המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם: אריק גנות, דני אייזיקוביץ', טל קינן, דרור האס ואורח מיוחד: עידן לוצקי מעושים NBA
מיאמי הביסה את פילדלפיה בשני המשחקים הראשונים, אבל נכנעה להרכב המלא שלהם בשניים האחרים. מה הם צריכים היו לעשות כדי לעצור את אמבירד וכמה הם יכולים לאיים על אליפות?
טל קינן: אישית איני מאמין בסיכויים של מיאמי לאליפות. ברוב המקרים קבוצה צריכה שיהיה לה שחקן טופ 5 שיוביל אותה לטבעת. למיאמי יש את באטלר, שהוא כוכב אבל לא מספיק טוב לסחוב לבדו קבוצה. רואים זאת בעיקר בחוסר היציבות שלו במאני טיים. לעיתים הוא נותן משחקים גדולים ולעיתים הוא שופך לאגר. לגבי עצירת האמבירד איני חושב שיש להיט הרבה אופציות. הפיק אנד רול שלהם הוא היעיל בליגה והדרך היחידה שלו להיות לא אפקטיבי זה אם הארדן לא יהיה יעיל בקליעה שלו. אני הייתי מהמר על החדירה של הארדן בפיק אנד רול כמו שהראפטורס עשו, מכיוון שהזקן לא נראה מספיק החלטי בחדירות.
אריק גנות: מיאמי הראו בסדרה הזו את ההיט קאלצ'ר במיטבו. הם פשוט רצו יותר – תרתי משמע. נלחמו יותר. באם אדבאיו הפך את עצמו למומחה הגנתי כדי להוציא את אמביד מהמשחק שלו. שחקני המשנה – שאגב, מדהים מה ההיט הצליחו לעשות עם שני שחקנים שלא נבחרו בדראפט – הוציאו את הנשמה לכל מי שמולם.
פילדלפיה, לעומתם, פשוט לא הגיעה לרמת האינטנסיביות הזו, וזה הרבה על שני הכוכבים. הארדן נראה כמו שחקן גמור. הוא עדיין מוסר על, אבל התקשה להגיע לטבעת והתקה עוד יותר לסיים והיד מבחוץ ממש לא מה שהיתה. הפציעה של אמביד מאוד האטה אותו, והוא פשוט לא עמד בפיזיות של מיאמי.
עידן לוצקי: אחרי ההדחה של פילדלפיה, כנראה מי שעצר את אמבירד זה הבירד עצמו… בהסתכלות על היריבה האפשרית שתחכה לה בגמר המזרח, מילווקי או בוסטון, מיאמי תהיה חייבת להרים עוד יותר את משחק ההתקפה שלה, כי בצד השני תחכה לה יריבה הגנתית מעולה. איך היא תעשה את זה, אולי הרחבה קלה של הרוטציה ולהחזיר לתוכה את דאנקן רובינסון שיפתח את המשחק, גם לאורי שיחזור מפציעה יכול לעזור. מבחינה הגנתית, ובמידה ומילווקי תנצח את משחק 6, אל תשאלו אותי איך עוצרים את יאניס, אני לא מקבל מספיק מיליוני דולרים כדי להתמודד עם הקושי הזה.
דני אייזיקוביץ': החזרה של אמביד בהתחלה יצרה בלבול בהגנה של מיאמי שלא הצליחה להביא את הדאבל טים שהגיע בשני המשחקים הראשונים על הארדן. מהרגע שהם הבינו שאמביד בהתקפה לא נמצא אפילו ב 80% מהיכולת הרגילה, ההגנה השתחררה והם חזרו לייצר לחץ על הארדן שקרס לחלוטין במשחק 6 ואיתו הגיעה גם ביקורת לא נעימה מאמביד.
החלק השני הופך להיות משמעותי יותר. מיאמי נראית כרגע בשלה, עם הניסיון המתאים והיכולות הנכונות לקחת את התואר. הם מאוזנים מאוד התקפית, יש להם מנהיג שנמצא בשיאו (באטלר) וההגנה נהדרת. אומרים שאליפות לוקחים בהגנה. כמו שזה נראה כרגע כל מי שנשאר במשחק משחק הגנה נהדרת.
דרור האס: כנראה שלשבור לו את הפנים ולשלוח דאבל טים. כן אמביד מדהים, אבל גם הוא עם שתי פציעות שדורשות ניתוח כל אחת מתקשה להסתדר לבד. נכון, כולנו ראינו שהארדן זה לא ההארדן של יוסטון, וטוביאס נחמד אבל לא מספיק. בסופו של דבר פילדלפיה יצטרכו לראות מה הם יכולים לעשות כדי לחזק את הכח אש סביב אמביד, כי הסנטר הוא לא הבעיה. מצד מיאמי למרות הנצחון הם הראו תלות גדולה מדי בבאטלר וגם ההפסדים שלהם היו יותר קריסות שלהם מאשר הצלחות של פילדלפיה. אם הצוות המסייע ובעיקר אדבאיו יגיעו לעזור, מיאמי תתן פייט הלאה. אם ימשיכו להיראות כמו שנראו נגד הסיקסרס, למילווקי או בוסטון תהיה עבודה קלה.
הסדרה בין מילווקי לבוסטון מצטיירת כסדרה לפנתיאון, עם הגנות קשוחות ומשחקים דרמטיים. מה נראה בגמר המזרח ממי שתנצח?
דרור האס: נראה בדיוק את זה, הגנות קשוחות ומשחקים דרמטיים. ההגנה של מילווקי או בוסטון תדע להתמודד עם באטלר, בטח אחרי שהתאמנה על יאניס\טייטום. בינתיים אדבאיו לא ממש נותן פלייאוף ברמה של בראון\הולידיי ואם זה לא דיאנדרה ג'ורדן נגדו אז הוא לא מבריק במיוחד. מנחש שהעולה מכאן תדנצח את ההיט, למרות שמיאמי מקבלת מנוחה והעולה מכאן תגיע ללא מנוחה מיד אחרי משחק 7. למיאמי כנראה יהיה קל יותר נגד בוסטון, אלא אם ליודוקה יש פתרונות יצירתיים יותר נגד האיזורית של מיאמי מאשר סטיבנס. ואת טייטום יוכלו להאט, את יאניס כנראה שלא.
טל קינן: לטעמי הסדרה הזאת היא על תקן הסדרה בין הבאקס לבין הנטס של שנה שעברה, מכאן תצא הפיינליסטית של המזרח (ואולי גם האלופה). מילווקי מצליחה להתסדר בלי מידלטון על אף שחסר לה יוצר כשההתקפה נתקעת, ופרטנר יעיל לפיק אנד רול עם יאניס. לסלטיקס אין חוליה חלשה שאפשר לתקוף בהגנה. יש לה שחקן שמתדפק על הדלת של חמשת השחקנים הטובים בליגה והם נראים בשלים ללכת עד הסוף. לא רואה את מיאמי/פילי מצליחות להתמודד מול אחת מהן בגמר מזרח עתידי. פילי מגיעה עם הארדן לא יציב ואמביד פצוע וההיט יגיעו חבולים בפני עצמם ובלי מספיק שחקנים שמסוגלים לייצר לעצמם בצורה עקבית.
אריק גנות: לשתי הקבוצות יש הגנה ברמה הגבוהה היותר, וזה לא הולך להיעלם. מילווקי מצליחה לאמלל את טייטום, וכנראה גם להיכנס לו לראש, וזה לא מבשר טובות לבאטלר אם וכאשר. בוסטון לא מצליחה להוציא את יאניס מהמשחק, אבל הם עושים עליו עבודה מטורפת, וההצלחה שלו היא ממש לא באשמתם.
מילווקי הוכיחה בסדרה הזו שגם בלי מידלטון ומול יריבה מצוינת היא יכולה לתת את האקסטרה מאמץ, להחזיק מעמד בדקות קשות ולהתעלות ברגעי המפתח. יאניס, בעיני, הוא ה-MVP הבלתי מעורער של הפלייאוף עד עכשיו.
בוסטון מראה את הקליעה מבחוץ וריבוי האופציות שלה, מיאמי תצטרך לעבוד מאוד קשה כדי לגרום לטייטום להיראות כמו "רק" סופרסטאר".
עידן לוצקי: במידה וזו תהיה מילווקי כנראה האקס פקטור שנקבל סדרה קשוחה עם הרבה מאוד אופי, כי מדובר ב-2 קבוצות וסגלים שחוו את המעמד הזה ויודעות מה צריך כדי להגיע לגמר ה-NBA. אחת הלכה בעונה שעברה את כל הדרך, השניה הייתה בבועה במרחק נגיעה. שתיהן יודעות מה צריך ומלבד השחקנים על המגרש נראה גם מחוץ למגרש קרב מוחות בין המאמנים. במידה וזו תהיה בוסטון, זו יכולה להיות סדרה שתגדיר במידה מסוימת את האופי של הקבוצה לעונות הבאות ובעיקר את מורשתו של ג'ייסון טייטום, שנצחון בסדרה יוכל לסמן את הרגע בו קפץ מדרגה נוספת, כמעט אחת לפני אחרונה, בדרך להפוך לאחד הכוכבים המשמעותיים בליגה.
דני אייזיקוביץ': נראה שכל הדרכים מובילות לרומא, כלומר להגנה. זו בלי ספק אחת הסדרות הקשוחות שראינו, לשתיהן יש מץ'-אפ נהדר נגד מיאמי. מצד שני גם, נראה שגם למיאמי יש את כל הכלים לשמור נהדר על מילווקי ובטח על בוסטון. איכשהו המזרח מקבל בחזרה את האופי והקשיחות של שנות ה – 90.
יהיה מאוד מעניין לראות כיצד מיאמי תתמודד עם האגרסיביות של יאניס, או אם איכשהו בוסטון תתאושש, לדמיין מץ' אפ של סמארט שמנסה להכנס לראש של באטלר. כאילו מישהו הזמין את זה בתפריט של VOD. אז מה מצפה לנו בסדרת הגמר? לטעמי המשך ישיר של הסדרה בין מילווקי לבוסטון רק הפעם עם מיאמי.
פיניקס סומנה כפייבוריטית חזקה מול דאלאס, אבל הסדרה שוויונית ודאלאס מצליחה לנטרל את רוב היתרונות של הסאנס. איך הסדרה הזו משנה את מה שחשבתם על שתי הקבוצות האלה, אם בכלל?
דני אייזיקוביץ': 19 ניצחונות ו 6 הפסדים. זה המאזן של דאלאס מהרגע שדינווידי התחיל לשחק איתם (לאחר הטרייד המתוקשר עם פורזינגיס). כמעט כולם התייחסו לשינוי שחל בקבוצה בביטול מכיוון שזה קרה בסוף העונה, אבל בפועל זה מאזן שהיה שווה 62 ניצחונות בעונה שלמה ואומר עליהם הרבה. הטרייד מאפשר להם להחזיק שני מובילי כדור על המגרש כמעט בכל רגע וזה משמעותי מאוד גם בהגנה וגם בהתקפה. בהתקפה זה הוביל לשלשות באחוזים נהדרים, בהגנה הם הצליחו לאמלל את כריס פול (זה מאוד הפתיע) עד כדי כך שהוא נכנס לבעיית עבירות שני משחקים רצוף וכרגע דאלאס במרחק ניצחון בודד מגמר המערב.
דרור האס: האכזבה העיקרית היא מההבדל בין בית לדאלאס אצל פניקס. פניקס מתקשה מאוד לתפקד ולבוא לידי ביטוי במשחקי חוץ בסדרה הזו, בעוד שבמשחקי הבית היא טיילה לה בקלות לנצחון, כך שנראה שכנראה זה יותר אצלה מאשר ההתאמות של דאלאס.
מה שכן לזכותה של דאלאס תרשם ההגנה המרשימה שהפכה את כריס פול לאנושי, כששמו עליו את רג'י בולוק שקם לתחיה, יחד עם עזרה מדי פעם של דוריאן פיני סמית'. העובדה שהיה על פול ווינג גדול פיזי הפריעה לו מאוד וללא ספק משהו שייושם להבא בסדרות הבאות אם וכאשר פניקס תעלה.
טל קינן: אמנם המאבס עושים עבודה טובה על כריס פול (בעיקר במשחק מספר 4) אבל אני סבור כי לסאנס יש את הקבוצה הטובה יותר וכלים כדי לצלוח את הסדרה הזאת ב-6 משחקים. בנוסף אני לא חושב שהמאבס נטרלו לחלוטין את הסאנס. השיפוט במשחק 4 נטה מאד לקבוצה הביתית. כמו כן ברטאנס ופיני סמית' לא יקלעו בכל יום ב-12/19 לשלוש. הסאנס לא צריכים את פול כסקורר הם צריכים שהוא ינווט את ההתקפה בצורה אחראית (שבעה איבודים במשחק 4 וארבעה איבודים במשחק 5). מאידך, הווריירס יכולים להיות אופטימיים שווינג ארוך מצליח להקשות על CP3 ואולי אפילו נראה דקות של קאמינגה עליו בגמר המערב העתידי.
אריק גנות: דאלאס נראתה כמו קבוצה חביבה אך מוגבלת, שהתלות שלה בדונצ'יץ' אמורה לקשות עליה מול קבוצת הגנה טובה, ושההגנה שלה היא יותר עניין של התלהבות ותיאום מאשר של יכולת הגנתית מוכחת. רבים ציפו שהיא תתפרק כשזה חשוב.
אז מסתבר שלא. לוקה, קצת כמו יאניס, מצליח לשמר את היכולת גם מול הגנות טובות. ברונסון נראה לפרקים כמו בלוף שנחשף, אבל ממש מצליח להיות אופציה שניה אמינה. הקליעה מבחוץ עובדת, וההגנה טובה כמו בעונה הסדירה. הם חזקים משחשבנו.
בפיניקס פול נראה פתאום קצת חלש, ובכלל המאמץ שהם נותנים לא מתאים לטופ קונטנדרית. סביר להניח שהם ינצחו, אבל נראים הרבה יותר פגיעים ממה שחשבנו.
עידן לוצקי: הסדרה יותר מחזקת חששות שנגעו בהן לגבי הקבוצות והשחקנים שלהן מבחינת השנים. מבחינת פיניקס הסיפור הוא כריס פול, וחוסר המזל שלו בפעמים הקודמות ללכת עד הסוף בפלייאוף בעיקר בגלל פציעות. הפעם אנחנו רואים כריס פול פחות דומיננטי במשך 4 משחקים בסדרה – מה שעזר מאוד לדאלאס להשיג נצחונות. זו יכולת שלא תיקח אותם שוב לגמר ה-NBA והדחה מוקדמת בשלב הזה, כקבוצה במאזן הטוב בליגה, תסמן כתם על הקריירה שלו. מבחינת דאלאס, אותו טיעון שרץ איתו במשך שנים – תמצאו עזרה ללוקה! רק תראו מה הוא עושה לקבוצה הטובה בליגה עם סגל סביר +, חבל להצטער על הפספוס עם היה לו סיוע קצת יותר ראוי…
https://www.youtube.com/watch?v=tiuxpJdTawE
ממפיס נתנה פייט חזק לגולדן סטייט, אבל השילוב של חוסר הניסיון והפציעה של מוראנט כנראה לא איפשר לה לעבור את הווריורס מה הלאה מבחינתם?
עידן לוצקי: ממפיס היא הקבוצה הטובה ביותר ב-NBA, כשהיא ללא ג'ה מוראנט… אז הכל אפשרי 😉 אך גם אם לא תעשה את זה, ראינו שיש לה סגל מספיק חזק, צעיר וראוי לרוץ איתו שנים הלאה. לא סתם זאק קליימן זכה בתואר ה-GM של העונה. ממפיס למדה העונה, וגם בסדרה, שלא הכל צריך לסוב סביב ג'ה, צריך לבזר סמכויות, גם כשהוא על המגרש. עוד אתגר גדול שיהיה לממפיס זה לשמור בסגל את טיוס ג'ונס, שחקן שהוכיח את עצמו מעל ומעבר מהספסל והרבה קבוצות ינסו לקפוץ עליו בקיץ כרכז ראשון שלהם. במידה ויחליט להתקדם הלאה, ממפיס תחפש מחליף ראוי. למזלה היא הוכיחה שיכולות הסקאוטינג שלה גבוהות.
דני אייזיקוביץ': להמשיך לגדול (ואני מתעלם ממה שיהיה בסיום הסדרה). לתת יותר קרדיט לכל השחקנים שלא קוראים להם ג'ה מוראנט. יש לי דעה מאוד לא פופולארית בנושא. ממפיס נראית נהדר גם בלי מוראנט. מה זה אומר על מוראנט?
מוראנט כישרון אדיר, אבל איתו הקבוצה משחקת הירו בול, ובלעדיו הם מצליחים להניע כדור ולערב את כל השחקנים. ברור שמוראנט הוא שחקן של פעם בדור, אבל כמו שסטיב קר מצא את הנוסחא שבה קארי וקליי יניעו כדור ויהיו חלק מהתקפה חלומית. באופן דומה, בממפיס צריכים למצוא את הדרך לשלב את שאר הצעירים הנהדרים שלה גם אם זה אומר "קצת" פחות מוראנט.
דרור האס: ממפיס הקבוצה השניה הכי צעירה העונה אחרי הת'אנדר ויחד עם דטרויט, והעובדה שבגיל צעיר כזה – כשגם הוטרנים ה"זקנים" קייל אנדרסון וסטיבן אדאמס הינם בני 28 בלבד – מצליחים להשיג את המאזן השני בטיבו בעונה הסדירה ולהתמודד בכבוד בפלייאוף היא מרשימה בהחלט. ג'ארן ג'קסון התבגר נגד עיננו בסדרה הזו, ג'ה מוראנט יצבור ניסיון וידע להמר פחות בהגנה ולהיות מתואם יותר הגנתית. (אנשים שמשווים את ההגנה שלו ליאנג באמת שצריכים להתחיל לצפות במשחקים) וגם אצל דזמונד ביין ודילון ברוקס הבעיות נבעו בעיקר מחוסר ניסיון. האיום היחיד על עתידה של ממפיס זה רק במידה והבעלים יחשוש לפתוח את הארנק.
טל קינן: דעה לא פופלרית, אני לא חושב שהגריזליס קבוצה מספיק טובה כדי לאיים בעתיד על אליפות. יש לה את כוכב העל אבל אין עדיין מספר 2 מספיק טוב. ג'ארן ג'קסון חייב לשלוט בבעיית העבירות שלו וביין צריך ללמוד לייצר לעצמו בצורה יעילה יותר. אני חושב שהם צריכים לבנות חבילה סביב כוכב שימליח להשתלב לצד ג'ה. אין לי רעיון למי כרגע אבל הם צריכים לוותר על עומק של הסגל כדי לשפר אותו בטופ. יש להם שחקנים שיעניינו קבוצות כמו ג'ונס קלארק ואפילו ביין, בנוסף לבחירות דראפט שלהם ושל נו אורלינס. החבילה קיימת, רק צריך לראות תמורת מי.
אריק גנות: כנראה שרוב האוהדים מופתעים מהרמה שממפיס הציגה בפלייאוף. לא רק בתבוסה המשפילה שהנחילה לווריורס, אלא גם בהפסדים. זו קבוצה צעירה, ששחקניה נהנים מהשילוב בין להיות טובים עכשיו, ובין מסלול התפתחות ברור – ג'קסון בקליעה ובהמנעות מפאולים, ג'א בהגנה, ביין בפליימיקינג וברוקס בבחירת זריקות. גם אם הם לא יעשו כלום ויסתמכו רק על פיתוח שחקנים, יש שם חומר לקונטנדרית להרבה שנים.
יש להם אופציה נוספת – לנסות לנצל מקום מתחת לשכר כדי להביא עוד כוכב בקיץ. סביר להניח שלא יבחרו בה, גם כדי להישאר שפויים כלכלית וגם כי קשה לראות מישהו זמין ומתאים. אבל אם כן, הפוטנציאל זועק לשמיים.
הודלף שיוקיץ' MVP ומונטי וויליאמס COY. מה דעתכם על הבחירות? ועל ההדלפות המוקדמות?
אריק גנות: הבחירה ביוקיץ' מתבקשת. האופציה השניה היתה אמביד, שנחות ממנו בכל פרמטר סטטיסטי, שיחק שישה משחקים פחות וניצח רק שלושה משחקים יותר עם קבוצה הרבה יותר מוכשרת.
וויליאמס כנראה קיבל פייט מג'נקינס, אבל אתה לא יכול לטעות הרבה בבחירת המאמן של הקבוצה הטובה בעונה הרגילה בפער. לוויליאמס היתה טענה לגיטימית לתואר גם בשנה שעברה, כך שנעשה כאן צדק.
ההדלפות ממש דופקות את העסק, ומדגישות כמה הפורמט של חלוקת פרסי העונה במהלך הפלייאוף גרוע. חוץ מההדלפות, כולנו זוכרים את נוביצקי בוכה בטקס ההענקה בגלל ההדחה בפלייאוף. צריך לבחור ולחלק את הפרסים כולם מקסימום יומיים לתוך הפלייאוף, בלי למרוח.
עידן לוצקי: זה דווקא נחמד, ובעיקר אהבתי שמי שהדליף בנוגע לבחירה במונטי וויליאמס היה דווין בוקר. אני גם אוהב את שיטת הענקת הפרסים החדשה: מונטי מקבל את הפרס באימון מהבן שלו, אחרי טרגדיה משפחתית של שנים שהמשפחה סוחבת בעקבות מות אישתו, וניקולה יוקיץ', כמה אופייני, מקבל את הפרס בחווה בסרביה עם חגיגות של היו מביישות סצינה בסרט "בוראט". הבחירות ראויות מאוד כמובן, מונטי הוביל את הסאנס למאזן הטוב ביותר ב-NBA, והביא לידי ביטוי חלק נרחב מהסגל, בעיקר האמור בנוגע למיקאל ברידג'ס. ובנוגע לג'ו'קר… ראיתם את המספרים שלו?! היסטוריים בכל קנה מידה שתבדקו. אבל כמו לוקה, יוצא גם כאן בקריאה: תביאו לו עזרה!
דני אייזיקוביץ': הדלפות תמיד היו ותמיד יהיו. מבחינת התארים לטעמי שניהם ראויים. על יוקיץ' אין ממש מה לחפור יותר מדי, לאורך כל העונה הוא היה המועמד המוביל, למרות הדירוג של דנבר ואני לא חושב שהיה ספק אמיתי בנושא.
מצד צוות האימון התחרות הייתה קשה יותר, הקרב הקשוח שהיה במזרח, המון קבוצות שהשיגו יותר ממה שציפו מהן בעונה הסדירה. יחד עם זאת, פיניקס סיימה עם 64 ניצחונות בלי שמישהו מהכוכבים שלה ישחק ברמת MVP. הקבוצה השנייה אחריהם הייתה ממפיס עם 56 ובמזרח מיאמי עם 53. זה פער מספיק גדול כדי שנוריד את הכובע וניתן כבוד ראוי למונטי.
דרור האס: מצויין. קודם כל הבחירות ראויות בהחלט. יוקיץ' סיפק עונת MVP וסחב חבורת שחקנים שבלעדיו כנראה מתמודדת עם הת'אנדר על צ'ט הולמגרן.
מונטי וויליאמס בנה מכונה בפניקס שהעדות הכי יעילה לעבודתו זה איך פניקס פשוט נראית כמו קבוצה, והוא עשה שם עבודה מעולה.
מנגד הליגה צריכה לחלק את הפרסים הללו כמה שיותר מהר. נכון, בשבוע שבועיים הראשונים לאחר העונה הסדירה רוב הליגה עסוקה בהכנות לפלייאוף ולכן אין ביכולתן לשלוח נציגים לטקס מרכזי, אבל בהחלט ניתן להריץ את החלוקה הזאת למעבר 1-2 בשבוע. הייתי מצפה שבתוך שבועיים שלושה כבר נדע את כולם.
טל קינן: לגבי ההדלפות, אני חושב שזה נעשה בצורה מכוונת. אם מידע כזה מגיע לווג' זה לא במקרה ולליגה לא מפריע שהזוכים נחשפו עכשיו. לגבי יוקיץ', אין עוררין שהוא הראוי ביותר. סחב קבוצה בינונית במקרה הטוב למקום שישי במערב, הוביל ברוב המדדים הסטטיסטיים ולנאגטס היו רק 3 נצחנות פחות מלפילי (אמביד) ומילווקי (יאניס) שלהן סגל טוב יותר. מונטי לטעמי הוא הזוכה הראוי, בעיקר אם מתחשבים גם בשנה שעברה. נכון שג'נקינס והגריזליס הפתיעו את כולם כשסיימו במקום השני בליגה, אך אי אפשר להתעלם מהעובדה שהסאנס הובילו את הליגה בפער של 8 נצחונות מהגריזליס. לא בכדי שמונטי מאמן עונה בקרב המאמנים שנתיים ברציפות.
