קיץ 2018 היה קיץ רע לשחקנים. הכסף שהביאה קפיצת התקרה ב-2016 נגמר, ורוב הקבוצות מצאו את עצמן בלי יכולת להחתים שחקנים, או להיפטר מחוזים רעים. כאלה אגב יש לא מעט בליגה. תוסיפו את התחושה הכללית שהעונה הקרובה סגורה אצל הווריורס ותקבלו קיץ מייאש. מזל שאנחנו פה לעודד אתכם לקראת פתיחת עונת 18-19, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.
הקבוצה היום: סן אנטוניו ספרס
לדף הקבוצה:
נשארו: למרכוס אולדריג', פאו גאסול, דז'ונטה מוריי, פאטי מילס, דרק ווייט, ברין פורבס (הוחתם מחדש), רודי גיי (הוחתם מחדש), דאוויס ברטאנס (הוחתם מחדש).
עזבו: קוואי לנארד (טורונטו ראפטורס), דני גרין (טורונטו ראפטורס), טוני פארקר (שארלוט הורנטס), מאנו ג'ינובילי (פרש), קייל אנדרסון (ממפיס גריזליס), ג'ופרי לוברן (פנרבחצ'ה), ברנדון פול (ללא קבוצה).
הגיעו: מרקו בלינלי (שוק חופשי), דנטה קאנינגהאם (שוק חופשי), קווינסי פוינדקסטר (שוק חופשי, חוזה לא מובטח), דמאר דרוזן (טרייד), יאקוב פלטל (טרייד), לוני ווקר (דראפט), שימזי מטו (דראפט).
חמישייה: דז'ונטה מורי, דמאר דרוזן, רודי גיי, למרכוס אולדריג', פאו גאסול/יאקוב פלטל.
ספסל: דאוויס ברטאנס, דנטה קאנינגהם, מרקו בלינלי, קווינסי פונדקסטר, פאטי מילס, ברין פורבס, דרק ווייט, לוני ווקר, שימזי מטו.
המהלכים הגדולים של עונת 2017-18:
אז מה היה לנו שם?
סן אנטוניו הייתה אחת מהקבוצות שעוררה הכי הרבה עניין בליגה בעונה שעברה, לאו דווקא בגלל היכולות שלה על המגרש. הודעה לקונית על כך שקוואי לנארד פצוע רגע לפני פתיחת העונה התגלגלה לסאגה רווית שמועות, ציוצי טוויטר, הדלפות ויצרים שהמועדון לא ידע ב-22 שנות הקריירה של פופ על הקווים. הסאגה הזו הסתיימה רק בתחילת הקיץ, עם העברתו של לנארד לטורונטו יחד עם דני גרין, תמורת דמאר דרוזן ויאקוב פלטל האוסטרי. מי זוכר בכלל שבקיץ הקודם לספרס היה כאב ראש אחר, בדמות בעיות בשריר החשק של למרכוס אולדריג'? למזלם, הבעיה הזו נפתרה אחרי שיחה של אולדריג' עם פופוביץ', וחוזה חדש לשלוש שנים.
בין לבין היה גם כדורסל. אולדריג' נתן את עונתו הטובה ביותר במדי הספרס והנהיג קבוצה בלי הרבה סטאר קוואליטי אל הפלייאוף. פופוביץ' שוב עשה קסמים והצליח להוציא משחקני חמישייה כמו קייל אנדרסון בשנתו הרביעית בליגה, דז'ונטה מוריי שחקן השנה השנייה, וגאסול בעונתו המאה, מקום שביעי במערב והדחה צפויה אך כואבת בסיבוב הראשון לגולדן סטייט. לפחות הפעם, בניגוד לגמר המערב שנה קודם, זה לא נגמר בסוויפ, הרבה בזכות שחקן אחר בעונתו המאה – מאנו ג'ינובילי. זו גם הייתה העונה הראשונה מזה 20 שנה שהספרס סיימו עם פחות מ-50 ניצחונות (לא כולל העונה המקוצרת), אבל בינינו, למי אכפת? בטח לא לפופ.
קיץ חם
סן אנטוניו איבדה בקיץ את הכוכב הגדול שלה, זה שהיא בנתה סביבו את כל עתיד המועדון, אבל כאמור, זרעי האובדן נזרעו כנראה הרבה יותר מוקדם, במהלך העונה. היא קיבלה תמורתו אולסטאר בלי קליעה משלוש ועם מוניטין של שחקן שנחנק בפלייאוף, וסנטר צעיר ומבטיח. כדי לאזן את העסקה שלחה לטורונטו גם את דני גרין, שכבר כמה עונות חווה רגרסיה ובעונה האחרונה תרם בעיקר בפן ההגנתי. ימים יגידו אם מדובר במכה אנושה או שהמועדון הצליח להיחלץ מזה בעור שיניו. מה שבטוח הוא שלפחות הקבוצה לא נשארה בלי כלום, כמו קבוצות רבות וטובות לפניה שאיבדו את הכוכב שלהן.
בכלל, לקבוצה היה קיץ קשה מאוד במונחיה, והיא איבדה עוד שלושה שחקני רוטציה/חמישייה משמעותיים: קייל אנדרסון, מאנו ג'ינובילי וטוני פארקר. יחד עם זאת, הפגיעה המצטברת של עזיבתם קטנה יחסית למה שהייתה יכולה להיות. אנדרסון סיים את חוזה הרוקי שלו ונתן את עונתו הטובה ביותר, במיוחד בהגנה, אבל בהתקפה הוא היה ונותר חידה ולכן לא בטוח עד כמה זה אובדן גדול. פארקר כבר במהלך העונה פינה את מקומו בחמישייה הפותחת למוריי, ואמנם היה שחקן הרכב חשוב, אבל לא בלי תחליף. האובדן הזה פוגע בה בעיקר בפן התדמיתי, אם בכלל. האובדן הגדול ביותר בעיניי הוא דווקא ג'ינובילי שפרש, אבל לאובדן הזה הקבוצה התכוננה כבר שנתיים לפחות, וכל שנה נוספת שהארגנטינאי נתן הייתה בבחינת בונוס. כאוהד הקבוצה בפרט ואוהד כדורסל בכלל פרישתו היא בהחלט רגע עצוב, אבל כזה שריחף באוויר והקבוצה תדע להתמודד איתו. לפחות כך אני מקווה.
בגזרת ההחתמות, עם כל הכבוד לקאנינגהם, היו שלוש מעניינות בקיץ – רודי גיי, שהאריך חוזה לעונה אחת, קווינסי פוינדקסטר, שחוזר מפציעה קשה, ומרקו בלינלי, שחוזר לקבוצה שעזב ב-2015 אחרי חצי עונה נהדרת יחסית בפילדלפיה. בלינלי יתרום לה בדיוק את יכולת הקליעה והריווח שגרין לא סיפק, רק שהגנתית הוא חור ובגלל זה, בין השאר, כנראה יעלה מהספסל. לא ברור כמה דקות יראו קאנינגהם ופונדקסטר, או אם לאחרון עוד נשארו ברכיים, ולכן, כאמור, זה לא משהו ששווה להרחיב עליו את היריעה.
דבר נוסף שקרה הקיץ ושווה להתעכב עליו הוא הרוקי לוני ווקר, שעורר קצת גלים ברשת וממש לא בגלל הפוטנציאל שלו מהמכללות. בציוץ שהוא העלה ביום העצמאות האמריקאי, שכבר הספיק להימחק מאז, ווקר ניסה להעלות מודעות למאבק השחורים בצורה קצת עילגת, וגרר תגובות מעורבות. חשוב לציין שלא מדובר במעידה חד-פעמית. עוד בימיו במכללה ווקר צייץ אמירות פסאודו-פילוסופיות, הביע את עמדותיו במגוון סוגיות ואף קרא לכדור הארץ "אשליה" במסגרת ראיון שנתן לפני הדראפט. מאז אותו ציוץ ב-4 ביולי הרוקי שמר על שתיקה, אבל נראה שלפופוביץ' הולך להיות מעניין איתו העונה.
ועכשיו מה, מה עכשיו?
מעבר לאותן מעט החתמות שציונו ולדראפט הקבוצה לא עשתה הרבה בקיץ, ובצדק. למה? כי המקום השביעי במערב וההדחה לגולדן סטייט בסיבוב הראשון מטעים. הסגל של העונה שעברה, נטול קוואי כזכור, היה במרחק של ניצחון אחד מהמקום הרביעי ושניים מהמקום השלישי במערב. זה אולי לא היה מספיק לאליפות, אבל עם סגל כל כך אפור ובמערב כל כך צפוף, זה אומר הרבה בעיניי. עכשיו תוסיפו לסגל הזה את דרוזן, שחקן מפותח מאוד עם יכולת פיק-אנד-רול ומסירה נהדרת שמתאים מאוד למערכת של הספרס, את פלטל שהוא שחקן חכם וטוב יותר מלוברן ואת ההתפתחות הטבעית של שחקנים כמו מוריי ודרק ווייט – וזה כבר יותר טוב, גם אם רק חלק מהם יממשו את הפוטנציאל.
בכלל, שנים שהספרס סובלים ממוניטין של קבוצה עם סגל עייף ומזדקן. זה לא שהשנה הם הורידו משמעותית את ממוצע הגילאים, אבל באופן יחסי יש לפופוביץ' המון דם צעיר בסגל. פלטל (23), מוריי (22), פורבס (25), ווייט (24), לוני ווקר (20) ושימזי מטו (21) הם שחקנים שיש להם במקרה הטוב עוד שנתיים-שלוש, ובמקרה הרע רק שנה, להמשיך להתפתח – בין אם לשחקני חמישייה לגיטימיים ובין אם לשחקני רוטציה חשובים וזולים, יחסית. ומעטים הם המקומות שטוב יותר להתפתח בהם מאשר באקדמיה של הספרס.
אם להאמין לשמועות האחרונות, פופוביץ' כנראה יפרוש ב-2020, כשיסתיים חוזה האימון שלו בנבחרת ארה"ב. אחד מהציטוטים האלמותיים שלו בעיניי הוא שבסופה של עונה יש קבוצה אחת שמחה ו-29 מאוכזבות, אבל כנראה שגם הוא יודע שעם סגל כזה הסיכוי לנצח את גולדן סטייט, ואפילו את הרוקטס או הת'אנדר, קטן. לפופ יש שנתיים להוציא את המיטב מצעירים כאלה, ולהשאיר את המערכת של הספרס עם הדור הבא של שחקנים שיצעידו אותה לאליפות. דז'ונטה מוריי, אם להזכיר רק אחד מהם, כבר הראה שהוא גניבה נהדרת מהבחירה ה-29 בדראפט, במיוחד בכל מה שקשור ליכולות הגנתיות, והיה לו קיץ שלם לעבוד על שיפור הזריקה.
זה לא אומר שצריך לוותר בהכרח על העונה, אבל אובייקטיבית, לספרס יש שלוש בעיות מרכזיות. הבעיה הראשונה היא שאמנם על הנייר הם התחזקו בהשוואה לשנה שעברה, אבל כך גם קבוצות רבות נוספות במערב. הרבה יהיה תלוי ביכולת של שחקנים להשתפר, וזה נעלם שאי אפשר לחזות. הבעיה השנייה היא שהחיזוק הזה הוא בעיקר ביכולת ההתקפית. דרוזן הוא סקורר ושחקן פיק אנד רול נפלא, אבל פופ יצטרך להחביא אותו בהגנה. גם בלינלי לא נחשב לעילוי הגנתי, כך שעל הנייר, הספרס נחלשו הגנתית. ייתכן מאוד שנראה את אחת מהעונות ההגנתיות הפחות טובות של הספרס בשני העשורים האחרונים.
בעיה אחרונה של הספרס, ואקוטית יותר, היא מעבר לקשת. בעידן שבו כל הקבוצות מחפשות שחקני כנף וגבוהים עם יכולת קליעה נהדרת משלוש, הספרס הלכו וצמצמו את האופציות שלהם עם חמישייה שכוללת שחקנים כמעט בלי יכולת כזו, במיוחד אם פלטל יפתח. אם הוא לא יפתח ויעדיפו את גאסול במקומו, אולי יהיה להם סנטר חכם עם קליעה משלוש, אבל בן 38 שכבר רחוק משיאו והגנתית לא מסוגל להתמודד עם רוב השחקנים האחרים בעמדתו. בהיעדר יכולת לשפוט אם פוינדקסטר עוד כשיר לשחק, השיפור היחיד שהם עשו בקיץ בהיבט הזה היה החתמת בלינלי, ויכול מאוד להיות שהחמישיות הסוגרות של פופוביץ', במיוחד ככל שהעונה תתקדם, יהיו סמול-בול עם אולדריג', גיי, דרוזן, מוריי ומילס/בלינלי.
חשוב לזכור שלא מדובר בבעיה שהם נקלעו אליה במקרה או בגלל שרשרת טעויות, כמו סאגת קוואי. אצל פופוביץ' והספרס כמעט הכל מתוכנן ומחושב, והם גם תמיד ניסו ללכת נגד הזרם מאשר לנסות לחקות קבוצות מצליחות אחרות. הנחת היסוד שלי היא שמדובר בתוכנית סדורה, שלא החלה העונה. קבוצות אחרות מנסות להעמיס כוכבים? הם יבססו את הקבוצה סביב שני כוכבים ושחקנים משלימים ורסטיליים. לפני שנתיים אלו היו קוואי ואולדריג', העונה במקום קוואי זה יהיה דרוזן. כולן עוברות לסמול בול ונמנעות מהמיד-ריינג'? פופ יתעקש לשחק עם פאו גאסול (או פלטל) לצד למרכוס אולדריג', ודווקא יבסס את ההתקפה על שניים משחקני הפיק-אנד-רול ומיד-ריינג' הטובים ביותר בליגה. לפופוביץ' הפתרונים, ובמאי 2019 נראה אם דרוזן כולנו נצטרך לאכול את הכובע, או שלראשונה מזה 21 שנה הספרס יסיימו מחוץ לפלייאוף.
תחזית
כמעט כל עונה הספרס מפתיעים את התחזיות לטובה או לרעה, ובדרך כלל מראים שהשלם גדול מסך חלקיו. כך יהיה גם הפעם. דז'ונטה מוריי ישתפר התקפית בצורה משמעותית, החיבור בין דרוזן לקבוצה יתגלה כמעולה, במיוחד כשישחק לצד חברו הטוב רודי גיי, והספרס יגרדו את ה-50 ניצחונות מלמטה, שיספיקו להם למקום 3 והפסד ליוסטון במשחק 6 בחצי גמר המערב. כן, אליפות אולי לא תהיה. כן, מאנו פרש ונגמר עוד פרק בסיפור שאינו נגמר, אבל העונה יתחיל פרק חדש. כזה אני, אופטימיסט חסר תקנה.
וגאס חזתה לקבוצה 44.5 ניצחונות, חושבים שאתם יודעים יותר טוב? בואו לשחק במשחק האובר-אנדר שלנו.
