המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם הצטרפו אריק גנות, טל קינן, ניל קרמר, מידן בורוכוב ואורח מיוחד ערן סורוקה!
ההתאמות שעשו המאמנים שתפסו לכם את העין בסדרה?
ערן סורוקה: קודם כל, לא כל האזוריות נולדו שוות. ה-2-3 של מיאמי היה נוח יחסית לדנבר, ה-1-3-1 (או ה-1-2-2) כבר גרם להגנה שלהם לזוז בתנועת אמבה ולנטרל חלק גדול מהנעת הכדור של דנבר במשחקים הראשונים בסדרה. גם ההחזרה של קווין לאב לחמישייה איפשרה לבאטלר יותר דקות על ג׳מאל בהגנה וזה עזר. רק שאז בא מייק מאלון עם התאמות משלו: כריסטיאן בראון כוויילד-קארד ששובר אזוריות בחיתוכים וחדירות בכדרור, ולהכריח את ג׳ימי לנצח את הנאגטס (אגב, מארי היה הרבה יותר טוב הגנתית בחצי השני של משחק 3) באחד על אחד, בלי להביא עזרה – מה שהיה בדרך כלל גורם לכאוס הגנתי ולשלשות חופשיות.
טל קינן: אני אוהב מאד את האיזורית המשתנה של ספולסטרה שמעבר לכך שהיא מקשה על הנאגטס להגיע לצבע, הם גם מצליחים למנוע מיוקיץ' לקבל את הכדור בהייפוסט. בנוסף אהבתי את הכנסתו של לאב לחמשייה, מהלך שמנע מגורדון לבסס את העליונות הפיזית שלו בצבע אך גם אפשר לבאטלר לשמור את מארי ולהקשות עליו.
מהצד של הנאגטס, מאלון שלף את כריסטיאן בראון לאחר שהרגיש שקבוצתו לא מספיק אגרסיבית והרוקי סיפק את הסחורה. כמו כן, במשחק 3 הנאגטס הצליחו לבודד את מארי מבאטלר עם חסימה של אחד הגארדים ואז ביצעו את הפיק אנד רול בינו לבין יוקיץ' (32 פעמים במשחק, הכי הרבה שלהם העונה).
אריק גנות: כבר מהמשחק הראשון בלט הדגש של ספולסטרה על סגירה לריבאונד. דנבר גדולה ממיאמי בכל עמדה אבל לא הצליחה לשלוט בריבאונד ההתקפה, שהיה מפתח בשבילה מול הלייקרס.
דנבר, מהצד השני, החליטה לסגור את הjדירות לצבg עוד לפני שהם מתחילות כדי להתמודד עם הקושי של יוקיץ' בהגנה על הטבעת, והבינה שהמהלך הכי טוב בשבילה הוא הימור על החצי מרחק של באם. ההימור הזה הצליח, כאשר שני ההפסדים של מיאמי היו, לא במקרה, במשחקים שבהם באם זרק הכי הררבה מהשדה בפלייאוף.
במשחק השני זה עלה לדנבר בהמון שלשות, אבל נראה שהם הצליחו לתת לג'ימי קצת יותר מרחב ולמנוע את השלשות בצורה טובה.
מידן בורוכוב: ספולסטרה זכה לשבחים בפלייאוף מקיר לקיר, הוא שולט ביד רמה בנעשה והגיע מוכן לגיים 2, השילוב של קווין לאב בחמישיה עזר לנטרל את האובר-סייז של דנבר
מה שצד לי העין זה ההתאמות של מייק מאלון, הוא ניהל בצורה טובה מאוד את גיים 2 כששיחק עם בראון וזיהה את היכולת הגרועה של MPJ. למרות זאת מה שקצת מוזר לי זו השחיקה של יוקיץ את מארי עם 44 דקות כל אחד גם כשהמשחק היה גמור. לא מבין למה מאלון מחק לחלוטין את רג׳י ג׳קסון ותומאס בריאנט שיכולים לתרום ולתת מנוחה, בעיקר כשמשחק 4 הוא על מנוחה של פחות מ 48 שעות.
ניל קרמר: במשחק הראשון ראינו המשך ישיר של שתי הקבוצות, כאשר דנבר לא מבצעת שום שינוי בחמישיה שלה לאורך כל הפלייאוף (וגם בעונה הרגילה) ואילו מיאמי המשיכה עם מי שלדעת רבים היה הMVP של גמר המזרח – קיילב מרטין. אחרי שמשחק הזה ארון גורדון חגג (12 נקודות ברבע הראשון!), ההיט הגיבו עם הקפצת קווין לאב לחמישייה, דבר שהוסיף גודל ונראה היה שנטרל את ייתרון הפיזיות של דנבר. מיאמי ניצחה ברבעים האחרונים במשחקים 1 ו-2, הייתה מאוד קרובה לנצח אותו גם בשלישי וזאת הודות להגנה האיזורית של מיאמי שהיא לא צפויה, בגלל שזאת לא הגנת 2-3 \ 3-2 קלאסית.
מי מסתמן בינתיים כשחקן החמישי הכי טוב בסדרה?
ניל קרמר: גייב וינסנט. כשהוא טוב – מיאמי מנצחים. התלבטתי אם לשים כאן את ארון גורדון, אבל כשאני מסתכל על מיאמי, פרט לג'ימיייי אין שם שחקן שיודע ויכול להריץ את ההתקפה כמו שצריך, אדבאיו יכול לעשות את זה מדי פעם והשחקן הכי טוב שלהם שיודע לייצר לעצמו – פצוע (הירו). ככה שהתקפת ההיט תקום ותיפול בדקות שבאטלר נח וגייב וינסנט מנהל את ההתקפה. הוא יודע לייצר לעצמו מצבי זריקה (בעיקר ל-3) שאותם הוא קולע באחוזים גבוהים, משחק ההגנה שלו טוב מאוד והוא משחק ללא פחד. לעומת זאת מארון גורדון אתה פחות או יותר יודע מה תקבל והוא יודע את תפקידו בקבוצה.
ערן סורוקה: אפשר להגיד כריסטיאן בראון? סתם, לא. אני פשוט חולה על השחקן הזה. התשובה הנכונה מבחינתי היא ארון גורדון. הטרנספורמציה שלו מכוכב בקבוצה בינונית לשחקן 3-4 בהיררכיה במועמדת לאליפות מזכירה קצת את התהליך שעשה אנדרה איגודאלה – וזה לא הדמיון היחיד בין שני האתלטים העילאיים מאוניברסיטת אריזונה בטופ-10 בהפרש של 10 שנים. שניהם מוצאים את הדרכים שלהם לתרום בהתקפה, בין היתר כסמול-בול סנטרים, ושניהם ניטרלו את לברון ג׳יימס עד כמה שבן אנוש מסוגל. כל פעם שגורדון מקבל לשמור על באטלר, זה ניצחון לנאגטס. הוא האס ההגנתי הכי חשוב של מאלון, לפחות עד עכשיו בסדרה.
טל קינן: גייב וינסנט. למרות משחק שלישי חלש, הגארד קולע 16.3 נקודות למשחק (ב-47% מהשדה ו-45.5% מהשלוש על 7.3 זריקות) שזה ליטרלי מדרג אותו כקלעי החמישי בטיבו בסדרה מאחורי ארבעת הכוכבים. בנוסף על אף גודלו הצנום, הוא שומר נהדר ומצליח להציק ולהפריע למתקיף שמולו. הוא מוביל את כלל השחקנים בסדרה עם 1.3 חטיפות למשחק כאשר מנגד הוא מאבד רק 0.7 כדורים במשחק. חוץ מקווין לאב, ששיחק משחק פחות, וינסנט אוחז בפלוס מינוס הטוב בהיט עם +2 ובכללי כשהוא על המגרש רואים איך ההיט אנרגטיים יותר. היכולת שלו לייצר לעצמו היא קריטית לאור העובדה שליוצר המרכזי של מיאמי מתחיל להיגמר האוויר.
אריק גנות: התחרות צמודה בין ארון גורדון וגייב וינסנט.התרומה של גורדון יוצאת דופן בשני צידי המגרש. בהתקפה הוא עושה את כל הדברים הקטנים, חותך לסל, מוסר, ואפילו קולע את מעט השלשות שהוא לוקח. הוא אחראי ליותר ריבאונדים ממה שמשתקף בסטטס כי הוא נלחם על כל כדור. ובהגנה הוא עושה עבודה נהדרת על ג'ימי ובחיפוי על יוקיץ' מתחת לסל.
וינסנט עושה דבר הרבה יותר בסיסי – קולע. הוא עומד על כמעט 16 נק' למשחק, עם כמעט 50% ל-3 למרות משחק הנפל האחרון. הוא מרווח, קולע גם את הזריקות ל-2 ומשכיח את הירו.
בין שניהם זה בכל זאת גורדון.
מידן בורוכוב: עד כמה שזה ישמע מוזר כרגע אין שחקן שמסתמן כשחקן שלוקח עליו את המעמד. אצל מיאמי זה באטלר את אדביו ובצד השני יוקיץ ומארי.
MPJ מזכיר לי את האריסון בארנס בסדרה של 2016. אארון גורדון חייב להיות השחקן הנוסף והאקס פקטור של דנבר (כפי שעשה לפרקים בסדרה מול הסאנס)
אצל מיאמי אתה מקווה לקבל תפוקה ואקס פקטור בכל ערב נתון משחקן אחר. זה יכול להיות שטרוס, לאב, לאורי,מרטין.
KCP מאוד מאכזב אותי בדנבר, בעיקר בגלל שהוא מנוסה ויכול להוות שחקן שעושה את ההבדל
שאלת שילובו של טיילר הירו – איך נכון להחזיר אותו להרכב בזמן סדרת הגמר מבלי להפריע להתקדמות שנוצרה בקבוצה במהלך הפלייאוף?
מידן בורוכוב: הירו כמו דאנקן רובינסון עשו את האקסטרה שלהם בריצה של מיאמי ב 2020. לדעתי השילוב של הירו הוא נון-אישו. מיאמי לא יציבה עד כה בסדרה מדאון טאון. ספלוסטרה יכול לשלב את הירו על חשבונם של 5 שחקנים שונים (שטרוס,מרטין,רובינסון,לאורי וקצת מהדקות של באטלר). בכללי שילוב של גאנר נוסף רק יעזור לספולסטרה, הכלים קצת פחות חשובים כשהתפקיד שלהם על המגרש פחות או יותר זהה.
אני לא יודע איך משחק 4 נגמר אבל יש לי הרגשה שהירו יהיה גיבור המשחק
ניל קרמר: לדעתי וכמו שאמרתי בשאלה הקודמת, אם טיילר הירו כשיר – חייבים לשלב אותו. ולאו דווקא כשחקן חמישייה, או super-sub (השחקן השישי), נהפוכו – הוא צריך לעלות אחרי שכלל שחקני הפלייאוף של ההיט (חמישייה + מרטין, רובינסון, לאורי..) יעלו וייתנו דקות. ההיט הוכיחו שהם יכולים לנצח את דנבר בסגל הנוכחי, אך שחקן שהוא instant offense עבורם, גם אם מדובר רק על לשחק 5-10 דקות – היא ברכה עבורם. תזכרו כמה פעמים ההתקפה של מיאמי נראתה תקועה ללא השלשות שלה, כאשר באטלר על הספסל ו-גייב וינסנט לא מצליח להפעיל את חבריו. הירו יכול לתרום בפרק זמן קצר הרבה נקודות, ולכן עליו לשחק.
ערן סורוקה: אם היה בריא, הייתי מכניס אותו ברבע השלישי במשחק 3 בזמן שהנאגטס ברחו לאיזור ה-20 הפרש. המשחק כבר נראה אבוד, ההתקפה היתה תקועה והירו היה יכול להיכנס במצב שבו אין לו מה להפסיד. אבל המומנטום הזה אבד. מצד שני, יכול להיות שספולסטרה קיבל לגיטימציה לזרוק אותו עכשיו לחמישייה במקום שטרוס, שפרט לרבע הראשון של משחק 2 פשוט לא בעניינים. שתיים משלוש תצוגות הקליעה הכי גרועות של ההיט בפלייאוף הגיעו בשלושת המשחקים הראשונים של סדרת הגמר. הם נראו עייפים בחלק גדול ממשחק 3, ושוט-מייקר עילאי, שיכול גם להריץ פיקנרולים עם אדבאיו ובאטלר, לא יזיק עכשיו בצד הזה של המגרש.
טל קינן: אני סבור שלאור הנחיתות בכישרון של מיאמי אל מול הנאגטס, ההיט חייבים לתת להירו צ'אנס. הוא היוצר מכדרור הכי טוב שיש להם, בטח כשג'ימי מתחיל להישחק, ולמרות ההגנה החלשה שלו, ספולסטרה צריך לתת לו צ'אנס במידה וכשיר. אישית הייתי מתחיל איתו מהספסל כאשר אני נותן לו דקות ראשונות רק ברבע השני כדי שיוביל את יחידת הספסל של ההיט אל מול מחליפי הנאגטס. במידה והוא לא מצליח להיכנס לעניינים תוך חמש דקות אני מוריד אותו בלי בושה לספסל. אם יש קבוצה שבה השחקנים קודם כל חושבים על הקבוצה ומהלך כזה יתקבל בהבנה זאת מיאמי וזה חלק מהמהות של ההיט קולצ'ר.
אריק גנות: גם אם נניח שהירו חזר לכשירות גופנית מלאה והוא בכושר משחק, השילוב שלו במיאמי הוא בעיה לא פשוטה. הוא כנראה שחקן ההגנה הכי פחות טוב בקבוצה, ומול ההתקפה הסופר אינטליגנטית של דנבר אי אפשר לאפשר חורים.
הוא מתאים לעלות מהספסל לדקות שיוקיץ' לא על המגרש, וכשההתקפה נתקעת, כי הוא אמור להיות היוצר הכי טוב של מיאמי עם הכדור אחרי ג'ימי.
עוד שימוש טוב בשבילו יכול להיות כדי לתקוף א ג'מאל מארי ולגרום לו לעבוד בהגנה, כשג'ימי בצד השני וקשה לחפות. זה מהלך שיכול או לפנות את באטלר או קלעי שלשות.
https://www.youtube.com/watch?v=mDMaliAC8mY
מונטי וויליאמס קיבל את החוזה הגבוה בליגה למאמנים. מה עשויה להיות השפעה של חוזה כזה כלפי שאר הליגה? אם בכלל
אריק גנות: אחרי הרבה שנים של חוסר הצלחה, דטרויט צירפה לכך גם חוסר מזל כשקיבלה את התוצאה הגרועה ביותר האפשרית בלוטרי.אחרי עונה מאכזבת שבה הסגל הצעיר שלה לא הצליח להתורמם וקאנינגהאם נפצע, הם מחפשים את הדרך לבנות בכל זאת תרבות הישגית ומצליחה.
ההבאה של וויליאמס מתחברת לרצון שלהם להגדיר דרך ברורה, וחשוב להם לחבר את זה לתרבות השחורה ולהביא את אולי המאמן השחור הבכיר בליגה. הם ניסו את אותו הדבר בעבר עם דוויין קייסי, ןעכשיו וויליאמס.
אם זה יצליח, האפקט יכול להיות שמאמנים בכירים ידרשו הרבה יותר – כסף, סמכויות, אולי ביטחון תעסוקתי – כדי לעבוד בקבוצות הקטנות.
מידן בורוכוב: החוזה של וילאמס שערורייתי, אני יכול להבין שאתה רוצה מאמן ויש לך קושי להביא אותו. אבל מונטי ווילאמס מאמן שמגיע במומנט שלילי, אין שום הצדקה לתת את השכר הגבוה ביותר לאדם שהוא לא הטוב ביותר בתחומו. מעשית ולאור הסכומים שווגל קיבל בסאנס נראה שלא הייתה השפעה לחוזה של מונטי. החוזה של ווילאמס לא ריאלי, גם בסכום וגם באורך שלו.
יש המון מאמנים שרק ממתינים לצ׳אנס, רובם יסכימו לקבל חוזה גם ב 40 אחוז מהשכר של ווילאמס.
ניל קרמר: השפעת החוזה של מונטי וויליאמס בפיסטונס עלולה לגרום לאינפלציה בשוק המאמנים, כמו שקרה לא פעם בגזרת השחקנים החופשיים ובערך של שחקנים בטריידים. לדוגמה הטרייד של יוטה ומינסוטה על רודי גובר – המחיר ההתחלתי ששילמו הג'אז היה גבוה מאוד והרבה גבות הורמו, מה שגרם להאטה (משהו) בשוק ההעברות של הליגה. נוצר כביכול תקדים בעבור שחקנים, אבל אני לא מאמין שדבר כזה יכול לקרות בשוק המאמנים. זאת בגלל שבשוק תחרותי כל כך (30 קבוצות), עם כשרונות ייחודיים שפזורים ברחבי הליגה – אין לך הרבה מקום למו"מ. ישנם הרבה מאמנים טובים מאוד שנשארים ללא משרה כל שנה, ואני לא חושב שחוזים שלהם יפלו על המשכורות.
ערן סורוקה: כלום. ממש לא אומר כלום. הסכומים בליגה – שכר לשחקנים, שווי קבוצות, תקרת שכר וכו׳ – עולים כל הזמן. כל קיץ נרשמים החוזים היקרים בהיסטוריה וגם השיא של מונטי יישבר מתישהו, גם אם במקרה הזה נחכה עוד כמה שנים. המשמעות היחידה היא שדטרויט מאוד מאוד רצתה את מונטי וויליאמס, החליטה שהוא יותר טוב מכל האופציות האחרות שבחנה, והבינה שהוא האיש המתאים בזמן הנכון להוביל את החבורה הצעירה שלה לגבהים חדשים. החלטה מובנת ולגיטימית, ומכיוון שזה הכסף של טום גורס, שיעשה איתו מה שהוא רוצה. עדיף מלקנות עוד יאכטה.
טל קינן: אני סבור כי החוזה של מונטי, בשילוב הפלייאוף הנוכחי, ממחישים את החשיבות של מאמן בשלבים המתקדמים של העונה. אני מאמין שנראה עוד חוזים כאלו למאמנים, בעיקר אצל קבוצות משוק קטן אשר מתקשות בהחתמת שחקנים בשוק החופשי עקב מיקומן הגיאוגרפי. למשוך מאמנים טובים באמצעות חוזים גבוהים מערך השוק יכולים להוות את היתרון היחסי של קבוצות משוק קטן מכיוון שחוזים של מאמנים לא נחשבים כחלק מתקרת השכר. כמובן שאם מונטי לא יצליח לקדם את הגרעין הצעיר של הפיסטונס אז התאוריה שלי שווה כקליפת השום אך לאור ההתרחשויות האחרונות אני חושב שנראה שיפור והתחזקות קלה של עמד המאמן ב-NBA.
האם סדרת הגמר תשפיע על איך שקבוצות יחשבו ויגשו לדראפט ולשוק החופשי? ואם כן איך?
טל קינן: אני חושב שהשינוי כבר קיים. קבוצות בכירות שחושבות על אליפות לרוב סוחרות בבחירות הדראפט שלהן ואנחנו רואים כיצד בהרבה קבוצות מחוץ לסאות' ביץ' יש שחקני אנדראפטד טובים כגון ברוקלין, הלייקרס והראפטורס. החוזים הדו כיווניים נתנו לקבוצות את היכולות להחתים יותר שחקנים ולהגדיל את הפוטנציאל למצוא פנינים בשולי הדראפט ומחוצה לו. מאידך, אני חושב שקבוצות ישקיעו יותר בפיתוח שחקנים כי הרעיון הוא לא רק למצוא כישרון אלא לתעל אותו לשחקנים שיתרמו מידיית ויתאימו לצרכי הקבוצה. אני מאמין שקבוצות ינסו לחקות בהיבט הזה את מה שקורה במיאמי, בטח לאור ההסכם הקיבוצי החדש שיקשה על קבוצות מעל תקרת המס להתחזק בשוק החופשי.
אריק גנות: קודם כל סביר להניח שסדרת הגמר תדגיש עוד יותר את הצורך האקוטי בקליעה מבחוץ. אנדרסייזד? זה בסדר, גם וינסנט. מתקשה הגנתית? נסתדר, גם רובינסון. מתקשה בפליימיקינג? לא נורא, נמצא מישהו שייתן לך את הכדור כמו לסטרוס ומרטין. זה כנראה לא מבשק טובות לאחים תומפסון.
מהצד השני יכול להיות שיחפשו יותר שחקני האסל בהגנה כמו כריסטיאן וברוס בראון.
עוד יכולת שתקבל משנה תוקף היא היכולת של שחקני כנף להיות סוויצ'אביליים בצבע ולהגן על הטבעת. הגודל של דנבר נתן להם המון כוח הגנתי גם עבור שחקנים כמו פורטר ויוקיץ'. זה כנראה מבשר טובות לשחקנים כמו טיילר הנדריקס וג'ארס ווקר.
מידן בורוכוב: אני מקווה בשביל שארלוט שמחזיקה בבחירה ה 41 שתצליח לדוג שחקן בקנה מידה של יוקיץ.
הסדרה צריכה ללמד קבוצות לבנות מערכת ולתת אמון במאמן. מאלון וספולסטרה הם מאמנים ותיקים, אולי זה מסר לקבוצה, אם מוצאים משהו במאמן לתת לו לרוץ הרבה שנים.
אם קבוצה כמו מיאמי מחזיקה בסגל שחקנים שלא נבחרו בדרפאט זה חומר למחשבה לקבוצות.
לגביי השוק החופשי, יש שחקנים שרובם בעייתים ואף אחד לא גיים ציינג׳ר, לא רואה קונטנדרית שתבנה דרך השוק החופשי בקיץ.
ניל קרמר: אני רוצה לצאת מנקודת הנחה שלא יהיו שינויים ברחבי הליגה בעקבות הגמר, אך כמו תמיד אין באמת לדעת. ישנם דיבורים ברחבי הליגה שדמיאן לילארד מאוד מעוניין להגיע להיט, אך מנגד אם ייקחו אליפות "הוא לא ירצה להגיע לשם". מה גם שאני לא מבין מה יש להיט להציע עבורו. לא תהיה השפעה על השוק החופשי, אולי רק לטובת ההיט ששנה אחר שנה מוכיחים שזהו מקום נהדר לשחק. מבחינת הגישה לדראפט, לא חושב שתהיה השפעה, מכיוון שרוב הקבוצות שפעילות בערב הדראפט הן לרוב הקבוצות החלשות עם הבחירות הגבוהות. ובגלל זה הדרך היחידה שתהיה לסדרה הזו השפעה היא דרך שוק השחקנים החופשיים.
ערן סורוקה: כלום. ממש לא אומר כלום. מילווקי לקחה אליפות עם טריו כוכבים שנבחרו 15, 17 ו-39 בדראפט, כשהיא מנצחת בגמר קבוצה שהכוכב שלה נבחר 13 בדראפט. ההיט לא צריכים בחירות דראפט בכלל. הכוכב של דנבר נבחר במקום ה-41 (הידעתם שזה קרה בזמן פרסומת של טאקו בל? נראה לי שזו הפרסומת הנצפית בהיסטוריה נכון להיום). השושלת של גולדן סטייט מבוססת על שחקנים שנבחרו 7, 11 ו-35. הלייקרס לקחו אליפות ב-2020 עם שתי בחירות 1, אבל של קליבלנד ב-2003 ושל ניו אורלינס ב-2012. המסקנה היחידה היא להשקיע המון בסקאוטינג ובפיתוח שחקנים, ואת זה כל הליגה עושה ותעשה יותר ויותר.
