המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם הצטרפו: אריק גנות, אריק ספרן, טל קינן והאורחים המיוחדים אור עמית מ-Insignifistats ומידן בורוכוב מפוסט אפ
סיום העונה! מי ה-MVP שלכם? השחקן השישי? ה-DPOY?
אריק ספרן: עם כל הכבוד ליוקיץ', לדעתי, הפרס צריך להיות שקלול של הישגים אישיים וקבוצתיים, לכן החלטתי לגוון.
מאז 1970, רק 6 קבוצות סיימו במרחק של 8+ ניצחונות משאר הליגה, ותמיד ה-MVP הגיע מקבוצה זו.
אמנם, המספרים של בוקר רחוקים משל שאר המובילים, אך נרמול לנגיעות בכדור, מקפיץ את בוקר לצמרת. זה, בתוספת המאזן המטורף, שווים מבחינתי לכל הפחות אזכור לפרס.
השחקן השישי – טיילר הירו, קל.
DPOY – אילולא היה מחמיץ הרבה משחקים, הייתי מצביע לדריימונד. מי שלעומתו לא החמיץ שום משחק (בקריירה), שיחק הכי הרבה דקות, רץ הכי הרבה ק"מ פר משחק, ושמר על כל העמדות במגרש, הוא מיקאל ברידג'ס, DPOY!
טל קינן: ה-MVP שלי זה יוקיץ'. הוא מוביל את הליגה כמעט בכל מדד סטטיסטי, הוא משחק עם סגל של פועלי בניין סביבו, וזה משתקף בנתוני האון אוף שלו שמראים שהנאגטס לא מסתדרים כשהוא על הספסל ובתכלס המאזן של הנאגטס רע רק ב-3 נצחונת פחות משל הבאקס והסבנטיסיקסרס.
שחקן ההגנה שלי הוא מרכוס סמארט כי חלאס לתעדף גבוהים ששומרים על יותר זריקות. הגיע הזמן לתת קרדיט לשומר פרימטר מדהים אשר מנהל את כל השחקנים סביבו וממקם אותם איפה להיות בכל רגע להיות ההגנה הכי טובה בליגה.
השחקן השישי טיילר הירו, כי 20.7 נקודות למשחק ב-40% לא הולכים ברגל.
אור עמית: במיוחד למי שלא שמע את פודקאסט סיכום העונה (למה לא שמעתם את פודקאסט סיכום העונה בעצם?): ה-MVP שלי הוא יוקיץ', בשורה התחתונה זה בינו לבין אמביד ואני חושב שההבדל בין הסגלים של שתי הקבוצות שווה יותר משלושה נצחונות לטובת פילי. השחקן השישי הוא טיילר הירו, שהוא גם בטופ-5 שלי להיות השחקן המשתפר (למרות שלא פופולרי לתת שחקן משתפר שהיה שחקן מאכזב עונה לפני). הבחירה שלי ל-DPOY היא דריימונד, למרות שאני מאמין שיש סיכוי לא רע שהליגה תיתן את זה ליאניס כפרס ניחומים על ה-MVP.
אריק גנות: מירוץ ה-MVP השנה צמוד, ולגמרי יכול להיות שאמביד יקבל רק מפני שהוא היחיד מבין שלושת המועמדים שלא זכה, אבל הבחירה הנקיה בעיני היא יוקיץ'. הסרבי הנפלא סחב לפלייאוף קבוצה שבלעדיו ספק אם עולה שלב ביורוליג, כשהוא מעמיד מדדים סטטיסטיים היסטוריים, רגלים ומתקדמים.
השישי: הירו. וזה לא קרוב אפילו.
שחקן ההגנה: הראנט של מרקוס סמארט על כך שאף גארד לא זכה בתואר מאז גארי פייטון בהחלט השפיע, והוא שחקן ההגנה הטוב ביותר בקבוצת ההגנה הטובה בליגה, אבל לא בטוח שזה מספיק. הוא מוקף בשחקני הגנה אדירים, בעוד שאחרים הם העוגן של הגנה שלהם. אני הולך עם מיקאל ברידג'ס, שעושה נפלאות בפיניקס.
מידן בורוכוב: האם וי פי שלי זה ניקולה יוקיץ׳, העונה מירוץ ה-MVP היה רכבת הרים. בכל שלב של העונה היה שחקן עם טיעון הגיוני ואז הגיעו פציעות וכו (פגע בעיקר בדוראנט, ומעט בקארי),יוקיץ׳ על מה שעשה עם דנבר העונה הוא ללא ספק.
מי השחקן השישי של העונה? אני בעד לבטל את התואר שהולך לשחקנים שמשחקים לא פחות מסטארטרים. למרות שזה מגיע לטיילר הירו, אבחר בקווין לאב. לא טריוויאלי לשחקן שהיה במעמד של סופרסטאר לעשות את השינוי ולהיות שחקן ספסל על חשבון צעירים.
שחקן ההגנה של העונה? יאניס, כי מגיע לו פרס כלשהוא
חמישיות העונה שלכם?
מידן בורוכוב: זה כל כך מורכב וקשה לבחור, מרגיש שהכשרון בליגה בשיא כל הזמנים.
חמישיה ראשונה –
יוקיץ, דונציץ, בוקר, יאניס, דוראנט
חמשייה שניה –
ג׳ה מוראנט, קארי, אמביד, לברון, טייטום
חמשייה שלישית –
פול, דרוזן, דונבן מיטשל, באטלר, סיאקם
אריק ספרן: חמישיה ראשונה (בהנחה שאני מרמה ושם את אמביד ויוקיץ ביחד): בוקר, לוקה, יאניס, אמביד ויוקיץ'
חמישיה שנייה: ג'ה, פול, דוראנט, טייטום, טאונס
חמישיה שלישית: קארי, דג'ונטה, דרוזן, סיאקם, באם
מועמדים שנשארו בחוץ בקושי:
מיקאל (לא היה מספיק יציב בהתקפה), באטלר (לא היה מספיק בריא), גובר ומיטשל (הרסו לעצמם וליוטה בחצי השני של העונה) ודריוס גארלנד.
טל קינן: אני ארמה ואשתמש בחלוקת הקטגוריות שהליגה עשתה ולכן אציב את יוקיץ' ואמביד יחדיו בחמישייה הראשונה כי הם שני המובילים המרכזיים לתואר ה-MVP של העונה.
אליהם אצרף את יאניס, שיש שיגידו שהוא מועמד לא פחות ראוי מהשניים הנ"ל לתואר ה-MVP והוא נותן שוב עונה מפלצתית בשני צידי המגרש.
בגארדים אני קצת מסתבך אך אתן את הקרדיט ללוקה ולבוקר. לוקה כי על אף שפתח את העונה בצורה חלשה, הוא עדיין היה מצויין והוא השתפר בהמשך העונה והוביל סגל בינוני למקום הרביעי במערב. בוקר מכיוון שהוא מראה שהוא שחקן שלם והרבה מעבר לסקורר. בנוסף מגיע לקבוצה עם המאזן הטוב בליגה נציג בחמישייה הראשונה.
אור עמית: אני מניח שאפשר להכניס את יוקיץ' ואמביד לאותה חמישיה, ליתר ביטחון אני שם בסוגריים את מי שייבחר אם לא:
חמישיה ראשונה: יוקיץ', יאניס, בוקר, ג'א, אמביד (טייטום)
חמישיה שניה: קא"ט (אמביד), לוקה, טייטום (דרוזן), סטף, דוראנט
חמישיה שלישית: באם (קא"ט), לברון, יאנג, דרוזן (באטלר), CP3
חמישיית ההגנה: דריימונד, JJJ, מרקוס סמארט, יאניס ומיקאל ברידג'ס.
חמישיית ההגנה השניה: באם, גובר, מוריי, רוברט וויליאמס ואלכס קרוסו. האחרון שיחק רק 41 משחקים אז אם זה לא מספיק אני הולך עם גארי פייטון.
החמישיה של הניקס שאני מקווה שתשחק עונה הבאה: קוויקלי, בארט, רדיש, טופין, מיטש\רנדל עם פורנייה מהספסל
אריק גנות: ראשונה: לוקה, ג'א, יאניס, יוקיץ', אמביד. אלה חמשת הטובים, ותסלחו לי על החופש בבחירת העמדות.
שניה: סטף, בוקר, דוראנט, דרוזן, טאונס. בוקר לגמרי יכול היה להיכלל בראשונה, דוראנט אולי השחקן הטוב בליגה אבל שיחק פחות מדי, דרוזן עשה עונה מופלאה כולל הבאזר ביטרים לשלוש, וסטף בעונה לא משהו יחסית לעצמו, אבל עדיין קשה למצוא גארד שקרוב אליו. טאונס עובר את גובר בעיקר על סעיף של צרות בקבוצה.
שלישית: יאנג, פול, טייטום, לברון, סיאקאם. יאנג פול וטייטום לגיטימיים לחמישיה ראשונה, כאשר טייטום יורד בעיקר בגלל פתיחת עונה רעה. לברון זוועה בהגנה אבל עדיין כמעט הוליך את הליגה בנקודות. סיאקאם – למה לא?
תחילת הפלייאוף – איזו קבוצה, אם בכלל, תפתיע ותנצח ללא יתרון ביתיות בסיבוב הראשון?
אריק גנות: רבים רואים את הנטס בתור קבוצה שהעפלה שלה לסיבוב השני לא תהיה הפתעה בכלל, ויש משהו מיוחד ברעננות של טורונטו מול פילדלפיה עם הארדן שפשוט לא נראה טוב, אבל המועמדת שלי כרגע לעבור ללא ללא יתרון ביתיות היא יוטה. יש בקבוצה המון בעיות פנימיות והם לא נראו טוב בסיום העונה, אבל הפציעה של לוקה טורפת את הקלפים ובלעדיו, או איתו בחצי כוח, יהיה לדאלאס מאוד קשה. צריך לזכור שהסגל של יוטה היה איכותי מספיק כדי להיות מקום ראשון בליגה בעונה שעברה, ואי אפשר לפסול אפשרות שהם יצילחו להתחבר, בוודאי מול יריבה לא גדולה.
מידן בורוכוב: בדרך כלל הסיכוי של הקבוצות 7 ו-8 להפתיע קלוש. השנה יש את ברוקלין נטס יוצאת הדופן והסיכוי שלה לעבור את בוסטון קיים לא בגלל שבוסטון לא ראויה, בעיקר בגלל דוראנט שמשחק את הכדורסל הכי טוב שלו בקריירה כשהוא בריא.
דנבר יכולה לעקוץ את גולדן סטייט בהיעדרו של קארי ובעיקר בזכות יוקיץ שינסה להשיג סוף סוף ריצת פלייאוף, הפציעות בעוכרי הקבוצה וחבל עבורו.
טורונטו תעקוץ את פילדלפיה, אחרי פיגור 3-1 כמו שדוק ריברס אוהב.
יוטה לא תעבור את דאלאס.
אריק ספרן: העונה זה יכול לבוא מכמה מקומות, ולא אופתע בכלל לגלות שלפחות 3 קבוצות ללא יתרון ביתיות צלחו את הסיבוב הראשון. המועמדות העיקריות מבחינתי:
יוטה – בעיקר במקרה שבו לוקה נעדר, אבל גם במקרה שבו הוא חוזר ומשחק בהגבלה מסויימת.
דנבר – כנ"ל לגבי סטף.
ברוקלין – שהסדרה שלה ושל בוסטון יכולה לחלוטין ללכת לכל מקום.
ואם להיות נועז, אז ההפתעה של הסיבוב הראשון יכולה להגיע הישר מקנדה, כאשר טורונטו תמשיך את הכושר הנפלא שלה מהחצי השני של העונה, תנצל את חוסר היציבות של הארדן ואת ההיעדרות של ת'ייבול ממשחקי החוץ, ותעיף את אמביד המתוסכל כבר בשלב מוקדם.
טל קינן: במידה ולוקה לא ישחק אז מן הסתם שיוטה תעבור את המאבס. במזרח במידה וברוקלין תעפיל לפלייאין אף אחד לא יפול מהכסא אם הם ידיחו את הסלטיקס נטולי טיים לורד או את ההיט. אני אהמר ואפתיע שלדעתי אם הטימברוולבס או הקליפרס יפגשו את ממפיס אז אני סבור שהם יצליחו להדיח אותם. על אף שממפיס קבוצה מצויינת, למינסוטה כישרון רב יותר, שתי הקבוצות חסרות ניסיון ואני סבור כי טאונס יהיה גדול על ההגנה של הגריזליס. בסדרה נגד הקליפרס לקבוצה מ-LA יהיה את השחקן הטוב בסדרה בדמות פול ג'ורג', בנוסף לסוללת השומרים והקלעים שלהם בסגל, דבר שיקשה מאד על הגריזליס הצעירים.
אור עמית: הסדרה בין יוטה לדאלאס יכולה ללכת לכל כיוון, בלי תלות בשאלה מתי לוקה חוזר. יוטה מגיעים בצורה לא טובה לאוף-סיזן הזה ואני לגמרי רואה סנאריו שבו דאלאס עולים ליתרון 3-2 גם בלי לוקה ויוטה לא מצליחה לחזור ממנו, למרות שהיא הפייבוריטית על הנייר ללא לוקה. מצד שני לוקה עלול לחזור אבל לא בצורה טובה וזה ישפיע על הסיכוי של דאלאס להתקדם.
סדרה אחרת שיכולה להיות צמודה מהצפוי היא בין גולדן סטייט לדנבר. גם הווריורס לא מגיעים ב100% כשירות ואם קרי לא חוזר בכושר מתחילת העונה ואם דריימונד לא מפוקס ובכושר – הם יהיו בבעיה מול יוקיץ' והנגרים.
מה נוכל ללמוד מהסיבוב הראשון על סיכויי האליפות של הקבוצות שיעברו?
אור עמית: בעיקר נוכל לדעת האם ממפיס וגולדן סטייט על אמת במערב, האם ברוקלין יכולים להעביר הילוך ברגע האמת והאם שווה בכלל לכלול את פילי ברשימת הקונטנדריות. ממפיס קיבלה את התסריט הקל יותר מבחינתה עם מינסוטה בסיבוב הראשון במה שיכולה להיות סדרה מלהיבה אבל לטעמי פחות מאתגרת מהמבחן שהקליפרס היו שמים להם. יהיה גם מעניין לראות איך מיאמי נראית כשכולם פחות או יותר באותו הקו. גם הדרך שבה בוסטון יעברו את ברוקלין, אם וכאשר, יכולה לאותת לגבי היכולת שלה לקחת את המזרח.
אריק גנות: בוסטון – ברוקלין תלמד אותנו לא מעט. ברוקלין נחשבת לקונטנדרית בפני עצמה, והצלחה מולה תגיד הרבה על הסיכויים של בוסטון לריצה עמוקה. אם ההגנה הנהדרת של הסלטיקס תעצור את דוראנט וקיירי, כל קבוצה תתקשה מולם. מהצד השני, הפתעה של ברוקלין בסיבוב הראשון תשים אותה בעמדה לאליפות.
הווריורס יצטרכו להוכיח את עצמם מול הנאגטס, בפעם הראשונה בהרכב המלא. אנחנו יודעים שכשהם בריאים הם יכולים לקחת אליפות, אנחנו לא יודעים כמה הם בריאים. אם נראה מהם את הכדורסל ההוא, הם יגיעו לגמר המערב לפחות.
מיאמי עוד יכולה להסתבך מול אטלנטה, ואם זה יקרה סביר להניח שיתקשו גם בהמשך.
מידן בורוכוב: ניסיון העבר מלמד שבדרך כלל קבוצות שפותחות את הסיבוב הראשון בצורה עוצמתית זה מקל עליהן בהמשך הדרך. סוויפ בסיבוב הראשון מוסיף גם ימי מנוחה חשובים.
אם ברקולין תעבור את בוסטון היא הופכת לקונטנדרית מידיית. במערב זה נראה כמו מירוץ יחיד של הסאנס לגמר הליגה. אין סיכוי גדול לאף קבוצה אחרת לגבור עליה בסדרה.
יהיה מעניין איך ממפיס תעבור את הסדרה מול מיניסוטה, 2 קבוצות חסרות ניסיון אבל עמוסות כשרון. המנצחת בסדרה תהיה בגמר המערב.
אריק ספרן: עיקר העניין מבחינתי מופנה ל-3 סדרות:
בוסטון-ברוקלין – שם נלמד עד כמה לעונה הסדירה יש משמעות, והאם קיירי ודוראנט יכולים לפתוח מבערים ברגע האמת ולאיים ברצינות על התואר. מנגד, נראה איך בוסטון נענית לאתגר, ועד כמה ההגנה שלה יכולה להחזיק בלי (?) רוב וויליאמס.
פילדלפיה-טורונטו – שם נלמד האם הארדן מסוגל לעלות הילוך, או שאנחנו חוזים בדמדומי הקריירה שלו.
ממפיס-מינסוטה – שם נלמד מי מקבוצות העתיד יכולה, אם בכלל, להוות איום כבר היום. ועד כמה משחק הריצה של ממפיס בעונה הסדירה, יכול להחזיק מים גם בפלייאוף.
מעבר לאלה, אני לא צופה למסקנות נחרצות משאר הסדרות, וחושב שהמועמדות הבחירות לתואר יעברו די בקלות.
טל קינן: במערב לא נוכל ללמוד כלום. יש במערב שתי קונטנדריות מרכזיות והן הוריירס והסאנס ומעבר לזה אף קבוצה לא באמת מהווה אינדיקציה. הסיבוב הראשון יעבור על מי מנוחות. לדוגמא, אם הנאגטס יצליחו להדיח את גולדן סטייט, זה לא יעיד יותר מדי להמשך כי הם לא מספיק טובים. במזרח זה כבר סיפור אחר. כל סדרה תהיה עקובה מדם ואין סדרת סיבוב ראשון קלה. למשל, אם הראפטורס יצליחו להדיח את הסבנטיסיקסרס, זה יעיד המון על החוסן שלהם וכנ"ל אם במקרה ברוקלין תודח בידי הסטליקס (או ההיט). במידה והבאקס יפרקו את הבולס, זה יעיד על הצהרת כוונות ואם יתקשו זה יעורר סימני שאלה לגביהם.
עונת 21/22 התאפיינה בריבוי פציעות והיעדרויות, כולל כוכבים כמו דיוויס, קוואי, סימונס, קיירי, MPJ, מארי וזאיון וגם שחקני משנה רבים. עד כמה תמונת הפלייאוף הושפעה מהפציעות האלה והאם יש להן השפעה על הצמרת הגבוהה?
טל קינן: קצת מרגיז להתייחס לפציעות והיעדרויות כי זאת המציאות ב-NBA ותמיד יש חוסרים. עם זאת, הסיטואציה בברוקלין הייתה נראית שונה לחלוטין אם כולם היו בריאים כנראה שהם היו מסיימים ראשונים במזרח. הלייקרס אולי היו מגיעים לפלייאוף בהינתן בריאות אבל בפועל לא הגיע להם והם שיחקו רע כל העונה. חוץ מזה תמונת הפלייאוף סבירה בהחלט. מצד שני, בעיקר במערב, הפציעות השפיעו על אופי הצמרת. מישהו חושב שאם קוואי וג'ורג' בריאים הקליפרס לא הקבוצה הכי טובה במערב? ומה לגבי ג'מאל מארי ו-MPJ? הם משדרגים את דנבר אלפי מונים. שנה הבאה כשהכוכבים יחזרו, המערב יחזור להיות מרחץ הדמים שהתרגלנו אליו בצמרת (טפו טפו טפ)
אור עמית: בוודאי שהיו לפציעות השפעה. גם מבחינת מיקומים של קבוצות (דנבר, ברוקלין, אולי גם פילי במידה מסוימת. אה, וגם הקבוצה ההיא שהדליפה ש'מחר' היא תפטר את המאמן שלה. קלאס אקט) אבל באופן יותר מעניין זה גם בנה קבוצות: על המאזן של ממפיס ללא מוראנט כבר שמענו וזה יכול לתת בטחון לשחקנים בריצת הפלייאוף. גם באטלר ובאם החמיצו 25 משחקים כל אחד ומיאמי סיימה ראשונה באזור וגולדן סטייט תשחק לראשונה עם דריימונד, קליי וסטף יחד (השלושה עלו יחד על המגרש רק במשחק החזרה של קליי ודריימונד השתתף לשם היצוגיות בלבד).
אריק גנות: ההשפעה רבה, כולל על הצמרת הגבוהה.
יש לא מעט קבוצות שבעצם אף פעם לא ראינו במלוא כוחן, ויש סיבות טובות לחשוב שהן יכולות להיאבק על אליפות. דנבר עם מארי ופורטר ג'וניור בשיאם, למשל. ברוקלין עם ההגנה של סימונס לצד הגאונות ההתקפית של קיירי ודוראנט. הקליפרס עם קוואי וג'ורג'. לא סביר שהן היו פייבוריטיות, אבל אפשר לטעון שהן שוות כוחות למובילות הקונפרנסים.
קליבלנד עם אלן, סקסטון ורוביו (שמן הסתם לא היה עובר אם היה בריא), ניו אורלינס עם זאיון – שתיהן קבוצות שיכולות להיות שוות יתרון ביתיות בפלייאוף. לא קונטנדריות, אבל כאלה שיתנו פייט בחצי גמר אזורי.
הלייקרס? לדעתי לא קונטנדרית העונה גם בלי פציעות. אולי עוברת סיבוב.
מידן בורוכוב: עונה עם כל כך הרבה פציעות וזה היה מאוד עצוב.
הפציעה של דוראנט הייתה מאוד קריטית להצלחה של הנטס ולשמירה על הארדן במערכת. הנטס היו מסיימים 1 במזרח לולא היה נעדר מ-27 משחקים.
הפציעות של הלייקרס זה בלוף, הם לא היו טובים.
קוואי ו-PG בריאים והקליפרס עם פייט רציני לסאנס על ראשות המערב.
אם לילארד היה בקו הבריאות כנראה שפורטלנד הייתה בטופ 6 המערבי ולא הייתה הולכת לפירוק.
דנבר עם מארי ו MpJ הייתה בוודאות עם יתרון ביתיות בפלייאוף
בן סימונס? פצוע בעיקר בשרירי החשק.
לא נותר לי אלא לאחל בריאות לכולם בעונת 22-3, תהיה עונה מרתקת.
אריק ספרן: מכל השמות, היחיד שיכול היה להשפיע על תמונת הפלייאוף, זה קוואי. ראינו איך הקליפרס נראו בעונה שעברה, וכמה הם הצליחו להקשות על פיניקס גם בלעדיו. איתו, זה יכל להיות סיפור אחר לגמרי.
לגבי השאר:
דיוויס – הרעיון ששחקן כלשהו (בטח דיוויס הפריך) היה משנה באופן דרמטי את התוצאות של הלייקרס העונה, מופרך בעיניי.
סימונס – לא הוכיח מעולם שהוא יכול להוביל קבוצה לאנשהו, ואפילו לא להיות מספר 2 בקונטנדרית.
מארי ו-מפ"ג –היו מסייעים מאוד לדנבר התקפית, אבל מחזירים כמעט הכל בהגנה, היה עוזר להם לעבור סיבוב, לא יותר.
זאיון – יש לו עוד הרבה זוגות נעליים לקרוע (או לפוצץ) לפני שניקח אותו ברצינות.
