קיץ 2018 היה קיץ רע לשחקנים. הכסף שהביאה קפיצת התקרה ב-2016 נגמר, ורוב הקבוצות מצאו את עצמן בלי יכולת להחתים שחקנים, או להיפטר מחוזים רעים. כאלה אגב יש לא מעט בליגה. תוסיפו את התחושה הכללית שהעונה הקרובה סגורה אצל הווריורס ותקבלו קיץ מייאש. מזל שאנחנו פה לעודד אתכם לקראת פתיחת עונת 18-19, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.

הקבוצה היום: טורונטו ראפטורס

טורונטו ראפטורס

נשארו: קייל לאורי, סרג' איבקה, יונאס ואלנצ'יונאס, או ג'י אנונובי, סי ג'י מיילס, נורמן פאוול, מלאכי ריצ'רדסון, פסקל סיאקם, דלון רייט, פרד ון וליט (הוחתם מחדש).

עזבו: דמאר דרוזן, יקוב פלטל (טרייד), לוקאס נוגיירה (ללא קבוצה).

הגיעו: גרג מונרו (שוק חופשי), קוואי לנארד, דני גרין (טרייד).

מתנדנדים: לורנזו בראון (חוזה לא מובטח).

חמישייה: קייל לאורי, דני גרין, קוואי לנארד, או ג'י אנונובי, יונאס ואלנצ'יונאס.

ספסל: פרד ון וליט, דלון רייט, סי ג'י מיילס, סרג' איבקה, גרג מונרו, נורמן פאוול, מלאכי ריצ'רדסון.

המהלכים הגדולים של עונת 2017-18:

אז מה היה לנו שם?

את הפריוויו לעונה הקודמת התחלתי במשפט: אותו מאמן, אותם כוכבים, שום דבר לא השתנה. ההתחלה הייתה נכונה, ההמשך ממש לא. טורונטו עברה שינוי מוחלט בשיטת המשחק שלה. לא עוד לאורי ודרוזן עושים את כל העבודה בהתקפה, הקבוצה עברה לשחק מהר והניעה את הכדור, והתוצאות לא איחרו להגיע. טורונטו רצה חזק בצמרת המזרח, וסיימה את העונה במקום הראשון, 4 משחקים לפני בוסטון. זה קורה למרות שקייל לאורי חווה ירידה משמעותית ביכולת – 42% מהשדה לעומת 46% בעונה לפני, זורק פחות, מגיע לקו פחות, וקולע 6.2 נקודות פחות.

שיטת המשחק החדשה הביאה לידי ביטוי המון דברים אחרים: דמאר דרוזן זרק פחות, קלע פחות (ירד מ-27.4 נקודות למשחק ל-23), אבל היה יותר טוב. הוא מסר יותר, והתחיל לזרוק שלשות. האחוז עדיין בעייתי (31%) אבל היו לו 2-3 משחקים שבהם הוא קלע וזה הפך אותו לשחקן בלתי עציר. או ג'י אנונובי השתלב מצויין מהרגע הראשון והוכיח שהפציעות שעבר במכללות לא השפיעו עליו, בטח לא בכל מה שקשור להגנה. ההתקפה הייתה בוסרית, אבל איזו הגנה. ואלנצ'יונאס היה טוב מאוד בדקות מוגבלות. הספסל היה הספסל הטוב בליגה בעונה הרגילה (למרות שנורמן פאוול התאדה אחרי שקיבל חוזה גדול). פרד ון וליט, דלון רייט, סי ג'י מיילס, פסקל סיאקם ויקוב פלטל עשו שמות בספסלים של היריבות, שמרו, רצו ושיחקו מצויין. הם סגרו הפרשים ופתחו פערים. כל מה שקבוצה צריכה מהספסל. דרוזן חיפה על לאורי והספסל חיפה על הלמלמיות של איבקה, שמרוויח 20 מליון דולר לעונה.

הראפטורס היו כל כך טובים, שבינואר התחילו הדיבורים הרגילים ששאלו האם השנה הם יעשו את זה. האם השנה הם יצליחו להביא את היכולת מהעונה הרגילה לפלייאוף. מליוני מילים שנשפכו על השאלה הזו, וככל שהתקרבנו לאפריל רובם ככולם הסיקו שהתשובה היא כן, אבל כידוע, התשובה הייתה לא מהדהד.

בסיבוב הראשון הם הצליחו להסתבך מול ג'ון וול ו-וושינגטון לפני שנצחו ב-6 משחקים. בסיבוב השני הם קיבלו את הנמסיס, לברון, ובדיוק כמו בעונה שעברה, זה נגמר בסוויפ קליל. קליבלנד הגיע למשחק הראשון מותשת אחרי סדרה קשה נגד אינדיאנה וזה לא שינה כלום. טורונטו הובילה לאורך המשחק בהפרשים דו ספרתיים והצליחה להפסיד לקבוצה מותשת אחרי הארכה. זה היה הפסד רע בבית, ומיד אחריו הגיעה תבוסה לקליבלנד, שוב בבית. במשחק השלישי בקליבלנד, טורונטו ניסתה והצליחה לכפות שיוויון 103 בשניות הסיום, אבל לברון ג'יימס קלע סל נצחון. המשחק הרביעי היה לפרוטוקול. נגד אינדיאנה קליבלנד הייתה צריכה שבעה משחקים. נגד בוסטון ללא קיירי והייוורד, קליבלנד היו צריכים שבעה משחקים. דווקא נגד מי שהייתה אמורה להיות הקבוצה הטובה במזרח, קליבלנד עשו סוויפ קליל. זה אומר דבר אחד, זה כבר לא רק הכדורסל. לברון נמצא עמוק בראש של שחקני הראפטורס.

הביקורת על הקבוצה הייתה מסיבית, והשינויים מיהרו להגיע.

קיץ חם

טורונטו לא חיכתה הרבה, ומייד אחרי הסדרה נגד קליבלנד היא פיטרה את דווין קייסי. האירוניה היא שחודשיים אחרי הפיטורים, קייסי זכה בפרס מאמן העונה. הראפטורס התחילו בחיפושים ארוכים אחרי מאמן חדש, כשאפילו שארונאס יאסיקביצ׳וס רואיין לתפקיד. בסופו של דבר, הראפטורס החליטו להביא פתרון מהבית והם קידמו את ניק נרס, עוזר המאמן של קייסי, לעמדת המאמן הראשי. נרס קיבל את רוב הקרדיט על השינוי במשחק של הראפטורס במהלך העונה, ועכשיו מקבל את הקבוצה לידיו.

בגזרת השחקנים ידיהם של הראפטורס היו קשורות. אחרי שהחתימו בקיץ שעבר את לאורי, איבקה ופאוול על חוזים גבוהים, הם התחילו את הקיץ מעל המס. הם חיפשו איך להפטר מהחוזים של איבקה ופאוול, אבל אין קונים בליגה לחוזים רעים. סיכוי גבוה שאיבקה ישאר שם בעונה הקרובה, טורונטו עדיין מחפשים קונה לפאוול. הראפטורס נמצאים 15 מליון דולר מעל המס וישמחו להקלה, אבל לא נשארו בליגה קבוצות עם קאפ ספייס, ככה שהם כנראה תקועים איתו, או שיצטרכו לקחת חוזה רע בתמורה לחוזה רע. הדבר היחיד שנעשה היה השארת ון וליט על חוזה של 18 מליון דולר ל-2 עונות. ון וליט נתן עונה טובה ומצפים שימשיך גם בעונה הבאה. מדובר בחוזה טוב לשני הצדדים. מהצד של טורונטו כי מדובר בחוזה קצר ויחסית נמוך ומהצד של ון וליט מדובר בחוזה טוב, כי אין כסף בשוק, וסביר שלא היה מוצא קבוצה אחרת שתשלם לו.

לא היה נראה שמשהו גדול עומד לקרות, עד שמשום מקום, וגאס סימנה את הראפטורס כפייבוריטים לקבל את קוואי. וגאס הקדימה את כל הפרשנים והצייצנים למינהם, אף אחד לא ממש ידע מה וגאס יודעת שהם לא יודעים, אבל מסתבר שוגאס ידעה. כמה ימים אחרי שוגאס פרסמה את הליין, באמצע הלילה (בארה"ב, בוקר בישראל) התחילו להופיע הציוצים ועד אחה"צ טורונטו רכשה מסן אנטוניו את קוואי לנארד ודני גרין בעלות יחסית נמוכה: דמאר דרוזן, יקוב פלטל ובחירת סיבוב ראשון מוגנת. העובדה שטורונטו הצליחה לבצע את הטרייד בלי לותר על אנונובי, רייט או סיאקם היא גניבה. דרוזן הוא כבר סיפור אחר.

דרוזן היה אהוב האוהדים בקנדה, השחקן האמריקאי הכי בכיר שאימץ את קנדה לביתו ובעל חוזה עצום לעוד 3 עונות, עם כ-28 מליון דולר לעונה. לגבי קוואי, הראפטורס לוקחים סיכון איתו, בתקווה לשחזר את מה שאוקלהומה סיטי עשתה עם פול ג'ורג' (השמועות סביב ג'ורג' בקיץ שעבר היו שהוא הולך ללייקרס ובסופו של דבר הת'אנדר הצליחו להשאיר אותו). קוואי רצה ללוס אנג'לס (לא ברור אם רק ללייקרס), ויצטרך להעביר את העונה הקרובה בטורונטו הקרה, שתעשה מאמצים גדולים לרצות אותו כדי שישאר.

אם הניסוי הזה לא יעבוד, לא נורא. לאורי כבר מתקרב לסוף הקריירה ונראה מאחורי השיא. הקבוצה תלך לפירוק ותבנה על הצעירים שלה. אם זה יעבוד, עוד יותר טוב.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

בפעם האחרונה שראינו את קוואי משחק עונה מלאה הייתה 16-17

קוואי נבחר לחמישיה הראשונה והיה שלישי בהצבעות ל-MVP (היה צריך לזכות. מבין השלישיה הראשונה הוא היחיד שמשחק ב-2 צידי המגרש ולא מנפח סטטיקות). זו הייתה עונה מופלאה של שחקן שלא ראינו כמותו המון זמן. שומר אדיר, שחקן התקפה נפלא, שחקן שמוביל קבוצה בשני צידי המגרש, עם דגש על מוביל וקבוצה. ההתקדמות של קוואי מאז הגיע לליגה הייתה אקספוננציאלית. ואז הגיעה העונה שעברה. זו לא הפציעה, שהייתה או לא הייתה, זה הדרך שבא זה תוקשר, זה הבלבול שנוצר אצל האוהדים, הקבוצה והתקשורת. אף אחד חוץ מהמחנה הקרוב לקוואי לא ממש ידע מה קורה. פעם אחר פעם פורסם שהוא חוזר, ופעם אחר פעם הוא נשאר בחוץ. הרופאים של סן אנטוניו אישרו לו לחזור לשחק, וקוואי נשאר בחוץ. באותה מידה אף אחד לא ממש יודע איזה קוואי הראפטורס מקבלים. את זה של העונה שעברה שיושב בחוץ ולא מתקשר עם אף אחד, או את זה שמציג יכולת MVP על הפרקט. זהו למעשה סימן השאלה הגדול ביותר סביב טורונטו העונה.

ניק נרס קיבל את מושכות המאמן, ומכיוון שהוא מקבל את הקרדיט לשינוי ההתקפי שהקבוצה ביצעה בשנה שעברה, כנראה שנראה את הקבוצה ממשיכה לשחק פחות או יותר אותו דבר. דרוזן היה יוצר ומוציא לפועל מרכזי, אבל כל מה שדרוזן ידע לעשות, קוואי עשה יותר טוב, ויכולת הקליעה של קוואי משלוש יכולה להיות הבדל משמעותי עבור טורונטו. בהגנה אין מה להשוות, זה בכלל לא אותו ספורט. קוואי הוא רמה בפני עצמו כשיש מעט מאוד ווינגמנים עם יכולות שמתקרבות אליו (רוברסון? דריימונד זו חיה אחרת לגמרי). מכיוון שטורונטו הייתה אחת מקבוצות ההתקפה הטובות בליגה בשנה שעברה (112 דירוג התקפי) ומקום חמישי בדירוג הגנתי (105.1) ההנחה הרווחת היא שהקפיצה בין דרוזן לקוואי אמורה להביא שיפור משמעותי נוסף.

למה שזה לא יעבוד?

1. קוואי לא רצה להגיע לטורונטו. יכול להיות שהוא עדיין לא רוצה להיות שם. מצד שני אין לו קלף בריחה. על סן אנטוניו הוא יכל לאיים שהוא לא יחתום שם בקיץ הבא. טורונטו לקחו אותו בטרייד מתוך ידיעה שזה יכול לקרות. הם הלכו עם זה עד הסוף. ההנחה היא שעל הפרקט הוא יהיה מקצוען, יכולת לא טובה, סבוטאג' או דברים דומים יחבלו לו בחוזה הבא. מצד שני, מחוץ למגרש זה יכול לא לעבוד. דרוזן היה מחובר מאוד לאוהדים והיה חבר טוב של לאורי. קוואי לא הטיפוס. כימיה בחדר הלבשה חשובה. אם השחקנים האחרים ירגישו שקוואי שם אבל לא שם, זה יכול לפגוע בקבוצה משמעותית.

2. וגם אם קוואי רוצה להיות שם עכשיו, האם הוא עדיין ירצה בדצמבר? בינואר? כשהטמפרטורות ירדו מתחת ל-10 מעלות והפלאפון יספר שזה מרגיש כמו מינוס 40? קוואי במקור מסן דייגו. לא ברור איך הוא יתמודד עם זה.

3. האם הוא באמת החלים מהפציעה? האם באמת הייתה פציעה? שאלות שאין עליהם תשובה מלאה.

בהכנה, אגב, הוא נראה בעיקר חלוד. 39% מהשדה, רק 12.5% לשלוש (1 מ-8 בשלושה משחקים). זה לא אומר כלום כי זו הכנה, ועדיין, כנראה שהוא צריך עוד לשחק לפני שנראה את קוואי הישן, אם בכלל.

למה זה כן יכול לעבוד?

1. קוואי מקצוען אמיתי, והוא מבין שמה שיקרה השנה ישפיע על החוזה הבא שלו (בטורונטו או בכל מקום אחר), סביר להניח שנראה אותו חוזר בסופו של דבר לכושר מלא, ובלי שביתות איטלקיות ופציעות מוזרות. איך הוא יגיב לחורף, קשה לי לנחש.

2. בפלייאוף שעבר, ההגנה של טורונטו הייתה מזעזעת. נראה היה שלשחקנים שלה יש בעיה מנטלית, ולדרוזן היה חלק גדול מזה. האיש הצהיר אחרי ההפסד לקליבלנד שאם היה להם לברון הם היו מנצחים. קוואי, לעומת זאת, השתתף ב-2 גמרים, ניצח את לברון, היה חלק מתרבות אחרת.

3. לברון לא במזרח יותר. זה בפני עצמו שווה לפחות עוד סיבוב בפלייאוף.

על הנייר הפוטנציאל של הקבוצה הזו הוא אדיר: 2 שומרי כנף ברמה הכי גבוהה (קוואי ואנונובי), וטרן מנהיג אהוב (לאורי), ספסל אדיר שמאמץ את הזהות והתפקיד שלו, צעירים מבטיחים (סיאקם, אנונובי ועוד), גודל (ואלנצ'יונאס ומונרו), והמון אופציות להרכבים שונים ומשונים. במקרה הכי גרוע, קשה לראות את הראפטורס נופלים מתחת למקום השלישי במזרח. במקרה הטוב הם שוב יסיימו במקום הראשון בעונה הסדירה.

בסופו של דבר, עוד לפני שהתחילה העונה, קוואי השאיר לנו רגע אלמותי שנזכור לנצח, הגם שהרגע הזה קצת מפחיד.

https://twitter.com/YahooSportsNBA/status/1044238316105752582

כמה מילים על הצעירים: פסקל סיאקם בעונתו השלישית מועמד לעונת פריצה. העזיבה של פלטל והאכזבה מאיבקה פותחת לסיאקם דקות. הוא היה מצויין בהכנה, ואם יעשה מספיק רעש יכול להתמודד גם על פרס השחקן השישי וגם על השחקן המשתפר. גם דלון רייט יראה יותר דקות ודני גרין, שחקן הגנה מצוין, אבל לא מה שהיה פעם.

האם לאורי יעמוד בקצב? לראפטורס כבר יש 2 חוזים גדולים שלא שווים את הכסף (איבקה ופאוול), חוזה שלישי כזה יהיה רע מאוד. על המגרש כנראה שנראה המשך דעיכה של לאורי, אבל ללאורי יש חלק לא קטן במה שקורה בחדר ההלבשה. הוא מנהיג, וטרן, ואהוב בכל מקום שהוא הולך. כאן הגיל לא משנה, וכאן כנראה שהוא יחזיר ערך שווה. ון וליט ורייט מחכים מאחוריו ושניהם במעמד שיוכלו לתת תוצרת כבר השנה.

תחזית: חריקות פה ושם, חורף קשה, פריחה באביב. 52 נצחונות, מקום שני-שלישי במזרח. הפסד צמוד בגמר המזרח.

וגאס חזתה לקבוצה 54.5 ניצחונות, חושבים שאתם יודעים יותר טוב? בואו לשחק במשחק האובר-אנדר שלנו.