בזמן שפלייאוף לא ישנים והלילה –

בוסטון מפרקת את מיאמי, וממשיכה הלאה, ודאלאס מתפוצצת על הקליפרס בדרך ליתרון מבטיח של 3-2 בסדרה.

 

 

בוסטון סלטיקס 118 – מיאמי היט 84 (4 – 1 לבוסטון שעוברת לסיבוב הבא)

* איתי הרמתי

הסלטיקס הקבוצה הראשונה שעולה לחצי גמר המערב, שם תפגוש את קליבלנד או אורלנדו, ועושה זאת בסטייל עם ניצחון מוחץ היום על מיאמי במשחק 5, כאשר היא מנצחת את הסדרה בה ההיט נטולי ג'ימי באטלר לא היוו יריב אמיתי בסדרה.

 

 

קצת על המשחק:

בוסטון מנצחת היום את המשחק בקלות כאשר כבר ברבע הראשון היא מתפוצצת בפן ההתקפי עם לא פחות מ-41 נקודות ברבע הראשון שכללו 15 נקודות! מדרק וויט. המשך המשחק היה בשליטה מוחלטת של הסלטיקס כאשר החצי השני היה ג'ארבג טיים גדול.

 

גיבור המשחק היום היה דרק וויט שכבר משחק שני ברציפות המצטיין של הקבוצה ונותן סדרה ענקית. וויט קלע מכל מקום על המגרש באחוזים מעולים שכללו 62% מהשדה ו-50% מהשלוש עם 5 שלשות וסיים את הערב עם 25 נקודות, 5 ריבאונדים ו2 אסיסטים. גם בצד  ההגנתי וויט הופיע כאשר הוא שמר מעולה על שחקני ההיט ובנוסף סיפק 5 ריבאונדי הגנה וחטיפה. במהלך הבא ניתן לראות את הנחישות בסל גדול:

גם צמד הכוכבים ג'יילן בראון וג'ייסון טייטום נתנו משחק טוב כאשר ג'יילן בראון (למרות יום רע מהשלוש עם 7\1) סיים את הערב עם 25 נקודות, 6 ריבאונדים ו2 אסיסטים כשג'ייסון טייטום בערב סולידי סיים עם 16 נקודות, 12 ריבאונדים ו3 אסיסטים ויותר חשוב מכך עם מדד הפלוס מינוס הגבוה ביותר בקבוצה עם  +35!

בנוסף לשחקני החמישייה, גם סם האוזר מהספסל נתן תרומה משמעותית מהספסל עם 5 שלשות באחוזים נהדרים של 63% מחוץ לקשת.

 

שתי דברים שעשו הכי הרבה את ההבדל היום בין הקבוצות היה ההבדל בקליעות לשלוש, שמיאמי עם הייתה באחד הימים הנוראיים ביותר שלה העונה מחוץ לקשת שסיימה עם 3 שלשות בלבד באחוזים מזוויעים של 10%!!! בעוד בוסטון קלעו היום 16 שלשות ב-40%.

דבר נוסף שעשה את ההבדל בין הקבוצות הוא ההבדל במשחק ההגנה בין הקבוצות כאשר ההגנה של סלטיקס הייתה מעולה מהתחלה (נגע בהגנה זאת עוד בהמשך)  כאשר כלל השחקנים שמרו נהדר והשאירו את ההיט על 84 נקודות בלבד היום, כאשר ההבדל בהגנה התבטא גם בהפרש בכמות הריבאונדים בין הקבוצות כשהסלטיקס הורידו היום 56 ריבאונדים (שכללו 48 ריבאונדי הגנה) בעוד ההיט הורידו 29 ריבאונדים בלבד (מעט יותר מחצי מהריבאונדים של בוסטון).

 

סיכום סדרה

  1. דרק וויט

וויט שזכור מאוד לכולם ממשחק 6 בגמר המזרח שנה שעברה מול מיאמי עם סל ניצחון הענק שלו, התעלה על עצמו בסדרת הפלייאוף הזאת מהעונה הסדירה כששיפר את ממוצעיו מ15.2 נקודות למשחק בעונה הסדירה ל22.4 נקודות למשחק בסדרה הזאת כשגם האחוזים מהשלוש שלו השתפרו מ40% ל48% למשחק בפלייאוף עד כה. וויט בונה לעצמו מעמד של כוכב בקבוצה כאשר הוא היה עקבי בכל הסדרה והופיע לכל משחק וחיפה על העובדה שלעיתים צמד הכוכבים טייטום את בראון לא הופיע. אם וויט ימשיך ככה בהמשך הפלייאוף, יש לסלטיקס, שמכוונים לאליפות המון סיבות לאופטימיות.

 

  1. ההגנה של סלטיקס

אחד הדברים שהכי בלטו במהלך כל הסדרה והיו מהותיים לעובדה שהסלטיקס ניצחו את הסדרה בקלות היו ההגנה המופלאה שלהם שעל ניצוחה אחראי המאמן ג'ו מאזולה. ההגנה בהובלתם של ג'רו הולידיי וקריסטפס פורזינגס (שלא שיחק עקב פציעה במשחק היום) באה לידי ביטוי בכך שהסלטיקס השאירו את ההיט על 92.2 נקודות בלבד למשחק (ההיט קלעו מעל 100 נקודות רק בניצחונם במשחק 2) ובלחימה של השחקנים שהתבטאה ב45.6 ריבאונדים, 5.8 חטיפות ו5.2 בלוקים למשחק.

 

הצד של מיאמי

  1. בעיות התקפיות רבות

מיאמי התקשתה מאוד מהפן ההתקפי בסדרה שהתבטא בעובדה שקלעה רק 92.2 נקודות למשחק בסדרה, לעומת 110.1 נקודות בעונה הסדירה. הבעיות בהתקפה היו גם קושי של הקבוצה מהשלוש כאשר היא סיימה עם 33% בלבד מחוץ לקשת והיום כאמור היה בשיאו השלילי עם רק 3 שלשות של הקבוצה ב10% ובעיקר בעובדה של חוסר התרומה ההתקפית של שחקני ההיט ובראשם הצוות המסייע, שלמעט משחקים טובים של באם אדבאיו בהתקפה, והתעלויות למשחק-שניים של קיילב מרטין וטיילר הירו, השאר פשוט לא הופיעו.

 

  1. חסרונו של ג'ימי באטלר וחוסר התרומה של הצוות המסייע

בסדרה זאת בלט מאוד חסרונו של שחקן הפרנצ'ייז של הקבוצה, ג'ימי באטלר הלוא הוא "Playoff jimmy" שהיה פצוע ואף אחד לא יכל להיכנס לנעליים שלו בהיט. באם אדבאיו עשה ככל אשר הוא יכול וסיים את הסדרה עם 22.6 נקודות, 9.4 ריבאונדים ו-3.8 אסיסטים אך בסופו של דבר הוא מעולה בתור כוכב משנה, ולא ככוכב ראשי כמו שבלית ברירה שימש בסדרה, דבר המוביל לנקודה המרכזית שהיא שהייתה ציפייה שהשחקנים בותיקים במעמד הזה של הפלייאוף כמו טיילר הירו, דאנקן רובינסון וקיילב מרטין יקחו יותר אחריות וינהיגו במשחקים האלה, דבר שלא קרה בכלל כאשר הירו היה טוב מאוד רק במשחק 2, מרטין היה טוב במשחקים 2 ו-4 ונעלם בשאר ורובינסון בכלל עם סדרה מזעזעת שכללה רק 2.6 נקודות למשחק ו3 שלשות עם אחוזים רעים מאוד של 31% מהשדה ו23%! מהשלוש.

כשהתרומה כל כך מעטה מהצוות המסייע קשה עד בלתי אפשרי לנצח סדרה, בעיקר סדרה מול הסלטיקס העוצמתיים.

 

לוס אנג'לס קליפרס 93 – דאלאס מאבריקס 123 (2 – 3 לדאלאס בסדרה)

* דני אייזיקוביץ

לפני המשחק ג'יימס הארדן זכה להרבה סופרלטיבים על היכולת שלו בסדרה, דיברו על איך זה שאולי התחושה שהוא לא מספיק דומיננטי בפלייאופים לאורך הקריירה לא מוצדקת. מצד שני, היו דיווחים שלוקה היה חולה כל השבוע האחרון ועם קרסול פגוע.

אז קיבלנו מצד אחד את משחק "השפעת" של לוקה (לא באמת, לא קרוב לזה, יותר משחק האפצ'י, לוקה ממש לא נראה חולה גם על הספסל או תשוש אבל ככה התקשורת תמתג את זה) ובצד השני הארדן ידע להזכיר לנו שהוא אי של חוסר יציבות

אני רוצה לתת קרדיט להגנה של דאלאס שבאמת היה נראה שהיא עושה עבודה טובה, אבל לא כל כך טובה כדי להגביל את הארדן.

זה היה The Harden Show, אבל בצורה רעה.

למזלה של הקליפרס לא רק הארדן חווה ערב רע ברמה היסטורית, גם ראסל ווסטברוק מהספסל עם 2-11 מהשדה בדרך ל-6 נקודות בודדות (שיחק אבל רק 16 דקות כדי שנהיה הוגנים) וגם האלפא פול ג'ורג' הזכיר ימים רעים עם 15 נקודות ב 4-13 מהשדה.

אפשר לנתח עד מחר את המשחק הזה, אבל עם יד על הלב, זה נראה כאילו הקליפרס לא הגיעו הלילה, וזה היה עוד בבית מול הקהל הביתי.

 

מהלך המשחק

דווקא ההתחלה לא הייתה כל כך נוראית עבור הקליפרס. מצד אחד זובאץ וטרנס מן מצאו את הסל, ובצד השני לוקה עושה דברים של לוקה, באיטיות הרגילה שלו שגורמת לנו לחשוב, אני גם יכול לעשות את זה, ולכל מי שינסה לעשות ספין כזה על החבר'ה בשכונה ויחטוף גג, אמרתי מראש. אתם לא לוקה:

הארדן במחצית הראשונה עוד היה סביר (רע, אבל איכשהו שיחק כדורסל), קלע שלשה, ומסר יפה לדאנק של זובאץ, במחצית כאמור זה רק 56-46 ונדמה שהקליפרס עוד יכולים לחזור.

במחצית השנייה,

הארדן פשוט נראה לא שם. באמת קשה להסביר מה קרה איתו, הוא שיחק רק 10 דקות, קלע 2 נקודות (מהקו), מהשדה לא קלע אף זריקה. איבד 3 כדורים, מסר 0 אסיסטים, ו-0 ריבאונדים. אגב האיבודים, זה לא היה סתם איבודים, היו שם מהלכים מוזרים כמו המהלך הבא:

דאלאס מצידה פשוט נהנתה מהחיים.

גם ההגנה של הקליפרס, תסתכלו על המהלך הבא. זה נראה כאילו כל מסירה אפשרית, ודאלאס עושה מה שמתחשק לה:

 

בסיום זה תבוסה מוחצת של 123-93 ואנחנו חוזרים לדאלאס למשחק שאולי יהיה האחרון בעונה של הקליפרס.

 

כמה תובנות מהמשחק

1. לוקה וקיירי

ערב נהדר של לוקה, 35 נקודות (14-26 מהשדה), 10 אסיסטים ו-7 ריבאונדים.

קיירי בערב סביר, עם 14 נקודות ו-6 אסיסטים, לא ערב "מיוחד" של קיירי, אבל סיים גם עם 0 איבודי כדור אל מול 2 חטיפות, ובעיקר מבין את המקום שלו בהיררכיה ליד לוקה. לפחות הערב לא היה נראה שהוא לוקח על עצמו אחריות מיותרת.

ביחד קשה מאוד לעצור אותם, ההגנה לא יודעת לאן למקד את המאמצים שלה ואם נהיה הוגנים זה לא ממש משנה, כי ברגע שלוקה העביר הילוך ברבע השלישי הוא פשוט חתם את המשחק וגרם לבריחה כשהוא קולע 14 נקודות עם 3 אסיסטים מתוך ה-33 של דאלאס:

2. הצוות המסייע של דאלאס

כבר הזכרנו בעבר כמה הטרייד יצר יציבות בסגל של דאלאס, אבל הסיפור המעניין הוא שכוכבי הטרייד, וושינגטון וגם גאפורד לא הבריקו הלילה.

וושינגטון עם 2 נקודות בודדות, גאפורד עם 8, אבל הרוטציה של דאלאס גדלה והם מקבלים 12 נקודות מדריק ג'ונס, 15 נקודות מקלבר מהספסל (5-7 מהשלוש), 12 נקודות מלייבלי ו-14 נקודות מהארדי. אגב הארדי הוא קולע את כל הנקודות שלו ב-5 דקות בודדות.

אגב ג'ונס, תראו איזה דאנק:

3. ההגנה של דאלאס

מאוד קשה לשפוט האם זו ההגנה של דאלאס או ההתקפה של הקליפרס, אבל לפחות נכון לנקודת הזמן הנוכחית נראה שאחת מנקודות התורפה שהייתה לדאלאס במשך שנים הפכה אולי להיות הנקודה החזקה ביותר שלה. לוקה וגם קיירי שנחשבים לאורך שנים לשומרים בינוניים, נותנים פלייאוף הגנתי נהדר, בטח במעטפת האתלטית של וושינגטון, גאפורד וג'ונס. זה יכול להיות מפתח חשוב מאוד בשלבים הבאים.

 

 

4. קללת הקליפרס

באמת שקשה להסביר את הקבוצה הזו.

קודם כל, לאורך כל העונה היה החשש סביב הבריאות של לנארד. סוף סוף ראינו אותו מפציע באיזו סדרת פלייאוף וכמובן לנארד לא כשיר ובמעט ששיחק היה רע.

הקליפרס עדיין מחזיקים שלושה כוכבים, הבעיה ששניים מהם לא יכולים לשחק ביחד (הארדן וראסל ווסטברוק) עקב חוסר התאמה, אבל זה הספיק להם כדי לייצר המון ניצוצות.

ואז מגיע משחק כמו המשחק הלילה, שזה לא רק ההפסד, זה תחושת החוסר אכפתיות.

לאורך כל הקריירה ג'יימס הארדן זוכה לטונות של ביקורת על ההתנהלות שלו. ואז מגיעה תצוגה כמו שהייתה במשחק מספר 4, אבל מייד אחריה מגיע משחק כמו הלילה. ופשוט אי אפשר להתעלם מזה.

קשה להיות אוהד קליפרס אחרי משחק כזה וזה נראה כאילו אני מסכם טיפה מוקדם מדי, אבל הרמת האנרגטית של כל הקבוצה נראית רע מאוד. במידה מסויימת, הגישה של הארדן מחלחלת לשאר השחקנים.