בזמן שפלייאוף לא ישנים!

והלילה לא פחות מ 4 משחקים. 
פילדלפיה מתארחת בברוקלין ללא אמביד, מנצחת וסוגרת את הסדרה בסוויפ של 4-0. פיניקס מתאחרת בקליפרס שחסרים את לנארד (וגם את פול ג'ורג') וגם היא מנצחת ועולה ליתרון 3-1 מבטיח בסדרה. מילווקי מתארחת במיאמי וגם היא… ללא יאניס. עבור מילווקי זה הלך פחות טוב והם מפסידים, 2-1 בסדרה למיאמי.

אחרונים חביבים, הלייקרס מארחים ומנצחים את ממפיס שמקבלת חזרה את ג'ה מוראנט, אבל זה לא מספיק והלייקרס מובילים 2-1 בסדרה. 

 

 

מיאמי היט 121 – מילווקי באקס 99 (1 – 2 למיאמי בסדרה)

* דני אייזיקוביץ

מילווקי מתארחת במיאמי וזה המשחק השני ברציפות בלי יאניס. מה שהלך היטב בפעם הראשונה, ממש לא עבד הלילה.

במשחק הקודם, ברוק לופז נכנס מוקדם מאוד לקצב, ועשה שמות מתחת לסלים של מיאמי, ובנוסף כל הקבוצה קלעה בטירוף בדרך ל 138 נקודות. 

הלילה מול הקהל של מיאמי, לופז שיחק רע מאוד (6 נקודות בלבד, 3-9 מהשדה) אבל עם יד על הלב, הוא לא אמור להיות שחקן מטרה. 

מי כן שחקן מטרה?

ג'ימי באטלר, שהוביל את מיאמי מהדקות הראשונות וסיים עם 30 נקודות ב 28 דקות משחק בלבד. 

 

מהלך המשחק

מיאמי עולה עם קווין לאב בחמישייה, והפתיחה דווקא נראתה לנו מוכרת. לופז פותח את המשחק טוב:

 

למרות זאת, יתרון מוקדם של מילווקי מהר מאוד הלך לאיבוד. ההגנה סגרה יפה על לופז, ובצד השני באופן לא ברור ג'ימי באטלר מקבל יותר מדי ספייס ועונה על 3-3 מהשלוש, בדרך ליתרון 29-21 יפה של מיאמי:

https://twitter.com/MiamiHEAT/status/1649929840748027904

 

הרבע השני המשיך בדיוק מאותו מקום, רק הפעם השלשות מגיעות מדאנקן רובינסון (הלילה 20 נקודות ו 5-6 מהשלוש), במחצית זה כבר הפרש דו ספרתי של 66-53 למיאמי:

https://twitter.com/MiamiHEAT/status/1649933037327777792

בפתיחת המחצית השנייה, לרגע היה נדמה, שהנה מילווקי חוזרת למשחק, מידלטון לוקח אחריות, וגרייסון אלן מסיים בדאנק:

 

אבל מילווקי לא מצליחה לסגור את הפער. מיאמי שומרת על מרחק סביר, וברבע הרביעי מילווקי פשוט נכנעת בדרך להפסד ב 22 הפרש, 121-99.

 

כמה נקודות מהמשחק

1. מיאמי בבית זו לא מיאמי בחוץ

בתמיכת הקהל הביתי, מיאמי רצה כל המשחק, ונראתה קבוצה שונה לחלוטין, קודם כל באנרגיות. זה משהו שלא רואים בסטטיסטיקות, או שבעצם כן. מיאמי שהפסידה במשחק הקודם בקרב הריבאונד, מנצחת הלילה 44-37. 

היא גם קולעת 16 שלשות ב 48%, וגם חוטפת 13 כדורים לעומת 7 חטיפות בלבד של מילווקי. 

2. העומק של מיאמי

הזכרנו כבר את באטלר שסיים ערב ענק עם 30 נקודות, ב 3 רבעים ו 4-4 מהשלוש. אבל זה לא היה רק הוא. 
לצידו באם עם 12 נקודות, 11 ריבאונדים ו 5 אסיסטים ב 30 דקות, ושטראוס עם 12 נקודות. סביר, לא משהו מדהים, אז איפה העומק? 

העומק מגיע בזה שקווין לאב יכול לעלות בחמישייה ואמנם קולע רק 6 נקודות, אבל מוסיף 7 ריבאונדים, ומהלכים כמו המהלך הבא:

https://twitter.com/MiamiHEAT/status/1649943607963418625

אבל זה לא רק לאב. מיאמי אחרי כמעט שנתיים שבהן בקושי ראינו את דאנקן רובינסון משחק, פתאום הוא עולה ממעמקי הספסל, ונותן כמה משחקים טובים. הלילה הוא הבריק עם 20 נקודות, 5-6 מהשלוש, לצידו עולים מהספסל קייל לאורי (15 נקודות), קיילב מרטין 12 נקודות ואולדיפו 8 נקודות. 

הספסל של מיאמי קולע 45 נקודות. 

אם הספסל ימשיך לתת כאלו אנרגיות, מיאמי בהחלט יכולה לתת פייט בסדרה.

 

3. הצד של מילווקי

קריס מידלטון ניסה להוביל הלילה את מילווקי עם 23 נקודות, 5 ריבאונדים ו 6 אסיסטים. גם הולידיי היה לא רע בכלל ותרם 19 נקודות, גרייסון אלן הוסיף 14, פאט קלע 11 מהספסל ובובי פורטיס קלע 9 עם 10 ריבאונדים.

מי ומה היה חסר להם הלילה?

ברוק לופז. לופז לאחרונה, נכנס למשבצת שהוא לא ממש מכיר, ורבים רואים בו כינור שני (מזכיר שמידלטון היה חסר רוב העונה). אבל לופז הוא לא השחקן הזה, והלילה מיאמי מצליחה להגביל אותו משמעותית, וזה מספיק לה כדי לעצור את מילווקי.

 

4. יאניס וטיילר הירו

מצד אחד מילווקי חסרה את יאניס משחק שני ברציפות (כאבים בגב התחתון, אמור לחזור למשחק 4). מצד שני, מיאמי חסרה את טיילר הירו.

מילווקי בלי יאניס, זו למעשה קבוצה בלי רועה. למיאמי לעומת זאת יש המון מחליפים ראויים להירו, וכמו שראינו זה החזיר לחיים את דאנקן רובינסון.

סביר להניח שהחזרה של יאניס, תכניס את הסדרה חזרה למסלול המתוכנן עם שליטה מוחלטת של מילווקי.

 

לקינוח, ההיילייטס של באטלר מהלילה:

 

לוס אנג'לס קליפרס 100 – פיניקס סאנס 112 (1 – 3 לפיניקס בסדרה)

– דני אייזיקוביץ

הקליפרס עולים לשחק הלילה שוב ללא קוואי לנארד, ולהזכירכם פול ג'ורג' בכלל לא הגיע לפלייאוף.

בהיעדרם, השחקן אולי הכי מושמץ בליגה בשנה האחרונה (ראסל ווסטברוק), נותן פשוט סדרה נהדרת וביחד עם ההרכב הלוחמני של הקליפרס, פשוט קשה שלא לאהוב אותם ולא לרצות לראות מהם עוד.

בנוסף, בשבילי הרגע הספורטיבי ביותר של הלילה, התרחש בכלל מחוץ למגרש, כאשר קווין דוראנט וכריס פול, מתראיינים ומביעים הערכה לראסל ווסטברוק:

 

מהלך המשחק:

הקליפרס עולים למשחק, כשהם יודעים שהם חייבים לנצח, למרות החיסרון של הכוכבים. הם מסתערים על המגרש, ולא נותנים לפיניקס לנשום. בפיניקס שום דבר לא ממש עובד, והקליפרס פותחים את הרבע הראשון נהדר בדרך ליתרון מפתיע של 30-23.

החלק הכי מפתיע, היה פלאמלי שעלה מהספסל ועשה כמה מהלכים פשוט נהדרים כולל ריבאונד האסל ואסיסט משוגע לשלשה:

https://twitter.com/LAClippers/status/1649867662976241665

 

ברבע השני פיניקס עדיין מתקשה לייצר בהתקפה, אבל חוזרת דרך ההגנה. הם נועלים את ההגנה כמעט לחלוטין, ועוצרים את הקליפרס על 17 נקודות בלבד.

חלק מהבעיה של הקליפרס, זה שנורמן פאוול, חזר להיות… נורמן פאוול (נזכיר שקלע 42 נקודות במשחק הקודם), כשהלילה הוא מסיים רק עם 14 נקודות.

בפתיחת המחצית השנייה, שוב לרגע היה נדמה שהקליפרס מצאו את הקצב שלהם, בעיקר בגלל המעורבים (פאוול וראסל) ופתאום זה שוב 54-48 לקליפרס:

פיניקס לוקחת פסק זמן, חוזרת למשחק ומתפתח משחק צמוד כאשר מצד אחד זה דוראנט ובוקר ומצד שני בעיקר ראסל ווסטברוק

ברבע הרביעי, הקליפרס פשוט נגמרים, כריס פול משתלט על המשחק (12 נקודות ברבע הרביעי) והמשחק נגמר ב 112-100 לפיניקס.

 

כמה נקודות מהמשחק

1. העומק של פיניקס? ושלום לכריס פול

הקליפרס מנצחים ברבע הראשון 30-23, ומפסידים בשני 25-17.

עולים לרבע השלישי ושומרים על יתרון בהתחלה אבל לקראת סיומו מתעייפים, ומפסידים 35-31.

ברבע הרביעי, פשוט אין להם אוויר וזה נגמר 29-22.

על הנייר, לקליפרס יש יותר כלים, ופיניקס כמעט ולא משתמשת בספסל שלה, אבל כאשר מדברים על אוויר, מדברים גם שחקנים שיכולים לקחת אחריות.
בכל חלק של המשחק, זה היה מישהו אחר שלקח אחריות כאשר קווין דוראנט קווין דוראנט 31 נקודות, 11 ריבאונדים, 6 אסיסטים, ודווין בוקר 30 נקודות, 9 ריבאונדים, 7 אסיסטים, בסיועו של דיאנדרה אייטון (15 נקודות, 13 ריבאונדים) סוחבים את העגלה.

ברבע הרביעי, כשהיו צריכים לסגור עניין, כריס פול התעורר והזכיר שהוא עדיין אחד הגארדים הטובים בליגה בדרך ל19 נקודות ו 9 אסיסטים

https://twitter.com/Suns/status/1649892820076068864

העניין הוא לא הנקודות כמו העובדה שכל פעם מישהו אחר יכול לסחוב את העגלה.

אז נכון, שהספסל של פיניקס כמעט ולא קיים, אבל כשיש לך כל כך הרבה שחקנים שיכולים לסחוב אותך, אתה גם יכול לנוח על המגרש

 

2 העומק של הקליפרס? 

כולם מדברים על העומק הבלתי נגמר של הקליפרס, אבל אם להיות הוגנים אין שם עומק אמיתי.

ראסל ווסטברוק זה כרגע השחקן היחידי שיכול לסחוב אותם באופן עקבי (ויקבל פסקה משלו). נורמן פאוול, הוא סקורר נהדר, אבל לא שחקן שיכול לייצר 25 נקודות בקביעות והלילה חוזר למידותיו עם 14 נקודות ב 4-15 מהשדה טרנס מאן מהספסל קולע 13, אריק גורדון רחוק מהשיא ומסיים עם 10 בלבד, מוריס קולע 9 (1-8 מהשלוש) ופלאמלי מסיים עם 8 נקודות.

אז נכון, האנרגיות שפלאמלי ומאן הביאו מהספסל זה נהדר, אבל עומק לא יכול להגיע כשאין לך כוכבים שיובילו את הספינה מקדימה.

 

3. ראסל ווסטברוק

כמה מילים רעות נכתבו עליו בשנים האחרונות. איכשהו, הצלחנו לשכוח שהוא שחקן כדורסל נהדר. הלילה מסיים ערב אדיר עם 37 נקודות, 3-6 מהשלוש ו 17-29 מהשדה.  טיי לו הצליח לתת לו את הביטחון הנדרש ולצד מהלכים קלאסיים של ראסל ווסטברוק, כלומר דאנקים מטורפים:

https://twitter.com/LAClippers/status/1649883523938156544

 

הוא גם עושה את הדברים שאנחנו כבר התרגלנו שלא עובדים לו. קולע שלשות ואפילו חצי מרחק:

https://twitter.com/LAClippers/status/1649889249750286336

4. ריבאונד, ריבאונד ועוד הפעם ריבאונד

בקליפרס משקיעים כל כך הרבה אנרגיה בשמירה על הכוכבים שהם פשוט לא סוגרים לריבאונד. למרות שזה לא מדוייק, מה שעובד להם בצד ההגנתי זה חבורת בולדוגים נמוכים ששומרים. זה גם בדיוק מה שלא עובד בריבאונד, והניצחון של פיניקס 49-33 בקרשים זה בהחלט עשוי להיות ההבדל בין ניצחון להפסד.

 

5. חובבי הקונספירציות

אחרי שפיניקס זרקו 46 פעמים מהקו במשחק הקודם, הלילה הם זורקים "רק" 27. מספר סטנדרטי לחלוטין, הבעיה היא שהקליפרס זורקים רק 10 פעמים. הקליפרס גם הולכים לטבעת לא מעט, זוכרים איזה אחד ראסל ווטסברוק. כותב שורות אלו, לא ממש ראה שריקות בעייתיות באופן חריג, אבל עדיין קשה להתעלם מהמספרים. משהו בסטטיסטיקה אמור להתיישר מתי שהוא.

 

5. האם פיניקס נראית כמו אלופה בדרך?

יש ספק בעניין? התשובה היא לא.

מצד שני, הקשיים שהם עוברים זה דווקא טוב. כי למרות כל הקשיים הם מצליחים לעלות ליתרון 3-1 מבטיח מול יריבה עקשנית.

הקשיים האלו, אמורים להכין אותם היטב לסיבוב הבא.

 

תקציר הקרב בין דוראנט לווסטברוק:

https://twitter.com/NBA/status/1649899644980273153

 

לוס אנג'לס לייקרס 111 – ממפיס גריזליס 101 (2 – 1 ללייקרס בסדרה)

– דני אייזיקוביץ

לפני המשחק דילון ברוקס התגרה בלברון ג'יימס ואמר שהוא היה רוצה להתמודד עם גרסאות צעירות יותר של לברון, שיהיה "קשה יותר". 

כולם ציפו לראות משחק התפוצצות של לברון, וזה סוג של קרה. כלומר, הרבע הראשון של הלייקרס, היה משהו שהרבה זמן לא ראינו מהם. 

אח"כ הגיעה הרחקה מעצבנת של ברוקס, דאנק משוגע של לברון, וניסיון מטורף של מוראנט להחזיר את ממפיס למשחק, בדרך להפסד מכובד, אבל לא יותר מזה. 

סה"כ ערב לא סטנדרטי בכלל. 

 

מהלך המשחק

איך לתאר את הרבע הראשון, כנראה שהמספרים יעשו את העבודה הכי טוב 35-9 ללייקרס. 

זהו, שם בערך המשחק נגמר. 

הלייקרס פותחים את המשחק בסערה, כל מה שלא הלך במשחק הקודם (דילו, דיוויס) הולך במשחק הזה. לברון פותח נהדר את המשחק עם 6 מ 8 הראשונות של הלייקרס, דיאנג'לו ראסל נכנס לקצב נקודות משלו, ואז מגיע גם האלי הופ לדיוויס וכבר די ברור לאן הערב הזה הולך:

הרבע השני של הלייקרס נראה אחרת לגמרי, הם עולים לא מפוקסים, וממפיס מתחילים לנגוס בפער כאשר הקבוצות יורדות למחצית ביתרון משמעותי 53-37 ללייקרס, אבל עם המומנטום בצד של ממפיס. 

בפתיחת הרבע השלישי מתרחש האירוע אולי הכי מעצבן של המשחק.

ברוקס נותן מכה באשכים של לברון (נתייחס לזה אח"כ) ומורחק מהמשחק. זה עוזר ללייקרס להחזיר לעצמם את המומנטום, בדרך ל 88-68 בסוף הרבע השלישי. 

לא לפני שלברון ג'יימס מחזיר אותנו אחורה בזמן:

https://twitter.com/NBA/status/1650019378497200129

נגמר?

לא אם תשאלו את ג'ה מוראנט. מוראנט נכנס לרבע הרביעי בטירוף, בשלב מסויים הוא קולע 22 נקודות רצופות, אבל זה לא ממש עוזר לממפיס שמנצחת את הרבע הרביעי 33-23, אבל מפסידה בסיום 111-101.

 

 

כמה נקודות מהמשחק:

1. דילון ברוקס

דילון ברוקס נותן מכה באשכים של לברון, זוכה לקבל פלגראנט 2 ומורחק מהמשחק. כמו שהלייקרס נראו הלילה, אני רוצה לומר שזה לא היה משפיע על תוצאת המשחק, אבל מצד שני. בסוף הגריזליס היו במומנטום וחזרו עד 10 הפרש. לומר שזה לא היה משפיע?

לא יודע. תסתכלו אתם על המהלך ותשפטו, באמת הגיע כאן הרחקה של ברוקס? זה נראה כאילו לברון עושה הטעיה וברוקס מנסה לחטוף וטועה, טעות סבירה יחסית בעיני, לא נעים, אבל לא מרגיש שהיה כאן משהו מכוון, בייחוד כאשר נזכרים בבעיטה של אמביד. מעל לכל, שוב זה עניין של עקביות.

מכה לא מכוונת לאשכים זה הרחקה? מכה מכוונת זה לא הרחקה? או שאם קוראים לך דריימונד גרין זה כן הרחקה? אני לא בעד המכות האלו, אני פשוט בעד שהשחקנים והצופים ידעו מהם חוקי המשחק. כרגע זה לא ברור בכלל, וקצת חבל שדווקא בערב כל כך נהדר של הלייקרס יש סימן שאלה של אולי עם ברוקס היה משחק עוד 10 דקות (שיחק 19) זה היה נראה אחרת. לדעתי לא, אבל זה ספק מיותר לחלוטין.

בכל מקרה, אני מקווה מאוד שבנ.ב.א., יעשו את המעשה הנכון ולא ירחיקו את ברוקס מהמשחק הבא.

 

2. לברון ג'יימס, אנתוני דיוויס ודיאנג'לו ראסל 

לברון ג'יימס פתח את המשחק אגרסיבי, קלע 25 נקודות, הוריד 9 ריבאונדים, ומסר 5 אסיסטים.

דיוויס קלע הלילה 31 נקודות, והוסיף 17 ריבאונדים ודיאנג'לו ראסל מסיים עם 17 נקודות ו 7 אסיסטים (אמנם באחוזים לא טובים 5-14).

זה מה שהלייקרס צריכים אם הם רוצים להגיע רחוק השנה, קודם כל מדיוויס. לברון עושה את שלו (נזכיר שהוא רואה 40 ממש מעבר לאופק?). דיוויס היה מאוד אנמי במשחק מספר 2, והלילה משחק נהדר שלו מוביל את הלייקרס לניצחון:

https://twitter.com/NBA/status/1650007161445965824

 

3. הטריו המשלים – האצ'ימורה, ריבס ושרודר

בזמן שדיוויס וראסל משחקים יום כן, יום לא. רוי האצ'ימורה נותן סדרה לפנתיאון. הלילה עם 16 נקודות (2-2 מהשלוש), גם ריבס נהדר (13 נקודות) ושרודר מוסיף אנרגיות מהספסל (7 נקודות). גם להמשך הסדרה (שרחוקה מלהיות גמורה), הטריו הזה מאוד חשוב, בעיקר בגלל חוסר היציבות של הטריו המוביל.

 

4. ההגנה של הלייקרס, לא השלשות

הלייקרס עדיין קולעים נורא עם 7 שלשות ב 25%. מה שעשה עבורם את ההבדל הלילה, היה ההגנה, 8 חסימות ו 11 חטיפות.

זה בעיקר מעניין, כי רוב העונה ההגנה של הלייקרס, הייתה פשוט רעה (גם השלשות). כשהם שומרים ככה, הם קבוצה אחרת לחלוטין, וזה גם עשוי להיות מפתח משמעותי לשלבים הבאים (אם יגיעו):

https://twitter.com/NBA/status/1649970352834113536

 

 

5. ג'ה מוראנט 

מצד אחד, בלעדיו ממפיס ניצחה את המשחק השני בסדרה. מצד שני, מה שהוא עשה ברבע הרביעי, אין לתאר. 22 נקודות רצופות, ערב מטורף עם 45 נקודות, 13 אסיסטים ו 9 ריבאונדים. לא ברור למה, כאשר מוראנט משחק כל כך טוב, החבר'ה מסביב לא ממש מספקים את הסחורה.

אמנם ביין מסיים עם 18 נקודות, אבל אחריו ג'ארן ג'קסון עם 13 וכל השאר עם חד ספרתי.

אם ממפיס היו איכשהו חוזרים למשחק הזה, היינו מדברים בעיקר על מוראנט, מאחר וזה לא קרה, נהנה פשוט מההיילייטס שלו:

https://twitter.com/NBA/status/1650007922632704001

 

 ברוקלין נטס 88 – פילדלפיה 76 96 (0 – 4 לפילדלפיה – סיכום סדרה)

* שגב ליעד

 

כך נגמרת לה סדרה צפויה אך טובה שניתן להסיק ממנה המון לקראת הסיבוב השני של הפלייאוף ולגבי עתיד הקבוצה שהודחה ללא ניצחון אחד.

ברוקלין שימשה כמעין מכשול ראשוני על מנת לפתור כמה חששות שהיו לסיקסרס:

 

1. האם הארדן יצליח לשלב את המשחק שלו מתקופתו כשחקן ברוקלין, במדי פילי לאחר שלא צלח בעונה הקודמת?

 

כזכור, המזוקן קרס תחת לחץ בפלייאוף הראשון שלו בפילדלפיה לאחר שסיים את הסיבוב השני עם נתונים שאינם שווי ערך ליכולת האמיתית והידועה של השחקן. אמנם סיים עם 18 נקודות, בדומה להיום אבל, אחוזי הקליעה שלו מכל נקודה על המגרש היו מביכים, אם זה מהשלשה או מחצי מרחק. מעבר לכך, הארדן לא הצליח לנהל את ההתקפה של פילי בצורה המיטבית ביותר מול מיאמי משום שאיבד כמעט 5 כדורים למשחק. בסדרה הזו מול הנטס, הארדן מצליח לשנות מעט את הנרטיב, כאשר הוא מתמודד היטב עם ההגנה המצויינת של הנטס. הארדן מנהל את המשחק מעולה, שולט בקצב של המשחק, מניע את ההתקפה ויוצר אי התאמות הגנתיות או זריקות פנויות מהשלוש. בנוסף, החדירות הזריזות והאיכותיות שלו גרמו לשחקנים כמו קלאקסטון להתקדם לעזרה וכך סחט עבירה או נתן מסירה מדויקת לגבוה שהמתין באזור הצבע. למרות הסדרה הנהדרת שלו, חשוב לזכור שבסיבוב הבא הוא ישחק ככל הנראה מול בוסטון שמעמידה סגל מנוסה והגנה טוב יותר מההגנה של ברוקלין.

במילים אחרות, תראו איך הארדן "שובר קרסוליים"

https://twitter.com/NBA/status/1649841607875731456

 

2. איך מאקסי ישתלב ברוטציה, כשחקן פותח או שחקן ראשון מהספסל?

יצא לי לכתוב בפרוויו לקראת הסדרה הזאת שדוק ניהל את מאקסי כשחקן שישי בסגל מאמצע ינואר ולא כגארד שני וסקורר שלישי בהתקפה לצד הארדן ואמביד. האמנתי שזאת שיטה מצויינת משום שלשניהם (מאקסי והארדן) יהיה יותר חופשיות בהנהלת המשחק וגם לא יורידו את התפוקה ההתקפית כאשר אחד יורד לספסל והשני עולה. אממה, ריברס החליט לפתוח בהפתעה רבה עם הגארד הצעיר אבל, להשתמש בו בצורה שונה לגמרי מזאת שעשה כאשר הוא פתח במהלך העונה הסדירה.

הגארד המהיר הפסיק לנהל את התקפת פילי כאשר הארדן לצידו ותפקד בעיקר כקלעי איכותי בעל יכולת יצירת מצבים לעצמו. ניתן לראות זאת בכמות הזריקות למשחק (17) ובכמות הממוצעת של אסיסטים (1.8) שלא מדמה כלל את סגנון משחקו הישן.

השילוב מצויין של טייריס במשחק המעבר המהיר של פילדלפיה ישאיר אותה בהרכב הפותח ויוצר שלישייה התקפית מפחידה בהובלת אמביד.

 

3. איך משחקים אם אמביד לא במיטבו?

לאורך כל הסדרה, היה נראה שהפייבוריט לתואר ה-MVP לא מצליח להפגין את הדומיננטיות שאנחנו רגילים לראות ממנו, ולמרות זאת, פילי המשיכה לשחק מצויין. במשחק הראשון, כל נגיעה של אמביד בכדור, הביאה שומר נוסף כדי למנוע ממנו את המשחק פוסט אפ שהוא כל כך אוהב. אומנם זה כן צלח אך ברוקלין לא הצליחה למנוע את המסירות שהוא הוציא. מסירה מדויקת שמאפשרת התמסרות פשוטה על קו השלשה ומציאת הקלעי הפנוי. בזכות סגנון המשחק הזה, פילי הצליחה לזרוק יותר מ 40 שלשות ומתוכם 21 גם נקלעו. בהמשך הסדרה, ברוקלין שינתה את סגנון ההגנה אבל היה לאמביד ולשאר חבריו לקבוצה תשובה לכל דבר, אם זה העפת כדור לקלעי פנוי או שחיטת עבירות בתוך הצבע. בנוסף לכך, בלי אמביד על המגרש, פילי לא הצליחה לזרוק יותר מ 30 שלשות משום ששומרי ברוקלין נצמדו לקלעים ושיחקו הגנת 3-2 שמאפשרת לקלאקסטון להישאר ליד הצבע.

 

4. מי יכול להיות פקטור נוסף בהתקפה מעבר לשלישיה?

לאורך הסדרה, השלישיה של מאקסי, הארדן ואמביד שלטו על ההתקפה אבל לא תמיד זה יהיה המצב, במיוחד אם ישחקו נגד קבוצה יותר מאיימת מהנטס או אם אחד מהם יפצע. ״למזלם״, פילי עמדה מול המכשול הזה במשחק הרביעי והבינה מי יכול להיות הפקטור הנוסף שיוכל לתת את הקצה בהמשך וזהו טוביאס האריס שסיים עם דאבל-דאבל של 25 נקודות ו 12 ריבאונדים. האריס נתן את המשחק הטוב ביותר שלו במשחק מספר 4, ולא במקרה זה קורה כאשר אמביד נפצע וחסר. האריס משפיע לא רק בקליעה, אלא גם בריבאונד, וביחד עם ריד (אגב הלילה 10 נקודות ו 15 ריבאונדים) הם מנצחים 54-38 במאבק על הריבאונד. הפער הזה הוא זה שעשה את ההבדל הלילה, ואפשר לפילדלפיה לסגור עניין כאשר הם קולעים גם 25 מתוך 96 נקודות שלהם בהזדמנות שנייה, אגב 15 ריבאונדים הגיעו מההתקפה.

https://twitter.com/sixers/status/1649864398192918528

 

5. ומה לגבי ברוקלין? 

בצד השני של המגרש לא היו הפתעות כלל משום שברוקלין הגיעה כקבוצה חדשה לגמרי ללא כימיה קבוצתית ויכולת התקפית מרהיבה או אפילו לא ברמה שנדרשת בפלייאוף. כן ניתן לומר, שברוקלין הצליחה להעמיד שיטות הגנה איכותיות שצלחו להם ברוב המשחקים במהלך העונה הסדירה. ז׳אק ווהן אומנם לא ניצח את פילי עדיין כמאמן הנטס אבל כן ניהל הגנת 3-2 וחילופי הגנות לאחר פיק אנד רולים רבים שהתנהלו על ידי הגארדים של הסיקרס.

ההגנה של ברוקלין עשתה עבודה טובה, כשהם מורידים את פילדלפיה לממוצע של 102 נקודות בלבד בסדרה, לעומת 115 בעונה הסדירה.

מעבר לכך, שחקני ברוקלין שיחקו כמצופה אבל כן היו נפילות בקרב כמה שחקנים. דורין פיני סמית׳ השאיר את היכולת קליעה המצוינת של בדאלאס וככל הנראה גם קצת מההגנה. בנוסף אליו, מצטרף גם ג׳ו האריס שגם שכח מעט איך לשחק כדורסל משום שסיים את הסדרה עם פחות מ 2 נקודות למשחק על 25% מהשדה.

אין ספק שברוקלין לא הייתה ממשיכה הלאה לשלב הבא אבל כן היה ניתן לראות ניצוצות אם זה בהגנה או בקרב שחקנים בודדים, אך הכי חשוב שיש ברשותם הרבה קלפי מיקוח כדי לשפר את הצד ההתקפי של הקבוצה שהיה מאוד חסר בפלייאוף הזה.

להלן השינויים שברוקלין צריכה לכוון אליהם לעונה הבאה:

 

הוספת סטאר לצד מיקאל ברידג׳ס

מיקאל שחקן נפלא והוכיח שיכול להיות הקלעי וגם השומר הכי טוב בקבוצה אבל הוא לא יכול להחזיק את הכל לבדו. צוות מסיע בינוני ומעלה לא יכול לעשות כלום בפלייאוף ולכן במהלך הקיץ יצטרכו לפנות שכר כדי להביא שחקנים יותר איכותיים שיגדילו את עומק הקבוצה או לבצע טריידים וכך למשוך אליהם סטאר יותר מרשים ממה שיש ברשותם

 

הוספת עומק ופיזיות

ברוקלין הובכה בקרב הריבאונדים וזה גם לא הפעם הראשונה. מעבר לכך, במשחקם האחרון של הסדרה, פילי שיחקה ללא אמביד והעמידה שחקן בגובה 2.10 מטר בעמדת הסנטר ובכל זאת השפילה את ברוקלין בכמות הריבאונדים שלקחה. לאורך כל הסדרה, ברוקלין לא ניצחה אף קרב ריבאונדים וזה אחת הסיבות לכך שהם יוצאים לחופשה כה מוקדם.

במהלך הקיץ הקבוצה תצטרך לחפש בשוק, שחקנים יותר פיזיים שנלחמים על כל כדור שיוכלו גם לשפר את כמות הריבאונדים שהקבוצה לוקחת וגם להחדיר מנטליות יותר אגרסיבית בקבוצה.

 

שחקני ספסל

שחקני הספסל של ברוקלין הוא מה שמפחית מהיכולת הקבוצתית וזה בלט מאוד במהלך הסדרה. שחקנים כמו ג׳ו האריס ודיאנדרה שארפ לא יכולים לקבל דקות בקבוצה כזאת משום שהם רק מחריבים ולא תורמים. האופציה הכי טובה במהלך הקיץ זה להעיף אותם תמורת כלום כי זה כל כך הנראה מה שיצעו ועם השכר שנותר, למשוך אליהם שחקנים בשוק השחקנים החופשיים.

 

כמו שצויין בתחזית הפלייאוף, הסדרה תסתיים ב-4 או 5 משחקים משום שאין לברוקלין באמת תשובה ליכולת ההתקפית של הסיקרס ואם כן יש אז אין יכולת להעניש אותם בצד השני. העתיד של ברוקלין אומנם לא מסתיים פה אבל כן יש הרבה שינויים שצריכים לקרות הקיץ על מנת לחזור יותר מצוידים לעונה הבאה ומבחינת פילי, קבוצה מצויינת וזה צריך לבוא לידי ביטוי מול קבוצות טובות יותר שיתחרו נגדם בהמשך.

 

הטופ 10 היומי