשיו מה, מה עכשיו?
עם נורקיץ' בהרכב פורטלנד עשתה מאזן של 14 – 6 לעמת מאזן עונתי של 41 -41. זה לא רק המאזן. נורקיץ' שיפר משמעותית הן את הדירוג ההגנתי של הקבוצה (103.7 איתו, 111.3 בלעדיו) והן את הדירוג ההתקפי (113.3 לעומת 107.6). נורקיץ' נותן נוכחות גדולה בצבע הן בהתקפה והן בהגנה וממש משנה את הקבוצה. אחרי מחנה אימונים משותף זה אמור להראות הרבה יותר טוב. הבעיה העיקרית היא הנטיה של נורקיץ' לפציעות קטנות ולהחסרת משחקים. לפורטלנד אין כמעט עומק בעמדות הסנטר והגארדים, והם לא יכולים להרשות לעצמם פציעות בעמדות האלו. שאבאז נאפייר ופט קונאהוטן זה מה שיש מאחורי לילארד ומקלום. מאיירס לנארד, אד דייויס וזאק קולינס זה מה שיש בעמדת הסנטר. זה לא מספיק טוב לעונה של 82 משחקים.
כשנורקיץ' על המגרש פורטלנד מריצה המון מהלכי פיק אנד רול איתו ועם לילארד\מקלום. השניים מהווים איום קטלני מבחוץ מה שמכריח את ההגנות להסתער עליהם מוקדם ומאפשר לנורקיץ' להתגלגל לסל בקלילות. זה שונה לגמרי ממה שראינו ממנו בדנבר כי לדנבר אין קלעים ברמה הזו. נורקיץ' משחק יותר רחוק מהסל והרבה יותר נייד. יש לו גם משחק פוסט משובח, וזה כלי נשק שפורטלנד מן הסתם ילמדו לנצל במחנה האימונים. עם הריווח שיש סביבו, נורקיץ' יכול וצריך לשלוט בצבע.
מצד שני צריך לזכור שהבית הצפון מערבי התחזק בצורה משמעותית. OKC קיבלה את פול ג'ורג' וגם כרמלו כבר אורז את המזוודות, מיניסוטה את באטלר וטיג ודנבר את מילסאפ. יוטה אמנם איבדה את הייוורד והיל, אבל עדיין מחזיקה את גובר והגנה אימתנית. פורטלנד נשארה במקום, ובקיץ כמו שהיה זה אומר ללכת אחורה. פורטלנד יקלעו בצרורות, אבל יחטפו באותה מידה. מספיקה פציעה של אחד: לילארד, מקלום, נורקיץ או אמינו (הסטופר של הקבוצה) וכל המערך יכול להתמוטט. במקרה של נורקיץ' זה מציאותי לחלוטין. 62 משחקים בעונת הרוקי שלו, 32 בעונה השניה, 65 בשלישית.
תחזית: יש גבול למה שלילארד מסוגל לעשות. 30 נצחונות וחזרה ללוטרי (הרבה מתחת לאנדר של וגאס).
וגאס חזתה לקבוצה 42.5 ניצחונות, חושבים שאתם יודעים יותר טוב? בואו לשחק במשחק האובר-אנדר שלנו ואולי תזכו בספר נבחרת החלומות.
