השוק החופשי של קיץ 2019 הבטיח הרבה וגם קיים. כבר ביום הראשון נסגרו חוזים בסך של כמעט 3 מיליארד דולר! מאזן הכוחות בין הקבוצות בליגה השתנה. המזרח נחלש והמערב נפתח לחלוטין. התהליך שהתחיל לברון ג'יימס ב-2010, עם המעבר המתוקשר שלו למיאמי, הסתיים בניצחון הסופרסטארים, שהוכיחו שהם אלו ששולטים היום בליגה. יוצאים לעונה חדשה בלי פייבוריטית ברורה.

לקראת פתיחת עונת 2019-20, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.

הקבוצה היום: (פילדלפיה 76)

לדף הקבוצה:

פילדלפיה 76

נשארו: ג'ואל אמביד, בן סימונס, טוביאס האריס (הוחתם מחדש), מייק סקוט (הוחתם מחדש), ג'יימס אניס (הוחתם מחדש), פורקאן קורקמאז (הוחתם מחדש), זאיר סמית', ג'ונה בולדן, שייק מילטון.

עזבו: ג'יי.ג'יי רדיק (חופשי, לניו אורלינס), בובאן מריאנוביץ' (חופשי, לדאלאס), ג'ימי באטלר (סיין אנד טרייד, למיאמי), ג'ונתן סימונס (טרייד, לוושינגטון), אמיר ג'ונסון (פרש לבית דיור מוגן, שם יתרועע עם אנשים בקבוצת הגיל שלו).

הגיעו: אל הורפורד (שוק חופשי, מבוסטון), טריי בורק (שוק חופשי, דאלאס), ראול נטו (שוק חופשי, יוטה), קייל אוקווין (שוק חופשי, אינדיאנה), ג'וש ריצ'רדסון (סיין אנד טרייד, ממיאמי), מתיס ת'ייבול (דראפט).

מתנדנדים: מריאל שאיוק, נורבל פל (שניהם עם חוזה דו כיווני)

חמישייה: ג'ואל אמביד, בן סימונס, טוביאס האריס, ג'וש ריצ'רדסון, אלפריד ג'ואל הורפורד.

ספסל: מייק סקוט, ג'יימס אניס, פורקאן קורקמאז, זאיר סמית', ג'ונה בולדן, שייק מילטון, טריי בורק, ראול נטו, קייל אוקווין, מתיס ת'ייבול.

המהלכים הגדולים של עונת 2018-19:

אז מה היה לנו שם?

אחרי הפלייאוף הראשון שחוו ילדי הפרוסס מול מיאמי ובוסטון בעונת 17/18, לעונת 18/19 הגיעה הקבוצה עם ציפיות לקפיצת מדרגה. כקבוצה שבונה עצמה סביב שני סופרסטארים בפוטנציה בדמות אמביד וסימונס, פילי ראתה את עצמה בפתיחת העונה כקונטנדרית.

אמביד לקח את המשחק שלו לספֵירה חדשה בעונה שעברה. הוא סימן וי על שיאים אישיים עם 27.5 נק', 3.7 אס' ו-13.6 רב', ורשם את שיעור איבודי הכדור הנמוך ביותר בקריירה – 13.2%. הדירוג ההגנתי של פילי איתו על המגרש עמד על 104.9 (שווה למקום ראשון בליגה), ובדקות שהוא נח על 110.5 (שווה למקום 20 בליגה). אם עונת 17/18 הייתה העונה שבה הוא הפך לאולסטאר וכוכב רשת, אז בעונה שעברה הוא כבר ביסס את עצמו כסנטר הטוב בליגה  ואחד מעשרת השחקנים הטובים בעולם בעיני רבים.

לעומת אמביד, סימונס עבר עונה טובה שלוותה בתחושת חמיצות. בניגוד לרוקיז צעירים שמתחילים נמוך יחסית ורושמים שיפור משמעותי בעונה השנייה, סימונס נשאר עם מספרים דומים לאלו של עונת הרוקי (אגדת עם ידועה מספרת שגם העונה שעברה הייתה עונת הרוקי מבחינת סימונס. עד מתי?) ואלו המספרים: 

עונת 17/18 – 15.8 נק', 8.1 רב', 8.2 אס', 1.7 חט', 0.9 חס', 54.5% מהשדה, 56% מהקו, 0% משלוש. 3.5 איבודים. יוסאג' 21.9%

עונת 18/19 – 16.9 נק', 8.8 רב', 7.7 אס', 1.4 חט', 0.8 חס', 56.3% מהשדה, 60% מהקו, 0% משלוש. 3.4 איבודים. יוסאג' 21.5%

מה בכל זאת השתנה? ללהקת משינה יש שיר ישן שנקרא "סוזי בלי היד". אז הכוכב האוסטרלי הצעיר בוודאי אינו חובב משינה (לפחות לא של התקופה המוקדמת), אבל הוא לגמרי היה סימונס בלי היד בעונה האחרונה, כשהגביל את טווח הקליעה שלו באופן מודע לחלוטין: אם בעונת הרוקי הוא זרק במהלך העונה הרגילה 203 זריקות מחצי מרחק, וקלע אותן ב-32.5%, בעונה שעברה מספר הזריקות האלה ירד ל-92 בלבד (עם 22.8% הצלחה). 

סגנונית, סימונס ופילי של העונה שעברה היו שונים, בעיקר בגלל התוספת של ג'ימי באטלר וטוביאס האריס, שחקני התקפה שצריכים את הכדור ביד ואוהבים לייצר לעצמם מכדרור. בעונת 17/18 פילי הייתה הקבוצה שהובילה את הליגה במסירות פר משחק עם 343.9, אבל בעונה שעברה היא נסוגה למקום השלישי עם עם 316.9 מסירות בלבד. סימונס של 17/18 הוביל את הקבוצה, את הקצב המסחרר ואת משחק המסירות כשכמעט הכל עבר דרכו, בעוד סימונס של העונה שעברה היה פחות אלפא-דוג. בפלייאוף מול טורונטו הוא נוטרל לגמרי, ומשחק ההתקפה של הסיקסרס נבנה ברובו בין באטלר לאמביד. אבל מעבר לאמביד וסימונס, הסגל של פילי היה כמו ביקור ברכבת הרים. שינוי סגל הוא אלמנט שיגרתי ב-NBA, אבל הסיקסרס של 18/19 לקחו את הקונספט הזה לאקסטרים. עד כדי כך שבקבוצה נהגו לומר שברט בראון אימן בעונה שעברה שלוש קבוצות שונות. וככה היא נראתה לאורך חודשי העונה:

הקבוצה התחילה את העונה באוקטובר עם התאוריה ששמה מארקל פולץ, שהועדף בחמישייה על פני ג'יי.ג'יי רדיק, אבל כבר בנובמבר הגיע ג'ימי באטלר בטרייד עבור שני נערי הפוסטר של "הפרוסס" המפורסם – רוברט קובינגטון ודאריו שאריץ'– שהיו גם שני שחקני חמישייה חשובים. פולץ הוגלה לספסל, וכצפוי באטלר השתלט על העניינים עם שני סלי ניצחון אופייניים נגד שארלוט וברוקלין. בדצמבר פולץ חווה את הפציעה הביזארית ה-139 שלו בקריירה ועבר לרשימת הפצועים. בטרייד דדליין של פברואר הקבוצה עשתה עוד שורה של מהלכים שטילטלו את הסגל, שעיקרם היה הטרייד על טוביאס האריס, הוויתור על פולץ וחיזוק הספסל עם מייק סקוט, ג'יימס אניס ובובאן מריאנוביץ'. לפחות ינואר היה נורמלי.

הטרייד על האריס, היה אמור להיות זה שמעביר את הסיקסרס מעבר לרוביקון. האריס, שחקן שרשם בקריירה שלו גרף עלייה לינארי מעונה לעונה, נתן חצי עונה מצוינת בקליפרס עד לטרייד ואף הוזכר כמועמד לאולסטאר (20.9 נק' למשחק, 7.9 רב', 49.6% מהשדה, 87.7% מהקו, 43.4% משלוש, וגם הוביל את הליגה באחוזים של זריקות לשלוש מכדרור – 47.9%). הקליפרס, שרצו לשמור על גמישות שכר לקראת הקיץ, ולא רצו לתת להאריס את חוזה המקס' שהוא ציפה לו, הצליחו להוריד את פילי במו"מ וקיבלו גם את לאנדרי שאמט וגם בחירת סיבוב ראשון בדראפט 2020. יחד עם באטלר, רדיק, אמביד וסימונס, פילי יצרה חמישייה סופר חזקה שכיוונה ללכת רחוק בפלייאוף.

הרעיון היה שבמרץ ואפריל הסגל ינסה להתגבש עד לפתיחת הפלייאוף, אבל פציעת רגל של אמביד הגבילה אותו לעשרה משחקים בלבד לאחר פגרת האולסטאר, מה שהקשה על הקבוצה לבנות את הכימיה וההרגלים לקראת אפריל. האריס עצמו הלך אחורה ביכולת והתקשה עם הפיחות במעמדו. לפלייאוף הגיעה פילדלפיה מהמקום השלישי במזרח, עם 51 ניצחונות בלבד – אחד פחות מעונת 17/18 – כשהחמישייה שלה שיחקה רק תשעה משחקים ביחד.

בסיבוב הראשון הסיקסרס הזיעו קצת מול ברוקלין, לאחר שהופתעו במשחק הראשון בסדרה, אבל בסופו של דבר הדיחו את הנטס בתוצאה 1-4. את הסדרה מול טורונטו, בחצי גמר המזרח, בפילדלפיה לא ישכחו עוד זמן רב. טורונטו נתפסה כפייבוריטית ברורה לפני הסדרה, אבל פילי לקחה אותה עד לקצה. כמו תאנוס ב"נוקמים, מלחמת הנצח", שהיה צריך להקריב ולהרוג את ביתו האהובה גאמורה כדי לזכות באבן הנשמה, כך גם טורונטו הוציאה כל פיסת אנרגיה אפשרית כדי לעבור את הסיקסרס.

הסדרה, למי שפיספס, הלכה למשחק שביעי, רק כדי לגדוע את החלום של פילדלפיה עם הסל הכי דרמטי של העונה שעברה ("כאב שמעולם לא חוויתי", תיאר זאת לאחרונה ברט בראון).

הראפטורס הודו שהסדרה מול פילי היתה המבחן הקשה ביותר שהיה לה במזרח. "אני לא אומר שמילווקי לא היתה מוכשרת", אמר דני גרין לזאק לואו מ-ESPN אחרי גמר המזרח, "אבל לפילי היה כל כך הרבה כישרון לאורך הסגל. הם כל כך גדולים פיזית. לא היינו בטוחים איך נוכל למצוא את הקצב שלנו מולם. מול מילווקי ידענו שהקצב המהיר שבו הם משחקים יעבוד לטובתנו. הם לא היו כל כך גדולים פיזית. ידענו שנוכל להגן מולם".

וכך, ארבע הקפיצות על הטבעת מיסגרו את העונה של פילדלפיה. זה התחיל בתקוות, זה נראה מבטיח, זה יכול היה להגיע עד הסוף. אבל זה נגמר בדמעות.

קיץ חם

אלטון בראנד הציץ בשעון. השעה הייתה שלוש לפנות בוקר, בסוף יומו הראשון של שוק הפרי אייג'נסי. בצג הטלפון הופיעו עשרות הודעות מסוכנים וקולגות, עם מידע, רמזים והצעות על שחקנים, חוזים וכיוונים. הוא האזין להודעה קולית אחת מסניקה, אשתו, שכבר הלכה לישון ושאלה מתי הוא מגיע הביתה. משרדי הקבוצה בקמדן כבר התרוקנו מעובדים. בראנד התרווח בכיסא המנהלים שלו, שלף בקבוק בורבון איכותי מהמגירה, מזג לעצמו כוס ושיחרר נשיפה משחררת. "האם זה לא היה יום פרי אייג'נסי מעולה?", הוא שאל את עצמו ואת חלל החדר, "אני לא יכול להכחיש, אלטון, אני בהחלט לא יכול להכחיש".

קאט. חוזרים למציאות. מה באמת קרה שם? הסיקסרס נכנסו לקיץ עם ערימה של החלטות בפרי אייג'נסי: באטלר, רדיק, האריס, סקוט ואניס, חמישה משבעת השחקנים שבלטו בסדרה מול טורונטו והיוו את רוב הרוטציה, היו ללא חוזה. באטלר והאריס דיברו על חוזה מקס, רדיק קיווה לשכר של 8 ספרות, ואפילו סימונס היה זכאי להארכת חוזה. היה די ברור שאין מקום לכל השחקנים תחת תקרת השכר. עם כל כך הרבה רכיבי חוסר ודאות, הכניסה לעונת הפרי אייג'נסי לוותה בחששות שבאטלר והאריס יעזבו בלי שימצא להם תחליף, אבל כשהעשן התפזר לאחר הערב הראשון בסילי סיזן, בראנד באמת סימן לעצמו וי ענק. 

אם ההחתמה של האריס על חוזה ארוך טווח הייתה די צפויה, הרי שהחתמת אל הורפורד כשחקן חופשי והטרייד של באטלר למיאמי תמורת ג'וש ריצ'רדסון הפתיעו את כולם ומיצבו את פילי כקונטנדרית אמיתית, עם חמישייה שמבטיחה המון. שורה של החתמות סולידיות (גם אם לא מבריקות) לעיבוי הספסל, והבחירה במאתיס ת'ייבול בסיבוב הראשון, סוגרות סגל עמוק הגנתית, גם אם לא מושלם. ההחתמה של הורפורד הייתה מעבר להחתמה רגילה, וודאי נעשתה מתוך מחשבה על החלשת בוסטון והתמודדות עם מילווקי, יריבות לצמרת המזרח. אחרי הכל, הורפורד היה אחד מהסטופרים הטובים בליגה של אמביד והצליח, לפחות בחלק מהפלייאוף, להתמודד עם יאניס.

ריצ'רדסון, שהגיע בטרייד עבור באטלר, הוא אולי השם הכי פחות נחשב בחמישייה, וכשחקן כנף הוא לא מחפה על מה שפילי איבדה. הוא קלע טוב, אבל ודאי לא ברמה של רדיק, והוא יכול לייצר נקודות אבל הוא לא סקורר ברמה של באטלר. מה הוא כן? צעיר משמעותית משניהם, שומר טוב מרדיק ובאותה רמה של באטלר, והוא קולע מבחוץ טוב מבאטלר. הוא מגוון בשני צידי המגרש, יכול לשמור על כמה עמדות, להיות מוביל כדור, לייצר לעצמו ולאחרים מכדרור. הוא נותן לבראון אפשרויות רבות, ודווקא עם יוזג' נמוך יותר הוא עשוי להיות אפקטיבי בהרבה.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

"אנחנו ענקיים… בסופו של דבר נרסק שיניים בהתקפה ונרביץ בהגנה".

הציטוט הזה שייך לברט בראון. ובליגה שחושבת פייס אנ' ספייס, שלשות, ריווח וסמול-בול, פילי הולכת דווקא לקצה השני. אולי זו נאמנות למשנתו של סם הינקי שחשב ש"כאשר כל הליגה עושה זיג, עליך לעשות זאג", ואולי זה פשוט טבעי כשיש רכז בגובה 2.10 מ' כמו סימונס, פאוור פורוורד-סנטר כמו הורפורד וסנטר בגודל של אמביד. כך או כך, בפילדלפיה בנו קבוצה גבוהה וסופר ארוכה ששואפת לייצר את ההגנה הכי טוב בליגה (הגנה הייתה נקודת התורפה של הקבוצה בעונה שעברה – סיימה את העונה הרגילה במקום ה-14 בלבד ביעילות הגנתית).

אחד מהאלמנטים שבהם הקבוצה לקתה בעונה שעברה היה בהגנה על פיק אנד רול ושמירה על גארדים יוצרים זריזים. פילי שינתה את הסגל כדי לפתור את הבעיה הזו, ובמובן הזה ג'וש ריצ'רדסון אמור להיות פיתרון אולטימטיבי. והוא כבר מוכן למשימה: "אני יודע שלקבוצה הייתה בעיה בשנים האחרונות עם גארדים זריזים וקטנים, וזה אחד מהתחומים שבהם אני מצטיין. אני יכול להיות הפתרון לבעיה הזאת". 

אימה אודוקה, עוזר המאמן החדש של הקבוצה, שכמו ברט בראון גם הוא נצר לשושלת פופוביץ', התייחס לאופן שבו הקבוצה הולכת לעבוד בפיק אנד רול עם פחות כיסוי שמרני בסגנון "דרופ" ועם יותר הגנה שיוצאת ללחוץ את מוביל הכדור (בליץ) או עם דגש על מתודולוגיית אייס (שבה השחקן ששומר על מוביל הכדור חוסם את הנתיב של מוביל הכדור לכיוון החסימה ושולח אותו לכיוון השחקן ששומר על החוסם). כשנשאל בתחילת העונה על שיטות להתמודדות מול פיק אנד רול, אודוקה הזכיר איך קמבה ווקר שפך על הסיקסרס 60 נקודות בנובמבר.

אז מה המפתח לשיפור ההגנה של הסיקסרס העונה? לפחות עבורי, מבחינה פרסונלית זה לפני הכל התוספת של אל הורפורד. בעונה שעברה, הדיפנסיב רייטינג של בוסטון בדקות שבהן הורפורד שיחק בעמדה 4 עמד על 104.9 – הנתון הטוב ביותר בליגה. עכשיו תחליפו את אארון ביינס, דניאל תייס ורוברט וויליאמס מעמדת הסנטר של בוסטון בג'ואל אמביד ותבינו למה בפילי מצהירים על השאיפה להיות ההגנה הטובה בליגה, ולמה האנליסט נייט דאנקן טען בפודקאסט שלו שהוא מצפה שהסיקסרס יציגו את אחת מקבוצות ההגנה הטובות בהיסטוריה. 

מכיוון שהתקפית נראה שפילי נחלשה, התלות במשחק ההגנה רק גוברת. ברט בראון הוא חובב דיפלקשנס (הסטות כדור) ידוע, ובפתיחת מחנה האימונים הזכיר את המדד הזה כאחד מהקובעים אצלו. בראון רוצה ידיים אקטיביות, חטיפות והגנה לוחצת. בעוד שבעונה שעברה הסיקסרס דורגו רק במקום ה-19 בחטיפות למשחק, העונה הקבוצה בונה על קפיצת מדרגה משמעותית בקטגוריה הזאת. הגנת הבליצים, האורך של החמישייה (שבה ג'וש ריצ'רדסון, שמגרד 2 מטר, הוא הנמוך ביותר), היכולת להחליף, לחפות, לנוע בצורה מתואמת וגם לכסות הרבה שטח – כל אלה אמורים לייצר הגנה משודרגת והרבה יותר חטיפות עבור הקבוצה, שיתורגמו ליותר נקודות קלות במשחק המעבר.

ואם כבר מדברים על משחק שמסתמך על חטיפות ולחץ על הכדור, נא להכיר: מתיס ת'ייבול. כמו בשנה שעברה, ובניגוד מוחלט לבריאן קולאנג'לו שבזבז בחירה אחרי בחירה בדראפט, נראה שאלטון בראנד שוב מצליח לייצר מבחירת דראפט מאוחרת יחסית רוקי שתורם משמעותית לרוטציה. בעונה שעברה היה זה לאנדרי שאמט שנבחר בבחירה ה-26 ותופס כעת מקום של כבוד ברוטציה של הקליפרס. העונה זה צפוי להיות ת'ייבול שנבחר בבחירה ה-20, וההגנה שלו תאפשר לו לראות דקות משחק.

לפני מספר שנים המציא ביל סימונס את המונח/מדד Stocks, הלחם של המילים block ו-steal, שמודד את תרומת השחקנים בשתי הקטגוריות האלה ביחד. נראה שהרוקי מוושינגטון הולך לבלות בצמרת הנתון הסטטיסטי הזה בעקביות בשנים הבאות. ת'ייבול סיים את עונתו האחרונה בוושינגטון עם מספרים משוגעים של 3.5 חטיפות ו-2.3 חסימות לערב. כמו עוד ספין פוליטי של ביבי, כמו ציוץ מטופש של טראמפ, מוות או מיסים, ההשתלבות של ת'ייבול ברוטציה נראית ודאית. חוץ מזה, הוא עדיין בריא, וזה שינוי מרענן עבור רוקי של פילי.

התקפית, הסיקסרס יחסרו את הגראביטי שרדיק סיפק להם ואת היכולת של באטלר לייצר לעצמו ולאחרים בפיק אנד רול, במיוחד במשחקים צמודים. השאלה של מי ייקח את הזריקה האחרונה במשחק צמוד בפלייאוף עדיין פתוחה, ולפחות כרגע אמביד צפוי להיות האיש שאליו ילכו הכדורים ברגעי ההכרעה. איך זה יעבוד? אמביד דיבר בפתיחת מחנה האימונים על כך שהוא עבד בקיץ על הכדרור, על משחק עם הפנים לסל ועל כך שהפחית ממשקל גופו, הכל במטרה להגיע לרגעי ההכרעה עם יכולות פיזיות וטכניות משופרות.

בקבוצה בונים על קפיצה של סימונס ביכולת לאיים מבחוץ. בראון כבר אמר שהוא ישים אותו בפינות כדי שיזרוק שלשות וסימונס עצמו כבר התבטא שהוא ייקח זריקות פנויות כשיהיו לו. למרות שלשה אחת מוצלחת במשחקי ההכנה, קשה לראות את סימונס הופך לאיום קבוע מבחוץ, אבל כל שיפור יתקבל בברכה, במיוחד מקו העונשין. ריצ'רדסון עצמו, שרשם בעונה שעברה במיאמי 38.5% בשלשות קץ' אנד שוט עם שומר קרוב ו-42.8% במצבים דומים ללא מגן קרוב, יצטרך לנצל את תשומת הלב שסימונס ואמביד מושכים, והאריס יצטרך לחזור להפגין את היעילות שהפגין בקליפרס בעונה שעברה וגם לייצר בפיק אנד רול.

הדאגה מהאובדן של רדיק הגיונית – קשה להחליף קלע של 41% משלוש לקריירה. אבל דווקא הצצה למספרים של ריצ'רדסון והורפורד מגלה שהם יכולים, לפחות חלקית, לסייע בקליעה מבחוץ.

מאחר וכבר הבהרתי שיש לי קראש על הורפורד, זה המקום לדבר על הצד ההתקפי שלו. ההשפעה שלו על משחק ההתקפה בעונה שעברה בעמדה ארבע הייתה אדירה: כשהוא היה על המגרש, לבוסטון היה דירוג התקפי של 127.6, גבוה בהרבה מהנתון הטוב בליגה שעמד על 115. השאלה היא רק אם הוא יוכל לחפות על מה שנראה כמחסור בשחקנים שיוכלו לייצר לעצמם או לאחרים מכדרור. הורפורד אינו סקורר כמו באטלר, אבל הוא כוכב בדרכו שלו. הוא לא צריך לקלוע כדי לבלוט, ויכולת קבלת ההחלטות שלו היא זאת שצריכה לאזן את ההתקפה של פילי. בשלוש העונות האחרונות שלו בבוסטון הורפורד מסר 4.6 אסיסטים למשחק ופילי יכולה לבנות על חוכמת המשחק שלו:

הורפורד מעדיף לשחק בעמדה ארבע, אבל בעיקר בפלייאוף הוא צפוי למצוא את עצמו יותר ויותר דקות בעמדת הסנטר המחליף, נותן לפילי דקות איכותיות כשאמביד ינוח. בסדרה מול טורונטו, אמביד היה כל כך אקוטי עבור פילדלפיה שהקבוצה פשוט קרסה בדקות שבהן הוא נח. במדד פלוס/מינוס הוא סיים עם פלוס 89. במשחק 7 הוא שיחק 45 דקות וסיים בפלוס 10. בשלוש הדקות שבהן נח, הסיקסרס נוצחו במינוס 12. הורפורד, שדרוג עצום על פני בובאן מריאנוביץ', ג'ונה בולדן וגרג מונרו, אמור לתת לפילי פתרון סופר איכותי לדקות שאמביד יחסיר. אם חושבים על זה, אז הדקות של הורפורד בעמדת הסנטר עשויות לתת לבן סימונס אופציה שמעולם לא הייתה לו בהתקפה: סטרץ' 5 אמיתי, אחד שיאפשר לו לעבוד קרוב לסל, היכן שהוא אולטרה אפקטיבי.

תחזית:

"Smoke ’em if you got ’em ’cause it's going down" שרה הזמרת LP. תראו, אני שרוף עליהם. לא מסוגל להמר נגד בגלל פתולוגיה נפשית סבוכה שיכולה לבנות וילה נאה בצהלה לאיזה בעל מקצוע. אז הנה, זה התסריט הסביר שלי: טופ 3 בהגנה, איפשהו באזור 10 בהתקפה. בעיקר בשל רמת תחרות לא גבוהה במזרח, פילדלפיה (שתתחיל יחסית לאט) תסיים במקום השני בקונפרנס עם 54 ניצחונות ותלך עד הסוף במזרח. סוף סוף – קונטנדרית אמיתית. ומה יהיה בגמר? לא יודע, אבל זה יגמר בשיניים מרוסקות בהתקפה ומכות בהגנה.