אז העונה הרגילה כבר נגמרה, הפלייאוף בעיצומו והגיע הזמן לסיכומים. סביר להניח שידברו בעיקר על תואר ה-MVP, על חמישיות העונה, או המועמדים לשחקן המשתפר. אני רוצה לציין פה כמה מהשחקנים שאף אחד כנראה לא ידבר עליהם, אבל כאלה שהראו השנה דברים שלא בהכרח ציפו מהם, השתפרו או סתם שיחקו כדורסל חיובי.
מונטרז הארל. הארל שחקן שנה שלישית, שאת הקפיצה המשמעותית ביכולת שלו עשה כבר בשנה שעברה, כמחליף (בהתחלה השני אחרי ננה) של קאפלה. אחרי ששיחק פחות מ-10 דקות בממוצע בעונת הרוקי שלו, שנה שעברה שיחק 18.3 דקות בהן נתן 9.1 נק' ב-65.2% מהשדה. למעשה, כשקאפלה היה פצוע, הארל העמיד ממוצעים נהדרים של 15.3 נק' למשחק. השנה עלה ל-11 נק' למשחק, תוך כדי שהוא שומר על אחוזים נהדרים של 63.2% ב-17 דקות משחק. רק שההבדל הוא, שאם שנה שעברה עוד היה אפשר לתלות את היכולת שלו בסגנון המשחק של יוסטון ובמסירות של הארדן, השנה הארל הוכיח שהוא מכונת התקפה מהספסל של הקליפרס. עם מגוון תנועות וסיומת נהדרת מתחת לסל, הוא גורם לי לקוות שהקליפרס יעשו טרייד על דיאנדרה ויתנו לו את המפתחות לעמדת הסנטר, למרות גובהו (2.03).
תצוגות כאלה נותנות סיבה לחכות:
בויאן בוגדנוביץ'. בוגדנוביץ' סוגר את עונתו הרביעית בליגה, בפעם הראשונה כחלק משמעותי בקבוצת פלייאוף. כמובן שכשמדברים על אינדיאנה, הפוקוס באופן טבעי הולך לעונה של השחקן המשתפר העתידי של העונה, אולדיפו, אבל זו בהחלט עונת שיא לקרואטי. בוגדנוביץ' קולע העונה 14.3 נק' ב-47.4% מהשדה, 1.9 שלשות ב- 40.2% מה שמביא אותו ל-60.5% טרו שוטינג. כל אלה מספרי שיא בקריירה. הוא גם חוטף הכי הרבה בקריירה, 0.7 למשחק (עדיין הרבה מתחת לממוצע של הליגה אבל הרבה מעל הממוצע האישי שלו, 0.4 שחטף בכל עונה מאז שהגיע לליגה). למעשה, הנתון האחרון מספר את הסיפור של העונה של בוגדנוביץ'. בוגדנוביץ', שהיה צפוי למלא תפקיד דומה לשל סי.ג'יי מיילס, שוטר המהווה איום מבחוץ, שם לעצמו מטרה בקיץ האחרון לשפר את יכולותיו ההגנתיות. הוא שיפר בקיץ את עבודת הרגליים שלו, ולאורך העונה ניתן היה לראות שבניגוד לשנים קודמות ניתן לסמוך על ההגנה האישית שלו, מה שמאפשר לו לשחק מעל 30 דקות בערב והביא את היכולות ההתקפיות שלו לידי ביטוי, לצד קבוצה מאוזנת וטובה יותר מאלו ששיחק בהן עד כה.
למי שבטעות פספס – משחק חייו של בויאן
וויל בארטון. בארטון העונה בשנת חוזה. הוא התחיל את השנה כשחקן השישי של דנבר, תפקיד שהיה רגיל אליו מאז שהגיע מפורטלנד לפני שלוש עונות. הפציעה של מילסאפ, ומאוחר יותר העונה גם הפציעה של גארי האריס, גרמה למלון, שלפי השמועות מאוד אוהב את בארטון, לפתוח איתו ב-40 מתוך 81 המשחקים העונה. בארטון הפך לשחקן מרכזי בהתקפה של דנבר, כשהוא מעמיד ממוצעים של 15.7 נק' ב-45.2% מהשדה ו-1.9 שלשות ב-37%, כשבחלק גדול מהזמן שלו על המגרש הוא הוביל כדור או עזר ליוקיץ' לנהל את ההתקפה. הוא סיים עם 4.1 אסיסטים בממוצע לעונה. כל אלה הם מספרי שיא בקריירה שלו. אם מסתכלים על המאני טיים של העונה, רואים את השיפור האמיתי של בארטון. בחודשיים האחרונים של העונה כבר העמיד מספרים של 17.9 נק' עם 2.2 שלשות ב-46.9% מהשדה, ובחודש האחרון קלע 19.2 נק' עם 2.5 שלשות. זה לא הספיק לפלייאוף, אבל זה היה מאוד קרוב, ואם דנבר היו נכנסים לפלייאוף, לבארטון היו מניות לא מעטות בכך.
קייל אנדרסון. כשרואים את אנדרסון משחק בודקים האם הכפתור של הסלו-מושן נלחץ בשלט. השנה, הוא קיבל הזדמנות לשחק הרבה יותר דקות משחק מהמצופה, בעקבות הפציעה של קוואי. בעונתו הרביעית בליגה, אנדרסון פתח ב-67 משחקים של סן אנטוניו, אחרי 14 בלבד בעונה הקודמת. הוא עדיין לא, ולעולם לא יהיה, שחקן התקפה מרהיב ומלוטש, אבל הוא שחקן מאוד יעיל ואינטליגנטי, שקולע באחוזים גבוהים (7.9 נק' ב- 52.7% מהשדה), מוסר טוב ושחקן הגנה נהדר עם ידיים מאוד טובות. לראייה, 1.6 חט' ו-0.8 בלוקים בממוצע למשחק. בניגוד לשחקנים אשר נוטים "להמר" על קווי מסירה וכך מגיעים לממוצע חטיפות גבוה, אנדרסון משיג חלק גדול מחטיפותיו ע"י שליחת ידיים תוך שמירה על השחקן
והפרגון מפופוביץ'
רונדה הוליס ג'פרסון. אחרי שנה שנייה מאכזבת, הוליס ג'פרסון התחיל את העונה כפאוור פורווארד הפותח של ברוקלין, קבוצה שמצד אחד, הגיעה לעונה ללא אספירציות פלייאוף ממשיות ומצד שני ללא בחירת דראפט, כלומר ללא סיבה לעשות טאנקינג. הוא עלה מ-8.7 נק' בשנה שעברה ל-13.9 נק' בשנה הנוכחית, שיפר את בחירת הזריקות שלו (רק 14.4% מהזריקות שלו הן מעל 16 פיט, בניגוד ל-19.6% בשנה שעברה ובדיוק שליש בעונת הרוקי), מה שהוביל לאחוז קליעה יחסית יעיל של 47.4% מהשדה. גם את העונשין שיפר מ-3.2 זריקות ב-75.1% ל-4.6 זריקות ב-78.8%. נתונים די מפתיעים כיוון שמעולם לא נחשב לשחקן התקפה איכותי, גם לא בקולג' שם קלע בעונתו השניה 11.2 נק' בלבד. מלבד קליעה מרחוק הוליס-ג'פרסון הציג השנה סט יכולות מרשים. הוא ריבאונד טוב יחסית לגובהו ומוסר אנדרייטד, ולכן שילוב התכונות האלה עם המהירות שלו מאפשרות לו לקחת ריבאונד ולהוביל כדור להתקפת מעבר. הוליס ג'פרסון פיט מצויין להתקפה המהירה של הנטס (6 בליגה בקצב משחק), ויהיה מרתק לעקוב אחרי ההתפתחות שלו בשנים הקרובות. אם יצליח לפתח קליעה סבירה מרחוק הוא עשוי להתפתח לאחד השחקנים המגוונים בליגה.
