בטור החמישיה במהלך העונה אני מנסה להאיר נקודות שנופלות מתחת לרדאר. בפלייאוף, אני לא מאמין שמשהו נופל מתחת לרדאר. אז סתם אאיר ואעיר נקודות. הנתונים נכונים ל-25/4/18.

העמדות הן רק שיטת מספור.

PG – ג'רו הולידיי

ככל הנראה ה-סנסציה של הסיבוב הראשון בינתיים, וזה לא שאין תחרות. וזה לא שלא ידענו שהוא טוב, כרכז הוא היה סולידי פלוס וכשומר היה שומר טוב, אך לא זכורה תצוגה הגנתית מרשימה מהעונה הסדירה. 

נכון, הוא סיים 9 בחטיפות, וגם 4 בחסימות מבין כל מי ששיחק גארד (כשיש לפניו שמות כמו בן סימונס ולברון ג'יימס), אבל המדדים הללו לא בהכרח מצביעים על שמירה טובה. מה כן? תכל'ס עבודת רגליים, למנוע מהשחקן שלך לקבל כדור, או להגיע בכלל לזריקה. אם הוא לא זרק אבל גם לא איבד או נחסם, זה לא נרשם. ג'רו הולידיי עשה גם וגם וגם.

אמנם כולנו חכמים בדיעבד, אנחנו יודעים להסביר מצויין מה קרה ולא לחזות מה יקרה, אז זה בדיוק מה שאני עושה.

אז מה בדיוק היה שם?

דמיאן לילארד הוביל במהלך העונה הסדירה את הליגה בכמות נקודות מפיקנרול. הפליקנס ראו, למדו והגיבו. בכל פעם שהיה פיקנרול של לילארד, זה לא היה רק הולידיי. זה היה הוא, רונדו ואיטוואן מור, שלושה גארדים עם גפיים ארוכות, שבכל רגע נתון כמעט 2 יוצאים על לילארד לסגור אותו, כאשר דייוויס או מירוטיץ' בחיפוי. זה דרש יותר פעולה מהשחקנים האחרים של פורטלנד, וזה עבד כידוע, פחות טוב.

העובדה שמירוטיץ' ודייוויס מאוד זריזים ויכולים לצאת לפרימטר סייעה לא מעט, ובחלק גדול מהפעמים, אנת'וני דייוויס עשה "2.9" בצבע, והיה איזורית של איש אחד נגד חדירות.

פורטלנד ניסתה להתגבר על כך בכמה דרכים. האחת לנסות לתקוף את מירוטיץ' בפיקנרול. ואמנם מירו לא היה ידוע כשומר על או שומר טוב בעבר, הזריזות שלו דווקא סייעה לו פה. וגם העובדה שדייוויס היה מאחוריו, והוצב לשמור על נורקיץ' או אל פארוק אמינו, וכאמור הוא לא היה לבד. הפליקנס עשו בליצים על לילארד וברוב הפעמים היו שניים. כשלילארד ויתר על הפיקנרול והלך ראש בראש מול הולידיי, זה גם נגמר רע. בשני המשחקים הראשונים המאזן של לילארד מול הולידיי היה 2-18 מהשדה. במשחק השלישי זה השתפר ועמד על 2-6 ובמשחק הרביעי כבר היה סביר לגמרי ועמד על 4-7. אולי אם היה משחק חמישי הוא היה מצליח לקלוע על הולידי כמו שהוא רגיל. סה"כ בסדרה אחוזי השדה של לילארד מול הולידי: פחות מ-26% (8-31).

הדרך השניה שפורטלנד ניסתה, היתה להתקיף ע"י פיקנרול בין לילארד ומקולום, וכך ליצור מיסמאצ'ים ולגרום למקולום להסתער, אבל נראה שהפליקנס היו מוכנים לאפשרות הזאת מראש. גם האפשרות של להציב את נורקיץ' מחוץ לצבע נענתה בחילופי משמרות: מירוטיץ' על נורקיץ' על הפרימטר, דייוויס איזורית אישי בצבע. ואז סטוטס שלף את נורקיץ' לחלוטין ועבר לסמול בול. האירוניה – ההגנה של ניו אורלינס הפכה ליותר יעילה והקשתה יותר דווקא על פורטלנד. אמנם לילארד התקשה מעט פחות, אבל כקבוצה, היא התקשתה יותר וסטוטס נאלץ לחזור להרכבים יותר מסורתיים.

אין ספק, היה כאן מאמץ הגנתי משולב, ודייוויס הוזכר כמועמד לשחקן ההגנה ולא בכדי, אך ג'רו הולידיי אפשר את הכל מהיותו שומר קשוח, זריז ומאוד חכם, שגם יודע לא ליפול למלכודות של ניסיונות סחיטת עבירות.

השאלה העיקרית היא, האם השיטות האלו יעבדו באותה יעילות נגד גולדן סטייט, שלה יש יותר כלים התקפיים לחיפוי, ושם אפשר פחות להשאיר שחקן חופשי? אני פחות מאמין, אבל אולי עוד אופתע גם שם.

SG – דונובן מיטצ'ל וריקי רוביו

כן, מעקב הרוקיז הסתיים לעונה הסדירה, אבל עושה רושם שהרוקיז החליטו שהם לא מפנים עדיין את הבמה. דונובן מיטצ'ל בראש ומוביל את הקבוצה שלו בפלייאוף. 27.5 נקודות למשחק, 3.7 אסיסטים והמון משחק מרשים. קואצ' ניק הסביר יפה כיצד עובדת השיטה ההתקפית של יוטה

מיטצ'ל מוביל את הג'אז, למרות שכקלעי הוא לא בולט במיוחד. 45.3% מהשדה, 34.5% מהשלוש הם לא מספרים בולטים, אבל ההצלחה שלו מדגימה את המחסור המשמעותי של אנדרה רוברסון אצל הת'אנדר.

כמו שמופיע בסרטון רוביו מנהל המשחק העיקרי (לא שהייתם צריכים את הסרטון, אבל הוא מסביר שם יפה). ומיטצ'ל לידו, הקלעי העיקרי. לת'אנדר אין באמת 2 שומרים טובים מספיק. לכאורה. ווסטברוק הוא שומר בינוני בדר"כ, אלא שלאור העובדה שגם רוביו וגם מיטצ'ל קטנים ממנו פיזית, זה מאפשר לו יתרון עליהם. בעיקר, אפשרות לממש פוטנציאל הגנתי שבדר"כ הוא לא מצליח להראות.
זו רשימת השומרים על דונובן מיטצ'ל ממשחק 4, ואיך כל אחד מהם הצליח פחות או יותר. ניתן לראות שלווסטברוק הייתה מירב ההצלחה (ויופי ליוסטיס).

גם אצל רוביו המצב דומה מבחינת מי ששמר עליו במשחק 4

וגם פה, כפי שכבר יודע כל מי שצפה במשחק, ווסטברוק עשה עבודה טובה. עד שניאלץ לעבור שומר בגלל עבירות. 2 מנועים, ורק אחד שיכול לטפל בכל אחד מהם, שעדיין לא יכול להיות ב-2 מקומות בו זמנית (ואנחנו לא פה לטפל בנושא המנהיגות ההתקפית של ווסטברוק). האופציה היחידה המצטיירת היא להשתמש בריימונד פלטון, שפר פוזשן נחל פחות הצלחה על רוביו, אך עדיין עשה עבודה טובה. האם דונובן יפתח איתו?

ואלה המאצ'אפים המוצלחים יותר של יוטה לאורך המשחקים. שימו לב לאיך רוביו מול ווסטברוק לאורך הסדרה.

ניצן פלד כתב בפייסבוק, שהיעילות העיקרית של מיטצ'ל היא בהנהגה שלו. החברים שמסביבו סומכים עליו, וזה משהו שקצת חסר לווסטברוק. וזה נכון. מיטצ'ל כאמור כקלעי הוא לא הכי יעיל. אבל הוא נותן לך תחושה שכן. וריקי רוביו מנהל את ההתקפה והופך את כל החבורה הזו להרבה יותר יעילה, כשמוצא את אינגלס ואחרים פנויים. יש כאן צמד גארדים שהם פשוט מנהיגים שקטים (סוג של) שגורמים לחברים שלהם לסמוך עליהם. לא קליעה מדהימה, ולא ממוצע טריפל דאבל. פשוט מנהיגות. האם בילי דונובן יצליח למצוא את הפתרון?

SF – בן סימונס תחת אש

באש נלחמים עם אש, וב"גארד" בגובה 2.08 נלחמים עם פורוורד זריז וקשוח. אז נכון, זה קצת פחות עבד בחלק מהזמן. יותר נכון, עבד משחק אחד בלבד.

ג'ונסון גם ניסה להציק לסימונס לאחר המריבה, ולגרור אותו לקבלת טכנית, שזה תכל'ס מבחינת סימונס עדיף. למי שלא מכיר עדיין, ג'ונסון חגורה שחורה דאן 2, עם עבר ב-MMA שם הוא סיים במאזן 21-0. מתוכם 7 נצחונות בנוקאאוט. אגב, שחקן נוסף בפלייאוף עם עבר דומה הוא ננה הילאריו מיוסטון, בעל חגורה מתקדמת בג'יו ג'יטסו ברזילאי וגם כן היה לוחם MMA (כן, גם אני קצת רוצה לראות קרב בין שניהם).

ג'ונסון ניסה והצליח להאט את סימונס במשחק השני, אך במשחק הרביעי שהתקיים כבר סימונס התרגל, ולא רק זה אלא שאף קלע עליו 5-6 מהשדה.
לווינסלו הייתה גם הצלחה מדי פעם בשמירה על סימונס, בעיקר כשנתנו לו לשמור אגרסיבי.

ולכן אני מתקשה להבין למה הוא לא שומר עליו יותר. בנוסף, גם הוא במשחקים האחרונים כבר הראה יעילות נמוכה יותר.

בינתיים למיאמי אין תשובות לסימונס וזה עולה להם בסדרה. האם לטורונטו יהיו התשובות?

PF – ת'ון מייקר

ג'ון הנסון נפצע, הוא רים פרוטקטור מצויין, למרות אי אלו השמצות. בהיעדרו פתח את המשחק טיילר זלר. שהוא נחמד, אבל לא אחיו. ואז עלה מהספסל ת'ון מייקר. שנה שנייה, היה הבטחה אדירה וכבר דובר עליו כהבטחה שלא מומשה. ואז, הוא מתמודד מול אל הורפורד.

כשג'ון הנסון לא על המגרש דירוג ההגנה יורד ב-6.9 נקודות. זה המון וזה אומר המון על היכולת של הנסון.

כשת'ון מייקר לא על המגרש דירוג ההגנה יורד ב-9.3 נקודות.

ת'ון מייקר גם העניש בשלשה את הפעם שאל הורפורד נתן לו זריקה חופשית, מה שאילץ את הורפורד לצאת אליו.

כשג'ון הנסון יורד מהמגרש הדירוג ההתקפי של מילווקי משתפר ב-9.2 נקודות.

כשמייקר לא על המגרש הדירוג ההתקפי של מילווקי מול בוסטון יורד ב-23.2 נקודות.

לינק לנתונים

מייקר, אגב, נתן קרדיט לסרטון הזה של קווין גארנט, אמר שנתן לו את המוטיבציה הנדרשת לעשות שינוי ולהתאפס על עצמו. צפו, אולי ישפיע גם עליכם

You call it crazy. We call it KG.

A post shared by KG Area 21 (@kgarea21) on

אני מאוד אוהב את ג'ון הנסון, כאוהד בוסטון אני מאחל לו החלמה מהירה וחזרה למגרשים במהרה.

C – סי ג'יי מיילס

הרכש הטרי שהגיע בקיץ, היה אמור להשתלט על עמדת הסמול פורוורד ולספק תוספת כח אש מבחוץ. זה לא ממש קרה, הוא לא הסתדר ומתישהו ירד לספסל, שם היה סולידי. גם אם בהרכב הספסל החזק בליגה. ב-12 המשחקים האחרונים של העונה הוא קלע 18-78 מהשלוש. 23% למישהו שהובא על תקן קלעי זה לא ממש טוב.

בינתיים בסדרה מול וושינגטון הוא קולע 42.9% מעבר לקשת, ומקשה על וושינגטון שתכננה בהתחלה לצופף את הצבע מול הספסל של הראפטורס. זה גם גרם לברוקס לתכנן תכנית הגנתית מעט שונה במשחקים האחרונים, כשמיילס היה על המגרש, על מנת להגביל אותו כשהוא בהרכב המחליף, מה שהוביל לזריקות של 1-5 בלבד במשחק 3, ו 0-3 במשחק 4. (כן, ה-42.9% זה כולל המשחקים הללו). כששחקן ספסל מכריח את מאמן היריבה לעשות התאמות במיוחד עבורו, זה אומר שהוא עושה משהו טוב.