קיץ 2018 היה קיץ רע לשחקנים. הכסף שהביאה קפיצת התקרה ב-2016 נגמר, ורוב הקבוצות מצאו את עצמן בלי יכולת להחתים שחקנים, או להיפטר מחוזים רעים. כאלה אגב יש לא מעט בליגה. תוסיפו את התחושה הכללית שהעונה הקרובה סגורה אצל הווריורס ותקבלו קיץ מייאש. מזל שאנחנו פה לעודד אתכם לקראת פתיחת עונת 18-19, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.
הקבוצה היום: סקרמנטו קינגס
נשארו: דיארון פוקס, באדי הילד, בוגדן בוגדנוביץ', ווילי קאולי-סטיין, ג'סטין ג'קסון, קוסטה קופוס, הארי ג'יילס, זאק רנדלוף, אימן שאמפרט, פרנק מייסון, סקאל לאביסייר.
עזבו: וינס קארטר, ניגל הייז, ג'קאר סמפסון, ג'אק קולי, ברונו קאבוקלו.
הגיעו: מרווין באגלי, נמניה בייליצה, בן מקלמור, דיונטה דיוויס, ג'אמל ארטיס, יוגי פרל.
מתנדנדים: וונין גבריאל.
חמישייה: דיארון פוקס, באדי הילד, בוגדן בוגדנוביץ', מרווין באגלי, ווילי קאולי-סטיין.
ספסל : נמניה בייליצה, בן מקלמור, קוסטה קופוס, הארי ג'יילס, ג'אמל ארטיס, יוגי פרל, זאק רנדולף, אימן שאמפרט, פרנק מייסון, סקאל לאביסייר.
המהלכים הגדולים של עונת 2017-18:
אז מה היה לנו שם?
מאזן של 27 ניצחונות ו-55 הפסדים, כשהיא סופגת 106 נקודות לעומת 99 שקולעת, סקרמנטו קינגס סיימה את העונה שעברה במקום ה-12 במערב.
הדראפט האחרון הביא לקינגס בבחירה החמישית את מי שאמור היה להיות אבן הפינה של הפרנצ'ייז. לאחר שדיארון פוקס, הרכז המוכשר מקנטאקי שניצח בנוק-אאוט את לונזו בול בטורניר המכללות, הצהיר כי הוא רוצה לשחק בסקרמנטו זה היה נו בריינר מצד הקבוצה לבחור אותו. פוקס הוא רכז זריז בצורה בלתי רגילה, שמכנה את עצמו "חטפני השועל" (כן, זה קשור לכך ששם המשפחה שלו באנגלית הוא "שועל". והוא ממש אוהב לחטוף). סגנון המשחק שלו מזכיר את ג'ון וול הצעיר, והאחרון אף כינה אותו "כמוני, רק שמאלי". פוקס הראה ניצוצות של גדולה עם כמה סלי ניצחון בעונה האחרונה, אבל קלע ב-41% מהשדה, 31% מהשלוש ואיבד 2.4 כדורים על 4.4 אסיסטים.
הרוקי המוצלח ביותר בעונה של הקינגס, כיאה לקבוצה שמנוהלת ע"י שתי אגדות סרביות (דיבאץ וסטויאקוביץ'), היה בוגדן בוגדנוביץ' שהגיע לליגה בגיל 25, אחרי שנבחר עוד בדראפט 2014. בתור שוטינג גארד שמגרד את ה-2 מטר, משחק חכם מאוד ונע נהדר בלי כדור, בוגדנוביץ' הוא שחקן שעוד יהיה משמעותי בליגה. הבעיה של בוגדנוביץ' היא שהוא בגיל מבוגר יחסית לרוקי, מה שמגביל את התקרה שלו. אל תפספסו את סל הניצחון שלו על גולדן סטייט
השחקנים המעניינים בקינגס לא היו רק רוקיז, אלא גם שחקנים צעירים שנראים לרגע כמו כוכבים ולרגע אחר כמו באסטים. ואין שחקן שמתאר באופן מושלם יותר את ההגדרה הזו מאשר ווילי קאולי-סטיין. מגובה 2.13, עם מוטת ידיים של 2.21, קאולי-סטיין יכול לבצע חסימה הירואית בהגנה ובמהלך הבא לחדור לסל ולסיים בהטבעה. כשהוא טוב, הוא נראה כמו שחקן מקסימום. כשהוא רע, הוא מזיק לקבוצה. עם 13 נק׳ למשחק, 7 ריב׳, חטיפה וחסימה, הפוטנציאל שם. באדי הילד יודע לייצר נקודות, אבל לעיתים קרובות מדי הוא נראה אבוד בהתקפה של סקרמנטו, מנסה למסור בכוח ומאבד את הכדור. הילד סיים את העונה האחרונה עם 13.5 נק׳ ב-25 דקות משחק, כאשר הוא קלע ב-43% מהשלוש וחטף 1.1 כדורים. צעיר נוסף שנתן רגעים יפים בעונה האחרונה הוא סקאל לאביסייר. הגבוה הדקיק מקנטאקי הראה כישרון התקפי לא מבוטל לפאוור פורוורד, שהשתווה רק לנזק ההגנתי שעשה. לצד זאק רנדולף קשישא שהוביל את הקינגס בנקודות (14.5 למשחק) וג'ורג' היל שהועבר באמצע העונה, התאספו בקינגס צעירים לא מבושלים דיים עם ותיקים שלב אחד מעבר לשיא הקריירה. לפרקים זה נראה מעניין לצפייה. לרוב זה נראה כמו הבלאגן שאפשר היה לצפות מהם שיעשו.
קיץ חם
כמו כל קיץ ב-7 השנים האחרונות, גם הפעם הקינגס קיבלו בחירת טופ-10 בדראפט ה-NBA. מרווין באגלי מגיע לבירת קליפורניה אחרי שנבחר בבחירה השניה, באחד מהדראפטים הכי מוכשרים בעשור האחרון, שרווי בעיקר בפורוורדים גרסת דור ה- Z (גבוהים, ארוכים, ואחוזים גבוהים ל-3). מי שרואה את המספרים של באגלי, יחסית לגבוהים אחרים בתקופתם במכללות, יכול לחשוב שמדובר בדבר הגדול הבא
ברמת המכללות, באגלי היווה כוח התקפי שכמעט ולא ניתן לעמוד בפניו. אלא שהבעיה שלו, עוד לפני שנעבור לדבר על ההגנה (ובהחלט נגיע לשם), היא העובדה שהוא שיחק בדיוק. מסורתית, שחקנים של דיוק נראים טוב יותר בקולג'ים מאשר ב-NBA (למרות החריגות האחרונות אצל ג'ייסון טייטום וקיירי אירווינג), לעומת שחקנים של קנטאקי שממלאים תפקיד מוגבל במכללות ופורחים במקצוענים. כך או אחרת, לפחות בפן ההתקפי יש לבאגלי שילוב בין משחק פנים מאיים וקליעה רכה מבחוץ, לצד חוש לריבאונד, פרמטרים שהופכים אותו לפרוספקט מעניין מאוד בשנים הקרובות.
הבעיה הרצינית נמצאת בצד השני של המגרש. הגנת הפיק-אנד-רול של באגלי במכללות הייתה כל-כך גרועה, שמייק ששבסקי העביר במהלך העונה את דיוק להגנה איזורית. להבדיל מהגבוהים הדומיננטיים שהגיעו לליגה בשנים האחרונות, באגלי גם לא מגן טבעת. עם ווינגספאן של 2.13, הוא לוקה משמעותית באורך מול הגבוהים הדומיננטיים בליגה, מה שיכול להקשות גם על הורדת הריבאונדים שלו. במקרה האופטימי, יתפתח להיות כריס בוש התקפית, אבל לא הגנתית. בתסריט הפסימי, התקפות יריבות יחפשו אותו בפיק-אנד-רול פוזשן אחר פוזשן.
בגזרת השחקנים החופשיים, נמניה בייליצה ויוגי פרל הם שני ההחתמות המעניינות של הקבוצה. בייליצה הבריז לפילדלפיה כדי לזכות בתפקיד משמעותי יותר ברוטציה של הקינגס, אבל בגיל 30, הוא לא מתאים לציר הזמן של הקבוצה והיה מועיל יותר על הספסל של קבוצת פלייאוף. יוגי פרל, שהיה סנסציה לתקופה קצרה בדאלאס, אמור לגבות את פוקס מהספסל. פרל הוא רכז מחליף סביר שמסוגל ליצור נקודות, אך התקרה שלו היא להיות שחקן מחליף בליגה.
בדרג הניהולי, הקינגס קידמו הקיץ את פג'ה סטויאקוביץ', אחד מעמודי התווך של הקבוצה האגדית של תחילת שנות ה-2000, לשמש כעוזרו של ולאדה דיבאץ הג'נרל מנג'ר. סטויאקוביץ' יהיה זה שייתן דגש על פיתוח השחקנים, הן של אלו עם החוזה הדו-צדדי שמסופחים לקבוצת הג'י ליג והן לשחקני הסגל, שכאמור בשנים האחרונות, לא הצליחו לתקוע יתד כשחקנים שניתן לבנות סביבם קבוצה מנצחת. בנוסף, פג'ה ידחוף את סקרמנטו לשוק שמעבר לים, ואנחנו צפויים לראות יותר ויותר שחקנים אירופאיים מגיעים ללבוש את המדים הסגולים של הקינגס, כחלק מהרעיון להחזיר עטרה ליושנה.
ועכשיו מה, מה עכשיו?
המטרה הראשונית של הקינגס היא להפריד את המוץ מתוך התבן, ולהבין מי מתוך הסגל שווה להמשיך איתו לטווח הארוך. דייב ייגר, מאמן הקבוצה, הצהיר ביום הפתוח של הקבוצה שפוקס הוא הפרנצ'ייז פלייר. פוקס מספיק מוכשר כדי להתפתח לתואם ג'ון וול, אך רק בדצמבר ימלאו לו 21, וההשקעה בו משמעותה עוד מספר שנים של כאבי גדילה לקינגס. מרווין באגלי, לפחות נכון לרגע זה, הוא מועמד מרכזי להשלים ציוות רכז – פאוור פוורוורד של פעם. ווילי קאולי-סטיין, באדי הילד ובוגדנוביץ' ינסו להתפתח לשחקן השלישי המשמעותי של הקבוצה הזו, לפחות עד שיזכו לעבור מחוזה הרוקי לכסף הגדול (רק קאולי-סטיין והילד. בוגדנוביץ' כבר חתום על 24 מיליון לשנתיים הקרובות).
הסגל הזה עוד לא מספיק כדי לייצר ניצחונות, אבל הקינגס ירצו לגבש סגנון ולייצר לעצמם שם בליגה. הם צעירים, מוכשרים ויכולים להרשות לעצמם להתנסות בהרפתקאות. השאלה היא האם דייב ייגר הוא המאמן המתאים לכך. ייגר הוא מאמן שמרן, שסגנון האימון שלו נוגד את תכונות הסגל הצעיר בסקרמנטו. בשנה שעברה הקינגס שיחקו בקצב האיטי בליגה, למרות סילון כמו פוקס בתור רכז. הניסיון של ייגר לייצר התקפה שמבוססת על הרבה מסירות הוביל ללא מעט התקפות מבולבלות, והסתיים במקום הלפני אחרון בליגה ביעילות ההתקפית. באופן כללי, ניתן לומר שהקינגס שיחקו כדורסל של תחילת שנות האלפיים, שכולל גם משחק פוסט מרובה, מעט התקפות מעבר ושלשות, עם סגל שרק נולד בתקופה הזו. כדי למצות את המירב, ייגר צריך לשחרר קצת את הרסן ולתת לצעירים, כולם כוכבי מכללות לשעבר, לממש את הכישרון הטבעי שנמצא בהם.
בסופו של דבר, העונה הקרובה תהיה שנת מעבר. חוסר היציבות המובנה של השחקנים המובילים בקינגס ייצור כמה רגעים נהדרים, ובעיקר יגבה שכר לימוד. השאלה הגדולה תהיה לגבי השיטה: האם נראה קבוצה צעירה ומלהיבה, או חבורת צעירים חסרי ביטחון שמסתכלים אל הספסל בכל פעם שמנסים לבצע מהלך מחוץ לשטף המשחק. יהיה שווה לעקוב אחריהם ולו רק בשביל לחוות עונת פריצה של אחד מהמועמדים הרבים: קאולי-סטיין בשנתו הרביעית, באדי הילד בשנה השלישית, כנ"ל לגבי סקאל לאביסייר (רק בן 22) וכמובן לצפות בפוקס, באגלי וג'סטין ג'קסון (סמול פורוורד משלים ואיכותי) מנסים להטביע את חותמם בליגה. לפרקים זה גם יהיה מלהיב.
תחזית: רגעי קסם מועטים, ניצחונות מועטים. בסביבות ה-25 ניצחונות והמתנה לעונה הבאה.
וגאס חזתה לקבוצה 27 ניצחונות, חושבים שאתם יודעים יותר טוב? בואו לשחק במשחק האובר-אנדר שלנו.
