המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם התכנסו: אריק גנות, דני אייזיקוביץ', טל קינן והאורחים אורן לוי ושחר צ'יקוטאי מ'הופס' ו'הנדצ'ק'.

 

בערך שבועיים לסיום העונה, אילו מאבקי מיקום ישפיעו הכי הרבה על הפלייאוף ואיך?

דני אייזיקוביץ': לטעמי מאבקי המיקום המעניינים מתרחשים במקומות 6-8 במערב. במזרח מקומות 1-3 נראים יציבים ואף אחד מהקבוצות במקומות 6-8 לא מאיימת על הטופ 3. במערב לעומת זאת, המצב מורכב מאוד.

דאלאס עוד לא ראתה את קיירי ולוקה משחקים ביחד ויכולה להפתיע אפילו אם תגיע מהפלייאין. הזכרתי את דאלאס, אבל רציתי להזכיר כמובן את הלייקרס שנמצאים בכושר נהדר וזה לפני החזרה של לברון. במילים אחרות, יש מצב שעדיף להיות במקום השלישי מאשר במקום הראשון, בסוף העונה במערב. סיטואציה שבאמת לא זכורה לי. למרות זאת, המרחק בין הלייקרס (מקום 10) ליוטה, הוא עדיין משחק בודד, מי אמר שהלייקרס בכלל יגיעו לפלייאין?

 

טל קינן: לטעמי יש שני מאבקי מיקום שבאמת יהיו רלוונטים גם לפלייאוף והם המבאק על הפלייאין/מקום שישי במערב והמאבק על המקום השני במזרח. לטעמי אם הלייקרס מצליחים להשתחל לפלייאין ולאחר מכן להעפיל לפלייאוף מהמקום השביעי, יש להם סיכוי טוב להמשיך את העונה שלהם לפחות עוד סיבוב. אף קבוצה לא רוצה לפגוש את לברון ודיוויס בריאים, בטח לעומת האלטרנטיבות. המקום השני במזרח הוא קריטי כי זה בפועל אומר מי מבין הסלטיקס והסיקסרס יחזיקו בביתיות בסדרת הסיבוב השני הצפויה ביניהן. בשנה שעברה חזינו כיצד הביתיות הייתה קריטית בסדרה בין הסלטיקס לבאקס ולכן מאבק המיקום הזה חשוב מאד.

אריק גנות: המאבק המרכזי במזרח הוא המאבק על המקום השני. בוסטון נראתה כמו אחת הקבוצות בליגה רוב העונה, אבל נחלשה לקראת הסיום, בעוד פילדלפיה נכנסה לכושר מצוין ונמצאת במאזן 9-1 בעשרת משחקיה האחרונים. שתי הקבוצות אמורות לעבור את הסיבוב הראשון ויתרון הביתיות ישחק תפקיד משמעותי בפלייאוף – אם כי אפשר כנראה לסמוך על פילי ודוק שימצאו את הדרך להפסיד גם איתו.

במערב מעניין הקרב המשולש על המקום הרביעי ויתרון הביתיות, אבל יש תחושה שדווקא הפליי אין יכול לייצר סנסציה. טאונס חוזר במינסוטה, זאיון (אולי) בפליקנס ולברון בלייקרס, וכל אחת מהן מרגישה חזקה יותר מהמאזן שלה ועשויה להפתיע את הנאגטס או ממפיס.

 

אורן לוי: חחחחח לא יודע. הכל כל כך צפוף שאין לי באמת איך להתחיל לגבש דעה. אני חושב שהמאבק בטופ של המזרח ישפיע המון. שלושת הקבוצות בפסגה ישמחו מאוד להשיג המקום הראשון ולתת לשתיים האחרות לריב ביניהן בסיבוב השני. אבל גם השתחלות של הלייקרס בפלייאוף, ואם אפשר על חשבון יוטה (נוט סורי), מרגיש לי קריטי לרייטינג ולהנאה שלי אישית. אי הוודאות במערב מוגזם, אז אני נשאר עם שאלת הטופ של המזרח. מי שממש ירצו להתחכם יוכלו להגיד שגם הטופ של הליגה חשוב העונה בשל החשיבות של יתרון הביתיות בגמר.

 

שחר צ'יקטואי:    במזרח המיקומים משמועתיים בעיקר בסיבוב השני, אבל מיאמי מול פילדלפיה זה סיפור מעניין כבר בסיבוב הראשון. במערב המאבק הרבה יותר צמוד וזה משפיע ישירות על הסיפורים ועל המאצ-אפים. זה גם הפלייאין וגם המיקומים. הכל יכול להיות, ומאצ'אפ בין דנבר לדאלאס או גולדן סטייט ממפיס כבר בסיבוב הראשון יכול להיות נהדר. כמובן שגם הקליפרס והלייקרס בסיפור ואי אפשר להספיד את יוטה ואוקלוהמה.

כל קבוצה בשמינייה הראשונה יכולה להגיע לגמר מערב, כל מאצ'-אפ קריטי וגם הסיפור הוא חלק מרכזי.

אוקלהומה סיטי במאזן חצוי בזמן כתיבת השאלה, ותשחק בסבירות גבוהה בפליי אין. מה הם יקחו מהעונה המוצלחת הזו ואיך היא תשפיע על עתיד הקבוצה?

שחר צ'יקטואי: אוקלוהמה שינתה גישה מעונה שעברה וזה נראה טוב. יש לה שחקן מוביל בדמות שיי, סטופר הגנתי ועוד חבר'ה שיכולים להועיל כבר ברמה המיידית. כשמוסיפים לזה את הבחירה של העונה שעברה המצב נהיה הרבה יותר טוב. החשש שלי הוא מעניין הבחירות הרבות שיש להם. הם ינסו למצות את הבחירות וכתוצאה מכך הם עלולים להזניח את ההווה עבור העתיד, למרות שהעתיד שלהם כבר כאן. אם זאת, הכניסה שלהם לפלייאין עדיין לא ודאית וכעת הגיע הזמן להוכיח שהם יכולים לנצח בשביל המטרה.

 

דני אייזיקוביץ': את הגרעין החזק והצעיר. ארבעת השחקנים המובילים (שיי, ג'וש גידי, דורט וג'יילן וויליאמס) בני 21-24. שיי הפך להיות הגו טו גאי של הקבוצה והעונה נתן פריצה נהדרת בכל אספקט של המשחק. הת'אנדר צריכים בעיקר לתת זמן לצעירים להמשיך להתקדם ולהתפתח. בנוסף חלק חשוב בהצלחה שלהם מתחיל ונגמר בהגנה שמוביל דורט. רק לפני שבוע, דורט נעל את קוואי במהלך סוגר משחק ולא נתן לו לזרוק זריקת מאני נורמלית.

אם אני ההנהלה של הת'אנדר אני מחבק את הסגל הצעיר שלי, משמר אותו ומחכה בסבלנות שימשיכו להבשיל תוך כדי שאני מוסיף קצת ווטרנים רלוונטיים. באמת שהעתיד שלהם נראה וורוד ונהדר.

 

טל קינן:  קל לשכוח אבל עד העונה היו ספקות לגבי היכולת של שיי להוביל קבוצה. השנה הוא נבחר לאולסטאר הראשון שלו אך הוא הוכיח שהוא אכן סופרסטאר לגיטימי בליגה. זה לטעמי הדבר המרכזי ש-OKC יקחו מהעונה הזאת. מעבר לכך, הת'אנדר גיבשו סגל חביב ושחקני משנה מצויינים בדמות לו דורט ג'וש גידי ושני הג'יידן וויליאמס. אלו שחקנים צעירים שיהוו את השלד של קבוצת העתיד שתבנה באוקלהומה סיטי וזה טוב לת'אנדר שהם צברו ניסיון בלשחק כדורסל תחרותי, בניגוד לעונה שעברה. עכשיו רק נותר לחכות לצ'ט

אריק גנות:     הדבר הראשון והברור ביותר – שג"א האולסטאר. הוא התקדם מהר יותר ורחוק יותר מאז הטרייד שהביא אותו, הפך למכונת הגעה לקו. ולשחקן שיכול להוביל קבוצה לפלייאוף, ואולי אפילו למעלה מזה.

ג'יילן וויליאמס הווינג הוכיח את עצמו כשחקן חזק מאוד בשני צידי המגרש. הוא נתן הגנה מצוינת כל העונה, וההתקפה שלו התקדמה בצעדי ענק מ-11 נק' למשחק ב-30% מ-3 בנובמבר ל-21 למשחק עם 48% ל-3 במרץ.

ההגנה מתפקדת מצוין, גידי, דורט וג'יילן וויליאמס הגבוה שםן שחקני רוטציה לגיטימיים, והת'אנדר רחוקים מיצוי הפוטנציאל של הולמגרן וחיזוק הקליעה מבחוץ מקבוצה שיכולה להיות טופ 4 במערב.

 

אורן לוי: שיי גילג'וס-אלכסנדר כוכב עליון, ומארק דנגנולט צריך לאמן אותו לעשור הקרוב. אפשר להוסיף לרשימה את ג'יילן וויליאמס (זה שעדיף על השני, נו). הפורוורד המגוון מתברר כהרבה יותר משחקן משלים מעולה כבר עכשיו, עם תקרה שהיא הרבה יותר גבוהה ממה שחשבו אפילו מי שאהבו אותו בדראפט. ואפילו יש לו אפרו קסום עם צמה שובבה. מה עוד נבקש? בעונה הבאה מצטרף לסגל הזה רים-פרוטקטור אימתני שמסוגל לסיים מהלכים ביעילות ליד הסל וגם מחוץ לקשת. או במילים אחרות – בדיוק מה שחסר להם. התקרה היא הגג, אם לצטט את מייקל ג'ורדן. הוד אווריריותו התייחס לקבוצת הפוטבול של צ.קרוליינה, אבל זה תקף גם כאן.

קרי חזר מפציעה אבל הווריורס מתקשים להתרומם, ומאזן החוץ שלהם רע. זה מה שנראה בפלייאוף? אם שיש להם עוד הילוך להעלות?

אורן לוי: מאוד מפחיד להמר נגדם, ותמיד אפשר להתלות בסיבות להיות מעודדים, או לפחות לחשוש פחות. ההיעדרות של וויגינס, הנט-רייטינג של החמישיה, הכושר של קרי ותומפסון… אבל האמת היא שהסיכויים שהקבוצה הזו תתמודד על משהו קטנים מדי בשביל לקחת אותם ברצינות. גם אני מפחד אבל אני אעשה את זה – הווריורס לא יגיעו לגמר. מאוחר מדי.

 

שחר צ'יקטואי:     גם בעונה שעברה האלופה הייתה עם מאזן חוץ לא מחמיא (19-22) עבור קבוצה שרוצה להתמודד על האליפות. החשש היה קיים גם בתחילת הפלייאוף אבל דווקא רוב הניצחונות המרשימים שלהם הגיעו בחוץ, כולל 3 ניצחונות חוץ מול ממפיס וגם 2 ניצחונות חוץ בגמר.

העונה הסדירה היא משהו אחד, והפלייאוף הוא משהו שונה. גולדן סטייט מספיק מנוסה במשחקי חוץ כדי להסתדר, בטח שקליי בעניינים והמאמן על הקוים עושה את ההתאמות. החשש שלי הוא שהשאננות משחקת שם, והם יהיו חייבים לפתור את זה.

 

דני אייזיקוביץ': משהו מעניין קורה עם קארי וקליי. בהיעדרו של קארי, קליי קלע 26 נק' עם 5 שלשות ב 42% משוגעים. ואז קארי חוזר ובמקום שקליי יהיה חופשי יותר ויקלע לפחות באחוזים דומים, הוא יורד לאיזור ה 14-15 נק' באחוזים רעים.

אגב, יש לגולדן סטייט שחקן חשוב שחסר להם (וויגינס), אבל עם יד על הלב, אין שם הילוך להעביר. משהו פשוט לא עובד שם העונה. וזו הסיבה שציינתי את הקשר הסטטיסטי המוזר בין קליי לקארי. בעבר זה היה עושה טוב לשניהם, העונה איכשהו זה נראה רע ובכלל הבעיה הכי גדולה היא בהגנה כשהם סופגים 118 נק' למשחק ומדורגים במקום ה 25 בליגה.

 

טל קינן: אני אף פעם לא מספיד קבוצות אלופות ואני לא אעשה זאת גם הפעם. הווריירס בסה"כ נראים טוב, הם פשוט לא מצליחים להישאר מרוכזים למשך משחק שלם. החמישיות עם דריימונד בסנטר עובדות, דיוונצ'נזו מצויין מהספסל, קאמינגה נהיה שחקן רוטציה לגיטימי ואפילו ג'מייקל גרין מראה סימני חיים. בתקווה שוויגנס יחזור בקרוב, אני סבור שהווריירס יעשו הרבה רעש בפלייאוף. זאת קבוצה שיש לה ניסיון והיא יודעת לשמור את הכוחות שלה בעונה הרגילה, ולשחק בצורה אינטנסיבית מרוכזת ובעיקר פחות מבולגנת בפלייאוף. הדאגה היחידה שלי מהווריירס היא לגבי ג'ורדן פול שנותן עונה בינונית ומעניין לראות כיצד ישחק בפלייאוף והאם יתאושש.

אריק גנות:  הווריורס קבוצה ממש מתעתעת. לפני העונה שעברה, אחרי שתי עונות שבהן החמיצו את הפלייאוף, הם נראו גמורים. מאז הם לקחו אליפות כשהם מחזיקים בדירוג ההגנתי מס.1 בליגה, ונראו כאילו יחזרו לעוד סבב של התמודדות על אליפות בשנים הקרובות.ואז הגיעה העונה הנוכחית, שכרגע לא נראית מוצלחת במיוחד אבל יכולה בקלות להסתיים במקום הרביעי בקונפרנס לא מאוד חזק.

הווריורס ידועים כקבוצת התקפה ובעונות אחרות הם היו קבוצת הקליעה אולי הגדולה בהיסטוריה, אבל מה שהביא להם אליפויות, כמאמר הקלישאה, זו ההגנה. – והעונה היא פשוט לא שם. דירוג הגנתי 19 בליגה לא יספיק לריצת פלייאוף עמוקה, ויהיה קשה לתקן את ההגנה במהירות. 

הספרס, הרוקטס והמג'יק, שאמורות להיות עמוק בטנקינג, מפתיעות עם מספר נצחונות יפים לאחרונה. אילו דברים טובים הן יקחו איתן מהעונה הזו?

אריק גנות: מבין השלוש למג'יק יש את הכי הרבה סיבות לאופטימיות. פאולו בנקרו כנראה ייקח בקלות את תואר רוקי העונה, פרנץ ווגנר הוכיח את עצמו כשחקן מועיל וגם מרקל פולץ הצליח קצת לפרוץ ומרשים בחודש-חודשיים האחרונים.

יוסטון אכזבה רבים העונה, כאשר השילוב של ג'יילן גרין – שנגון – ג'בארי סמית' אמור היה להניב יותר מדירוג התקפי 27 בליגה. אולי הדבר העיקרי שיקחו זה ההתפתחות של שנגון כמוסר שמזכירה לעצים את יוקיץ'

לספרס אין הרבה מה לקחת, הם גרועים ממש בשני צידי המגרש ומגרדים איכשהו נצחונות. אולי את השיפור של סוהאן, שמשחק עם המון אנרגיה.

 

אורן לוי: המג'יק יכולים לצאת הכי שמחים מהעונה הזאת, להבדיל מהדראפט, מן הסתם, שם הסדר הפוך. יש גרעין אמיתי שיכול לעשות רעש בעוד שנתיים-שלוש. עם החיזוק הנכון יגיע בדראפט הקרוב יש סיבות להתרגש. בנקרו הראה שהוא במסלול להיות אולסטאר בואכה אול-נבא. מרקל פולץ נותן עונה מופלאה – איזו קריירה משונה יש לרכז המרגש הזה. ופרנץ ווגנר הוא שחקן כדורסל שלם ומסקרן בגודל 2.10 מ'. הספרס והרוקטס נראים כמו קבוצות שעדיין רחוקות מאוד. וומביניאמה יש רק אחד, אז אני צופה שלפחות אחת תמשוך את הטנקינג שלה לעונה נוספת.

 

שחר צ'יקטואי:   בגדול, את הבחירות הגבוהות שהם ציפו להם. באורלנדו הניסוי שלהם נועד כדי לבדוק מי מתאים כדי לרוץ קדימה בשנים הבאות סביב באנקרו. הם ויתרו על המשלימים שלא התאימו בקבוצה, הם העבירו את רוס שלא היה בגיל המתאים ואת במבה שלא התאים למשחק. יוסטון עוד מחפשת את החלקים המתאימים שיכולים לקחת אותם קדימה. הספרס זה סיפור אחר, יש להם שחקנים טובים ויש להם מאמן מצויין וכעת הם צריכים למצוא שחקן מרכזי שיהיה הגואל לתקופה השחורה בספרס.

 

דני אייזיקוביץ': הספרס צריכים לבדוק מזוזות, כי כמות הפציעות שלהם העונה משוגעת, בצד החיובי, הכדורסל שלהם בהתקפה נהדר, המון הנעת כדור, קבוצה מאוזנת והשחקנים נהנים לשחק ביחד.

המג'יק משתפרים לאורך העונה וממש נראים בשלים לעונה הבאה, אבל אפשר לצנן קצת את ההתלהבות. בסה"כ 3 ניצחונות ב 9 המשחקים האחרונים. הסיפור שם לטעמי הוא גארי האריס. האריס שיחק העונה רק 42 משחקים. כשהוא משחק, הם (כמעט) ב 50%. לגבי הרוקטס, זה מקרי לחלוטין, ניצחו את הלייקרס שהיו בבק טו בק ובלי דיוויס, את הפליקנס שגם כבר בטנקינג ואת בוסטון בתקופה מוזרה עדיין, הם יכולים בעיקר להנות מג'יילן גרין ופורטר ג'וניור.

 

טל קינן: המג'יק מרשימים יותר כי הם לא היו בשום שלב של העונה חלק מנמושות הליגה. יש סגל צעיר ומסקרן וצריך לראות האם באנקרו זה הכוכב שיוביל אותו. לגבי הספרס והרוקטס צר לי לאכזב אך איני מתרשם. לרוקטס יש סגל מעניין והמון צעירים פוטנציאליים, בדומה למגי'ק, אך הם משחקים כדורסל מבולגן בהתקפה, ווהם יורדים בצורה מזעזעת להגנה. יכול להיות שזה המאמן ויכול להיות שחסרים בסגל שחקנים בעלי אוריינטצייה הגנתית אבל זה נראה רע. לגבי הספרס יש להם המון שחקני משנה טובים אבל הדבר שהכי קרוב לאולסטאר בסגל הזה הוא דווין וואסל וגם זה גבולי. הספרס משחקים בסדר אבל אצלהם פשוט חסר כישרון.

מהם הרשמים המרכזיים שלכם  מטורניר המכללות?

טל קינן:   אני לרוב לא ממש עוקב אחרי טורניר המכללות אבל היו כמה הפתעות מטורפות כמו ההדחה של פרדיו, שדורגה ראשונה, בידי פיירלין דיקנסון (בפעם השנייה בהיסטוריה בלבד שמדורגת ראשונה מודחת בידי מדורגת 16) וההדחה של קנזס החזקה בידי ארקנסו. מעל הכל מה שהכי תפס לי את העין זה שלשת הניצחון של פורמן נגד ורג'יניה כאשר הקאבלריס מאבדים את הכדור האחרון. ההתלהבות של דן בונר סטן ואן גנדי ובעיקר קווין הארלן רק מוסיפה לחוויה

אריק גנות:  מסתבר שיש לי מגע קסם, בשבוע שעבר כתבתי על זאק אידי כשחקן שצריך לעקוב אחריו, ומיד אחר כך המכללה שלו, שדורגה ראשונה, הודחה על ידי המדורגת 16 שהיא הקבוצה הכי נמוכה בטורניר, באחת ההתפעות הגדולות בתולדותיו.

בכלל, מסתבר שבעידן הנוכחי הקבוצות החזקות מתקשות להצליח. קבוצות כמו פרדו ומיזורי הפסידו כשהזריקה מ-3 לא נכנסה להן.

גונזאגה נחשבה על ידי רבים כמועמדת מרכזיתץ לזכיה בטורניר. כרגע היא באליט אייט, אבל הלך לה קשה עם נצחונות צמודים גם על TCU וגם על UCLA  אין שם כשרון NBA אבל יש קבוצה חזקה, עמוקה, ומבוגרת יחסית למכללות, והיא כנראה המועמדת המרכזית לזכות.

 

אורן לוי: היה את הקליפ של הרכז שמתווכח עם המאמן שלו ואז מרים אלי הופ מהחצי למישהו שמטביע ברוורס. והיה דוד מגונזאגה שקלע סל ניצחון מגניב. טוויטר אחראי כמעט בלעדית לאינטרקציה שלי עם המכללות (ממש דומה לכדורסל אגב, יום אחד אולי שווה לדבר על נקודות הדמיון בין שני ענפי הספורט האלה). אני חושב שזו הזדמנות לראות באיכות שידור ראויה את הפרוספקטים המעניינים ביותר, ואת דרו טימי, שיפרוש בגיל 45 מהמכללה שלו בלי לקבל ממנה קופקה אחת שחוקה. מעבר לזה – תעירו אותי כשהם בליגה.

שחר צ'יקטואי: הרושם המרכזי שלי מהמכללות הוא דווקא על כדורסל הנשים שמתפתח מאוד בעונות האחרונות. זה בא לידי ביטוי בשתי נציגות ישראליות שהיו בטורניר. האחיות גרזון שהפסידו שתיהן למכללת מיאמי בפער זעום. ליאור קלעה 8, וירדן 10 מול מיאמי. ירדן הייתה זאת שהשוותה פעמיים במאני טיים עם שלשות גדולות. יש כמובן גם את נעה גבעון, אמי רינת, שירה חג'ג' ורומי לוי. בשיחה שהייתה לי בקיץ האחרון עם רומי ושירה הן אמרו בפה מלא שהאחיות גרזון יכולות להגיע ל-WNBA ולהיות שחקניות משמעותיות שם. זה העתיד של נבחרת הנשים שלנו ואנחנו יכולים להיות מלאי תקווה

דני אייזיקוביץ':  שחודש מרץ הוא משוגע. לפני שבועיים המלצתי לעקוב על הסנטר זאק אדי שהיה הכי מרתק לאורך כל העונה, מגיעים למשחק הראשון והופ, הוא כבר בבית. רגע, מה לגבי טרייסי ג'קסון? גם אינדיאנה של ג'קסון הלכה הבייתה מוקדם מהצפוי.

אז מי נשאר?

האמת שלא מעט, קודם כל UCLA עם הגארד חיימה ג'אקז (זה אגב מחר, בטח ילכו הביתה לפני פרסום הטור), אבל זה בסדר כי הם פוגשים את גונזגה של דריו טים, פורוורד שקולע 21 נק' למשחק ב 62% וכמובן אלבמה של ברנדון מילר. מה למדתי? לא להמר על כדורסל מכללות