קבוצה ביום – אינדיאנה פייסרס

עונת 2021-22 הסתיימה עם קאמבק מרשים ואליפות מרגשת של גולדן סטייט. בצד השני של ארה"ב, דוראנט וקיירי דאגו שלא נשתעמם באוף סיזן ושנשאר עסוקים. גם במזרח וגם במערב יש קונטנדריות שהתחזקו, יש קבוצות שמתכננות את הטנקינג שלהן ומריירות על ויקטור וומבניימה ויש את הניקס. אה, כן. ופופ ולברון בדרך לנפץ שיאים אישיים. לקראת העונה הקרובה, קבלו את פרויקט 'קבוצה ביום' של 'הכדור הכתום'.

הקבוצה היום: אינדיאנה פייסרס

נשארו: ג'יילן סמית', טייריס האליברטון, מיילס טרנר, באדי הילד, TJ מקונל, כריס דוארטה, אושה בריסט, גוגה ביטאדזה, טרי טיילור, אייזיה ג'קסון

עזבו: TJ וורן (נטס), דווין וושינגטון (שוחרר), מלקולם ברוגדון (סלטיקס)

הגיעו: בנדקיט מאות'רין, אנדרו ניימבהארד, קנדל בראון (דראפט), ארון נייסמית, דניאל ת'ייס (טרייד)

מתנדנדים:

חמישייה: טייריס האליברטון, באדי הילד, בנדיקט מאות'רין, ג'יילן סמית', מיילס טרנר

ספסל:  TJ מקונל, כריס דוארטה, אושה בריסט, גוגה ביטאדזה, טרי טיילור, אייזיה ג'קסון

המהלכים הגדולים של עונת 2021/22

אז מה היה לנו שם?

עזבנו את הפייסרס אשתקד כשהם בדיוק התקדמו: ריק קרלייל הוחתם על חוזה שמן, כגאון התקפי והיחיד שיכול לפתור את הפלונטר בקו הקדמי של של דומאנטס סאבוניס ומיילס טרנר. קרלייל הודה עוד לפני פתיחת העונה כי הוא מאמין שיש צורך לחלק את הדקות בין טרנר וסאבוניס, אך במקביל שלח מסרים אוהבים לסאבוניס ("הוא מפלצת") ואמר כי הסגל הוא "סגל כלבבו". חץ ההתקדמות של הקבוצה הורה למעלה, למעלה ורק למעלה, אבל לאחר חודש וקצת, ומאזן שלילי של 16-10, קווין אוקונור מהרינגר כבר העלה שאלות.

הסימנים היו על הקיר. למרות עוד עונת קריירה של הסנטר-פורוורד, קרלייל מעולם לא אהב לשחק דרך סנטר כבד בפוסט אלא העדיף פיקנרול עם גארד דינמי, והנגיעות של הליטאי באיזור הפוסט והמרפק ירדו דרמטית לעומת שנה שעברה. עבר עוד חודש, וסימני השאלה כבר הפכו לסימני קריאה מובהקים. זה התחיל באמירה מוזרה בכנותה של קווין פריצ'ארד על כך שהקבוצה מחפשת את ה"כוכב הבא" שלה, כמו פול ג'ורג' ו-ויקטור אולדיפו קודם לכן (לאחר מכן התנצל, בערך), נמשך בהיעדרות ממושכת של מלקולם ברוגדון עקב פציעת אכילס טורדנית, והסתיים במאזן 29-15 שלילי באמצע חודש ינואר –  טוב יותר רק מהפיסטונס ומהמג'יק במזרח –  שסימן שהחץ כבר מורה למקומות אחרים. הפייסרס באותו הזמן לא היו בהכרח קבוצה רעה – נט רייטינג של 0 שם אותם במקום טוב באמצע, אך מאזן מחריד של 4 ניצחונות מ-23 משחקים בקלאץ' (38% מהשדה, אחרונים בליגה) הראה שלפעמים תזמון זה עניין של טיימינג.

האקדח שהופיע במערכה הראשונה ירה כבר במערכה השנייה: קאריס לוורט, שהוביל את הקבוצה בזריקות למשחק אך שוב לא הצליח לעשות זאת מעל ליעילות ממוצעת מינוס, נשלח כלאחר כבוד לקליבלנד קאבלירס בתמורה לבחירת סיבוב ראשון מוגנת. יומיים אחריו, אבן הדומינו הגדולה נפלה, ודומאנטס סאבונס, פעמיים אולסטאר והדבר הכי קרוב לפרנצ'ייז פלייר, נשלח לסקרמנטו, בתמורה ללא פחות מטייריס האליברטון המוכשר בן ה-22 (וגם באדי הילד).

האליברטון החרוץ אמנם שיחק הרבה בכל 26 המשחקים הנותרים של הקבוצה (36 דקות לערב), אך לא זכה להצלחה יתרה, כשעל אף יעילות מרשימה (17 נקודות ו-9 אסיסטים ב-50% מהשדה ו-40% מהשלוש), ניצח רק 6 משחקים. אם כי יאמר לזכותו שאת רוב הדקות הוא בילה לצד הילד, אושה בריסט והמיטב של גוגה ביטאדזה וטריי טיילור, כשמלקולם ברוגדון חוזר להופעות ספורדיות, בעוד מיילס טרנר, שאובחן עם שבר מאמץ, לא שב עד סיום הליגה.

קיץ חם

הפייסרס סיימו את העונה עם 25 ניצחונות, המספר הנמוך ביותר ב-40 השנים האחרונות, והמקום השלישי מהסוף אי פעם בתולדות הקבוצה. הפרס הגדול היה בחירה מספר 6 בדראפט, פעם ראשונה שהפייסרס בוחרים בתוך הטופ 10 מאז ג'ורג' מקלאוד ב-1989. בקבוצה לא התרגשו מהמעמד וצירפו את בנדיקט מאת'ורין, שחקן כנף קנדי ארוך גפיים (1.98 עם ווינגספאן של 2.06) מאריזונה שרק חגג 20, עם יכולות קליעה מרשימות, אקספלוסיביות בטראנזישן ומסתבר שהמון, המון ביטחון עצמי:

https://twitter.com/esidery/status/1540455241467850753?s=20&t=6NfORt2btbmyXvDto2M0Mg

הבחירה בו זכתה לתשבוחות, ומאת'ורין לא חיכה כדי להוכיח את עצמו, עם 19 נקודות בממוצע במשחקי ליגת הקיץ ב-49% מהשדה, ובחירה לחמישייה השנייה.

לאחר מכן הקבוצה הזדרזה לנקות שולחן: ג'יילן סמית', שהגיע מהסאנס במהלך העונה, חתם על 15 מיליון ל-3 עונות, וכבר הוכתר על-ידי ריק קרלייל כפאוור פורווד הפותח של הקבוצה, ומלקולם ברוגדון הועבר לסלטיקס בתמורה לחבילה שהנכס המשמעותי ביותר בה הוא ארון נייסמית', קלעי בן 22 שקלע ב-27% מחוץ לקשת בעונה האחרונה. האם זה המשך הכנה לטנקינג, פינוי הבמה להאליברטון או מיצוי נכסים? כנראה שכל התשובות נכונות. אחרי שחתם על הארכת חוזה של 40 מיליון לשנתיים בשנה שעברה, כעת הוסרה הגבלת הטרייד של ברוגדון, ולמרות עונות סטטיסטיות מוצלחות, העניין בגארד בן 30 היה פחות ממה שקיוו בפייסרס, בעיקר מכיוון שלא שיחק באף עונה במדי הקבוצה יותר מ-56 משחקים (כולל 36 משחקים בלבד אשתקד).

מלבד זאת, הקבוצה הפסיקה לחכות להחלמתו של טי ג'יי וורן, שחתם בנטס על חוזה מינימום. 

אך אולי כדאי להסתכל על הקיץ של הפייסרס בפריזמה של הדברים שלא קרו, ושאולי עוד יקרו. הטרייד על ברוגדון סייע לאינדיאנה להגיע לכמעט מקס־ספייס, וליעד כמעט־יחיד עבור שחקנים חופשיים־מוגבלים שמעוניינים בהצעה מתחרה, או חוזים גדולים שמחפשים בית חם. השמועות על עניין במיילס ברידג'ס התפוגגו מהר, לאחר שהאחרון נהפך לפרסונה נון־גראטה בליגה כולה. לאחר כשבועיים של התחבטות, בפייסרס הגיעו להסכמה עם דיאנדרה אייטון, בכיר השחקנים החופשיים־מוגבלים על הצעת חוזה מקס' ל-4 שנים. הם אפילו שחררו לצורך כך את דווין ווושינגטון ג'וניור, שנתן עונת רוקי לא רעה (10 נקודות למשחק ב-37% מהשלוש), כך שניתן לחשוב שהם חשבו שיש להם סיכוי רציני להשיג את אייטון.

הסאנס לא ממש שיחקו במשחק הזה, השוו את ההצעה תוך שלוש דקות מזמן הגשתה, וכך הותירו את הפייסרס עם המבוכה של להסביר למיילס טרנר מדוע הם ניסו להחליפו. טרנר גם היה (ועודנו) חלק מרכזי משיחות טרייד מרכזיות אחרות. אחת מהן היא עם הלייקרס, שמנסים להעביר את חוזהו השמן של ראסל ווסטברוק בתמורה לטרנר ובאדי הילד – הלווייתן הלבן של רוב פלינקה – כשווסטברוק ישוחרר מיד לאחר מכן כמובן. נראה שהשיחות כעת הגיעו למבוי סתום, כאשר כל צד מוסר גרסה אחרת לעניין (הפייסרס טוענים שיש להם הצעות טובות יותר, ואילו הלייקרס טוענים שהם רוצים לשמור על תקרת שכר נקייה לקראת השנה הבאה). כך או כך, הסיכויים לטרייד נראים קלושים לפני פתיחת העונה.

ועכשיו, מה עכשיו?

עכשיו הפייסרס ערוכים ומוכנים לתהליך בנייה ממושך, אז למה כולם מדברים על הבטן של הרב סיימון? ובכן, סיימון הוא הבעלים בן ה-87 של הפייסרס, ויש סיבה למה אנחנו מדברים כאן על העונה הכי גרועה של הפייסרס מזה 40 שנה. מאז 1983, השנה שבה רכש את הקבוצה, הפייסרס תמיד ניסו "לבנות תוך כדי תנועה", לדבריו (בריאיון ממש מדצמבר 2021). חלק מזה הוא כתוצאה ממזל, אבל חלק מזה זה ודאי כהוראה מנהלית. אין ספק שמאז הוא השכיל להבין כי הקבוצה צריכה לשנות כיוון, אך האם לסיימון יש את הבטן (ככה זה באנגלית, בעברית אולי ישתמשו באיברים אחרים) לספוג תהליך בנייה ארוך וממושך?

והוא לא היחיד: גם ריק קרלייל כבר בן 62, עם חוזה גדול הרבה יותר מזה של שאר המאמנים בקבוצות הטנקינג לצידו (שבד"כ בוחרות במאמנים צעירים וזולים), ולא ברור אם יש לו עניין אמיתי באימון קבוצה עם שאיפות נמוכות. קרלייל אומר את כל הדברים הנכונים ("אני לא מעוניין לעבור לתפקיד בפרונט־אופיס. אני פה לטווח הארוך"), אבל היי, כבר למדנו שזה בדיוק מה שמישהו שמעוניין לעבור לתפקיד בפרונט־אופיס היה אומר.

במוקד השאלה על משך תהליך הבנייה ניצב טייריס האליברטון. אפשר לראות את הטרייד על מלקולם ברוגדון כטרייד טנקינג קלאסי שבו הקבוצה מעבירה גארד מבוגר בתמורה לנכסים עתידיים, אבל אפשר גם לראות אותו כפינוי הבמה להאליברטון (בדיוק כמו שהקינגס עשו עם אותו האליברטון רק כמה חודשים לפני). הפייסרס רוצים להבין מה יש להם בהאליברטון, וניכר שהשילוב לצידו של ברוגדון לא עזר למי מהצדדים. השניים חלקו את המגרש בשמונה משחקים בעונה שעברה, עם נט־רייטינג משותף של 17- (לעומת 2- להאליברטון לבדו), כשהיוזג' של האליברטון יורד דרמטית. כך שגם מהבחינה הזו, הטרייד על ברוגדון היה בחירה קלה.

והאליברטון הוא כוכב, כאמור, עם 17 נקודות ב-59% eFG ו-9.6 אסיסטים ב-26 המשחקים בפייסרס. הוא גם קלעי מצוין עם 41% משלוש (גם אם זה לא נראה אפשרי עם צורת הזריקה שלו), אומן פלואטר וחוכמה של וטרן. במקום שבו אנחנו רואים פקקים, הוא רואה לוב קל להטבעה של גבוה. ואין ספק שהפייסרס סידרו לו המון פקקים אשתקד: קייפר סייקס, גוגה ביטאדזה וג'סטין אנדרסון היו חלק מחמישייה פותחת אמיתית ביותר שאינדיאנה העלו בסוף מרץ שנה שעברה (הם הפסידו, אגב), אבל הוא עדיין הוביל אותם ליעילות התקפית טובה (מקום 15 בליגה).

האליברטון גם מאוד אוהב יעילות. השחקן שתמיד נראה כאילו הוא מנסה להיות הכי חכם בחדר גם מחוץ למגרש (ולראייה הניסיון שלו בקולקציית NFT), יודע שאם הוא זורק, כדאי שהכדור ייכנס לסל. תכונה שנשמעת טוב, אך גורמת לו לוותר על לא מעט זריקות, עוד מימיו בקינגס. קשה להיות שחקן מוביל בליגה עם 12.7 זריקות לסל בלבד (לצד 3.3 הגעות לקו). לא ברור עתידו של הרכז הצעיר כאופציה ראשונה או רק כשחקן השני בטיבו בקבוצה מובילה, אבל כדי להבין את זה הפייסרס יצטרכו שהאליברטון יעמיד עצמו גם במצבים פחות נוחים, וגם יעלה את תדירות ההגעה לטבעת.

אבל ההתקפה לא הייתה בעיה מרכזית בקבוצת הטנקינג, אלא דירוג הגנתי של 122 בחודשיים האחרונים, אשר שם אותם אחרונים בהפרש עצום. החשודים המיידיים היו גם מדויקים בהקשר הזה: המון זריקות מתחת לטבעת, והמון קליעות מתחת לטבעת (וגם הגנת טראנזישן נוראית). מיילס טרנר אמור לפתור חלק מהבעיות האלו. הוא באמת כזה שחקן הגנה משפיע. הורדת תדירות הזריקות מתחת לטבעת ב-4% לצד הורדת האחוזים ב-6% שמים אותו בשניהם באחוזון 90 מבחינת השפעה הגנתית. 

טרנר נמצא תמידית סביב שמועות טרייד, ואף דרש בעצמו באופן פומבי מקום גדול יותר בהתקפה, אבל הפייסרס לא העבירו אותו בשנה שעברה או באופסיזן. כנראה גם כי הוא לא החלים לפני הדדליין, וקשה יותר להשיג מחיר מלא על שחקן לפני שראו אותו בריא. הסיכוי שיעבירו אותו לפני תום השנה גבוה, אך עד אז, גם אם לא במתכוון, זה יכול להיות ציוות החלומות לשני הצדדים: הפייסרס כמהים להגנת הטבעת שלו, וטרנר יקבל מקום התקפי מרכזי. 

איך זה ייגמר? כנראה כמו שאתם חושבים. יש סיבה למה הפייסרס רדפו אחרי דיאנדרה אייטון בפרי אייג'נסי. הפרש הגילים (סה"כ שנתיים, למרות שזה נראה כאילו טרנר כבר עשור בליגה) הוא המינורי מביניהם. ראיית המשחק וחוסר הגמישות הפיזית שלו תמיד עמדו לו לרועץ כשניסה לפתח מהלכים מורכבים יותר בצד ההתקפי, אך היכולת שלו כקלעי וכאיום לוב בהחלט תיבדק לאורך העונה. 

בשורה התחתונה, הפייסרס לא מכוונים לפלייאוף העונה. השיבוץ האוטומטי של ג'יילן סמית' בחמישייה, אחרי שהפגין ניצוצות (כולל 37% לשלוש) אבל בבירור עדיין נחשב לפרויקט, מסמנת את זה, לצד העובדה שאין להם שחקן כנף ברור והספסל לא שופע בשחקני NBA. עם זאת, הקבוצה ניסתה לטפל בבעיות הספייסינג (ויכולה עכשיו להעלות הרכבים עם חמישה קלעי שלוש) ובהגנה, בעיקר במטרה להבין טוב יותר מה יש להם בקבוצה, בפרט עם האליברטון ובהמשך גם עם כריס דוארטה, אושה בריסט ואייזיה ג'קסון אשר הראו ניצוצות. אולי זה יעלה להם בכמה אחוזים במירוץ לויקטור וומבניאמה (לפחות בחצי הראשון של העונה, עד שהווטרנים יעברו בטרייד), ואולי בסוף זה יסתדר.

תחזית: 26-56