הסדרה העונתית: 3-1 לפייסרס
בהתחשב בזה שהבאקס היו צריכים 64 נקודות מיאניס בשביל לנצח את הפייסרס, ובהתחשב בפציעה שלו, זה נראה שהבאקס בצרות. שימו לב מה יאניס עשה במשחקים האחרים, אלו שבהם הבאקס הפסידו: 54 נקודות במפגש הראשון (79% מהשדה, 16 מ-18 מהקו(!)), 37 במפגש השני (68% מהשדה, 11 מ-13 מהקו(!)) שהתרחש בוגאס, וטריפל דאבל של 30-18-11 במפגש האחרון שהתקיים בראשון לינואר.
זה נראה שלאינדיאנה יש את המספר של הבאקס. יאניס עושה מה שהוא רוצה, אבל כך גם ההתקפה של הפייסרס שקלעה לפחות 122 נקודות בכל משחק נגד מילווקי.השיא היה בחצי גמר טורניר הגביע שהתרחש בוגאס. טייריס הליברטון קלע שלשה מכריעה ואז כאילו בודק מה השעה. הליברטון רומז שזה הזמן שלו, ולא של לילארד.
https://www.youtube.com/watch?v=JdOQHnguPxg
כמה שינויים עיקריים מאז אותם משחקים:
1. פסקל סיאקם הצטרף לפייסרס, הוסיף גובה ומשחק פנים.
2. פטריק בברלי הגיע למילווקי במה שיכול להתברר כמהלך חשוב. בברלי לא שומר טוב כמו שהיה בעבר, אבל הוא עדיין שומר טוב יותר מכל דבר אחר שיש לבאקס להציע בקו האחורי.
3. טייריס הליברטון נפצע, חזר מוקדם מדי, נתן חצי שני בינוני, בטח ביחס לחצי הראשון של העונה.
הכוכבים
NO GIANNIS NO CHANCE. במשחק מול בוסטון יאניס נפל לפרקט בלי מגע ותפס את הרגל. זה נראה רע מאוד
הבאקס הגדירו את הפציעה כמתיחה בשריר השוק. זו פציעה שקשה מאוד להגדיר לוחות זמנים לחזרה. שחקן יכול להיות מוגדר יום ליום חודש. הזיכרון של כולנו חוזר לפציעה מאוד דומה של קווין דוראנט בפלייאוף 2019. דוראנט חזר לשחק אחרי 4 שבועות, ו-10 דקות על הפרקט הספיקו לו בשביל לקרוע את האכילס. בלתי אפשרי לדעת מתי יאניס יהיה כשיר, באיזה אחוזים וכמה יסכנו אותה בפציעה חמורה יותר. בלעדיו, מילווקי הופכת מקונטנדרית לקבוצת סף פלייאוף.
לפני שעזב את פורטלנד דמיאן לילארד חזה את העתיד. באחת הפעמים שבהם לא רצה לעזוב את הקבוצה (היו כמה) לילארד אמר בראיון שמעבר לקבוצה אחרת לא מבטיח הצלחה. הוא ציין את הסיפור של ראסל ווסטברוק כדוגמא. הדברים במילווקי לא הסתדרו כמו שציפו. חלק מזה קשור ללילארד, חלק פחות. לילארד עבר למילווקי בתמורה לג'רו הולידיי והבאקס ציוותו אותו עם מאליק ביזלי כדי ליצור קו אחורי קולע ולא שומר. לא מעט גארדים חגגו נגד מילווקי העונה. הבאקס ידעו מה הם מקבלים בהגנה, בהתקפה הם ציפו ליותר. לילארד עדיין שחקן התקפי טוב מאוד, אבל כנראה שרמה מתחת למצויין שהיה. הבעיה העיקרית של מילווקי בשנה שעברה הייתה בקלאץ'. לילארד הוא חלק מהפיתרון, אבל מייצר המון בעיות במקומות אחרים. את הפיק אנד רול בינו ובין יאניס, פיק אנד רול שהיה אמור לשבור את הליגה, בקושי ראינו.
קריס מידלטון של השנתיים האחרונות הוא צל של השחקן שמידלטון היה באליפות. קשה לקרוא לו עדיין כוכב, הגם שהוא מרוויח סכומים של שחקן בסדר הגודל הזה. הבעיה העיקרית היא הכשירות, אבל גם כשהוא כבר עולה על הפרקט הוא מהוסס, לא פוגע, ולא שומר ברמה שהיה.
בצד של אינדיאנה טייריס הליברטון היה מדהים בחצי הראשון של העונה. קלע נהדר, מנהל משחק מדהים, המנוע של ההתקפה של אינדיאנה. עד שהגיע הפציעה בהמסטרינג. הליברטון חתום על סעיף דרק רוז בחוזה הבא שלו שיתחיל בקיץ, וכדי להינות מהבונוסים הוא צריך להיבחר לאחת מחמישיות העונה. זה גרם לו לחזור מוקדם מדי מהפציעה (לדבריו), וזה גרם לו להראות רע, מה שיכול בכל מקרה להשאיר אותו מחוץ לחמישיות. עד האולסטאר טייריס היה קרוב ל-50% מהשדה עם 40% לשלוש. אחריו הוא קלע ב-45% מהשדה ורק 30% לשלוש. זה נמשך עמוק לחודש מרץ, ורק באפריל אנחנו רואים התאוששות קלה, אבל על מדגם קטן. כולם מדברים על הפציעה, אבל אף אחד לא מדבר על זה שטייריס חזר אחרי הפציעה לקבוצה קצת שונה. לפני שסיאקם הגיעה, כל ההתקפות היו מתחילות אצל הליברטון והריווח היה מקסימלי. סיאקם גורם למשחק להצטופף, ומתחיל לא מעט התקפות. גם לזה יש חלק בירידה של הליברטון.
פסקל סיאקם הגיע בשביל להיות העזר כנגדו לטייריס. הוא יעיל יותר ממה שהיה בטורונטו, משחק פחות דקות, ונראה יותר נינוח. הצמד צריך מחנה אימונים ביחד כדי להיות יותר מתואמים. לבינתיים טייריס מעדיף להתחיל את ההתקפות שלו עם פיק אנד רול עם מיילס טרנר. טרנר הוא גם איום משלוש בניגוד לסיאקם.
השמות בצד של מילווקי, הכדורסל בצד של אינדיאנה.
המאמנים
ריק קרלייל נגד דוק ריברס. שני דינוזאורים, שניהם עם אליפות אחת ברזומה, אבל איזה הבדל.קרלייל לקח אליפות עם דאלאס ודירק נוביצקי מעמדת האנדרדוג. ריברס לקח אליפות עם בוסטון אחרי החיבור של השלישיה הגדולה ב-2008.
לדוק יש אחוזי הצלחה טובים יותר מקרלייל, אבל זה נובע רק בגלל שדוק אימן סגלים טובים יותר. במשך רוב הקריירה שלו כמאמן, קרלייל קיבל קבוצות בינוניות והצליח איתן מעבר למצופה. ריברס קיבל קבוצות פאר ונכשל איתן מעבר למצופה. ריברס הוא פשאלונר פלייאוף סדרתי, מוביל בכל הזמנים כמאמן שהוביל 3-1 ו3-2 בסדרה והפסיד אותה. כדי להוסיף חטא על פשע, ריברס תמיד יאשים מישהו אחר. אחרי רצף הפסדים של הבאקס לקבוצות לוטרי (שבגללו איבדו את המקום השני במזרח), הוא האשים את האחראי על הנסיעות בקבוצה. אין גבול לגנבת הדעת שריברס מסוגל לה.
הבאקס בחרו בקיץ ללכת עם מאמן לא מנוסה בגלל הכשלונות של בודנהולזר בפלייאוף. הם החליפו את המאמן הלא מנוסה במאמן ששם את הכישלונות של בודנהולזר בפלייאוף בכיס הקטן. קשה להגיד שריברס שינה משהו בבאקס מאז שהגיע. הקבוצה בטח לא משחקת יותר טוב. בצד השני הפייסרס משחקים סגנון משחק מאוד מובחן וטביעת האצבע של קרלייל ניכרת. קרלייל ידע להתאים את עצמו לסגל השחקנים, ולהביא את סגנון המשחק שינצל במקסימום את היכולות של טייריס הליברטון.
אקס פאקטורים
הרופאים של מילווקי. בלי יאניס קשה לדמיין את הבאקס מנצחים בסדרה הזו.
לפייסרס יש סגל עמוק מאוד, ו-2 שחקנים שלא מוערכים מספיק. בחצי השני כשטייריס שיחק פחות טוב, מי שהתעלה הוא טי ג'י מקונל, הרכז המחליף. מקונל יכול להחשב כרכז המחליף הטוב בליגה, אבל כנראה לא יקבל אף פעם את ההזדמנות להוביל התקפה. השחקן השני הוא ארון נייסמית' שבשקט בשקט הפך ל-3&D מעל הממוצע בליגה.
תחזית: על הנייר מדובר במפגש בין הקבוצה במקום השלישי לקבוצה במקום השישי, והיתרון אמור להיות של המדורגת גבוהה יותר. בפועל הפער בין המאזנים של הקבוצות עומד על שני משחקים. תוסיפו לזה את הפציעה של יאניס, הנוק אאוט בעמדת המאמן, העובדה שעוד לפני זה לפייסרס היה את המספר של הבאקס ותקבלו הפתעה שאיננה הפתעה. 4-1 לפייסרס.